|
||||
|
||||
קבלו את השלישיה הבאה: 1. הארי פוטר ואבן החכמים (רולינג) 2. סמטת השקדיות בעומריג'אן (זאת שכתבה גם את החתונות שלנו. לא זוכר את שמה) 3. חיי אהבה (צרויה שלו? ואולי אני מבלבל וזו בכלל יעל הדיה?) |
|
||||
|
||||
נפלת על סמטת השקדיות. אני אישית עדיין מזועזעת מזה שטל לא קרא את הטרילוגיה של טולקין. |
|
||||
|
||||
אבל אם תיכנסי לדיון על שר הטבעות, תראי שיש עוד כמה שלא קראו טולקין ועוד כמה שאפילו לא אוהבים אותו1. 1 מהמהמת בתמימות... |
|
||||
|
||||
/(מתרחקת מהדיון על שר הטבעות כמו מאש, כדי לא להיאלץ להודות שעדיין לא ראתה את הסרט) |
|
||||
|
||||
מה כל-כך מזעזע בזה? ניסיתי, השתעממתי, הבטחתי לעצמי שאנסה שוב בעתיד. מאז קראתי ספרים אחרים, רבים וטובים, ואני לא מרגיש חוסר גדול מדי דווקא בשל "שר הטבעות". "מלכוד 22" למשל מטריד אותי (טיפה) יותר. כרגע, אגב, אני קורא את "שוגון", בעקבות המלצתו של יוסי גורביץ. |
|
||||
|
||||
לא ב א מ ת מזעזע, סתם הופתעתי. אני, כמובן, הרבה יותר מזועזעת מהרשימה האישית שלי מאשר מרשימתו של כל אחד אחר. |
|
||||
|
||||
אני אוהבת שמישהו אחר כותב בדיוק את מה שאני כותבת: |
|
||||
|
||||
אם כבר ג'יימס קאלוול, אז כמובן שמומלץ ''מלך עכברוש'' המזעזע. |
|
||||
|
||||
אם תאהב את שוגון, וספרים היסטוריים מעין זה, אני ממליצה גם על רוחות מלחמה, ואחר כך מלחמה וזיכרון. אמנם ארבעה כרכים עבי כרס, אבל שווים ממש. ומבית היוצר של שוגון יש את סופה. החלק הראשון מייגע קצת, אבל שווה בגלל החלק השני. |
|
||||
|
||||
כתבה דורית רוביניאן אבל נקודות אין לי בשבילך. |
|
||||
|
||||
קיבלת שלוש נקודות ממני וכמה הערות: 1. הארי פוטר כבר נכלל ברשימה של מישהו אחר. כדאי לשים לב להבא. 2. דורית רביניאן. סמטת השקדיות אכן מוצלחת יותר מ"החתונות שלנו" שגם הוא לא רע. 3. כן כן, קראתי גם את חיי אהבה. עכשיו השאלה המתבקשת היא מה יותר משפיל, להודות שקראתי או להתכחש לפרט הזה1? 1 ולו בגלל הקטע עם הזקנים והנקניק. |
|
||||
|
||||
לא שמתי לב - הקלדתי את הרשימה בשעת לילה מאוחרת מאוד ולא שמתי לב שפוטר הופיע קודם. סליחה. |
|
||||
|
||||
נפלת על ''חיי אהבה''. ''סמטת השקדיות'' ספר מצוין ומומלץ בחום. ספרה השני של רביניאן (''החתונות שלנו'') מחכה לי על המדף כבר זמן רב. |
|
||||
|
||||
you got 3 points from me.
|
|
||||
|
||||
בשביל האון-טופיק, הנה 3 ספרים שלא קראתי: הטאו של פו מי הזיז את הגבינה שלי הגן האנוכי וכעת לתכנית המקורית: פנסילבניה? עד לאן ירחיק אותך החיפוש אחר עבודה? |
|
||||
|
||||
מעניין, יש לנו חוסר טעם דומה. גם אני לא קראתי אף אחד מהם. (נו, מי מתנדב להעלות השערה לגבי זהותו של מיץ פטל) |
|
||||
|
||||
אבל כן קראתי את "מילון פו השלם" אני מניחה שזה לא נחשב, נכון? רגע, יכול להיות בעצם שכן קראתי את הטאו של פו. או את זה של חזרזיר? בכל אופן, אם כן, אז אני לא זוכרת לחלוטין. יכול להיות שסתם ראיתי את העטיפה וקראתי את המאחור. אבל יכול להיות שלא. בקיצור, תשכחו מזה. *_*_*_*_* הודעה זו תשמיד את עצמה תוך 20 שניות מחוסר רלוונטיות לעולם. |
|
||||
|
||||
האמת שקראתי פעם ספר שנקרא ''הטאו של פויה'', שהוא פארודיה קצת ארכנית על כל הז'אנר. |
|
||||
|
||||
זה נחשב? _____ העלמה עפרונית מחפשת כיוון. |
|
||||
|
||||
thanks for asking! I'm house and dog sitting for my cousin this weekend, but right after labor day my beloved and I are coming back to Israel. not becouse I lost my job' btw. I already gave my notice when the restorant closed.
|
|
||||
|
||||
דעתי על הראשון נחבאת בסוף הסקירה הבאה: http://www.forum2.org/tal/books/pooh.html את האחרים לא קראתי - אין לך נקודות ממני. |
|
||||
|
||||
קבל 3, למרות שבשניים הראשונים רק הצצתי. |
|
||||
|
||||
רק את הגן האנוכי קראתי, אז אין לך נקודות ממני. תגיד, יש מישהו שממש קנה את "הגבינה שלי", או שכל מי שמחזיק עותק שלו קיבל אותו מהבוסים שלו כרמז דק? |
|
||||
|
||||
(הזהרו מחיקויים). בדיוק אתמול (או שלשום, לך תדע) ראיתי באגף הספרים המוזלים (אה כן, זה היה שלשום), את ה"גן אנוכי", ואחרי כמה רגעים הבנתי שאני מכיר את השם מה"אייל". אחרי עוד כמה רגעים החלטתי שלמה באמת שאני לא אקנה אותו. (מעניין לציין (טוב, אז זה לא כזה מעניין, אבל אני אציין בכל זאת), שהעלות שלו כמעט זהה לעלותו של הדיסק של גלבץ, אותו לא קניתי בעקבות ההמלצות הרבות ב"אייל"). נדמה לי שיש אפילו מאמר שלם על הספר הזה ב"אייל", לא? אם כן אז אולי אחרי שאני אסיים את הספר אני אקרא אותו. אני תמיד אוהב לקרוא ביקורות על ספרים שקראתי כדי לדעת מה אני אמור לחשוב עליהם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הייתי לא מזמן באיזה מועדון שהופיע בו אילן וירצברג (נו, מי יהיה הראשון שיטרח לספר לי שטעיתי באיות?) והייתי פחות או יותר היחידה שידעה על מי מדובר, מה שגרם לי לשתף באושר את חברה שלי בצרור עובדות לא רלווטניות.לא שזה הפתיע אותה שמעולם לא שמעתי הלכה למעשה את הבחור, אבל... היא כבר התרגלה. __________ העלמה עפרונית, שוב משתפת בלי שום סיבה נראית לעין. נכון שהתגעגעתם?(1) (1)"...אל תעני לי אפילו, זה לא ענייני." |
|
||||
|
||||
איך היתה ההופעה? |
|
||||
|
||||
שלושה שירים. ויכול להיות שהם היו ממש איכותיים, אבל הם לא ממש היו רקידים, מה שהיווה בעיה. בעוונותינו, שטחיים שכמונו, באנו לרקוד, ולא ממש בראש ללשמוע מוזיקה שהיא קצת יותר כבדה וקצת הרבה פחות מוכרת. זה הכל. |
|
||||
|
||||
ואני נדהמתי לראות שהספר נקרא בעברית ''הגן האנוכיי'' וחשבתי לשאול את מר לבשן אם יש בכך איזה טעם. |
|
||||
|
||||
אנוכי - ש"ע; אנוכיי - ש"ת. |
|
||||
|
||||
ההבחנה נשמעת לי מלאכותית, במידת מה. אין כוונתי לפסול את השימוש ב''אנוכיי'', אלא להגן על השימוש ב''אנוכי'' גם כתואר השם. |
|
||||
|
||||
ביליתי כמה שניות בנסיון למצוא שמות-עצם שמסתיימים בתנועת i ולראות איך נגזר מהם שם-תואר. בסוף נותרתי עם מיודענו סמילי, ועם ההחלטה שאם ארצה לציין משהו שלו, אומר שהוא סמיליי. |
|
||||
|
||||
נשמע נורא (אנוכיי). ואני חשבתי שבעברית יש המנעות מהגיית yi אחרי i. מיץ - מה עם בכי ובכיין (או בכייני?), חצי וחצוי, יופי ויפה, אופי ואופייני? |
|
||||
|
||||
גם לי זה נשמע (ליתר דיוק: נראה) נורא. או נוראי. פיכסה. |
|
||||
|
||||
הגן האנוכי. לפי המילון שלי "אנוכי" הוא התרגום של selfish - כשמו של הספר באנגלית, בעוד "אנוכיי" הוא egoist (לא שאני יודע מה ההבדל). |
|
||||
|
||||
אם הייתי נדרש לתרגם אגואיסט לעברית דווקא הייתי משתמש ב"אנוכייני" (enokhyani). אבל זה רק אני. לא להתייחס. אני לא פה. |
|
||||
|
||||
כשעבדתי ב"אינטל" חילקו את הספר הזה לכולנו. אני חושב שבשנת 99' |
|
||||
|
||||
צה''ל חילק לכל הקצינים הבכירים והבכירים למחצה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |