בתשובה לדורון הגלילי, 13/08/02 9:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושבת שבעילה בכוח בהסכמה מהווה עבירה 1, אלא אם כן מדובר בקטינים, בהסכמה שהושגה במרמה או בניצול מצב נפשי של האישה המונע ממנה להתנגד (לקות נפשית או שכלית למשל). השאלה שהעלית היא מוסרית ונתונה למעשה לשיקול דעתו של השופט. כאשר מופעל כוח, קל יותר להוכיח את כוונת האונס אך אינני סבורה שאי הפעלת כוח מקלה בהרבה על הנאשם (אני מקווה שלא) 2. 1 בעילה אסורה בהסכמה - ללא הפן הכוחני, מפורטת בחוק העונשין כבעילת קטינה (מגיל 14עד גיל 16) ללא נישואין או קטינה (מגיל 16 עד גיל 18) "תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין..." וכן כבעילת אשה מעל גיל 18 "תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי...". 2 אני מקווה שיחמירו הן עם האנס שהפעיל כוח והן עם זה שלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא חושבת שבעילה בכוח בהסכמה מהווה עבירה" - גם לי לא נראה הגיוני שמישהו חוקק חוק האומר שבעילה בכוח *בפני עצמה* זה לא חוקי. בדיוק לכן שאלתי מה ההבדל בין אונס לבעילה בכוח (כלומר, 'אונס' ו 'בעילה אסורה בהסכמה' אמורות לכסות את כל ההגבלות על המין בישראל1, לא? אז בשביל מה 'בעילה בכוח'?) אגב הערה 1 שלך, המשמעות היא *שמותר* לבעול sweet sixteen אם זה נעשה *לא* מתוך "ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין...", אלא סתם מחֶשק של שני נערים חופשיים2? אני לא מקווה שיחמירו עם האנס. אני מקווה שינתן לו בדיוק העונש (החמור מאוד) המתאים לעברה. לא יותר ולא פחות. -------------------- 1 למרות ההומור היבש, אני מקווה שלא אצטרך להסביר כאן שוב שאני חושב ש (לפחות חלק מ) ההגבלות הללו צודקות. 2 הממם... כמה זה 'התיישנות'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא ההומור היבש שלך, גוד, אלא ששוב, מרוב עיסוק בהגדרות של מונחים, אתה מפספס את העיקר. ובאייטם הספציפי הזה העיקר הוא, ששתי נשים נרצחו בברוטליות, אחת במכות פטיש, השניה בהצתה! לגופה של בעייה, נראה שגם במקרים שבהם יש צווי הרחקה, אין איך לאכוף אותם. פיתרון אפשרי- ללמד נשים מאוימות הגנה עצמית, במימון המדינה. זה לא רק יכול להציל חיים, אלא גם יתן לנשים המוכות יותר בטחון עצמי והערכה עצמית, שחסרונם הוא לפעמים בשורש הבעייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. אני מסכים שזה לא העיקר. פשוט, *לא ידעתי משהו*, ורציתי לדעת. אז שאלתי. במה חטאתי? לא "פיספסתי" את העיקר. פשוט (עדיין) לא דיברתי עליו. חוץ מזה, האייל הוא בוודאי דוגמא טובה לעוף-טופיקיות. וזה לא כל-כך נורא, ביחוד כש (אאל"ט) יש הסכמה מוחלטת לגבי העיקר (שחייבים למנוע מקרים כאלו). אבל סה"כ שאלתי שאלה. במה חטאתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי הגב' ניזרי חיה, כך שלא שתי נשים נרצחו אלא אחת. מספיק נורא מה שקרה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הגב' ניזרי ניצלה בעור שיניה ושוכבת כאוד עשן בבית החולים. ואתמול היו עוד תקיפות של גברים עצבנים את הנשים שאיתרע מזלן להיקלע לחייהם. תקיפות אלה נגמרו בפציעות קלות בלבד. מותר לחזור על ההצעה ללמד בנות ישראל קשת? ואם לא קשת, אז קראטה, או משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם רציתי להציע את "ללמד בני יהודה קשת" כסיסמה לגיוס בחורי ישיבות. אם מישהו במקרה לא זוכר את הציטוט המקורי, אז זה מקינת דוד על שאול ויהונתן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהקישור הישיר לא עובד משום מה, הנה קישור לספר שמואל ב' פרק א' שעובד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקדח, כמו גם "שוקר חשמלי" ותרסיס מדמיע הוא אמצעי-הגנה מפוקפק, במיוחד בידיו של מי שאינו מיומן – התוקף יכול לחטוף את המכשיר מידי המתגונן ולהשתמש בו נגדו. ובערך באותו עניין: שמחתי לראות אמש בכתבה של חדשות ערוץ 10 כי רבים מהמאבטחים הפרטיים בארץ בעצם אינם נושאים אקדח אלא מרסס מדמיע דמוי-אקדח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח מצבה של מי גרוע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוע המזל, הפתרון הזה הוא לא תמיד ישים. ללמד הגנה עצמית, פירושו הפרקטי הינו שהאישה תצא מן הבית בזמנים מסוימים קבועים מראש לקורס. סידור כזה דורש פעמים רבות (ובפרט במשפחות פטריכאליות) הסכמה ונכונות של הבעל. ולו כמובן אין שום אינטרס להסכים. גם כאשר הבעל לא בבית, פעמים רבות יש ילדים שדורשים השגחה, והאישה לא יכולה להרשות לעצמה את הקורס גם כאשר הוא בחינם. בעיה נוספת היא שהדבר מהווה ''הודאה'' בבעיה, שהוא כשלעצמו סיבה שנשים נמנעות מלפנות לעזרה מכל סוג שהוא (פניה למשטרה, מעון לנשים מוכות וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאולי לא כל הנשים יוכלו לצאת מהבית ולבוא לקורס כזה. אבל כידוע לך נשים מוכות נמצאות בכל שדרות החברה, ולא כולן מוגבלות בתנועותיהן. אז באותם מקרים שבהם זה אפשרי- למה לא לעשות זאת? חוץ מזה, חלק ממקרי האלימות הם במצבים שבהם הקרע כבר גלוי ואף הוצא צו הרחקה נגד הגבר, אבל הוא בכל זאת מטריד מאיים ותוקף. אשה במצב כזה בוודאי לא צריכה לדאוג למה שהגבר יגיד על הקורס! ואם נורא רוצים לעזור לנשים האלה, אפשר לסדר פינת-ילדים בצמוד לקורס, שבה הילדים יזכו לפעילויות משלהם. זה גם יתן לאשה שצמודה לילד/ים כל היום קצת מנוחה מהם. אני פשוט חושבת שבמצב שבו המשטרה לא מצליחה להגן על אותן נשים, ואין מי שיעזור להן, הן חייבות להיות מסוגלות להגן על עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם זה (בעיקרון) אני מסכימה. עוד דבר קטן שיש לקחת בחשבון הוא, שעם כל ההתקדמות בנושא שוויון נשים, עדיין גנטית הגברים חזקים יותר. היכולת של נשים להגן על עצמן פיזית קיימת, אבל היא אינה מוחלטת ולא תמיד תוכל לבוא כפתרון. גם בגלל שנשים חלשות יותר (סטטיסטית) גם בגלל שרבים מן הגברים המכים מיומנים יותר (הם מכים כבר שנים). גם בגלל עכבות שקיימות אצל רוב בני האדם ולא קיימות אצל הגברים המכים. וגם בגלל שחלקם משתמש בשיטות שאינן ישירות (כמו הצתת הבית). כדי שלא אובן לא נכון: אני חושבת שקורסים כאלה הם חשובים. הן להגנה עצמית והן לתחושת הביטחון. רק טענתי שהם לא מספיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהקורסים להגנה עצמית יהיו במימון המדינה? וכמה מהנשים משדרות החברה שבהן יש את היכולת לצאת לכזה קורס עושות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מימון המדינה במקרים שבהם אין יכולת כלכלית לשלם. 2. א. אם אתה שואל כדי לדעת- אני לא יודעת כמה. אתה יודע? ב. אם אתה שואל כדי להתווכח- טוב, נניח שאף אחת לא. אז? ג. מה אתה מציע לעשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל כי זאת נשמעת לי הצעה מוזרה מאוד. גם מבחינת המדינה – המדינה אמורה לספק הגנה לאזרחיה. כשהיא לא יכולה לעשות זאת, היא אמורה להציע אלטרנטיבות אחרות כמו מקלטים וכו'. גם מבחינת הנשים – הבעיה בד"כ היא לא רק פיזית. המכות הן סימפטום למערכת יחסים מעוותת שבה האישה לא תגן על עצמה. גם מבחינת המסר שההצעה מעבירה לנשים – החובה שלהן להגן על עצמן, כאילו הן לא מרגישות מספיק אשמות כבר עכשיו. גם מבחינת המסר החברתי – הלגיטימיות להישאר במערכת יחסים משפילה במקום ציפייה שהאישה תעזוב. ועוד הרבה. השאלה השנייה שלי כוונה להדגיש את העובדה שבעיניי ההצעה מנותקת מהמציאות. אולי באמת זאת לא הייתה דרך מוצלחת לעשות זאת. ו –ג. אין לי הצעות. אני לא מכיר את התחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה אכן אמורה להגן, אך מה לעשות שבשטח זה לא קורה? מקלטים- למה שהאשה (וילדיה בד"כ) יצטרכו לעזוב את הבית, ולהצטופף במקלט לנשים מוכות, בתנאים קשים ביותר? כלומר, טוב שיש מקלטים למקרים שבהם זה הפתרון הטוב ביותר, אך למה לחשוב על זה באופן אוטומטי כעל הפתרון הנכון? הגיוני יותר שהאיש האלים יורחק מהבית, כי הוא התוקפן, וכאמור גם מפני שבד"כ הילדים נשארים עם האם- תחשוב מה עקירה מהבית למקלט כנ"ל עושה להם. הרעיון ללמד הגנה עצמית גם הוא לא צריך להיות פתרון אוטומטי, שמיושם בכל המקרים, אבל במקרים המתאימים- רצוי שהאופציה הזאת תהיה קיימת. לאור ההערות של טלי, ומחשבה נוספת שלי בעניין- אולי המקרה המתאים ביותר הוא אכן זה שבו הגבר כבר קיבל צו הרחקה, אך מפר אותו, וממשיך לאיים על האשה. או בכל מקרה אחר שבו הזוג כבר נפרד, אך הבעל ממשיך לאיים ולתקוף. שים לב ששני המקרים שהובאו באייטם שלפנינו הם מהסוג הזה- הרצליה יאיר ז"ל חיתה בנפרד מבעלה, והשניים היו בהליכי גירושים. רחל ניזרי ז"ל התגרשה מבעלה לפני עשר שנים. מה יכולה לעשות אשה במצב כזה, שמאויימת ומותקפת שוב ושוב ע"י אקס תוקפני, ויד השלטונות קצרה מלהושיע? במישור אחר אך דומה- מה היית עושה אילו ילדך היה חוזר שוב ושוב מביה"ס בבכי, מפני שבריונים מכיתה גבוהה יותר מתעללים בו? אפשר להתלונן בביה"ס, אפשר לדבר עם הורי הבריונים, אפשר ללוות את הילד לביה"ס וממנו, ואולי עוד משהו או שניים. אבל במקרה שפתרונות אלה לא פועלים, ואני הייתי אומרת- גם בנוסף להם, אני הייתי שולחת את הילד לקורס הגנה עצמית. שוב: אתה הורג פה שתי ציפורים במכה אחת- מעניק לחלש המותקף יכולת להגן על עצמו, ועוזר לו לבנות הערכה עצמית ובטחון עצמי. כמוך, וכמו טלי, גם אני מכירה בכך ששני אלה -הערכה עצמית נמוכה וחוסר בטחון- הם בשורש הבעייה. צריך לשבור את מעגל הקסמים שבו התוקף תוקף לא רק בגלל שהקורבן חלש ממנו פיזית, אלא מפני שהוא "מתביית" על חוסר הבטחון הזה של החלש. התוקפנות מגבירה את חוסר הבטחון, ונוצר מעגל נורא. אגב, אחרי ששאלת מה עושות נשים בעלות יכולת- נזכרתי ששמעתי על מקרה או שניים שבהם האשה שכרה שומר ראש. אבל זה בוודאי לא פתרון שמתאים לכולן. העובדה שהרעיון שלי נשמע לך מוזר לא בהכרח אומרת שהוא רעיון רע. להפך, אולי הגיע הזמן לפרוץ החוצה מדרכי החשיבה המקובלות בקרב אלה שאמורים לטפל בבעיות מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"כה לחי" הזה מסקרן אותי, אם לא אכפת לך1. התגובה הזאת לא אופיינית לאייל, ובפרט לא לתגובות שלך עד כמה שהספקתי להכיר אותן. אסתי העלתה טיעונים טובים, שאת חלקם אני מקבל – אבל הדבר לא נדיר כלל בתגובות כאן. הביטוי גם נשמע לי כסוג של עידוד או ברכה וזה קצת יוצא-דופן ברקע של דיון ענייני. 1 ואם כן אכפת לך, את מוזמנת להתעלם מהתגובה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 88730 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, לא הצלחתי להבין את הקשר. ואם אתה כבר כאן: מה משמעות הביטוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו כבר נותנים לינקים: דיון 279 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך יוצא דופן ברקע דיון ענייני בתגובה כמו "כה לחי"? זה בא לחזק את דבריה של אסתי, ככל הנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. תהיתי אם זה קשור לעובדה שאני גבר שנכנס לדיון כאן ומציג עמדה שנראית פחות מזדהה בנושא כאוב. הייתה לי הרגשה שבאופן מסויים צורפתי מבלי משים ל''צד השני''. יכול להיות כמובן שאני משליך את התסביכים שלי. בגלל זה שאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ניסיון להסכים עם הניסוח של אסתי, מבלי לחזור על המילים שאמרה. בד''כ אני לא מרגישה צורך לעשות את זה, אבל בגלל שאיכשהו הדעות התגבשו תוך כדי הדיון, רציתי לציין שעם הניסוח האחרון הסכמתי. המגדר של הדוברים לא שיחק תפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכיתה ד הייתה לי בעיה דומה, מספר בריונים מבית הספר היו נוהגים להציק לי בהפסקות ואחרי הלימודים. אימי שלחה אותי לחוג ג'ודו במתנ''ס (אז קראו לזה בית נוער) ובאמת כעבור מספר שיעורים הבטחון העצמי שלי השתפר והעזתי לנסות ולהתגונן במקום סתם לברוח כמו תמיד. למרבה הצער כישורי ההתגוננות שלי לא השתפרו במידה מספיקה ומאז יש אף פחוס ועין ימין שלי קצת סגורה. הצלקות זה לא מהם, זה מהינשוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו שיש לך את יושקו, אתה מסודר. ואגב, אם כבר נתת דו"ח פציעות, איך איבדת את האצבע? רק רציתי לציין שהגנה עצמית זה לא בהכרח לתקוף ולהפיל את היריב. חלק מזה, עד כמה שאני מבינה, הוא להתחמק בהצלחה... אני זוכרת שבתקופה שתיכף אחרי מלחמת הסקאדים היה גל סכינאות, שבו ערבים דקרו יהודים ברחובות, פעמים רבות למוות. ויום אחד שמעתי איזה מומחה להגנה עצמית מסביר ברדיו שבדרך כלל לא מתים מדקירה אחת אלא מדקירות חוזרות ונשנות, ולכן אם תקעו בך סכין הדבר החשוב ביותר הוא למנוע מהדוקר להוציא את הסכין מגופך ולדקור שוב. מה שאומר ששווה לנסות לברוח כמו שאתה, עם הסכין התקועה בך, אם רק יש בכוחך לעשות זאת. או לפחות למנוע מהיד שלו להוציא את הסכין מפצעך המדמם... נשמע לי הגיוני, אבל לשמחתי לא יצא לי לבדוק באופן אישי אם אותו מומחה צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל הסכינאות החל לאחר הטבח בהר הבית, 8.10.90, נקטע עם פרוץ מלחמת כוויית (או המפרץ 2 - האמריקאים ניכסו לעצמם את השם שהשתייך למלחמה בין עיראק ואיראן 1988-1980), וכדברייך, חודש לאחר תום המלחמה והסרת הסגר על השטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הסבר את כוונתך בכתבך ''הטבח בהר הבית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך האירוע נצרב בזכרוני, עקב כותרות העיתונים דאז. ולא מיותר להזכיר שבאותה תקופה, אירועים בהם נהרגו 16 אנשים ביום אחד - פלסטינים או ישראלים - היו הרבה יותר נדירים מאשר היום. * הערה צדדית: אינני רוצה לנקוט עמדה כלשהי לגבי מידת האחריות הישראלית לאירועי 8 באוקטובר 1990. אין לפני כאן את כל המידע, ואינני רוצה לראות בעצם השימוש במילה "טבח" משום נקיטת עמדה מצידי לגבי אשמה ישראלית באירועים בהר הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רענן את זכרונך. בעיתונות הישראלית, הכינוי המקובל לארועים היה ''ארועי הר הבית'' או ''מהומות הר הבית''. אם אינך רוצה לנקוט עמדה, אל תשתמש במילה ''טבח''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד סיבות להימנעות משליפת הסכין מהגוף לאחר דקירה. הסכין יכול להיות נעוץ בכלי דם גדול והוצאתו תגרום לשטף דם שיכול להיות קטלני. הוא יכול להיות נעוץ במערכת העיכול, והוצאה לא מבוקרת תגרום לפיזור של מיצי עיכול או פסולת בחלל הבטן ולזיהום קשה. בקיצור, מומלץ ביותר להגיע לבית החולים עם הסכין נעוץ עדיין (וזה נכון גם למקרים של חפצים זרים אחרים שחדרו לתוך הגוף. רצוי לא לשלוף אותם במקום, אלא להגיע קודם לבית חולים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם - אבל שאת בטח אגדה אורבנית - על איזה אמריקני שחי עם חץ בראש במשך כמה שנים. בעקבות האינפורמציה שסיפקת לנו אני לא יוצר מהבית בלי סכין. עכשיו אם איזה בן בליעל יצליח לדקור אותי וגם למשוך את הסכין, אני תוקע את הסכין שלי בפצע הפעור וצוחק כל הדרך לבית החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החץ לא הפריע לו כשהוא בא לשים את הראש על הכרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי שוב על התגובות ועל החוק ופרט להגדרות לאונס ובעילה אסורה בהסכמה אין שום אזכור לבעילה בכוח. שנסגור על זה שזה על תקן תחביב סוטה? "סתם מחשק של שני נערים חופשיים" - כפי שכתבתי, הכל תלוי בהסכמת הצדדים ובשמירה על הקריטריונים המפורטים. "חשק" מצד אחד בלבד, כבר אינו "בהסכמה" אלא עונה על הגדרת האינוס. ובנוגע לעונש - אנחנו מסכימים. מה שבעיניך "בדיוק", בעיני הוא פחות מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להתרגל לסיטואציה שאנחנו מסכימים. אבל זה די נחמד. שנסגור על זה שזה על תקן תחביב סוטה? :-) בכל מקרה, אז מה, בסופו של דבר, הייתה הכוונה (כפי שכתוב בידיעה) ב "קיים בפרקליטות תיק נגד הבעל על בעילה בכוח". זו כנראה עברה. (או שיש שגיאה בידיעה, אבל לא נראה לי) ממם. בהחלט היה חשק הדדי. ואם כבר נעמיק אל תוך העבר הפלילי שלי1, מה על מקרה בו מדובר בנערה בת 13.5 ונער בן גילה (טוב, גדול בשנה)? הרי האחריות הפלילית המינימאלית מתחילה בגיל 12... בחוק2 (ומי שמכיר את דעותיי יודע שאני חושב שיש לשנות זאת), לא כתוב באופן חד-משמעי, וגם אין דבר דרך לגזור (במובן הלוגי של המילה, pun intended) באופן חד-משמעי, עונש *מסוים*. כך שלמרבה הצער, כשאני אומר "בדיוק", הכוונה כמעט: העונש המקסימאלי פחות אין-ספור נסיבות מקלות... ---------------------- 1 כמובן, אינני מאשר ואינני מכחיש שדברים מעין אלו קרו. "כל ה... על אחריותו בלבד... וכו"' 2 או שמע נאמר "חוק", אבל לא נחמיר כל-כך הפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני אשמח אם תסביר לי איך אדם עם סטיות1 מיניות כעצמך, מתנגד לסוגי ספרות ילדים ולא לוקח לעצמו את הסמכות שבעיצוב נפשו הרכה של הילד? סביר להניח שכותבי הידיעה רצו לגוון קצת את אוצר המילים שלהם ולא טרחו לבדוק את המונח "בעילה בכוח". עצלות נטו. ובנוסף, לדעתי גיל האחריות הפלילית עומד כרגע על 12 לאחר שעלה מ-10 ויש המבקשים להורידו ל-8, אבל אני לא סגורה על זה. 1 קטנות, שונות, מגוונות וכמובן חביבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי גיל האחריות הפלילית עומד על 13 (גיל בר מצוה ע"פ הסברו של יוזם התיקון לחוק, ח"כ (לשעבר) יצחקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה שילדים יחקו את הסטיות הללו שלי (שהן, כאמור, הסכמה לאיילת בועזסון), אפילו אין לי בעיה שיחקו את אותם דברים שאני עשיתי1 בימי שחרותי (זה היה1, כאמור, בהסכמה ואף בלהט...), יש לי רק איזו בעיה קטנה עם אלימות, אכזריות ורוע לב, הפושים בחברה שלנו כשריפה בשדה קוצים. טוב, ייתכן שהתקלה היא אצל כותבי הידיעה. אפשרות עדיפה על חוק מיותר, אם תשאלי אותי. אגב, דיון על גיל האחריות הפלילית יכול להיות מעניין מאוד. יש לך (או לכל מישהו אחר) נימוקים לכאן או לכאן? ------------- 1 שוב, אינני מאשר ואינני מכחיש שדברים מעין אלו קרו. "כל ה... על אחריותו בלבד... וכו"'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף ''סוטה חביב'' על ''האנס המנומס''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |