בתשובה לאוהד, 21/08/00 21:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בדרך כלל מדבר ישר ולעניין - זהו הגורם העיקרי לזעמך הכמעט מוצדק. ובכן: א. אין לי כל עניין בשאלה מדוע הילד זקוק לכסף. זו (עצוב לי לומר) דמגוגיה קלה מצידך. ב. המסקנה שלך לגבי עוניו של הילד ומטרת העבודה (שוב - לי אישית אין כל עניין בזה) *לא נכונה*. שים לב - אתה קופץ למסקנות ללא נתונים. אבל (היות ובאמת השאלה אינה מעניינת אותי כלל) - בוא נעזוב את זה. ג. "למי מותר להיות מטרד ציבורי" - אין כאן דמגוגיה, אלא הדגמה פשוטה של חוסר ההגיון ב-"שיטה" - למי "מותר" להטריד ולמי "אסור". מעשיו של הילד הם בפירוש *לא* מוסריים, מכל בחינה שהיא. הוא מסכן את עצמו, אותי, ובתוספת הוא דורש תשלום על שירות כפוי. יש עוד כמה עבודות שילדים מסוגלים לבצע - הדבקת מודעות, הפצת כרוזים, שליחויות, עזרה במשרד, שמרטפות, רוכלות למיניה, שטיפת מכוניות (במקומות מוסדרים, כמובן) ועוד. אבל הילדים האלה בחרו לרדת לכביש ולכפות את עצמם על העוברים ושבים. שום מצב כלכלי לא מהווה תרוץ לכך, מצטער. ד. ראש קטן ורמת ההכנסה: בדיוק. אדם המתקיים על כספים שאני ושכמותי מרוויחים ביושר - אל יבוא וילין עלינו "למה אתם לא תורמים". שיגיד תודה וישתוק. ה. והטיעון החשוב ביותר בסוף: כן. אני מתעסק עם אנשים. ואדם שאינו מסוגל לדאוג לעצמו והכופה עצמו על הסביבה בתואנה של מסכנות, מאבד בעיני צלם אנוש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |