בתשובה לניר יניב, 21/08/00 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניר יניב היקר, אולי ככה אתה אוהב להתווכח, זו זכותך. אבל בכל הוויכוח הזה לא רק שהדיעות שהבעת היו מרושעות ומגעילות, אלא גם הבעת אותן בצורה מתוחכמת שנועדה איכשהו לתרץ אותן, תוך כדי פגיעה והעלבה. תודה ושלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מאד שמח לדעת (באמת!) מדוע דעותי "מרושעות" ו-"מגעילות". בשיא הרצינות. אם תוכל לשכנעני בצדקתך, אהיה חייב לך חוב מוסרי ואישי גדול. עם זאת (כמובן) , דעתי הנוכחית היא כי לא תצליח. אבל (מוזר אך נכון) אני שמח לשמוע דעות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל הבהרה: בקשר לעניין הבטיחות שלך ושלו, אני מסכים איתך לחלוטין. התופעה היא מסוכנת וצריך להפסיקה. *אבל* (אבל גדול מאוד), בחלק הוויכוח שנגע בצד הכלכלי או החברתי, אני ממש לא מסכים איתך. אני בטוח במאה אחוז שילד שהולך בכבישים ומתעסק בעבודה כה לא נעימה ומסוכנת, לא עושה את זה כדי לקנות קורקינט חדש או לשדרג את ה-686 שלו. הדיבורים הללו הם שטויות. מכאן הגענו למסקנה שהוא עני. כפיש? הוא לא בחר להיות כזה, הוא ילד. הכסף הזה לא ישמש אותו לקניית קורקינט חדש, אלא למכנסיים חדשים או למחברת חדשה. העובדה היא שאתה לא חייב לשלם לו. אז "נקבע קריטריונים נוקשים לאמר מי הוא עני ועל פיהם נחליט למי מותר להיות מטרד ציבורי?" (מדבריך). מדבריך הדמגוגיים האלה אתה יוצא מתנשא שלא יודע איפה הוא חי. אתה לא חייב לתת לילד כסף, אבל הילד הזה חייב לנסות, למען עצמו (ואולי משפחתו). אולי לפי החוק זו עבירה, אבל לילד הזה אין ברירה, ולכן לפי דעתי מעשיו הם אמנם לא חוקיים, אך וודאי ווודאי מוסריים. מכאן, התחלת כבר לדבר על רמת הכנסתך, והתעמתת עם מישהו שאמר שהוא מובטל ומקבל קצבת אבטלה. שאמרת לו מתישהו "אתה מקבל את הכסף שלך מאנשים כמוני" (או משהו כזה). עם היד על הלב, אלו לא דברים מגעילים ופוגעים, ועוד מכוונת תחילה? אתה אומר שאתה נתן מעל ומעבר לחברה ע"י תשלום המסים השונים למדינה, ולכן אתה לא מרגיש שום צורך לתת נדבות או תרומות. עם טיעון זה אני לא יכול להתווכח יותר מדי, אלא רק לומר: אתה ראש קטן. כבר תרמנו!!!! היותך בעל הכנסה לא מכריחה אותך לעזור לחלשים יותר, נכון. אבל אתה גם בן-אדם, לא? וכשאתה מתעסק עם אנשים אחרים אתה מתעסק גם כן עם בני-אדם, לא עם חיות או שאר יצורים נחותים. תתנהג בהתאם! (עכשיו בטח תענה לי משהו על רגשנות). אבל עכשיו גם אני קצת חוטר בדמגוגיה... כמו שנ.מרוד אמר, עם מרבית דבריך המתוחכמים להפליא, איני מסוגל להתווכח, אך הנימה, הנימה! בתשובתך, שתבוא לבטח מנוסחת היטב כתמיד, השתדל להימנע משימוש באנלוגיות, לוגיקות או שאר ירקות, וכן להימנע משימוש בדוגמאות אשר לחלוטין לא רלוונטיות. דבר ישר ולעניין! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדרך כלל מדבר ישר ולעניין - זהו הגורם העיקרי לזעמך הכמעט מוצדק. ובכן: א. אין לי כל עניין בשאלה מדוע הילד זקוק לכסף. זו (עצוב לי לומר) דמגוגיה קלה מצידך. ב. המסקנה שלך לגבי עוניו של הילד ומטרת העבודה (שוב - לי אישית אין כל עניין בזה) *לא נכונה*. שים לב - אתה קופץ למסקנות ללא נתונים. אבל (היות ובאמת השאלה אינה מעניינת אותי כלל) - בוא נעזוב את זה. ג. "למי מותר להיות מטרד ציבורי" - אין כאן דמגוגיה, אלא הדגמה פשוטה של חוסר ההגיון ב-"שיטה" - למי "מותר" להטריד ולמי "אסור". מעשיו של הילד הם בפירוש *לא* מוסריים, מכל בחינה שהיא. הוא מסכן את עצמו, אותי, ובתוספת הוא דורש תשלום על שירות כפוי. יש עוד כמה עבודות שילדים מסוגלים לבצע - הדבקת מודעות, הפצת כרוזים, שליחויות, עזרה במשרד, שמרטפות, רוכלות למיניה, שטיפת מכוניות (במקומות מוסדרים, כמובן) ועוד. אבל הילדים האלה בחרו לרדת לכביש ולכפות את עצמם על העוברים ושבים. שום מצב כלכלי לא מהווה תרוץ לכך, מצטער. ד. ראש קטן ורמת ההכנסה: בדיוק. אדם המתקיים על כספים שאני ושכמותי מרוויחים ביושר - אל יבוא וילין עלינו "למה אתם לא תורמים". שיגיד תודה וישתוק. ה. והטיעון החשוב ביותר בסוף: כן. אני מתעסק עם אנשים. ואדם שאינו מסוגל לדאוג לעצמו והכופה עצמו על הסביבה בתואנה של מסכנות, מאבד בעיני צלם אנוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד הוא, בדרך כלל, *ילד*. כלומר, טיפש זמנית. ילדים בני עשר לא מפנימים את הסכנות שבעמידה באמצע הכביש. גם אני, בתור ילד, חילטרתי במגוון של עבודות דביליות לא פחות מעמידה באמצע הכביש. ולא, לא עשיתי את זה בשביל פת לחם. אין שום סיבה שילד, בארץ, יעבוד כדי לקיים את משפחתו. אם המשפחה שלו עד כדי כך עניה, הוא כבר מזמן היה נתון תחת כנפה של מערכת הרווחה. זה לא תענוג אמנם, אבל עדיין - אף ילד לא צריך לעבוד, במדינת ישראל במאה העשרים (עדיין!), כדי לקיים את עצמו או משפחתו. וטוב שכך. העובדה שאותם ילדים כופים את השירות שלהם, לא אומרת שאנחנו חייבים להם משהו. למעשה, אם אנחנו לא משלמים להם, אנחנו עוזרים לחינוך שלהם. בקשר לכל השאר - אני, במקרה זה, מסכים עם ניר, אבל שום דבר אינו מוחלט בחיים. תרומה של עשרה שקלים פעם בשבועיים לקבצן שבמקרה נעמד ליד המכונית מועילה הרבה פחות מאותה תרומה חודשית של 6000 ש"ח (אם להשתמש בדוגמא של ניר) למדינת ישראל, לחלוקה למוסדות שונים על פי מיטב הבנתם של נבחרי הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מגיע למצב כזה, כל הרעיון של האתר הזה, הוא בבסיסו חוות דיעה, המצחיק הוא שבכל מדיה, יש צורך ליצור פולמוס. אם היית קולט שניר מעבר להעברת הדיעה, משתשע גם להנאתו לא הייתם מתייחסים לאופן, אלא רק לתוכן. יותר מכך, אין סיכוי ב 99% מהמקרים להזיז אדם מאומנתו היה אשר היה והיה ישאר תמיד. גם אתה וגם הוא וכך גם שאר העולם. לכן הדקויות הללו, שהתגובות הינם בס"הכ עוד מאמר, ואין קשר בין התגובה לרעיון המקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתיחס רק לתוכן? אין יותר מדי, לצערי. בעשרות שורות ניר כתב שיש ילדים שעובדים בכביש וזה מסוכן. ביג דיל. ואגב, לכל המצקצקים בלשונם, שילד הוא רק ילד ואל לו לעבוד בכביש, שזה מסוכן - אם הוא לא היה עובד בכביש הוא היה *משחק* בכביש, שזה מסוכן קצת יותר. עוד טיעון חזר יותר - לעבודה יש ערך חינוכי נעלה. גם אני לא מאמין שמישהו מהילדים הללו עובד כדי לפרנס את אמו הזונה ואביו השיכור, יחד עם 25 אחיו הצולעים, ואם יש מצב שכזה, אני נגד העבודה של הילד - אל לו לילד שיעבוד בתור מפרנס משפחה. במקם כאלה המדינה צריכה להתערב. אבל שוב - זה לא המצב, ואני בהחלט בעד עבודת הילדים. ובנוגע לפולמוס - בדיוק בגלל זה אנחנו פה. הייתי רוצה לחם ושעשועים אז הייתי הולך למכולת ונכנס לאתרים כמו פוקימון לנצח. בנוגע לצורה - במקרה הזה היא הרבה יותר משמעותית מהתוכן (שהוא, כאמור דל וזקוק לנדבות). צורת ההתבטאות משקפת השקפת עולם ואיזה מין טיפוס של בןאדם הוא אותו ניר. ועל זה כבר דיברנו, ומי שפספס שיקרא מהתחלה את השתלשלות הדברים... בעסה לניר שהוא כזה, ואפילו לא מבין את זה...בתקווה שמישהו מן הקוראים כן יראה וכן יארו עיניו... פעם אחרונה בהחלט (כנראה) נמרוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר כתב, בעשרות שורות, מעט יותר מ-''יש ילדים שעובדים בכביש וזה מסוכן''. אלא שנואשתי מלחולל בך את אותו פלא הנקרא הבנת הנקרא, וממילא נראה כי זעמך הגובר לנוכח השקפת עולמי סימא את עיניך במקצת. על הבדלי הגישה בינינו תעיד הערתך כי הצורה משמעותית יותר מהתוכן. ובאשר לבעסה - הבעסה היחידה בכל העניין היא שלא הצלחתי להביאך להבין כי תתכן דעה שהיא בו זמנית א. שונה משמעותית משלך ו-ב. לגיטימית. אני מצטער באמת ובתמים על כך, אבל (בדיוק כמוך) תשו כוחותי. אני מאחל לך חיים טובים ונעימים, מלאי צדקה ועשיה. יום טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאלה אחת קטנה לסדר היום... האם זה לא הכל נובע מרגשי אשמה איומים על מצבך השפיר? אני לא מהתורמים במיוחד, ובטח לא מהמתנדבים, למען האמת אני די מהצינים,אבל נראה לי שמתחת להכל אני עוד יכולה להבין שזה כנראה ציניות במטרה להצדיק את עצמי - אנושי, אך ראוי להכרה. המאמר מאוד משעשע,ולא אומר כל כך הרבה, לא היה מעורר מחשבות כאלו בי מהתחלה, אבל כל הויכוח וההצטדקויות, של שני הצדדים הצדקניים בדרכם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי כי, בדיוק כפי שהמאמינים מוצאים את יד האלוהים בכל מקום, את מוצאת שם את רגשי האשמה. האמיני לי, אם יש דבר שאיני לוקה בו, הריהו רגשי אשמה על מצבם הכלכלי של אנשים אחרים. אם מצאת כאלה בהודעותי, הרי זה בדיוק כפי שנתן למצוא רמזים למלחמת המפרץ בתנ''ך, אם מחפשים מספיק טוב. או ב-''שר הטבעות''. או ב-''מלחמה ושלום''. לא חשוב. בקיצור - נסיון נאה. הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אולי אני נאיבית, מאמינה עוד לא כינו אותי בעבר, אבל לכל דבר יש פעם ראשונה. אני בעצם בעיקר מקווה שמתחת למסווה הקוליות האכזרית והקוצנית, (בתור מאמינה אדוקה אני גם מאמינה שבגילנו היא כבר צריכה לעבור), אולי יש לך עוד סיכוי למצוא את הרגשות האנושיים האלו. אני לפחות מקווה בשבילך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |