|
||||
|
||||
איוויילד, התייחסותי לנקודות שהעלית: 1. אני מציע את המדיניות הזאת רק עבור מגה-פיגוע כי לצערי את הנעשה אין להשיב. אי אפשר אחרי שנתיים של פיגועים מהסוג שידענו לחרוג בקלות מהדפוס שנקבע וממדיניות התגובה כפי שהיא מתנהלת היום. להערכתי לא היינו נקלעים למצב הקשה הזה לו היה ברק מממש את האולטימטום שנתן עם פרוץ המלחמה לפני כמעט שנתיים (זוכר?), ומגיב קשה אז כפי שאיים. ההבדל המרכזי בין ההצעה שלי לשל דב היא "העמימות". אם נכריז שאנחנו נמחק את יריחו, "נפליל" את עצמנו שלא לצורך. למחרת היום יופיעו עשרות צוותי טלוויזיה ביריחו, ואנגליה חביבה תחזיק תינוק פלסטיני מקומי בזרועותיה ותשאל את הצופים האם הם מוכנים שהישראלים יהרגו את התינוק הזה. "מדיניות העמימות" לא תתן למדיה חומר לעבוד אתו. כל מה שהם יאמרו יהיה בגדר ספקולציה ועורבא פרח. זה עבד טוב עם תכנית הגרעין הישראלית וזה יכול לעבוד טוב גם בנושא התגובה למגה-פיגוע. 2. מי שמתכנן היום מגה-פיגוע אינו בהכרח צופה תגובה חריפה מצד ישראל. היו פיגועים קשים - בדולפינריום למשל - שעליהם כלל לא הגבנו. היום, כשצה"ל שולט בערי הגדה, יש אצל הפלסטינים תחושה שגרוע מזה כבר לא יכול להיות. צריך לשכנע אותם שבהחלט יכול להיות גרוע מזה, אחרת אנחנו נותרים חסרי הרתעה. 3. מדיניות העמימות בהחלט יכולה להשפיע על ראשי הטרור. הרי אחת מאופציות התגובה האפשריות היא פגיעה ישירה בהם וחיסול כל בכירי הנהגות הארגונים הפלסטינים. 4. ראה 3. 5. היות שנקבת במספרים לא אענה, זאת במסגרת שמירה על אותה מדיניות עמימות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |