 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום מכריזות כותרות העיתונים שמתכנן הפיגועים שחוסל אתמול תיכנן לבצע פיגוע בבניין רב קומות. מה היה קורה לו הצליח לעשות זאת? איך היתה הממשלה מגיבה, מתי, באיזה היקף? וחשוב מכל, מה עשוי להרתיע את הטרור הפלסטיני מלבצע מגה-פיגוע? מניסיוננו בשנתיים האחרונות, אין דבר שירתיע את ארגוני החבלה הפלסטיניים מביצוע מגה-פיגוע כי אין לישראל מדיניות הרתעה נגד פיגועים כאלה. אם ישראל לא תייצר הרתעה, אם היא לא תתווה קו אדום בעניין זה, הרי שמגה-פיגוע הוא רק שאלה של זמן. מדיניות ההרתעה שלדעתי ישראל צריכה ליצור דומה למדיניות שהציע דרשוביץ' ולזו שתומך בה דוב אנשלוביץ' (ראו מאמרו "יריחו תחילה"), אך בהבדל שנראה לי מהותי, ומשום כך נראה לי מצדיק כתיבת תגובה זו. אני מציע מדיניות הרתעה עם מסך עמימות. ממשלת ישראל צריכה להתכנס ולהחליט מראש על "בנק מטרות תגובתיות" למגה-פיגועים. היא צריכה לפרסם שיש לה תוכנית תגובות כזו. היא צריכה להודיע מראש שמדובר בתגובות קשות ביותר שקרוב לוודאי יפגעו בהן גם פלסטינים שאינם מעורבים ישירות בטרור. והיא צריכה להודיע מראש, שהתגובה הישראלית על מגה-פיגוע תבוצע בתוך דקות ספורות מרגע התרחשותו. (כנ"ל לגבי איומים מצד מדינות כמו עירק ואיראן). היא צריכה להודיע שהיא רואה במגה-פיגוע בישראל "פשע נגד העם היהודי" ושהעם היהודי אינו מוכן עוד לסבול פשעים נגדו בלי להשיב מלחמה שערה. העמימות תתבטא בכך שממשלת ישראל לא תודיע מראש מהן המטרות ומה היקף התגובה (אף שהדבר יהיה ידוע לגורמי השלטון המוסמכים, כשם שיש להם המידע המדויק לגבי החימוש הגרעיני הישראלי. פורום מיוחד, שלא כאן המקום לדון בהרכבו, ימונה לקבוע את מדיניות התגובה). ממשלת ישראל תפיץ דיסאינפורמציה בנושא זה, כך שיתעוררו ספקולציות עיתונאיות מפה ועד להודעה חדשה: ידברו על פגיעה בכפר נידח, ידברו גם על הטלת טונות של פצצות על ביתו של אחמד יאסין או ערפת והרג ברדיוס גדול סביבם או על הטלת פצצה אטומית על בגדד. ככל שהעיתונות והדמיון המזרחי יפריזו הרי זה משובח - ההרתעה תגבר, וזו בדיוק המטרה. מובן מאליו שמדיניות הרתעה כזו מעוררת חלחלה. מה יהיה אם ניאלץ לממש את האיום? הרי זה מזכיר במידה רבה את "מכונת יום הדין" מהסרט "ד"ר סטריינג'לאב", אם כי בהבדל חשוב: התגובה לא תהיה אוטומטית לחלוטין. הממשלה תצטרך לוודא שנסיבות המגה-פיגוע אכן עומדות ביחס הולם לקריטריוני התגובה שנקבעו, וגם תוכל להביא בחשבון נסיבות יוצאות דופן שאולי לא ניתן היה לצפות אותן מראש. מול השאלה "מה יהיה אם ניאלץ לממש את האיום?" יש להעמיד את השאלות: "מה יהיה אם לא תהיה לנו מדיניות הרתעה?" או "מה יהיה אם תהיה לנו כזו ולא נממש את האיום?", והתשובה ברורה: אם אחרי מגה-פיגוע שבו ייהרגו עשרות ואולי מאות ישראלים תסתכם התגובה בהודעת גינוי של ערפאת, בהודעה של שריד ש"אמרתי לכם, וצדקתי", בנאום ציוני זועם של אולמרט, בלמלום של פואד ובהסברים שאי אפשר למנוע %100 פיגועים, הרי ש"הלך על המדינה" - מגה-פיגועים יהפכו לשגרת יומינו ואז נמתין למגה-מגה פיגועים ונראה איך המדינה קורסת לנו מול העיניים. ומה יגיד העולם המערבי הנאור על "מדיניות ההרתעה העמומה" המוצעת כאן? הוא יוכל לפטפט על זה (ולא כולם יהיו נגדה) אבל בפועל לא יוכל לעשות הרבה; שכן, כל עוד מדובר רק באיום לתגובה מצדה של ישראל, דומני שאפילו את מועצת הביטחון של האו"ם אי אפשר לכנס. זו הדילמה שמוצגת בסרטו של שפילברג "דו"ח מיוחד" - אינך יכול לפעול נגד מי שעוד לא ביצע את איומו; קל וחומר, כשאינך יודע בדיוק מה הוא האיום. ומה יגיד העולם הנאור, אם נצטרך לממש את האיום? בדיוק משום כך חשוב שהתגובה המתוכננת מראש תתבצע תוך דקות ספורות מרגע התרחשות המגה פיגוע. אם ראש ממשלת בלגיה יגנה אותנו על הרג ערבים בשעה שאנחנו מחלצים את מתינו מבין הריסות המגה-פיגוע אני חושב שזה יהיה מוסרי למדי להגיד לו: "דמם של ההרוגים בראשו של מי שביצע את המגה-פיגוע, הרי הודענו מראש שתגובתנו תהיה קשה. אדוני, אם תרצה, שב אתה בחיבוק ידיים כשמבצעים פיגועי ענק המוניים בבריסל, אנחנו היהודים לא מוכנים שיהרגו בנו ויבצעו פשעים נגדנו בלי להשיב מלחמה שערה." אין ספק, שאם נאלץ לממש את האיום שנועד להרתעה ונענה בהרג פלסטינים שלא מעורבים ישירות בטרור כתגובה על טבח אזרחינו, יכניס הדבר את מדינת ישראל, ולמעשה את העולם כולו לעידן חדש, כפי שזה היה אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. זה יהיה אירוע שייזכר לדראון עולם. ישראל תצטרך להתמודד שנים רבות עם ההשלכות הקשות של מעשה כזה. אך כך זה בחייהן של אומות - יש רגעים בהיסטוריה שבהן עליהן לקבל הכרעות או לפנות את הבמה לכוח אחר. במקרה שלנו, הכוח העולה יהיה הפלסטיניות המיליטנטית שתתחזק ממגה-פיגוע למגה-פיגוע. למען האמת, כל התסריט הזה מעורר בי גועל. אך המציאות שאנחנו חיים בה, מה לעשות, מעוררת גועל. היא איומה עד כדי כך שלעתים היא נראית דמיונית, אך היא ממשית לגמרי. אם למישהו מבין הקוראים יש רעיון טוב יותר, הומני יותר, אנושי יותר, שיכול לתת מענה של הרתעה נגד המגע-פיגוע הרובץ לפתחנו אשמח לשמוע על כך. (אשמח גם לשמוע טיעון משכנע שיוכיח כי גם לארגוני הטרור הפלסטינים יש בלמים וכי ההנהגה הפלסטינית בכל זאת אחראית מספיק כדי למנוע מגה-פיגוע). רעיונות חלופיים כאלה יכולים להקל מעלי את המשא הכבד של ההצעה שהועלתה כאן. לסיום ברצוני להדגיש, שיצירת מדיניות הרתעה נגד מגה-פיגוע היא הכרחית, שכן זהו אירוע צפוי. הממשלה אינה יכולה לטמון ראשה בחול בעניין זה. אם היא לא תשכיל ליצור הרתעה נגד מגה-פיגוע היא תישא במידה רבה באחריות למותם של קרבנותיו. נ.ב. תשובתי המוכנה מראש לכל אותם הסבורים שרק מו"מ מדיני עכשיו יוכל להסיר את האיום של מגה-פיגוע: לדעתי אין ולא יהיה אופק מדיני כל עוד יש "אופק טרוריסטי". בלגיטימציה שנותן העולם הערבי לטרור נגד ישראל הוא כבר מזמן "חצה את הרוביקון", וכל עוד לטרור יהיו אופציות נוספות (ומגה-פיגוע הוא אחת מהן) לא יצלח שום מו"מ מדיני. רק מדיניות הרתעה, שתסמן קו אדום לטרור הפלסטיני ותסיר אותו מהשולחן כאופציה חלופית למימוש השאיפות הפלסטיניות, תאפשר מו"מ אמיתי. מנקודת ראותי זהו מושכל ראשוני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א) תוכנית כזו יכולה דוקא לתת לטרוריסטים תמריץ לנסות פיגוע כזה כמה שיותר מהר. כמו להתגרות בישראל נראה אותכם מגיבים כמו שאיימתם. וגם לסמוך על תגובת העולם נגד ישראל אחרי התגובה הישראלית והכעס העולמי והאו''ם ואמריקה יכניסו את ישראל לבוץ עוד יותר עמוק. גם כן ארגוני הטרור ינסו לבצע פגוע כזה בנקמה לתגובה הישראלית רק בסדר זמנים הפוך. ב) תהליך מדיני לא עם הפלסטינם אלא משהו מהיר ורציני עם המצרים הירדנים הסעודים המרוקאים הרוסים והאמריקאים. למדינות ערב האלה יש הרבה סכנה מטרור פלסטיני ואם הם רוצים להשתלב יום אחד בעולם מערבי מודרני זה ההזדמנות שלהם. אז הערבים צריכים לשלם בהתחייבות מפורשת וגם במעשים לבלום בצורה נחרצת את הפלסטינים וישראל תצטרך לשלם בפינויים, לא מייד אבל התחייבות מפורשת. כי אם אתה רשמת מו''מ מדיני בטח לא התכוונת להכנס למו''מ כזה עם כוונה ישראלית לטרנספר או לספח שטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הבחירות (אולי במאי 2003 ?) לא יהיה שום תהליך מדיני אמיתי. כל שיחה שהיא שתיערך קודם תהיה בזבוז זמן (ונראה ששמעון פרס אוהב לעשות זאת). מעבר לכך, אני חושב שהסעודים הם כבר סוס מת, גורל המשטר הסעודי כנראה כבר נחרץ, ועל ישראל להיערך למדינה איסלאמית 20 ק"מ מאילת. גם לא נראה לי שהסעודים מעוניינים בכלל במגעים עם ישראל, ואפילו יתמנה לאלתר יוסי ביילין לראשות הממשלה (חו"ח). היוזמה הסעודית (שכנראה הוצעה מתוך ציפייה שישראל תדחה אותה), הצליחה זמנית להסיט את תשומת הלב מהמתרחש בסעודיה עצמה, אך עם חלוף הזמן הולך ומתברר שסעודיה אינה גורם יציבות באזור. גם לא ברור לי עד כמה ישראל מביאה בחשבון את ההשלכות האפשריות מקריסת סעודיה ליציבות המשטר הירדני ומדינות הנפט האחרות בחצי האי ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר גרוע - ייתכן שהסעודים מימנו את בן-לאדן בתמורה לאי התקפה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ההבדל בין ההצעה שלך לזו של דוב, הוא שאתה מציע זאת רק עבור מגה-פיגוע. מדוע אתה לא מציע זאת גם עבור "סתם" פיגוע בו נהרגים "רק" 20 איש? 2. מה בעצם ההבדל בין המצב היום למה שאתה מציע? מי שמתכנן את המגה-פיגוע בוודאי משער שתהיה תגובה קשה. כלומר עמימות יש. אז מה אתה מחדש? האם החידוש הוא בהצהרה על הנכונות לפגוע באזרחים? אני לא בטוח שזה לא ישמח את ראשי הטרור כשתכריז שלא תשקיע את כל המאמץ כדי לפגוע בהם. 3. אני חושב שכל הטענות שניטענו אז נגד ההצעה של דוב נכונות גם כאן: התגובה שאתה מציע לא תיפגע *ביכולת* של הטרוריסטים, אולם לדעתי, גם לא תיפגע במוטיבציה שלהם, אולי להפך. הרי כבר הוכח כל כך הרבה פעמים שחיי הנתינים שווים כקליפת השום עבור ראשי הטרור (את הטרוריסטים הקטנים תמיד יצליחו לגייס). 4. האלטרנטיבה? אני מציע לאיים שאם המגה-פיגוע ייצא לפועל (למעשה אני מציע זאת כבר עכשיו בלי איום) ישראל תחתור בעדיפות ראשונה, לחיסולם הפיזי של הזרועות *הפוליטיות*, של ארגוני הטרור. כלומר ערפת, יאסין, וכל החבר'ה שהצליחו להגן על עצמם באמצעות הגדרת עצמם כגורמים פוליטים שצריך לדבר איתם. אני חושב שיש לזה סיכוי יותר טוב, שכן זה מאיים על מי שאמור לקבל את ההחלטה על ביצוע המגה-פיגוע. פעולה זו גם כשרה מבחינת החוק הישראלי והבינלאומי. 5. אני חושב כדאי לשאול את השאלות בסדר הפוך, אתה מוזמן לענות: 5.1. אם אנו מתבשרים בזה הרגע על משאית תופת שהתפוצצה והרגה 100 אזרחים ופצעה 500. מה צריכה להיות תגובתינו? 5.2. האם כדאי לאיים מראש בתגובה מהתשובה לשאלה הקודמת? האם זה יועיל או יזיק להרתעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איוויילד, התייחסותי לנקודות שהעלית: 1. אני מציע את המדיניות הזאת רק עבור מגה-פיגוע כי לצערי את הנעשה אין להשיב. אי אפשר אחרי שנתיים של פיגועים מהסוג שידענו לחרוג בקלות מהדפוס שנקבע וממדיניות התגובה כפי שהיא מתנהלת היום. להערכתי לא היינו נקלעים למצב הקשה הזה לו היה ברק מממש את האולטימטום שנתן עם פרוץ המלחמה לפני כמעט שנתיים (זוכר?), ומגיב קשה אז כפי שאיים. ההבדל המרכזי בין ההצעה שלי לשל דב היא "העמימות". אם נכריז שאנחנו נמחק את יריחו, "נפליל" את עצמנו שלא לצורך. למחרת היום יופיעו עשרות צוותי טלוויזיה ביריחו, ואנגליה חביבה תחזיק תינוק פלסטיני מקומי בזרועותיה ותשאל את הצופים האם הם מוכנים שהישראלים יהרגו את התינוק הזה. "מדיניות העמימות" לא תתן למדיה חומר לעבוד אתו. כל מה שהם יאמרו יהיה בגדר ספקולציה ועורבא פרח. זה עבד טוב עם תכנית הגרעין הישראלית וזה יכול לעבוד טוב גם בנושא התגובה למגה-פיגוע. 2. מי שמתכנן היום מגה-פיגוע אינו בהכרח צופה תגובה חריפה מצד ישראל. היו פיגועים קשים - בדולפינריום למשל - שעליהם כלל לא הגבנו. היום, כשצה"ל שולט בערי הגדה, יש אצל הפלסטינים תחושה שגרוע מזה כבר לא יכול להיות. צריך לשכנע אותם שבהחלט יכול להיות גרוע מזה, אחרת אנחנו נותרים חסרי הרתעה. 3. מדיניות העמימות בהחלט יכולה להשפיע על ראשי הטרור. הרי אחת מאופציות התגובה האפשריות היא פגיעה ישירה בהם וחיסול כל בכירי הנהגות הארגונים הפלסטינים. 4. ראה 3. 5. היות שנקבת במספרים לא אענה, זאת במסגרת שמירה על אותה מדיניות עמימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא קיבלנו אור ירוק מן האמריקאים לעשות סדר ברשות הפלסטינית? האם משהו מחזיק את עראפת מבודד בתוך ראמאללה בשלטון חוץ מהאינטרסים של שרון שלא ליצור הנהגה פלסטינאית חלופית? האם יש בכלל לישראל אינטרס במניעה אבסולוטית של פעילות טרור פלסטינית בשלב זה של המערכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם דעתך ששרון מבצע מהלכים שימנעו יצירת הנהגה פלסטינית חלופית. כתבתי זאת כמה וכמה פעמים. עם זאת אני חוזר ושואל לצורך מה הוא עושה זאת. ואני שוב יכל להציג את אותן שתי אפשרויות, שהן מנוגדות בתכלית, ועדיין אין לי את הכלים להכריע בניהן: 1. יכל להיות ששרון מעוניין לשמר את שלטונו של ערפת כהחלטה *אסטרטגית*, כלומר, שרון רואה בערפת השליט של המדינה הפלסטינית, ע"פ הגבולות אותם הוא יוצר הלכה למעשה בשטח בלי לקבל הסכמה רישמית מהצד הפלסטיני. 2. יכל להיות ששרון חותר לביצועה של התוכנית אותה הציג בוש. בתוכנית זו אין מקום לערפת, בוודאי לא בעמדת כוח. ואם כך שרון מעוניין לשמר את שלטונו של ערפת כהחלטה *טקטית* לטווח זמן קצר. כלומר, שרון צריך את ערפת בשלטון כדי למנוע מגורמים שונים (גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני) לסכל את תוכנית בוש. הנהגה פלסטינית חדשה עלולה ליצור לחץ לחידוש המו"מ דבר שעלול לסכל את התוכנית. מה דעתך, איזה מן האפשרויות נראית לך יותר? בשלב זה אני נוטה להאמין באפשרות השניה, אם כי אני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי שרון אינו שואף להכרעה בעתיד הקרוב. הוא מעריך שבסופו יוכל לכפות על הפלסטינאים הסדר בינם שימסד את המצב הקים. אוטונומיה פלוס על מינימום שטח. בטוח הארוך הוא מקוה לשבור את רוח ההתנגדות הפלסטינאית ולמנוע כל אפשרות להגדרה עצמית פלסטינאית בעלת מימד לאומי. החזון של ירדן כמדינה פלסטינאית גם הוא אופציה פתוחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שרון אינו שואף להכרעה בזמן הקרוב? הוא הרי יודע שימיו כראש ממשלה קצובים, אז למה הוא מחכה. האם לא יותר סביר להניח שהוא ישאף לקבוע עובדות בלתי הפיכות ככל יכלתו, לפני שיבוא ראש ממשלה אחר במקומו? 2. למה שרון בונה גדר, האם אתה מעריך שהגדר היא לצרכים ביטחוניים בלבד, ואם כן - איך ימנע שרון בעתיד מממשלות אחרות לתת לגדר תוקף מדיני, קרי גבול סגור לכל דבר? 3. האם שרון לא חושב שהדמוגרפיה מהווה בעיה? אם כן, איך הוא מתמודד איתה בטווח הארוך? 4. האם ירדן כמדינה פלסטינית הכוונה שהפלסטינים יגורשו לשם, או שיקבלו אזרחות ירדנית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.הוא קבל אור ירוק החל בבוש וכלה בראמספלד לסדר יום חדש ברשות הפלסטינאית עד עתה הוא לא נקט אצבע על מנת להאיץ את התהליך. הממסד הפוליטי והצבאי הישראלים מחכים שהדבר יקרה כתוצאה ממהלך פנים-פלסטינאי או כתוצאה ממהלך אמריקאי (מלחמה מול עירק) כנראה שיש להם זמן. 2.הוא עושה זאת מתוך שיקולים קואליציונים וכתמורה לתמיכה הפוליטית של מפלגת העבודה שרון יודע שגדר ובמקביל השארה של ההתנחלויות משמעם הגנה נקודתית על קו התפר ולא יותר מזה. שרון בונה גדר ולא מכשול צבאי.ומקוה ש"עסק" יכשל. 3.אין לו תשובה בזה הוא לא שונה מן ההשקפה הימנית המסורתית. (אולי יגירו מליונים מבני מנשה האבודים שבהודו,היהדות של שרון בהחלט יכולה לעכל מהלך שכזה) 4.אני משער שחלק יגורשו חלק יעזבו "מרצונם" וחלק יקבלו אזרחות ירדנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך ברוב הנקודות, בעיקר לא נראה לי "ההשקפה הימנית המסורתית" ו"היהדות של שרון...", מהם משתמע חוסר רציונאלית, והאפשרות ששרון "עובד" על הפוליטיקאים ממפלגת העבודה (מה הם כאלה טיפשים?) בכך שהוא בונה גדר ולא מכשול צבאי (אם זה נכון שהגדר לא צפויה למלא אחר יעודה המוצהר, אז חברי מפלגת העבודה בוודאי יודעים זאת ומשתפים פעולה עם זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון בונה גדר? זה לא נראה כך (ומובן שפואד יודע זאת). למרות שהתחילו לנוע כמה כלי-עבודה בשטח ונבנו כמה מטרים, לי זה עדיין נראה כמו "תחזיקו אותי לפני שאני אעשה גדר". (איך זה שאני לא מצליח למצוא תגובה קודמת שלי שבה התייחסתי למטרות של הפעילות השרוןית בעניין הגדר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה זה: תגובה 58336 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהראו לי בטלויזיה, ראיתי חומת בטון גבוהה מאוד, והוסבר שהיא מיועדת למנוע ירי בכינון ישיר. נדמה לי שחומה מעין זו מתוכננת רק במקומות ספציפים כמו לאורך כביש מספר 6, וכידוע, חוזקה של שרשרת נמדד בחוליה החלשה. עם זאת, על פניו נראה לי שהחבר'ה רציניים. בנוסף, עצם ההחלטה על בניית גדר כלשהי, יש בה מן יצירת תנאים, מבחינת תודעה ולחץ ציבורי, עבור ממשלות בעתיד לבצע הפרדה. נדמה לי שפורסם לו"ז לביצוע החלק הראשון, שאמור להסתיים מתישהו בתחילת 2003. נחכה ונראה (או שיש לך אינדיקציות כבר היום שאתה רוצה לדון עליהן). ולגבי ה"תחזיקו אותי..." מי אמור לעשות מה על מנת להחזיק את שרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו, למשל, היו מחיילים את כל כלי-עבודות-העפר בארץ ואת מפעיליהם, ועובדים 3 משמרות על הקמת הגדר, הייתי חושב ש"הם רציניים". על פניו, נראה לי שההתקדמות נעשית בקצב המינימלי הנדרש כדי שיהיה אפשר לומר ש"בונים גדר". זה באמת נראה לך כמו המירב שאריאל "הבולדוזר" שרון מסוגל לבצע? האם אתה שומע שהוא (או שר הבטחון שלו) מגלה מעורבות אישית בפרוייקט? נראה לי שהממשלה בילתה יותר זמן בדיון בשאלה האם יש "לגרש את ערפאת" מאשר בנושא הגדר (אבל זה, כמובן, הרושם שקיבלתי מדיווחים בעתונות. יכול להיות שזה לא נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרושם בעיתונות הוא דבר מעניין כשלעצמו. כפי שכתבתי אז: תגובה 58288 קשה לי לסביר את זה. לאפקט ההפתעה לעיתים יש מן שיא כזה, שלאחריו אין כלום. ההכרזה על "איזורי חייץ" הייתה כל כך בניגוד לדעה השכיחה על שרון, שהמדיה, במקום להיות מופתעים ולשאול שאלות, הם החליטו לא להאמין, אולי להיאחז בהבדל בלתי ידוע שבין "איזורי חייץ" ל"גדר הפרדה", ופשוט להתעלם. זה כמו שתעבור על יד מדונה לבושה סחבות ומחטטת בפחי זבל בהארלם, תגיד לעצמך "זה לא יכל להיות", ותמשיך ללכת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדוע צריך להיות קשר בין עמדות פוליטיות ורציונליות. שרון לא ''עובד'' על הפוליטקאים ממפלגת העבודה,מבחינתו שמירה על אחדות פוליטית פנימית חשובה הרבה יותר מפתרון ה''גדר'' שלתפיסתו אולי הוא טקטי ולא מהותי. חברי מפלגת העבודה מצדם מקוים שהגדר אכן תהפוך ביום מן הימים לתוכנית הפרדה כוללת. לשני הצדדים אין מספיק עוצמה פוליטית בשביל לבצע את מדיניותם ולכן אנו חיים עם שורה של יצורי כלאיים. שה''גדר'' היא רק אחת מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר בין עמדות פוליטיות (להבדיל מאידיאולוגיות) ורציונליות, הוא אמונה שלי. עם אמונות קשה להתווכח. שרון לא יכל להתייחס לגדר כדבר טקטי, אם בעתיד יכל ראש ממשלה אחר להפוך אותה לדבר אסטרטגי (כמו תוכנית להפרדה כוללת). שרון יכל היה להרכיב ממשלת ימין צרה, אם הוא היה חושב שידיו כבולות בממשלת אחדות. אני חושב שהברית בין שרון לפרס היא לא מאולצת. אני חושב שלשרון ולפרס יש השקפת עולם דומה. פרס מחזיק איתו חצי ממפלגת העבודה בממשלה. אגב, נדמה לי שקואליציה עם חצי ממלפגת העבודה חזקה יותר מאשר קואליציה עם כל המפלגה, כיוון שכך מפלגת העבודה יכולה להישאר בממשלה אולי אפילו עד הבחירות, ועדיין ליצור רושם לעומתי בשביל הבחירות. ועוד אגב, האם מישהו זוכר תקדימים למצב כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהשארת ערפאת בשלב זה בשטחים היא לפי המלצת גורמי ביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשנמצאים במלחמה חייבים לנהוג עם האויב באותה מדת אכזריות שהוא נוהג כלפינו ואף יותר" ככה כתב הפרשן הדתי של האתר של יצחק יואב וגם כותב בפורום ארץ הצבאים. זה נשמע לי קצת דומה למה שכתבת. מה אתה חושב על מה שהוא רושם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כמה אני אוהב אמרות שפר כאלה. האוניברסליות שלהן מחייבת את האויב לאותה פילוסופיה ממש (נדמה לי שיש משהו שנקרא ''עקרון ההכללה'' שקשור לזה, הפילוסופים שבחבורה בטח יוכלו להעמיד אותי במקומי), ומכאן הדרך קצרה לשפיכות דמים חסרת כל מעצורים שהם, עד שרק צד אחד נשאר חי. לא, תודה. מלחמה עם מגבלות אמנת ז'נבה מספקת את כל הצרכים החייתיים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולמו הרוחני והרגשי של הכותב הזה לא מדבר אלי. סלחי לי, אבל אחרי כמה פסקאות נגמרה לי הסבלנות לקרוא בעיון את דבריו. אני חושב שאת עמדתי ואת הגיונה הבעתי באורח צלול למדי, ואם את רוצה להשתמש בטקסט ההוא בטקסט אחר כדי לברר דבר מה, צייני בבקשה בדיוק איזו נקודה את רוצה לברר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמטה לי המילה 'או' במשפט האחרון, צ"ל: ואם את רוצה להשתמש בטקסט ההוא או בטקסט אחר כדי לברר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוצא חן בעיני הרעיון של הריגה מתוכננת של אזרחים, גם כתגובה על מעשה דומה. במקום זה, אפשר פשוט להזיז את הקו הירוק מזרחה: על כל הרוג בפעולת טרור, קילומטר רבוע אחד יסופח לשטחי מדינת ישראל, והישובים הפלסטיניים שהיו בו (אם היו) יהרסו (בלי להרוג אף אחד - זה לא הפיך). התוואי של הגדר המפורסמת יזוז, בהתאמה. עדיף בהרבה, כמובן, לספח שטחים ריקים; הסיטואציה של הריסת שטח צריכה להיות נדירה ביותר. ההרתעה היחידה היא זו שבה ארגוני טרור מבינים שהם *מפסידים* מכל פעולה "מוצלחת". השיטה ההסתברותית שלנו (לפעמים מגיבים, לפעמים לא) היא אנטי-חינוכית, כמו שכל הורה מבין. בשביל לחנך צריך להיות עקביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה, זה בדיון אחר. תגובה אוטומטית וידועה מראש לאחר כל פיגוע מאפשרת לצד השני לתכנן את מעשיו כך שהתגובה תשרת את מטרותיו - למשל, תיעשה בעיתוי מדיני גרוע. אנחנו לא מנסים לחנך את הפלשתינאים, אנחנו נלחמים בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, זה לא מה שאנחנו עושים בכל מקרה? לא צריך להכריז על מדיניות מחייבת בעניין, צריך פשוט לבצע. הרי צה"ל כן נכנס לערים ולאיזורים שהיו בשליטה פלסטינית אחרי פעולות "מוצלחות מאוד" מבחינתם. כמובן שהכניסה היא הפיכה, והיא אף משיגה את מטרותיה - היא מפחיתה בכמות הטירור, ומשנה את המצב בשטח (ארגוני הטרור כיום דורשים "נסיגה מהשטחים שישראל נכנסה אליהם במהלך האינתיפאדה" כתנאי מוקדם לכל מיני דברים. זהו קלף מיקוח לכל הדעות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות הרתעה עם מסך עמימות דומה לדעתי לאמרת השפר שסימה את מלחמת המפרץ -נגיב בזמן ובמקום המתאימים. מן הסתם נראה לי שההבדל בין מדיניות הרתעה למשחק פוקר הוא העובדה ששיווי המשקל המדיני נוצר כשברור לחלוטין מהו המחיר ששני הצדדים ישלמו שיחשפו הקלפים. הבעיה המרכזית למול הפלסטינאים היא שרק לצד אחד יש כאן מה להפסיד ואת זאת יודעים טוב מאוד גם הישראלים וגם הפלסטינאים. האופציה היחידה שעדין קימת בארסנל הישראלי הוא אכן אופצית הגרוש ההמוני שאולי תפתח בבוא המגה פיגוע וכאן השאלה מה עומד מאחורי הסיסמא של מגה פיגוע (פיגוע של 100 1000 10000 חללים) שיאפשר צעד קיצוני שכזה. ועוד תהיה על הגרוש ברשותכם: גם הגרוש הוא סיסמה יפה שלא ממש ברור לי מה עומד מאחוריה כמה יגורשו ולאן הסבירות היא שאנשים חושבים על גרוש של מאות אלפים של ממלכת עבר הירדן,גרוש שיקבל את הלגיטמיות שלו מן המגה פיגוע, ימוטט את המשטר ההאשמי וישדרג את הסכסוך הישראלי -פלסטינאי לעימות בין מדינות וצבאות ואז נוכל אולי ליצור את ההרתעה המיוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריבו, א. אתה מוכן להבהיר מדוע רק לצד אחד יש מה להפסיד, ולציין מי הצד הזה? ב. גם גירוש המוני יכול להכנס למסכת השמועות הקשורות במדיניות ההרתעה העמומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א)לדעתי עוצמה של מדינה היא נגזרת של כמה וכמה מישורים,המישור הצבאי הוא רק אחד מהם. בעימות חסר מימד זמן תשאל השאלה האם ישראל תוכל ולהמשיך לקים חברת שפע מערבית ובמקביל להמשיך במצב מתמשך של לחימה. אנחנו מהמרים פה על חברת הרווחה שלנו בלבושה המערבי (ויהיו כאלה שיטענו שההפסד הוא לא ממש גדול) גורלם הקיבוצי של הפלסטינאים כפליטים סמוך לאחד מן הגבולות הנוכחיים (התסריט הגרוע ביותר מבחינתם אולי) אינו שונה בהרבה מגורלם תחת מכבש הלחצים של הצבא הישראלי,במדה רבה הוא אף עלול להשתפר. חידוש של מיתוס הפליטות של 48 ,חזרה על התסריט של קוסובו. הם רק דוגמאות אפשריות אחדות. הדימוי של הגדרתם העצמית כ"מתים-חיים" שמדי פעם עולה מכתבות החדשות רק מחזק לדעתי את ההשערה שהפלסטינאים עצמם מרגישים שאין להם מה להפסיד. ב)מדיניות הרתעה עמומה היא שוה לדעתי למשחק פוקר ויש כאן מספיק מהמרים בסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מה שנוגע לחלק הראשון של תוכנית ג., אין לי בעיה, ממשלת ישראל יכולה להצהיר מה שהיא רוצה, ואם זה יעזור, אז מה טוב. אבל, יש לי הרבה בעיות בכל מה שנוגע למימוש האיומים: א. הבעיה מוסרית, לפי התוכנית ישראל תפגע באזרחים תמימים וחפים מפשע, שלא מתוך הגנה (הרי הפגיעה תעשה לאחר ה"מגה פיגוע" 1). ב. הפרקטית, אם לטרוריסטים היה איכפת מחיי האזרחים הפלשתינאים, הם לא היו פונים לטרור מלכתחילה, לכן יש להניח שככל שישראל "תתאכזר" יותר לאוכלוסיה הפלשתינאית, כך מטרות הטרוריסטים יתמלאו בצורה מלאה יותר (וזה למעשה רק יעודד אותם). ג. העתיד, נניח שישראל תנצח באופן חד משמעי בעקבות תוכנית ג., הרי ישראל לא תוכל להכחיש שהניצחון בא בעזרת שימוש באסטרטגיית טרור, ולכן ישראל לא תוכל להגדיר את הטרור כדרך לא מוסרית, או לגיטימית, מה שיתן לאויבי ישראל לגיטימיות בין-לאומית להתמודד עם ישראל באותם אמצעים. ד. המדרון החלקלק, אם רצח אזרחים חפים מפשע יעזור במלחמה בטרור, אז למה לא לנסות אותו לעזרה במלחמה בסרטן2 בתקציב3, או ב"סרטן בגוף האומה" 4. ה. יחסי החוץ, כשתגיד "דמם של ההרוגים בראשו של מי שביצע את המגה-פיגוע..." תשקר 5. כל עוד היה ביכולתך את האפשרות למנוע מוות מיותר, ולא פעלת בנידון, ולמעשה פעלת בכיוון ההפוך, אתה אשם בהרג. ------------------------------------------- 1 בזמן האחרון המושג "מגה פיגוע" נהפך למעין סיסמת גיוס, כאילו הציבור הישראלי נהיה אדיש ל"פיגוע סתם", וצריך לאיים עליו במשהו משוכלל בהרבה, "מגה פיגוע". "מגה פיגוע" מכשיר כל שרץ, "מגה פיגוע" מצדיק כל תואבה, בזכות ה"מגה פיגוע" אפשר להפציץ את עזה, לגרש את תושבי השטחים ולסל את יודי ביילין, וכל זה הרבה לפני שה"מגה פיגוע" נעשה אפשרות אמיתית. בכלל, למה "מגה", הרי לא מדובר על פיגוע גדול פי מיליון מפיגוע רגיל (אין בישראל עשרה מיליון תושבים), למה לא גיגה פיגוע? למה לא שם עברי (פיגוע גדול, אולי פיגוע ענק)? האם השלב הבא יהיה פיגוע הייטס? 2 לפי http://oranimb37.oranim2.macam.ac.il/home/home.exe/6... אלפי אנשים מתים מדי שנה בישראל בגלל עישון, ללא ספק "מגה פיגוע" בפני עצמו, עם נתחיל לחסל את יצרני הסיגריות, ונפיל פצצה במשקל טון על דובק, נציל חיי רבים... 3 יותר כסף לאוצר המדינה, יותר כסף לתרופות ובתי חולים, תוחלת חיים גבוהה יותר == מניעת "מגה פיגוע", וכל זה במחיר הקטן של הפצצת בני ברק ומאה שערים. 4 הרי מובן ש"מלחמת אוסלו" נגרמה בגלל "שלטון השמאל" (ואם זה לא מובן, שאלו את אורי מילשטיין http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a...), אז למה לא להפציץ את בתיהם של מנהיגי השמאל, אפשר גם להפציץ ריכוזי מצביעי שמאל (מרכז ת"א, קיבוצים, ישובים ערביים, לא קשה למצוא). 5 אגב, יכול להיות שמדינות העולם יקבלו את הטענה הזו, אבל היא עדיין שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי, יש לך בעיות בלממש את האיום? גם לי יש. ולכן בהודעתי לעיל שאלתי במפורש "מה יהיה אם ניאלץ לממש את האיום"? (ראה שם) כתבתי שהדבר יזכר לדיראון עולם והוא בעייתי ביותר, כך שכל ההסתייגויות שלך הן פירוט-מה שאינו מוסיף דבר לשאלה העיקרית שהוצגה שם: מה יהיה אם לא תהיה לנו מדיניות הרתעה, ומה אם נצטרך לממש איום מרתיע? אני טענתי שאם לא נממש את האיום "הלך על המדינה" כי פשוט יהרסו לנו אותה בפיגועים. אתמול בידיעת עמוד ראשי ב"הרלד טריביון", עיתון באנגלית היוצא באירופה ובעל נטייה עוינת למדי לישראל, פורסמה כתבה שפיגועי ההתאבדות יצרו מצב של ייתרון אסטרטגי מבחינה צבאית לפלסטינים. נפקחו עינים סוף-סוף? אני לא צריך את ההרלד טריביון בשביל זה, הבנתי כבר לפני יותר משנה שבמסגרת כללי המשחק שנקבעו במלחמה הזאת ישראל תפסיד אם היא לא תשיב מלחמה שערה. אני לא קונה את רטוריקת הכזב שבה לטרוריסטים קוראים "מיליטנטים" ולתגובות צה"ליות "טרור" (כפי שגם אתה בסופו של דבר עושה). טיעון "המדרון החלקלק" הוא כידוע טיעון כוזב, והאנלוגיה שלך בעניין הפצצת חברת דובק שנועדה לסתור את הטיעונים של מי שמצדד בתגובה צבאית כהגנה נגד הטרור הפלסטיני, דווקא מאירה היטב את בלבול המושגים שלך. האנלוגיה אינה במקומה כי: א. אנשי דובק אינם טרוריסטים גם אם אפשר לטעון שהם מפיצים מוות. ב. אם המדינה מגיעה למסקנה שיש צורך להפסיק את הפצת הסיגריות היא אינה חייבת להידרש להפצצה כדי למנוע זאת, היא יכולה לסגור את שערי המפעל. לו היו לישראל כלים משפטיים להפסיק את הטרור הפלסטיני אני מניח שהיינו עושים זאת. ודבר אחרון, אתה משתמש במושג "ניצחון". אולי אנשי המפד"ל חושבים במושגים של ניצחון. הטרור הפלסטיני חושב במונחים של נצחון. דומני שרוב הציבור הישראלי מבין שנצחון מהסוג של 48 או 67 לא יהיה כאן, מדובר במלחמת הגנה ובלימה, ובצורך לייצר הרתעה. הקריבו המקוטב, בהודעה קודמת, טען שלפלסטינים אין מה להפסיד, רק לנו. אם ניתן לאויב את התחושה שאכן אנחנו סבורים כך, "הלך עלינו". חלק מאסטרטגיית המלחמה צריכה להיות יצירת "מאזן אימה" שיבהיר לפלסטינים באופן חד-משמעי, שיש להם, ועוד איך, מה להפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, קראתי בתגובתך המקורית שאתה מסתייג ממימוש האיום, לא התיחסתי לחלק הזה, משום שאני מסכים איתו. לא זכור לי מקום בו לא הגדרתי את הטרור הפלשתינאי כטרור, או שקראתי לטרוריסטים הפלשתינאים "מיליטנטים". אני לא עושה כך, לא בתחילתו של דבר, ולא בסופו של דבר. העובדה שאני קורא ל*חלק* מפעולות צה"ל טרור, נובעת מהעובדה שחלק מהפעולות של צה"ל הם טרור. הפצצה במשקל טון (או טונה, מה הוחלט בסוף?) על איזור צפוף אוכלוסיה אזרחית, היא פעולת טרור. זה לא עושה מהפיגוע בדולפינריום (למשל) פחות טרור. אם אנחנו טוענים שטרור הוא אמצעי לא לגיטימי (וזה מה שאני טוען) אז עלינו לממש את הטענה הזו. אגב, העובדה שישראל נוקטת בטרור, לא מצדיקה בשום פנים ואופן נקיטת טרור מצד הפלשתינאים (בדיוק כמו שנקיטת טרור מצד הפלשתינאים לא מצדיקה טרור ישראלי). לא הבנתי למה "המדרון החלקלק" הוא טיעון כוזב (זה אולי ידוע לך, אבל, כידוע, אתה יודע הרבה יותר דברים ממני). שום אנלוגיה אינה מושלמת, אבל ברור שבאותם טיעונים אפשר יהיה להשתמש גם נגד אוכלוסיה ישראלית (יהודית וערבית). אני חושב שהבעיה האמיתית של ישראל היא לא הטרור (שכאמור, גובה הרבה פחות קורבנות מהעישון), אלא ההתדרדרות המוסרית של ישראלים רבים (נכון, בעיקבות הטרור). כאן באתר כותבת ניצה שלדעתה איכמן לא היה פושע, וכותב אלמוני מסויים שמצידו אפשר להפציץ את רעננה, וגם אדם שקול ומשכיל כמוך מתחיל לדבר על עונשי מוות קולקטיביים (אתה לפחות מבין כמה זה מפחיד, הם בטוחים שזה הצדק והמוסר). עד כמה שידוע לי, אבל מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית הובא רק פלסתינאי אחד (ברגוטי) למשפט צדק, בזמן שעשרות נענשו ללא משפט. אני לא יודע עם הכלים המשפטיים יעזרו להפסקת הטרור, אני מקווה שכן, אבל ברור שישראל לא ניסתה אותם. את הודעתו של הקריבו באמת לא הבנתי, ברור שיש לפלשתינאים מה להפסיד, וברור שהם מפסידים אותו כל הזמן (והרבה יותר מאיתנו), לפני תחילת האינתיפאדה, הפלשתינאים היו על סף עצמאות לאומית, והיום נראה שהסיכוי שלהם לחזור לאוטונומיה, כמו שהיתה ערב האינתיפאדה, הוא מזערי, בטח שלא בעשור הקרוב. אני משוכנע שכל פלסתינאי שרואה חייל מחלון ביתו, שצריך לעבור מחסום בדרך לבית חולים, שרואה את שכניו מתפוצצים ואת ילדיו מחפשים אוכל (כן, תיאור מאד מלודרמטי, הרעיון הובן, לא?) מבין טוב מאד שיש לו, ועד איך, מה להפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי, אז בוא לא ניתקע בשאלת ההגדרה מהו טרור, ונניח לצורך הדיון, שהמחבלים המתאבדים הם נשק לגיטימי. טענתי פשוטה (וכבר נטחנה פה באייל פעמים רבות): יש מלחמה בין שתי ישויות לאומיות. הפלסטינים מנקודת ראותי הם התוקפן. אין לי דרכים מספיקות לעצור בעדם מלהפעיל את נשקם. אני לא יכול לדבוק בחוקי משחק הפועלים לרעתי ויובילו לתבוסתי. אם לא נותרה לי ברירה ועלי לפגוע באזרחים לא לוחמים (הגם שרובם אוהדים את המאבק הלאומי הפלסטיני ושיטותיו ומשום כך אינם טלית שכולה תכלת בעיני), זאת כדי שחוקי המשחק לא יובילו לתבוסתי והשמדתי, הרי שההכרעה המוסרית שלי היא: פגע גם באזרחים לא לוחמים (לא חייב להיות רק הרג, גם גירוש או אמצעים אחרים אפשריים אם יועילו), אף שיש להמנע מכך ככל שניתן. בתנאי המאבק הנוכחי כפי שהוא מתנהל בשנתיים האחרונות, איני חושב, באופן כללי שצה"ל נקט איסטרטגיה כוללת שחצתה קו אדום מוסרי, זאת אם מקבלים את ההגיון שתואר לעיל (תמיד יש חריגות מיותרות כאלה ואחרות, מה שאני מכנה "רוע מיותר", אך יש לבחון את התמונה הרחבה). לעניין טיעון "המדרון החלקלק". בפרקים בספרים שעוסקים בכשלים לוגיים מונים אותו כטיעון כוזב כמו "אד הומינם" או "הכללה חפוזה". למיטב זכרוני ערן בילינסקי נתן לינק לרשימה של כשלים כנ"ל עם הסברים באיזשהו אתר של הטכניון. אני מניח שיש התייחסות גם לכשל הזה. היעזר במנוע החיפוש של האייל. אם לא תמצא הסבר שמניח את דעתך, כתוב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, ההנחה לא מקובלת עלי, המחבלים המתאבדים אינם נשק לגיטימי (כל עוד שהם משמשים כנגד אזרחים). זהות התוקפן לא משמעותית בעיני (אבל אם תרצה, קח אותו כהנחה לצורך הדיון), בכל מקרה, ברור שעכשיו על ישראל להגן על עצמה, אם כי, אני חולק על כך שמדובר בהגנה על קיומה של המדינה 1. למה אתה טוען שאין לך דרכים לעצור אותם? ולמה חוקי המשחק פועלים לרעתך ויובילו לתבוסתך, חוקי המשחק פועלים לטובתך (תשווה את מספר ההרוגים, ההפסדים הכלכליים, המצב המדיני של כל אחד מהצדדים, לפני ואחרי המלחמה) וזניחתם תוביל לתבוסתך (אולי לא במובן תבוסה צבאית, אבל בהחלט במובן של תבוסה מוסרית). וגם אם לא, האם מותר לשקול דרכים לא מוסריות (בהנחה שלא מדובר בשאלה קיומית, ולא מדובר בשאלה קיומית1), אין לך דרך לעצור את תאונות הדרכים (מלבד הפסקת תנועת כלי הרכב במדינה), אז מה? העובדה ש*רובם* אוהדים את המאבק ושיטותיו, לא מעידה על כלום. אני חושב שמדיניות החיסולים, עוברת קו אדום מוסרי (אני גם חושב שהיא הוכחה שלא יעילה). אני חושב ששימוש בפצצות של טון כנגד אוכלוסיה אזרחית עברה קו עם דגל שחור. אני חושב ש"נוהל שכן" עבר קו אדום... הדף אליו אתה מכוון הוא "על לוגיקה וכשלים לוגיים." בתירגומו של גלעד ברזילי (http://techst02.technion.ac.il/~sgiladb2/logic.htm), בתוכו אפשר למצוא את "The slippery slope argument – טיעון המדרון החלקלק" שאומר "זהו טיעון הטוען שאם אירוע מסוים יקרה, אז בהכרח אירועים מזיקים אחרים יקרו גם. שום ביסוס אינו מוצע כדי לתמוך בכך שאירועים אלה אכן יקרו אחרי האירוע הראשון...", אני כמובן מסכים, אבל לא טענתי ש*בהכרח* יקרה XYZ, טענתי ש*יכול לקרות* XYZ, משום שאין ביניהם הבדל עקרוני. מלבד טענת דובק (טעות שלי, צודק, אבל תיקון פשוט לטענה יחזיר אותה להיות רלונטית), שאר המקרים שנתתי זהים באופן עקרוני למקרה הנוכחי. ---------------------------- 1 הסכנה הקיומית האמיתי, לדעתי, לקיומה של המדינה, היא דווקא מכיוון ימין. ברגע שישראל תאמץ את דרכי הפלשתינאים, היא תחדל להיות ישראל כמו שהוגדרה במגילת העצמאות (http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm), ותהפוך להיות עוד מדינה פאשיסטית, מדינה זו אולי תמשיך להקרות "ישראל", אולי תשמור על ההמנון, הדגל, ושאר סמלי המדינה, אבל מדינה זאת לא תהיה מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אכן בהתיחסות לנקודת הזמן הנוכחית לא בתתיחסות אל תקופת הזמן של פרה ספטמבר 2000 (ובערה לסמילי: ברור לחלוטין שלמול האופציות שהיו קימות לפני הפלסטינאים לפני ספטמבר 2000 הם הפסידו הרבה) מה יש לפלסטינאים להפסיד בהמשך העימות? ישראל שולטת לחלוטין בשטח בלי מחויבות לתשתיות האזרחיות ובתוך מערכת כלכלית שקרסה לחלוטין. האיום ה"קשה" ביותר על הפלסטינאים הוא המשך המצב הקים ומיסודו שמשמעו יהיה פרוק של המסגרות החברתיות הפלסטנאיות לגורמים.שרון ירצה לבנות אותה מחדש על פי תכתיביו. שרון חותר לכניעה לא להרתעה. והציבור הישראלי תומך בו באחוזים נכרים. גם כניעה תביא "שקט מיוחל" היא גם תביא סיבוב נוסף בעתיד הלא רחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק מה שהם הפסידו מאז ספטמבר 2000, זה מה הם ממשיכים להפסיד. גם בהנחה שגרוע מזה לא יכול להיות (וברור שיכול), הם מפסידים אפשרויות עתידיות (לרווחה כלכלית, עצמאות מדינית, צדק חברתי וכו'). הציבור הישראלי תומך בשרון רק כל עוד הפלשתינאים (או לפחות, המנהיגים שלהם) תומכים בשרון. רוב הציבור הישראלי (לפי כל הסקרים שקראתי) יקבל בברכה הסכם שלום אמיתי (כזה שיכובד ע"י הפלשתינאים), כולל נסיגה מחלק מהשטחים, ופירוק חלק מההתנחלויות (וברוב הזה אתה יכול לכלול חלק גדול מתומכי הימין המוצהרים). הפלשתינאים יכולים לעבור למאבק לא מזויין, מאבק כזה צודק, מוסרי ואפקטיבי (רק מול דמוקרטיות, כמובן) בהרבה משיטת המאבק הנוכחית, לא מדובר ב"כניעה", מדובר בשינוי אסטרטגי. כמובן, ככל שעובר הזמן, החברה הישראלית נהפכת לפחות ופחות סובלנית ודמוקרטית, מה שיקשה, בסופו של יום, גם על הפלשתינאים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שזה עד עכשיו הפלסטינאים לא יעברו למאבק בלתי אלים (כי הם אינם מבינים את יעילותו למול שלטון דמוקרטי) והציבור הישראלי רוצה שלום ובטחון (ובטחון מתורגם אצלו אוטומטית לשטחים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורם קניוק על רוח והפסד ב YNET |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |