|
||||
|
||||
האבולוציה מביטה בפרספקטיבה של מיליוני שנה, לא בתנודת אדווה מקרית של עשור פוליטי, או או שניים, במדינת קצה, המונה פחות מפרומיל מסך אוכלוסיית הפרטים של אותו מין. בסין הדתיים לא מתרבים לאחרונה, ושם, כנראה, יש סיכוי סטטיסטי רב יותר למוטציות גנטיות בדרך לשיפור הגזע, לבטח קצת מעבר למסקנות האנתרופולוגיות תוצאת התצפיות בישראל. ברור שילד חרדי יישאר חרדי ברוב המקרים. וידוע שהריבוי הטבעי גבוה במיוחד בגזרת בני-ברק ומאה-שערים. וראו איזה פלא: "אגודת ישראל" - המפלגה החרדית האשכנזית - נעה בין 4 ל-6 מנדטים מקום המדינה ועד עתה (כיום 5). כלומר, מספר החרדים האשכנזים אומנם גדל משמעותית, אבל רק אבסולוטית ולא השוואתית. לגבי דרעי והרב עובדיה וש"ס יש להפנות את השואל לתופעת הכדורגלנים מחללי השבת, בועלי הקטינות-הנידות ערב משחקי נבחרת הנוער, מהמרי כל קזינו מפוקפק, ועובדי אלילי השום בנעליים והגורמט בצוואר - אלה שאוכלים כל גדי בחלב אימו, אבל מנשקים את המזוזה בכניסה למסעדה, ושמים כיפה שחורה בתפילת "הגומל" שהשופט לא תפס אותם על חם בצלילה המסוגננת ברחבה. ועדיין, גם לי קשה להבין כיצד שרשרת מוטציות אקראיות גרמה ליצירת איברים מורכבים כמו העין, או או תחנת טיהור השפכים בצורת הכבד. ולמרות החורים השחורים, לפחות מבחינת התפישה הרציפה של התפתחות המינים, עדיין האבולוציה תואמת את הגישה הרציונלית לקיום וליקום, ומשתלבת היטב בדיצפלינות מדעיות מוכחות אחרות. ולא מקרה הוא, שהתוקפים את דארווין מהכיוון הרליגיוזי, באים איש איש, או או אישה, כל אחד ואחת מהדת שלה/ו. אף גאון פיזיקה חרדי ממכון וויצמן, למשל, לא מנגח את האבולוציה מכיוון עיקרי השינטו. שום פונדמנטליסט נוצרי לא יציין לרגע שסיפור הבריאה המקראי מדבר עברית, ולכן שבת זה היום שבא אחרי שישי, ולא SUNDAY בתרגום לאנגלית. פעם, לפני שנים, שאל נער אחד בן 15 את המחנך שלו בחטיבת הביניים: "אם לאלוהים אין רצון וחפץ, אז למה לו בכלל להתעסק עם בריאת העולם, מה היה לו רע בתוהו ובוהו על פני תהום?" המחנך, רב מתחרד שעבר מהכיפות הסרוגות לשחורות, ענה בכעס רב: "מטבע הטוב להיטיב". כלומר, השילוש הקדוש, או או יהוה, כל כך חיפש משמעות לקיומו עד שהלך ועשה טובה לכל העולם ואשתו (מהצלע) עד שברא אותם. בדרך הוא כמובן לא שכח את כל הסבל והצער והזוועה. אז שאל הנער: "אם הוא נדיב ומעניק, אללה, הכיצד היא יצרה את כל האומללות שבעולם?". ענה המורה: "כדי שתהיה הבדלה בין טוב לרע". אמר התלמיד: "אם יופיטר הוא כל יכול אז היה מצליח לייצר כמה סוגי טוב (כמו שחובבי מרלו לא פוסלים את ההנאה משתיית שארדונה)". הרב זרק אותו הביתה, והלך עוד חבר בקהילת המאמינים. ועדיין ממתין לשמוע מה זה בדיוק וירוס. חי, דומם, או או גם וגם בהתאם לזמן? |
|
||||
|
||||
היי, מישהו הזכיר אותי? קבל שתי תשובות שנתתי בעבר לעניין הוירוסים, ואם יש עוד שאלות, אהלן וסהלן: תגובה 56751 (לדיון המלא תגובה 56149 ) וכן, המאמר שלי שדן בראשיתו בוירוסים בפרט ובעניין החלוקה לחי-צומח-דומם בכלל: דיון 921 |
|
||||
|
||||
תודה. כעת אני בטוח שלא הבנתי כלום אם הוירוסים הם דוממים או חיים או או גם וגם. לא שזה משנה משהו לגבי חיי הוירוסים או דוממותם, או או שזה משנה במעט את חיי וחיינו בעולם הזה והבא |
|
||||
|
||||
וירוסים הם חיים אם ורק אם 1 הוא מספר ראשוני. במלים אחרות, זה הכל עניין של הגדרה, ולא נורא משנה חוץ מאשר מטעמי נוחות. לפעמים נוח להגדיר כך, ולפעמים אחרת. |
|
||||
|
||||
מאד מאד לא נוח לחשוב על 1 בתור ראשוני: זה הורס את הפירוק היחיד לגורמים ראשוניים. |
|
||||
|
||||
לכן ברוב המקרים נוח להגדיר ראשוני בתור מס' שיש לו בדיוק שני מחלקים שונים, אבל תמצא לא מעט מקומות בהם הוא מוגדר כמס' שמתחלק רק בעצמו ובאחד (הגדרה לפיה אחד הוא כן מס' ראשוני). כפי שאמרתי, עניין של נוחות: למשל, כדי להסביר להדיוטות נוחה יותר ההגדרה השניה אלא שהיא מוסיפה סירבול למשפט הפירוק היחיד (במקום "פירוק יחיד" צריך להיות "שני פירוקים") ועוד כהנה וכהנה משפטים. אבל כדי לא להגרר למשהו שולי לעניין הענף הזה, מחק את עניין המס' הראשוני, ושים במקומו: "וירוסים הם חיים אם ורק אם אפס הוא מס' טבעי." עכשיו בסדר? |
|
||||
|
||||
אבולוציונים יקרים. אם על וירוס אין הסכמה אם חי או דומם הוא.אז איך אתם מתיימרים להסביר את מהות החיים של יצורים יותר מסובכים שלא לדבר על האדם? |
|
||||
|
||||
האם אבולוציונים זה זרם חדש של ציונים? לא יכלתי שלא להבחין בזיק של שמחה לאיד בדברייך. יופי, אז אנחנו לא יודעים הכל. (בסוד אגלה לך שגם אינשטיין והרמב"ם לא ידעו הכל). לגבי היומרה להסביר משהו, ניסיתי להסביר את דעתי במאמר לו נתתי לינק (אתה מוזמן לקרוא אותו ולהחריד את האינטואיציה שלך כרב הקוראים האחרים). |
|
||||
|
||||
מותר לשאול מה זה בכלל משנה? אם אתה רוצה לדעת משהו על וירוסים, הדבר הנכון לעשות הוא לבדוק את אותו משהו; אין שום צורך להחליט מראש אם אתה מעדיף לקרוא ולוירוס "חי" או לא. ואף אחד לא מתיימר להסביר את "מהות החיים" - כי אין לזה שום משמעות. |
|
||||
|
||||
מספר a הוא ראשוני אם האידיאל שהוא יוצר1 ראשוני, כלומר: אם a מחלק מכפלה bc אז הוא בהכרח מחלק את b או c. אומרים ש- a אי-פריק אם כל מספר לא-הפיך שמחלק אותו, גם מתחלק בו1. במספרים השלמים המושגים האלה שקולים, אבל ישנם חוגי מספרים (כמו [{Z[\sqrt{10) שבהם זה לא אותו הדבר. הקו המנחה הוא שרצוי להשתמש בחוג השלמים באותה הגדרה שעובד כל-כך טוב במקרה הכללי. על "אפס הוא מספר טבעי" אין לי מה להוסיף; זה באמת לא כל-כך משנה. 1 וכאן מובלעת ההנחה שהוא אינו הפיך. 2 למשל 5- מחלק את 5, אבל גם להיפך. |
|
||||
|
||||
לחפש בו תבניות. לא כל אחד מסכים האם חוג צריך להיות קומוטטיבי, או עם יחידה, למשל. הכל לפי הנוחות. כל עוד אתה יודע מה ההגדרה תחתה אתה עובד, הכל בסיידר. |
|
||||
|
||||
סליחה על השאלה הטפשית, אבל למה אלגברה מופשטת היא לא המקום לחפש בו תבניות? כל אחד (שמבין משהו בנושא) מסכים שחוג לא צריך להיות קומוטטיבי. אם רוצים שהוא יהיה, אפשר להניח שהוא כזה. אותו דבר לגבי יחידה. ------------------------------- התגובה, במסגרת מלחמתי בפוסט-מודרניזם: לפחות במתמטיקה אין "נרטיב אלטרנטיבי". |
|
||||
|
||||
כוונתי היא שגם שם נוהגים לפי נורמות שמשתנות עם קבוצות שונות. עבור מתמטיקאי שמתעסק במודולים מעל חוגים, בהקשר הקטגורי, אין טעם להתייחס לחוגים ללא יחידה, לכן הוא מגדיר את החוגים שלו לכאלה שיש בהם גם יחידה. בטקסטים מוקדמים יותר באלגברה מופשטת היה כל סופר מתייחס לעניין בדרכו שלו. בסופו של דבר, כנראה שהחליטו לא לבקש יחידה, דווקא, אבל כל זה לא משנה, ברגע שנהיר לכל המדיינים באיזו הגדרה מדובר. |
|
||||
|
||||
אם טענתך היא שיש ספרים בהם "חוג" מוגדר כאובייקט עם יחידה ויש ספרים שבהם זה לא כך, אז נכון. המוסכמה היום היא דווקא שחוג הוא "חוג עם יחידה" (ראה ספריהם של Lam, Rowen, McConnel, Pierce). בסופו של דבר זו מתמטיקה, אז כמובן שזה לא ממש חשוב איך קוראים לאובייקט, אלא רק מה התכונות שלו - בדיוק כמו עם הוירוס המקורי (מהדיון ההוא). |
|
||||
|
||||
על לא דבר. כמו שאני רואה את זה , אפשר להתייחס לשאלה "מה עושים עם הוירוסים?" בשלושה אופנים: אפשר להשלים אם זה שוירוסים, פרדות, פריונים ושאר מרעין בישין בהם מקרים גבוליים, אפורים, שאינם מוגדרים היטב, ולחיות עם חוסר האפיון הברור. מומלץ עבור שימוש יומיומי ולציבור הרחב. אפשר לנכס אותם להגדרה כזו או אחרת, ה"חיים" או ה"דוממים", באופן שרירותי למדי. יש לכך מחיר של הכנסת מיני אבסורדים שונים גם כן לתוך מחנה ה"חיים" (מבחנות עם DNA למשל עשויות להחשב חיות אם מגדירים כל דבר בעל DNA כחי), או של הגדרה מסורבלת. נראה לי כבחירה בקירחות מכאן ומכאן, לצערי, רבים הם המתפתלים במיני הגדרות כפויות מעין אלה. אפשר להבין כי התפיסות המקובלות כיום בדבר "חיים" אינן מחזיקות מים ברמות דיוק גבוהות, ובמקרי קצה, ולהשלים עם קריסת המושג, על כל האי נעימות הכרוכה בכך, על מנת לקבל לתיאור מקיף של העולם הסובב אותנו. מומלץ לשיח מדעי מהוקצע ומדוייק, ולמי שחפץ בתמונת עולם ברזולוציה מירבית. |
|
||||
|
||||
שוב תודות על הקישוריות. ועדיין, בייחוד אחרי שעיינתי בחומר שאליו הפנית, ודווקא בגלל דבריך בעניין, מרתק לשמוע אם יש קו מבדיל בין חיים, או או חי, לבין משהו שאינו כזה. כמובן שעצם קביעת אותה גדר הפרדה, כמו בקו התפר, מלווה תמיד בויכוח פוליטי, אידיאלוגי, תרבותי, אמוני, אמפירי,- על המיקום. ולא שחשוב במיוחד להשיג רזולוציה מירבית על מושג החיים כשלעצמם מול הלא-חיים. ממילא אנחנו בשפיץ הפירמידה של האבולוציה, או או של הבריאה, או או של כל גישה אחרת לשאלות הקיום והיקום (נזר היצירה וכו'), כך שאין לנו צורך ממשי לדאוג מי נמצא בין המסד לטפחות בעולם הדמדומים של המיקרוב (הגבר המת-חי מהלך). ואם חושבים על כך רק במשקפיים של בנות אדם - אז זה לא כמו דילמה חשובה כמו רכישת נעלי מותג, ועדיין מסקרן את המחשבה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |