בתשובה לברקת, 27/10/12 7:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוץ מזה, למען הדיוק, המחקרים מציבים את השאלה בעיקר לגבי אורגזמה קליטוראלית (הווגינאלית, תודה לאל, מובנת אבולוציונית). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא זו הנדירה הרבה יותר - על פי המאמר - מובנת1 אבולוציונית? How come? 1 אני לבושתי לא הבנתי מהמאמר וההפניות למה היא מובנת אבולוציונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה הגיוני שאורגזמה התלויה בחדירה (ולכן מאפשרת הפריה) תהיה יותר ''מובנת אבולוציונית'' מאורגזמה שאינה כזו. ואם הבנתי נכון, אורגזמה כמנגנון המעודד לקיום יחסי מין בתקופת הפוריות עולה בקנה אחד עם צרכים הישרדותיים. (אם כי עדיין לא מובן לי הטעם בשאלת המחקר הבסיסית, המבינה-אבולוציונית אורגזמה גברית אבל לא את זו הנשית. אם אייל סבלני יוכל להסביר אודה לו מאוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי את שאלתך נכונה, אזי המובנות האבולוציונית של האורגזמה הגברית נובעת מכך שהיא הגורם הישיר - ברמה הפיזיולוגית - להפצת המטען הגנטי של הגבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא חל כמעט אותו כלל על זו הנשית? נכון שאצל נשים האורגזמה היא לא גורם ישיר פיזיולוגית, אבל היא ודאי סטימולנט לא קטן ליצירת התנאים המאפשרים הפצת מטען גנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על ההבדל בין גורם ישיר לבין סטימולנט לא קטן עומדת הנחת הבסיס שתהית לגביה. וודאי שיש סטימולנטים אחרים, האם הם פחות חשובים? והאם הנאה מרובה אך ללא אקורד הסיום לא היתה נותנת גם היא מוטיבציה מספקת? אין לי תשובה, אבל גם לא ברור שהיא בהכרח שלילית. האם חברות אנושיות שבהן יש פחות דגש על הנאת האישה מתרבות פחות מאחרות? איכשהוא יש לי הרגשה שנתקשה מאוד למצוא קורלציה בין אחוזי ההתרבות - הסוכן העיקרי של האבולוציה - לבין התופעה הנדונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אין תשובה. אבל אני רואה ששני המינים, זכר ונקבה, מגיעים לשיא של עונג בזמן אקט הרבייה. לו ההנאה הנשית היתה נטולת שיאים ו/או נמוכה משמעותית מזו של הגבר, או לא היתה תלויה במשך זמן מסוים של האקט (כי אם לא חותרים להגיע לשיא, כמה כבר תחזיק המוטיבציה להמשיך?) - ודאי היה לנשים תמריץ פחות להיכנס לכל העסק המלוכלך הזה. בהתייחס למשפט האחרון שלך - לגבי החברות שבהן יש פחות דגש על הנאת האישה, הלא הריבוי הטבעי בהן הוא רובו ככולו תוצר של הבניה תרבותית (דת, מנהגים) וחורג לגמרי מכל מנגנון אבולוציוני. לכן אין טעם להקיש דבר מהקושי להסביר את העניין בעזרת מנגנון אבולוציוני. בכלל, בחברה המערבית של ימינו, החולים מאריכים ימים ושנים, והעניים וחסרי המשאבים מתרבים יותר מהעשירים מרובי המשאבים - גם זה מנגנון שהתהפך ואין טעם להסביר אותו במונחי אבולוציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שהפסקה הראשונה שלך עומדת במבחן הסטטיסטיקה, היום או לאורך הדורות. ומלבד זאת, כנראה ששאר המינים על הכדור מסתדרים לא רע, הלא כן? ככלל נראה לי שהנטייה להסביר אבולוציה במונחים רגשיים פיזיולוגיים (ולהיפך) מרפרפת בשולי התחום המתקרא "מדע". ואם כך, אני בטוח שכולנו יכולים לכתוב טענות כיד הדמיון הטובה עלינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאם אתה מקיש משאר המינים על המין האנושי, ורואה קודם כל את התפקיד הרבייתי של אדם, אז הכלל תקף לגברים ולנשים כאחד. ואם אתה מניח שייתכן שיש מנגנונים שהתפתחו מעט אחרת אצל המין האנושי, אז טענתי תקפה עוד יותר. מסכימה אתך בקביעה האחרונה. וכבר כתבתי פה מה דעתי על פסיכולוגיה אבולוציונית, או ליתר דיוק על הנציג הבלתי נלאה שלה ברשת הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הבסיסית היא למה נקבות לא גומרות מחדירה שזוהי בעצם פעולה מספקת להולדה, למה הן צריכות את התוספת הזאת. השאלה הזאת לא מדברת על בני אדם אלא לפחות על יונקים. מעבר לזה גם על זכרים יש דברים מתמיהים לדוגמה למה אין עצם. דוקינס כתב שזה בשביל שהנקבות יבחנו את לחץ הדם של הגבר אבל לי זה לא נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם תת-מין של האדם, שנקרא הומו-סקסיינס, שאצלו לזכרים היתה עצם. הבעייה איתו היתה, שבניגוד להומו-ספיינס, שם הגברים נאלצו בלית ברירה לחוות תקופות של הרפיית הדם והנפש בין אקט למשנהו, בעלי העצם לא הוטרדו מרפיסות שכזו, והמשיכו והמשיכו כרצונם. אלא מה, שבתקופות הרפיסות היה לזכרי ההומו-ספיינס זמן לחשוב ולהרהר, כמעט במשך 8 דקות בממוצע, בנושאים אחרים. ומנייה וביה - זה לקח קצת זמן, בכל זאת היו להם רק 8 דקות כל פעם בטרם הוטרדה מחשבתם - הם המציאו את החץ וקשת, האש, אבני הקלע והפצצות מונחות הלייזר, ובזאת הקיץ הקץ האבולוציוני על אנשי העצם. זהו עצם הענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן בעיקרון מסוגלות לגמור מחדירה. רק שמקובל לחשוב (או הוכח, או נסתר, לא התעדכנתי במחקרים האחרונים) שלא כולן תמיד מצליחות בזה. אולי דווקא חוסר ההצלחה לגמור וגינאלית הוא עכשווי, תולדה של חינוך והבניה חברתית, אמונות, עכבות ומעצורים למיניהם? אתה לא באמת יודע, ולא יכול לדעת, מה היתה החוויה המינית של נקבת ההומו סאפיינס. והשאלה שהצגת היא אכן לא על האורגזמה הנשית, אלא על הקליטוריס הנקבי בקרב יונקים. אבל בתנוחה המיסיונרית, שכידוע אליה כיוון הבורא, ושהתחבבה על הולכי-על-שתיים מתוקף זאת שהם כבר לא הולכי-על-ארבע, יש תנאים אופטימליים להשגת אורגזמה מה"תוספת". אז אולי התוספת כן מוצדקת אבולוציונית? מה זה "למה אין עצם"? הלא אבולוציונית זה ברור שאין לבריאה שום אינטרס שהדבר הזה יהיה שימושי או יתערבב בכל מיני מקומות כשהוא לא מוכן לגמרי לפליטה. (סליחה על המיש-מש הקונספטואלי בתגובתי, השכנה פה כל הזמן צועקת וזה מבלבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"השאלה שהצגת היא אכן לא על האורגזמה הנשית, אלא על הקליטוריס הנקבי בקרב יונקים." מדויק, רק אל תשכחי את התנינות:) ===>"שהתחבבה על הולכי-על-שתיים מתוקף זאת שהם כבר לא הולכי-על-ארבע" את לא יכולה לענות על בעיה ביונקים על ידי תועלת בהולכי-שתיים. ===>"הלא אבולוציונית זה ברור שאין לבריאה שום אינטרס שהדבר הזה יהיה שימושי" אז למה לרוב היונקים יש? על פי Baculum [Wikipedia]: Unlike other primates, humans lack an os penis or os clitoris; however, this bone is much reduced among the great apes: הם גם נותנים שתי ספקולציות השניה של דוקינס שכבר הזכרתי והראשונה תולה זאת בעובדה ש humans "evolved a mating system in which the male tended to accompany a particular female all the time to try to ensure paternity of her childrenואחרי זה אתן עוד אומרות שגברים לא נאמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז למה לרוב היונקים יש?" בלי להיות מומחה בעניין ובלי להכיר את אורח החיים של אחינו (לצרה?) קופי העכביש שאף הם נטולי עצם, הייתי מנחש שהליכה על שתיים גורמת לאיבר להיות חשוף יחסית לכל מיני צרות. כאילו לא די בחשיפת האשכים (בעיה שזכתה, דומני, לתשובה סבירה בדיון אחר), מי רוצה להיות שבו"ז באופן מילולי? היה יכול להיות מעניין לבדוק אם יש מתאם בין מידת הזקיפות של הפרימט למידת הזיקפה הנדרשת ממנו - כלומר לגודלה של אותה עצם. בפרט היה מעניין להשוות שימפנזים לבונובו'ס1 מבחינה זאת. ________________ 1- נובמת, כמה זמן חשבתם שאתאפק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה העיקרית שלי בהעלאת השאלה היתה לשלול את הטענה שאנחנו מבינים הכל בחוויה המינית הגברית, ומכאן את הטענה שגברים הם המודל ההגיוני ונשאר רק להבין למה נשים שונות. מהדיון עצמו בנושא הספציפי הזה אני פורש, אני מאחל לך בהצלחה בהמשך הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק הערות. לגבי מבחן הדורות לחשיבות הדחף בצד הנשי, אפשר לראות את זה הפוך: הדחף הנשי הוא בעל השפעה חזקה כל-כך שתרבות-וריציה חדשה על נושא המין, היתה כרוכה לעיתים קרובות בעונשי מוות על הליכה נשית עם הדחף, או בהטלת מום בנשים עלמנת לדכא אותו. ועדיין לא יכלו לה. הסיפורים הרומנטיים בהקשר חיובי-אך-טרגי בתרבויות האלו תמיד עוסקים באהבה אסורה (וההקשר המיני של זוג הנפגש בסתר כאשר מפגשים של אחד על אחת משתדלים להיות טאבו -ברור). - (והמון מינים נהנים מסקס ומשחקים מקדימים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זילזלתי בחשיבות הדחף, חס וחלילה. אבל בפרפראזה קלה, הפרדתי בין חשיבות הרצון לשחק כדורגל, למספר הגולים המובקעים. דוגמאות כמו נבחרת ישראל מראות שהיחס בין שני אלה עשוי להיות אסטרונומי. ועדיין זהו המשחק הפופולרי בעולם. כדורגל, זאת אומרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי מנוחה קלה- אבל חשיבות המשחקים המקדימים והמאחרים היא בבלוי זמן נוסף בחברת נקבה מסוימת (מזכיר בהחלט מונוגמיה) והגדלת סיכוי ההתעברות שלה ספציפית, אפילו סוס המרביע את כל סוסותיו, (ואני מביא פה דוגמא מתוך התבוננות בטבע גרידא), מבלה זמן רב יותר עם הסוסה החביבה עליו וכפועל יוצא ''מכניס'' יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או במילים אחרות, מתוך שלא הבנתי את דבריך ככל הנראה, הקביעה כי "אחוזי ההתרבות של חברות הם הסוכן העיקרי של האבולוציה" נדמית לי כנבדלת בקמצוצון מלהיות נכונה. חברות מפיצות את עצמן לאו דוקא על כנפי גנים, ואילו לשינויים גנטיים בחיות מיניות יש סוכן בדמות קופידון - המשתדל לזווג את הזיווג המושלם בעוד שלבני התמותה, הנפגעים בחיציו, נדמה כי הם מחפשים את 'המכסה הנכון לסיר' או דימוי ארצי אחר. כוחות הגורל - "הדחפים האבולוציונים" משחקים בנפשו של הפרט, הכללים והחוקים של חברות אנושיות נאבקים לשלוט בכוחות האלו, אך אינם יכולים להמלט מהגזירות של ההולדה והמוות ולכן, החברות האנושיות משחקות בלהיות קופידון בעצמן, הן מצירות אותו כתינוק שמנמן ואווילי בעת שהן כופות על כלי הבישול המשלימים דרגות משתנות של אונס והכוונה. גם כך נוצרים כמובן שינוים גנטיים, אלא שאלו, רק בחלקם (הקטן או הגדול -תלוי בחברה) תלויים בדחפים-משיכות הפרטיים. בנוסף, החברה האנושית יודעת לשחק גם משחק עדין יותר ולשנות לאט יותר, בדימוים מצגות וכשפים, את הדחפים הפרטיים. אם כן, כשניגש לבחון את תפקידם של הדחפים המיניים ואורגזמותיהם, נדרשים אנו1 להביא בחשבון את האופן בו משרתים אלו את החברה אך, על לנו לשכוח שבבסיסם דחפים אלו מנוגדים למהות ואופי החברה במובנה ההיסטורי לעיתים קרובות. כלומר, תפקידו האמיתי של הפורקן המיני, הוא לא לשרת חברה כלשהי על אף שזו עשויה לעשות בו שימושים שונים-ומשונים, למעשה לפורקן המיני אין ולא היה תפקיד חברתי מוגדר - אחד וכולל מעולם. ומכיוון שהאדם אינו קיים מחוץ לחברה האנושית, ניתן לומר שגם עבורו תפקיד הפורקן משתנה ללא הרף, אם כן, היחידים שיכולים ללמד אותנו תפקיד האורגזמה מה הוא2 הם האלים כוחות-הגורל עצמם. על כן בקוראי עתה את דברי המתדינים המכובדים3 אני מוצא עצמי מסכים עם גברת אבן-הברקת מבולבלת ולא רהוטה ככל שתהה. 1 כן, אם תהית, בשלב הזה כבר נמאס לי לגמרי מצורת ההתבטאות הזו אבל אני אחזיק מעמד עד לסוף התגובה 2 מה היה הוא; מה הוא; מה השתנה הוא 3 והאופן היפה להפליא בו הם ניגשים לפתור סוגיות לפעמים לא נעלם מעיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש בינינו הבדל של מינוחים. כשאני דיברתי על אחוזי התרבות, כיוונתי לאבולוציה הגולמית, לפיה מי שמעמיד יותר צאצאים, הגנים שלו הם אלה שמקבלים עדיפות, וכעבור דורי דורות, למעשה הם משתלטים לחלוטין, בעוד שפחותי ההתרבות נכחדים. זן הג'ירפות קצרות הצואר כבר לא עימנו, מאחר והן הולידו פחות צאצאים בממוצע מהג'ירפות ארוכות הצואר. ברמה הזאת, ה"חברות" - ואולי הייתי צריך להשתמש במילה אחרת, זנים, מינים, שבטים או גנים - השורודות הן בדיוק אלה שיש להן יתרון התרבותי על מתחריהן, ותו לא. כל הטרמינולוגיה בה אתה משתמש בתגובתך - תרבות, קופידון, המכסים והסירים, איך הם משרתים את החברה וגו,' - לא רלוונטיים כלל וכלל ברמה הזאת. בקשר לרמה שאתה מדבר עליה, המניחה מראש "אבולוציה" חברתית, תרבותית וכו' - כבר אמרתי בתגובה אחרת שזה נראה לי כמו סיפור יפה יותר ממדע. אני דיברתי על תו]פעות בנות מאות אלפי שנים לפחות, ואתה מדבר על תופעות בנות חמשת אלפים שנה לערך. דומני שאין שום עדות לשינויים אבולוציוניים משמעותיים שקרו לגזע האנושי בפרק הזמן הקצרצר הזה, ולכן לא ברור לי למה הוא רלבנטי אבולוציונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרה, באמת. לפני שקופידון יעוף מפה, (נהדר להזכר\ללמוד מהדודה המודרנית שבגלגולו הראשון הוא נולד מתוך (ה)כאוס, לפני הסדר הפניאטוני), אני חיב לציין שההופעה שלו היא לא ככוח מתכנן תכניות, אלא כמין סך כל המשיכות המיניות והאופן בו הן מאיצות את האבולוציה, את כלי המטבח אני אשטוף בבוקר. נראה לי שאי אפשר לשפוך עם המים את השפעת התרבות על הגנטיקה בכזו קלות, איך תתאר תופעה ממש מ"אתמול" של "זכויות" בעלי העבדים על שפחותיהם - האם לא היתה לכך השפעה גנטית בולטת על קבוצה אנושית שלמה? אין צורך להניח התפתחות אבולוציונית של תרבויות, ההנחה היחידה שלי בנוגע לקשר חברה-זיווגים-גנטיקה היא שישנה השפעה כלשהי. טוב, בעצם הכיוון הלוגי "הנקי" לא באמת מתאים פה.1 אני משאיר פסקה זו לשימוש עתידי. השאלה שלנו כרגע היא - האם אפשר בכלל לבודד גורם התנהגותי כמו מידת הענין של נשים פרה-היסטוריות, או פרה-אנושיות, לעשות את הבוגי, ולדבר על הקשר בינו ובין המבנה הגופני או החברתי שלנו כיום באופן שיותיר אותנו עם טיעון אחד, המשכנע יותר מטיעונים אחרים, ביד. נכון? (תגובה 605362 - תגובה 605403) נלך לעולם החי, הג'ירף הוא יצור חינני והתועלת שבו, מלבד היכולת לחזות גשמים, היא רבה - הוא מתאים פיקס לדיונים בסיסיים על אבולוציה, כאלו בהם אתה משכנע מישהו שהאבולוציה היא בילתי נמנעת. גם ההרגלים המיניים שלו חינניים (הומוסקסואליים ברובם) סביר מאוד שבעת התארכות הג'ירפות הברירה המינית שיחקה תפקיד חשוב, סביר שלמלחמות הצוור קשורות כמו גם אולי איזשהו משוב בשתן הנקבות, אבל לצרכנו עדיף לקחת חיה שהברירה בה היא פחות ספציפית לאיבר מסוים, הצעתי את הרמך וסוסותיו, (ולא בשביל לעשות לעצמי חיים קלים במקור, עכשיו אני נאלץ להשתמש בהם כדוגמא הפוכה) - לכאורה מדובר בחיה בה הכוח (והאופי) הזיכרי קובע את ההפצה הגנטית באופן בלעדי (כח=מספר סוסות בקבוע). לכאורה. למעשה לכוח ולאופי וליופי הנקבי יש השפעה סטטיסטית לא קטנה, ההיררכיה הפנימית בין הנקבות ובנפרד "היופי" (ריח? תנועה? סביר שגם וגם) קובעים כמה זמן יקדיש הזכר לנקבה מסוימת, אלו שבשוליים סיכויין רב להתעבר מזכר צעיר או פולש. אבל, לעולם (כמעט) הן אינן בוחרות את הזכר. התכונות הגנטיות ששרידותם מואצת ע"י הברירה המינית הן כוח ויופי. קח את הסוסים האלו, זרוק אותם לים, אבל ליד אי סלעי. עכשיו התכונה החשובה היא לא כוח אלא קלות רגליים. הסחף הגנטי מתחיל לשחק ובסוף תהליך הם יכולים כולם להיות בעלי אזניים קצרות, אבל זה לא העניין, העניין הוא - שההתנהגות המינית שלהם מעכבת את ההסתגלות לסביבה החדשה, הסייחים קלי הרגליים שורדים יותר אבל כשהם מתכנסים בשדה היחיד (החרב בקיץ) ונלחמים, דוקא הגדולים והכבדים שבינהם מנצחים וזוכים בנקבות. יתכן בהחלט שבשלב כלשהו תיברר שיטה חדשה של ברירה מינית אבל תהליך ההסתגלות לא מואץ ע"י ההתנהגות המינית המקורית, קצב ההסתגלות שלהם תלוי בלעדית בהסתברות של מוטציות, וזה עניין מאוד איטי באמת. אתה כבר מנחש את ההמשך: עכשיו אתה פוגש להקת קופים מכונפים עם התנהגות מינית שונה, הזכרים כולם מחזרים אחרי הנקבות ורק הצעירים ביותר לא זוכים בכלום, הם נאבקים מעט ומעדיפים שמנות, הנקבות רשאיות לדחות מחזרים ולהעדיף אחרים ונמשכות מינית לבריאים ומבריקי הפרווה. אתה משכנע אותם להתלוות אליך וכשאתם מתרחקים מיערות הקקטוסים שם הם מעופפים מסברס למישנהו ומגיעים לאזור עם שבלולי מחילות אתה אומר ששכחת משהו וחומק במונית. האם אפשר שהבחירה של הנקבות לא תהיה מבוססת על הנאה ממין? ודאי, אבל זה לא הנושא, הנושא הוא תפקיד המשיכה המינית הנתונה. האם אפשר לחשוב על הסברים אחרים שמסיעים להסתגלות מהירה לסביבה חדשה? ודאי, הם גם מתקימים ברובם, אבל הברירה המינית היא כח חזק ומוכר בעולם הטבע, ולא מוכרת לי התנהגות מינית שמתאימה יותר לסתגלנות-כללית מזו ההדדית. זה סיפור נחמד (אני מקווה) אבל, האם הוא לא משכנע כהסבר אבולוציוני להתנהגות מינית מסוימת? 1 הבה נניח שכיום אין כלל השפעה של ברירה טבעית על הגנטיקה של הדור הבא, אם זהו המצב, חייבת להתקים נקודה כלשהי בהיסטוריה של ההתפתחות האנושית בה חדלה האבולוציה הקלאסית להוות גורם, ולפני נקודה זו חיבת להתקיים תקופה בה ההשפעות מתחרות, וכו'ן-הלאה. 2 האבולוציה היא כנראה יותר מהירה משהיה מקובל לחשוב בעבר הקרוב. [ונקווה ליותר] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם אפשר שהבחירה של הנקבות לא תהיה מבוססת על הנאה ממין?" - כבר הבהרתי כחמש תגובות אחורה שיש הבדל בין הנאה ממין לנושא הדיון (כדורגל, גולים וגו'). "זה סיפור נחמד (אני מקווה) אבל, האם הוא לא משכנע כהסבר אבולוציוני להתנהגות מינית מסוימת?" - פה בדיוק הנקודה בה אני ואתה חלוקים. אני מסכים שזה סיפור נחמד. האם הוא משכנע? במובן של "השתכנעתי ללכת לאכול פסטה הערב" הוא משכנע. במובן של "השתכנעתי שהדנ"א מכיל את המידע התורשתי", הוא סיפור. כאלה יש למכביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שאתה מאפשר לי להסביר את הנקודה החשובה הזו: הצעתי ניסוי. הוא אינו דורש בהכרח את כל החיות הנ"ל, אפשר גם עם מודל ממוחשב של אינטראקציות גנטיות בין-מיניות. (לא ביצעתי את הניסוי עדיין -נכון, בנתיים זה ניסוי מחשבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען עצמי והקורא הדימיוני שלי אני רוצה לסכם, לקשר, ולמתן, את הטענות שהשלכתי לכל עבר. א. ראשית ניסוי המחשבה שאמור להמחיש את יתרונה של התנהגות מינית דו-סיטרית למינים שבהגדרתם עוסקים בהסתגלות לסביבות שונות, (בניגוד למינים המתאימים לנישה באופן מיטבי), בניסוח פורמ-אה...יותר קצר: ממדלים חיה X כחולה מחוספסת מינית. ממדלים שני סוגי מפגשים בין ה-SEXES: 1 חיותX מסקס אחד מתחרות בינהן והכחול ביותר לוקח הכל. 2 חיותX מסקס אחד מתחרות בינהן והכחול ביותר זוכה במספר מפגשים גדול יותר, וגם, הכמות משתנה ע"פ העדפת המחוספסים יותר ע"י הסקס השני. מריצים במספר סביבות (בנוחכות גורם מוטציות): 1 כשלהיות כחול מאוד זה קריטי 2 כשלהיות מחוספס מאוד זה קריטי 3 כשקריטריון שונה משני הקודמים קריטי בסביבה הראשונה - שיוויון בין שני סוגי המפגשים או יתרון קל לראשון. בסביבה השניה - יתרון ברור לסוג המפגשים השני, והסוג הראשון יוביל לשרידה רק במקרה של מוטציה מתאימה, אבל זו לא הפאונטה. נתעלם. בסביבה השלישית - בשני סוגי המפגשים, החד-קריטריוני והדו-קריטריוני, דרושה מוטציה מתאימה עלמנת לשרוד, אבל בסוג המפגשים השני יש סיכוי כפול למוטציה מתאימה להתרחש. (!) לא שניסוי מחשבה כזה באמת דרוש למדע, אין מישהו רציני בתחום שמתעלם מהכח האבולוציוני של החלוקה ל-SEXES, אבל נהניתי לנסח אותו. -- ב. בכמה מסוגי הפרימטים ובכללם אנשים, נתון (לא דורש הוכחה רק תזכורת) שהמפגשים המיניים הם דו-סיטריים. במין הפרימטים שהתפשט לסביבות מגוונות והתפצל לתת-קבוצות רבות של אותו המין, כלומר בני אדם ואולי אנושידים נכחדים, הופיע מגוון של בקרות פנים-קבוצתיות על הרגלי המין המקוריים, כולל כאלו המבטלות את הדו-סיטריות כליל, ואפילו מתקרבות לשיטות של זכר אלפה או זיכרי אלפה, או אולי טורפות את הקלפים באורגיות, אם זאת, אין עדויות לתת-קבוצה כלשהי שבה התקימה רגולציה מינית לאורך זמן מספיק כדי שהדו-סטריות תשתנה גנטית. או עדויות להבדלים גנטיים כלשהם במשיכה המינית בין תתי-הקבוצות. ג. מצד שני המין הספיינסי מפגין תכונה של שינוי המשיכה המינית של פרטיו באופן לא גנטי, ברגישות להשפעה סביבתית, שאינה קימת בחיות אחרות. תכונה זו עצמה - האופי הנרכש הורסבילי של יצר המין - יתכן שהיא כן גנטית בחלקה, כלומר, יתכן שניתן להביט בהתפתחות של האדם גם דרך השינוי בתכונה הזו, ולא רק הפוך - כתוצעה בלבד של התפתחות התקשורת והמחשבה(גנטית). נשאלת השאלה - מתי הפך היצר המיני של בני האדם לכזה? _____[ולא כלכך מתי ננטשה עונת היחום כפי ששאלתי בהתחלה] לפחות אם עוסקים במשמעות ובתפקיד של פורקן זה או אחר - נשאלת השאלה הזו. כי אין ספק שעם שינוי כזה משתנה גם התפקיד הקדום, ומתחילה לה גם המשמעות. ד. מה הכוונה ב-'שינוי תפקיד'-גנטי,אבולוציוני, של משיכה מינית או יצר מיני? הכוונה היא שהטיפוס הגנטי שזכה במצב הקודם ביותר הפריות מוצלחות מהאחרים (ולרוב כתוצעה זכה גם לייצר יותר צאצאים בוגרים ומיניים), אינו אותו הטיפוס הגנטי הזוכה לכך במצב המיני החדש. (טיפוס גנטי - ללא התיחסות לפרט-זכר או פרט-נקבה) אין זה משנה כלל אם לאחר שהטיפוס הגנטי הקדום איבד את מעמדו כאב הנפוץ ביותר הוא התחלף בטיפוס גנטי אחר אחד, בעשרה, או בשיטה חדשה לגמרי שאינה אחידה בקבוצות השונות באותו המין(הטקסונומי), בכל מקרה מדובר בשינוי התפקיד של המשיכה המינית. שוב - גם אם במצב הקדום תפקיד המשיכה היה מוגדר (לברור טיפוסים מסוימים על פני אחרים), ובמצב החדש הוא פחות מוגדר (הטיפוסים המועדפים מתחלפים ללא הרף), עדיין מדובר בשינוי תפקיד - כזה שמשנה את ההרכב הגנטי של הדורות הבאים. --- - נמשיך מחר עצמי אומר לי, אין שום בעיה! אני עונה לעצמי, -נלך להתבונן במראה?, נלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלקוביץ' מלקוביץ', ה. כאמור, הנושא שלי הוא השפעה אפשרית של התפתחות גנטית של מנהגי-מין חדשים על התפתחות המח והמחשבה האנושית. אני מנסה ליצור הקבלה מסוימת לתיאוריה הלינגויסטית-התפתחותית בה יכולת התקשורת הווקלית קודמת וגורמת להתפתחות המוחית, והתפתחות מוחית כזו נובעת מהאופציות המשתמעות מתקשורת ווקלית עם מספר "מילים" השווה בערך בגודלו ל"מילון" הקדם ווקלי של עוויות-פרצוף ומחוות-גופניות, בשל ויתור על הצורך בקשר עין. (מסתתר היטב תגובה 363293 פה ובהבלחות במורד הפתיל, ופה) רעיון ראשוניות השפה מנוסח כמובן באופן מוגזם, כתמיד בתהליכים אוולוציוניים מדובר בביצה-תרנגולת, אך לרעיונות ממין זה יש השפעה על מחקר מדעי הרדקור של מרכזי מח המשתתפים בניתוח לינגוויסטי ושל התפתחות גנטית בציוד הווקלי. האם הזליגה בין דיסיפלינות שונות ולכאורה מרוחקות זו מזו אינה "סיפורית" תמיד? האם סיפור שכזה באמת אינו עומד באופן סביר בעקרון ההפרכה? כלומר, נראה שאם יתגלה באופן כלשהו כי אונות המח באנושיידים התפתחו לפני תיבת-הקול "הסיפור" יחשב כלא סביר. נראה לי גם, שאם יתגלו עדויות להתפתחות אונות המח לפני(באופן משמעותי) הרגלים מיניים שונים בקרב קבוצות שונות בנות אותו המין(הטקסונומי) האנושידי - הסיפור שלי יאבד את סבירותו. איך ניתן להשיג עדויות כאלו? השד יודע, אבל זה לא ממש משנה. [__ניסיתי להדגים בפתיל אחר איך (בערך) אפשר לחפש סמן גנטי הנראה בעל פוטנצייל להיות קשור לשינוי הגנטי אותו מחפשים, כלומר קשור למוטציה שיצרה את השינוי בהתנהגות אך אינו מהווה לכשעצמו את הגורם הכימי לשינוי בהתנהגות. אני חושד שקשר בין סמן למוטציה המשמעותית עשוי להיות קשור גם באפי-גנטיקה מלבד מבשחלופים כרומוזומליים אבל יקח לי מספר שנים להבין מה אמרתי בדיוק, אם לא יופיע ה"קישור" המתאים בדרך, בכל מקרה מוטציה פה במובן הכולל בעיקר שחלופים וקשר פה במובן תאחיזה גנטית.] ו. יתכן דוקא שהשינוי במיניות הספיינס (שינוי גנטי - למיניות נרכשת סביבתית) התרחש בעקבות בקרה קבוצתית ראשונית (שאינה גנטית) על מפגשים מיניים, אם בקרה ראשונית כזו נוצרה בקבוצה שהפכה לאחר מכן לדומיננטית מבחינה גנטית בכל תת-הקבוצות השורדות. ויתכן שראשית הופיע השינוי הגנטי (הגברת הצד הנרכש של המשיכה המינית) ובעקבותיו הופיע הבקרה הקבוצתית על זיווגים, כך או כך מדובר באותו ה"רגע" האוולוציוני הביצי-תרנגולתי. מענין עד כמה דומה למקור ההתנהגות המינית של בונובואים יתומים מגיל צעיר ללא הכוונה אנושית, מעניין עד כמה דומה למקור ההתנהגות הזו לאחר מספר דורות. נא לא לנסות, בונובואים זקוקים להורים, ביולוגיים או מאמצים. נא לא לעקר את החשק המיני של ההורים, זה לא באמת יוכיח מאומה. ז. בהינתן שינוי מיני כזה בשלב כלשהו, ובהנחה שההתפתחות המוחית שמבדילה אותנו (כמותית) מהשימפנזים התרחשה אחרי שינוי זה ברובה, ניתן לראות באופציות השונות לבקרה-שליטה-הכוונה של המפגש המיני של הפרט ברמה הקבוצתית "הכרח שחייב להתפתח", כלומר שקבוצה זו או אחרת המפתחת (באופן לא גנטי - אופן ממי אם תרצה) הכוונה מינית המתאימה לתנאים המקומיים יותר מאחרות תשגשג יותר, ומיותר לציין שכך גם חלק מהגנים שהקבוצה נושאת בקרבה. --- בפעם הבאה: אז מה בעצם תפקיד האורגזמה הנשית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה כן - ואיפה אני מדבר על תופעות בנות חמשת-אלפים שנים? כשאמרתי היסטוריה?-טעיתי במילה, התכוונתי לכל חברה הכופה זיווגים מסוימים או אוסרת אחרים באופן לא-ביולוגי-ראסמי. אלו בודאי קימות מאז הצידים לקטים הקדם סאפינסיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |