בתשובה לדורון יערי, 14/08/00 15:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית אבהיר את כוונתי, לשאלתך בסעיף ב' שלך: אני אישית לא נעשקתי ע"י מייקרוסופט, אלא ע"י מק'דונלדס. מייקרוסופט עשקה אנשים אחרים שאני לא מכיר, דבר שלא מונע ממני לסמפט אותם אוטומטית ולתעב את מייקרוסופט. לטעמי, אם חברה מתעשרת עד כדי מימדים מפלצתיים (כמו מייקרוסופט) - זה אך ורק על חשבון עובדיה שנעשקו. אני שמח שאתה מסכים שאדם שגונב לחם בכדי להתקיים לא צריך להיענש על כך אבל אם אתה מכיר בזכותו של בעל רשת הסופרמרקטים למנוע מאנשים לגנוב ממנו - איך אתה מיישב בין שני הדברים? נניח שבמדינה לפי טעמך היה הומלס נתפס על חם ע"י בעל רשת סופרמרקטים שתפיסותיו אינן נאורות כמו שלך והוא היה מבקש להיפרע ממנו. המדינה, בהתאם לתפיסתך, היתה נמנעת מלהתערב והמשטרה אפילו לא היתה מגיעה למקום שכן לאותו הומלס, כאמור, הזכות לגנוב כדי להתקיים. אבל בעל הסופרמרקט גם כן עומד על הזכות המובטחת לו לפי ראיית עולמך והוא דורש נקיטת צעדים נגד הגנב? מה עושים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה לא מתכוון לכך שנעשקת ע''י מקדונלדס בכך שנאלצת לשלם מחיר מופקע עבור המבורגר או שבריאותך נפגעה כתוצאה מצריכת המבורגרים לא מבוקרת שחברת מקדונלדס נהנתה ממנה. אם אני הייתי בעל סופרמרקט והייתי תופס חסר בית גונב ממני לחם הייתי לא הייתי מתלונן במשטרה. מצד שני אם מצב כזה היה חוזר על עצמו יותר מידי פעמים, כנראה שבסופו של דבר הייתי מתלונן. אני משער ששופט היה נותן לו עונש סמלי ביותר אם בכלל. בכל אופן, כבעל סופרמרקט אין זה מתפקידי לטפל בעניים וישנם גורמים שזה התפקיד שלהם. תורת המשפט אינה תורה לוגית קשיחה (למזלנו) ולכן קורה שיש בה התנגשויות בין זכויות שונות. אני לא אומר שהשיטה מושלמת ואני חושב שיש הרבה מה לשפר בה. אדם לא אמור להגיע למצב שבו הוא רעב ונאלץ לגנוב כדי לאכול. אבל היא עדיפה בהרבה על אנרכיה שבה כל אדם מחליט עבור עצמו על מה הוא צריך לשלם ועל מה לא או לחילופין קומוניזם שבו אף אחד לא ממש צריך לשלם בעד שום דבר ובעצם לאף אחד אין כלום. בכל אופן לא זה המצב שבו אנו דנים. ואינני רואה כיצד הפלת מיקרוסופט תתרום להקטנת מספר חסרי הבית בארה''ב. אני גם לא חושב שמיקרוסופט עושקת את לקוחותיה. זו עובדה שרובם ממשיכים להשתמש במוצרי מיקרוסופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מק'דונלדס: לא. נעשקתי על-ידיהם כעובד שעל גבו ועל גב חבריו (כולם קטינים) הרוויחו זכייני המפלצת הזו את הערך העודף שהוא מקור עושרם. בוא ננסה להתמקד, דורון, השאלה שהפניתי אליך לא היתה מה היית עושה כבעל הסופרמרקט, אלא כאדם מוסרי שצריך להחליט החלטה מוסרית או להעביר שיפוט מוסרי על מצב נתון. השאלה אינה מציבה אותך גם לא בתור רה"מ או אחד מקובעי המדיניות, אלא, שוב, כאדם בעל שיפוט ערכי, והשאלה פשוטה מאוד: האם באותו הומלס שתיארתי, אשר גונב כדי להביא לחם לפיו (או לפי ילדיו) ידבק הפסול המוסרי שבתואר "גנב"? האם הוא גנב בעיניך, על כל המשמעויות הנלוות לכך? אשר להמשך דבריך - אינני אנרכיסט וגם לא קומוניסט, אבל אם נתקדם מעט בויכוח (אם תענה לי על השאלה הנ"ל), אראה לך גם כיצד הפלת מייקרוסופט, או ליתר דיוק, צמצום עושרה באופן דרסטי, יביא להקטנת מספר חסרי הבית בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להימנע מפיצול הויכוח אני לא אתייחס לעניין מקדונלדס ורק אציין שאינני רואה בהעסקת עובדים תמורת שכר מינימום עושק, אפילו אם המעסיק יכול להרשות לעצמו לשלם לעובדים יותר. במקרה של אותו חסר בית שגונב מזון. גניבה היא פעולה של לקיחת דבר מה מבעליו ללא הסכמתו. אדם שגונב באופן קבוע הוא גנב (אני חושב שמעטים מאוד יכולים לומר שמעולם לא גנבו דבר). בכל אופן אני לא חושב שיחוס מוסריות לאנשים הוא דבר בינארי. ישנם אנשים מוסריים יותר ומוסריים פחות. קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שהם מוסריים לחלוטין או בלתי מוסריים לחלוטין. אני לא מבין למה אתה מתכוון במילים ''הפסול המוסרי בתואר 'גנב'''. לא התואר הוא הדבר שפסול מוסרית אלא הפעולה. גניבה היא לא דבר מוסרי. המשקל המוסרי שאני מייחס לגניבה תלוי בנזק שנגרם לצד הסובל ולמידת הכורח (אדם שגונב מסטיק בזוקה בקיוסק מבצע פעולה פחות מוסרית מחסר בית שגונב סנדביץ למרות שהנזק שהוא גורם קטן בהרבה). בעל סופרמרקט שמפסיד מדי פעם כיכר לחם וקופסה של גבינה לא סובל סבל גדול ולכן הכתם המוסרי שידבק באותו גנב הוא קטן. לו היה אותו חסר בית גונב לחם מחסר בית אחר, אני חושב שתסכים איתי שהכתם המוסרי היה גדול יותר. אם אתה מקבל את הרעיון שמותר לפגוע באחרים בשביל שאני אמשיך לחיות, אז גם גניבת איברים היא פעולה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מק'דונלדס: באמת לא כדאי לפצל את הויכוח ולפיכך אעיר גם אני רק בקצרה - לדעתי, העסקת עובד בשכר מינימום, כאשר הערך העודף שנעשה על גבו חסר כל פרופורציה ביחס לשכר-המינימום, היא עושק ושפלות לא רק מצד המעסיק-הנצלן אלא גם מצד הממשלה. אבל באמת נשמור את זה לפעם אחרת. ביחס לעיקר תגובתך, לדעתי ניתן לתמצת אותה בשני משפטים: הראשון הוא הגדרת מושגי ה"גניבה" וה"גנב" שלך (בשורה הרביעית לתגובתך) והשני הוא תשובתך לשאלה, שאם הבנתי אותך נכון, היא חיובית, שאכן אותו הומלס שחוזר וגונב ככר לחם מדי יום בכדי לא להתפגר - הוא גנב. גם אני לא חושב שמונחים ערכיים הם "בינאריים" מטבעם וכי יש דרגות ביניים לכל דבר, אבל השורה התחתונה נשארת, אצלך: האדם המדובר הוא גנב. תסכים איתי שלהיות גנב זו תכונה שלילית, ובוא לא נמדוד כרגע את מידת השליליות של ראובן מול זו של שמעון. האדם המדובר הוא טיפוס בעל תכונה שלילית, לשיטתך. ובכן, כאן בדיוק נעוץ ההבדל בינינו: לטעמי פעולת לקיחת ככר הלחם היא פעולה לגיטימית לחלוטין ולא דבק בה ולו אבק שליליות. זוהי פעולה מותרת בעשייה מכל הבחינות: חוקית, מוסרית, תרבותית ואנושית. לא זו בלבד שאין להעניש את הלוקח ולא לגנות אותו, אלא יש לשבח אותו שפעל פעולה חיובית במהותה (שים לב: במהותה, ולאו דווקא בתוצאותיה). אגב, אינני מקבל את הרעיון שמותר לפגוע באחרים למען הצלת חייך-שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין משהו. לטענתך זה לא מוסרי לפגוע באחרים למען מטרה פרטית אפילו תהיה חשובה כמו הצלת חיים אבל אתה טוען שמותר לאדם שאין ידו משגת קניית מזון לקחת מאדם אחר מזון למחייתו ללא רשותו של האדם האחר (אני קורא לזה גניבה). האם בעיניך גניבת מזון מחנות אינה פגיעה בבעל החנות? אני מסכים שאם מדובר באדם אחד שגונב מדי פעם אז הנזק אינו משמעותי אבל הוא בהחלט קיים. אם תכפיל את הנזק הזה במספר משמעותי של חסרי בית שגונבים לחם לבני משפחתם הרעבים (כל אחד מסיבות שהן לגיטימיות מבחינתך) בעל החנות יפסיד סכום משמעותי. לפי תפיסתי גניבת היא פעולה שלילית במהותה. היא לפעמים כורח המציאות (אם אדם חייב לגנוב כדי לחיות) אבל אינני רואה בה פעולה חיובית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבורני שאי-ההבנה נובעת מאבחנה חשובה שאני עושה ואולי לא חידדתי אותה מספיק: אינני מסכים או מקבל פגיעה בגופו של אדם, בחייו, גם לא לשם הצלת חייך-שלך. לעומת זאת אני מצדיק ואף משבח פגיעה ברכוש של אדם (יהא זה אתה או מישהו אחר) לצורך הצלת חיים, לא משנה של מי. זוהי בדיוק ההבחנה: ברכוש מותר לפגוע לצורך הצלת חיים, לא בחיים אחרים. אשר לעצם העניין - הייתי רוצה שנמקד את הויכוח: אינני עוסק בתוצאות, לעת עתה, כיון שזוהי שאלה נטולת משמעות, לרוב, ולפיכך אינני בוחן את התוצאה הסופית שעשויה להיגרם לבעל החנות. שים לב, אינני מתחמק אלא מבקש למקד את הויכוח ברמה התיאורטית - הדבר דומה לפציפיסט מתוך אידיאולוגיה, שאין שום טעם לשאול אותו את השאלה: "מה היה קורה אם כולם היו כמוך? מי היה מגן על המדינה?" סבורני שגם אני וגם אתה מבקשים לנהל ויכוח ברמה גבוהה מעט יותר מזו. השאלה טעונה מספיק בלא לשער תוצאות תיאורטיות: האם במעשה לקיחת ככר הלחם, בתנאים הידועים, ידבק פסול מוסרי או לא? האם זהו מעשה שלילי מעיקרו שיש להימנע מעשייתו? האם ניתן להציג את הדברים באורח כה פשטני ולענות על השאלה בכן או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין התוצאה בא רק על מנת להמחיש את העובדה שלבעל החנות אכן נגרם נזק. במעשה הגנבה יש פסול מוסרי. הוא מוצדק (אולי) בגלל הנסיבות, הוא עניין קטן (כל עוד מדובר בגניבות קטנות) והוא אפילו עשוי לעמוד באותו מבחן התוצאה שהזכרתי קודם אם החברה היא בריאה יחסית ויש בה מעט מאוד חסרי בית ורעבים. אבל הנסיבות המקילות אינן מבטלות את הפסול המוסרי. אני חושב שאותו גנב, אם הוא אדם מוסרי, יסבול מיסורי מצפון וימנע ככל האפשר מגניבות מהסוג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי: זה בדיוק ההבדל בינינו ושסבורני שהגענו לשורה התחתונה של הויכוח - מעשה כזה, לטעמי, איננו גניבה. לטעמך מדובר בגניבה עם נסיבות מקילות. אני לא כל-כך מבין איך אתה חושב שאותו הומלס ימנע ככל האפשר מלקחת אוכל למחייתו (מה הוא יעשה? יאכל מוסריות בגרוש לארוחת צהריים?) אבל על כל פנים אני מקווה בכנות שלא תצטרך להתנסות בנסיון בו קיבתך תעמוד מול עקרונות המוסר שלך. אני מניח שאם, חלילה, זה יקרה, מה שישתנה יהיו דווקא העקרונות, כי הגמישות של קיבה רעבה די מוטלת בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה טוען שלקיחה ללא רשות של לחם מחנות אינה גניבה כאשר הלוקח הוא חסר בית רעב. עליך להסביר מדוע אינך רואה זאת כגנבה. או יותר טוב, להגדיר מהי גניבה בעיניך. אם אני אגיע למצב שאני חייב לגנוב כדי לחיות אני אעשה זאת בלי יותר מידי היסוסים וזו תהיה עבירה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעזוב שניה את ארצות הברית - פה בארץ יש מערכת רווחה. כל אדם יכול לקבל קצבה מסויימת. נכון - הוא לא יוכל לאכול שרימפס כל היום, אבל הוא יוכל לשרוד עליה. למה שאני ארחם על אדם כזה? למה שאני ארשה לו לגנוב את מה שאני (כבעליה של אותה חנות סופרמרקט) עבדתי כדי להשיג? אם אני מתיר זאת לאחד - מיד תהפוך החנות שלי לבית תמחוי - כל עניי האזור יזרמו אלי, יקחו מצרכים מעל מדפי, ויעברו בעליצות על פני הקופות. ומכיוון שהשכל היהודי ממציא לנו פטנטים, לא יעבור זמן רב עד שסתם אנשים שלא בא להם לבזבז כסף מיותר על אוכל (הם רוצים לשדרג את המחשב שלהם כדי שיוכלו לשחק את המשחק החדש שהם העתיקו מחבר שלהם), יתלבשו בסחבות מהבוידעם, ויבואו גם כן לקחת מוצרים חינם אין כסף. או שאולי עלינו להוציא "תעודת קבצן", שרק מי שנושא אותה יוכל לגנוב? מזכיר לי את "גילדת הגנבים" בדיסקוורלד של טרי פראטצ'ט. במקום לשלם לכח שיטור, שליט העיר פשוט ארגן את הגילדה כך שיעמדו במכסה שלהם ויפטרו מהפרילנסרים בתחום. מבריק. אני אגש להציע את זה לשלמה בן-עמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אמירתך שנאמרה בבחינת הזכרת המובן מאליו, כאילו ''פה בארץ יש מערכת רווחה'', אני חולק בהחלט, אבל לדעתי לא כדאי להיכנס לזה, לא חלילה מפאת חוסר העניין שבנושא, אלא פשוט מפני שמדובר בויכוח שעלול להיגרר להמון פרטים טכניים, השוואות וכיו''ב. אינני מסכים אתך שבעל רשת סופרמרקטים גדולה (הדוגמא שנתן דורון, להבדיל מסופרמרקט אחד, שעליו אנו אולי עוד יכולים להגיע לעמק השווה) ''עבד בשביל להשיג'' את כספו. אנשים רבים אחרים עבדו בשביל כסף זה (קופאים, מנקים, מדביקי ברקודים ועוד) אולם, לצערי הרב, זכו לקבל רק חלק זעום מהכסף שהורווח בזכותם. את הרוב תחב בעל הרשת לכיסו, לדעתי שלא בצדק. אגב, פעולה זו הרבה יותר קרובה להגדרה של ''גניבה'' , מבחינתי לפחות. לאור אי-ההסכמה הבסיסית הזו בינינו, אני סבור שאין טעם להיכנס לשאר האפשרויות ההיפותטיות המשעשעות שהעלית בהמשך תגובתך, ובהתאם נחסך גם הצורך בהנפקת ''תעודות קבצן''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, גם אני שותף באופן מסוים לתרעומת שלך, אבל אני מנסה לזכור כי יש דבר כזה נקרא בפשטות החיים. קשים ומלאי פשרות ואי צדק ורמאות ואנרכיה. אתה מבקש להוסיף לאנרכיה. ואז מה? נניח ואני מסכים כי לעניים מותר לגנוב מסופרמרקט. יופי. ואז כולם יתחילו לגנוב, ולא תהיה לך דרך לעשות את ההפרדה בין אלו שבאמת צריכים את חסדי הגניבה לבין הנצלנים. הצע בבקשה פתרון למה שהאנרכיה "שלך" יצרה. ובאשר לבעל הסופרמרקט אשר הרוויח על גבם של עובדיו. באמת. רואים שאין לך מושג, וגם לי אין הרבה, רק מעט מידע אישי, וחייהם של הבוגהים בצמרת אינם קלים כל כך. הם אינם חושבים כל היום על ניצול הבריות. ישנם שיקולים רבים מאוד שאינך מודע להם ולכן כל כך קל לך לומר עליהם נצלנים. הרבה מהם הם כאלו, אך מה עם אלו אשר באמת עובדים קשה וכל חייהם עבדו על מנת להגיע לאן שהגיעו היום? גם אותם האנרכיה שלך הורסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאתה שותף לתרעומת שלי, זו כבר התחלה טובה. בוא נראה אם נצליח לחלוק עוד כמה דברים: ראשית, אינני מסכים לגישה הפטאליסטית של הרמת ידיים לשמיים ולאמירה "אלו החיים". אלו לא היו "החיים" בתקופת האימפריה הרומית, אז שועבדו אנשים ונמכרו לעבדים, ובשרם נחתך וחולק פיסות-פיסות רק מפני שלא עמדו בחובותיהם. סבורני שאין צורך לחזור על פרקים מזעזעים נוספים מההיסטוריה האנושית, שאותה אתה ודאי מכיר לא פחות ממני. הפואנטה היא שגישתך הפטאליסטית, לו היתה נחלת הכלל, היתה מביאה לידי שימור המצב הקיים והשלמה עימו, למרות שהוא מאוד מחורבן (בימים עברו, או במקומות אחרים כיום) או, למיצער, די מחורבן (בימים אלו, בארצנו זו). אני, כשלעצמי, מכיר בכך שהחיים אינם קלים ורצופים מכשולים שנזרעו ע"י המון אנשים רעים עם כוונות רעות, או אנשים טובים עם כוונות תמימות. אולם הכרה זו אינה מונעת בעדי מלרצות לשנות את העולם, או לפחות את חלקת האלוהים הזו שאני ואתה ועוד כמה חולקים. ולשאלותיך: אכן לא הייתי מתחיל את צעדיי מפשיטות המוניות על סופרמרקטים. הדיון הלז הוא תיאורטי בלבד, למרות שאני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי בו. אכן, יש דברים רבים מאוד לעשות, ואחד החשובים ביניהם כיום הוא כיפוף זרועותיהם של בעלי ההון הפרועים והחזרתם לאמות מידה אנושיות, מכל הבחינות. ואחרון, להערתך בסוף התגובה: לצערי הרב יש עוד כמה חבר'ה בתור הרחמים שלי, לפני הבריות האומללות שהזכרת. תרשה לי לא לרחם עליהם ולא להשתתף בצערם לעת עתה. בינתיים אני עסוק קצת בלנסות לאסוף, כמיטב יכולתי הצנועה, את הרסיסים שנותרו מכל מיני בני-אדם שהם ריסקו כמעט לחלוטין בתאוות הבצע משולחת הרסן שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני כלכלן, אך זכור לי משיעורי התיכון המאד רחוקים שלי ההבדל בין רווח לבין שכר. רווח הוא תשלום עבור סיכון. בעל רשת הסופרמרקטים שאתה מדבר עליה משלם שכר לעובדיו. הוא חייב לשלם את השכר בין אם הוא מרויח ובין אם לאו. הסיכון היחיד של העובדים שהזכרת (קופאים, מנקים, מדביקי ברקודים) הוא הסיכון לאבד את מקום עבודתם (וגם אז יש לצפות לפיצוי מסויים). בעל הרשת, לעומתם, נמצא בסיכון להפסיד את כל כספו, אם יתברר שהקמת הרשת היתה שגויה מבחינה כלכלית. זוהי ההצדקה לכך שהוא מרויח הרבה יותר מהם (ובנוסף גם תשלום על החזון ועל יכולת הניהול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק דבר אחד יש לי עבורך להפריך: אם מייסד או מנהל של סופרמרקט יקבל אותו תשלום כאחרון המנקים, אף אחד לא יקים סופרמרקטים, ולאף אחד לא תהיה עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם בעל הסופרמרקט ירוויח, נגיד, (רק) חמישים אחוז יותר מהקופאי? אני לא בטוח, אבל אולי אז כבר יהיו כאלה שירצו לייסד סופרמרקט, ולו בשביל העניין, מיצוי הכשרון הניהולי, ו(בכל זאת) היתרון הכלכלי. ומה אם האפשרות (שעליה כתב יובל רבינוביץ') שהשקעתו תיכשל והוא "יאבד את כל כספו"? נו, אז תחכה לו בזרועות פתוחות מערכת הרווחה, בדיוק כמו לעובדיו שאיבדו את פרנסתם. מן הסתם בשיטה כזו לבעל הסופרמרקט לא יהיה לו כסף פנוי לפרסום מסיבי, ואולי הוא יצטרך להקדיש חלק מזמנו להנהלת חשבונות, ולא יוכל לייסד רשת ארצית של סופרמרקטים, אבל זה אולי לא הפסד כה נורא. ייתכן שזו היסחפות. בכל אופן, אולי עדיין אין לי תחליף בשל, אבל איני מקבל כמובן מאליו את הסדר הקפיטליסטי. זה היה המקור לכך שהזכרתי ברשימה המקורית את הונו של גייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודתי לירדן. אינני סבור שהייתי יכול לנסח תשובה ממצה ומדויקת יותר, ולכן לא אוסיף תגובה משלי לגוף העניין לדובי וליובל. אבל בכל זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר, ובכל זאת יש לי עוד גרם או שניים להוסיף למשקולת שהניח ירדן על אותו צד של המאזניים: כאשר יופנו משאביו של אותו בעל סופרמרקט, ועימו - של כל שותפיו למעמד, להנהלת חשבונות, שיפור השירות וכיו"ב, על חשבון פרסומות, כמו שהעיר ירדן, ייחסך מאיתנו, האזרחים התמימים, מבול הטמטום והצואה הכתובה והאלקטרונית המומטרים עלינו בלא הפסק מכל עיתון, מסך ושלט - תחשבו על זה: יהיו פה פחות פרסומות! לא נפלא? וזה עוד החלק הזניח שברווח (הנקי!) שנרוויח כולנו משינוי השיטה. להלן מקבץ קטן מהרווחים העיקריים: פער קטן יותר בין עניים ועשירים, שיוביל לאיחוי הקרע החברתי העמוק ולהקטנת ההתמרמרות המוצדקת בקרב המעמדות הנמוכים. הקטנת הסיכון להפוך לגיהנום עלי אדמות, כמו שקרה לארה"ב (עיין ערך: הומלסים, ג'רי ספרינגר, הקולנוע הקלוקל תוצרת הוליווד, האלהת "כוכבי-תרבות" טיפשים, עילגים וחסרי כל טעם וריח על חשבון פיתוח רוח היצירה והאמנות, שחיטות המוניות בבתי-ספר, רוצחים סדרתיים ועוד כהנה וכהנה). צמצום של מושג ה"תחרות" שחרג מזמן מהקשרו המקורי (והנכון!) בשוק ופלש לכל תחומי חיינו, ביניהם התחום בו הוא גורם את הנזק הגדול ביותר: החינוך. המצפן הקפיטליסטי העולמי, ארה"ב, הגיע לפשיטת רגל, כמו שקרה למקבילו הקומוניסטי. אולי במקום להמשיך לנהות אחריו כמו עיזים עיוורות, נחפש לנו חלופה שפויה יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לאנשים נטייה לרומנטיזציה של העבר. זה בסדר, באמת, אבל כשמבססים על כך קריאה למהפכה, כדאי לבחון מקרוב על מה מדובר. יש, לא רחוק, מקום שבו אין פרסומאים ואין תשדירים ברדיו ואין כרזות על אוטובוסים - השוק. אכן, השוק הוא מקום נפלא ותמים. רק מה? רועש. כן, כן - רועש. וזה למה? כי, ראה זה פלא, אפילו אנשים פשוטים צריכים לפרסם את עצמם. אז נכון, הם לא משקיעים עשרות אלפי שקלים בקופירייטר וארט-דירקטור שיתן להם איזו פרסומת משעשעת, או לחלופין - נאה, ברדיו, בחוצות העיר או בטלוויזיה, אבל הם כן משקיעים את מיטב צעקותיהם כדי למשוך קונים דווקא אל הדוכן שלהם. לא יודע מה איתך, אבל אני מעדיף לראות פרסומת לאינטרנט זהב בטלוויזיה, ולא שיעבור לי אלטע-זאכן מתחת לבין כשמהרמקול בוקע "חצי דולר ליום, אינטרנט ללא הגבלה, WAP, שמאפ, תנורים, מקררים, אלטע-זאכן!" לפני שאתה דוחה מעליך את עולם הפרסום (שאם נאמץ לרגע את ססמתו שלו - נותן לך את האפשרות לבחור), כדאי שתחשוב מה האלטרנטיבה. כדאי גם שתחשוב על כל מקומות העבודה שיעלמו בגלל שאין יותר תקציבי פרסום. כמו כן - לטענתך, יצתמצם המרמור (המוצדק!) בקרב המעמדות הנמוכים. חשבת פעם על המרמור המוצדק בקרב המעמדות הגבוהים? אלו שכבר כיום נדרשים לשלם למעלה מ-50 אחוז מס על הכנסותיהם, ובקרוב עשויים אף לשלם סכומים ניכרים גם על רווחי הריבית בבנק ועל ירושות ומתנות? בטח שזה לא מעניין אותך, אבל המרמור הזה קיים. אם תיקח את כל האנשים הללו, ותשפיל אותם עד עפר, אני מאחל לך הצלחה ובורח כמה שיותר מהר לכל מדינה אחרת, לפני שהכלכלה הישראלית תסתכל על סוליות נעליה מלמטה. רוח היצירה והאמנות חיה וקיימת, נחש איפה? בקרב המעמדות הגבוהים ובקרב המשכילים. לא, לא בקרב תושבי אזורי המצוקה. למה, לדעתך, זה קורה? בגלל העשירים? או בגלל שהטעם העממי הוא בד"כ כפי שהוא כיום? התרבות והאמנות מאז ומתמיד היו נחלתם של המעמדות הגבוהים. ה"עמך" תמיד נהנו יותר משירי שכרות והצגות סלאפסטיק. אבל אתה לא מדבר על להעלות את המעמד הנמוך למעלה, אתה מדבר, בעיקר, על להוריד את המעמד הגבוה למטה. נקודת המפגש שלהן תהיה מספיק נמוכה כדי שבריטני ספירז עדיין תהיה יותר אהודה מזובין מהטה. עדיין לא ראיתי מדוע ארה"ב צריכה לזכות להשוואה לברה"מ. ארצות הברית משגשגת כיום יותר מאי פעם, מצבה רק הולך ומשתפר, וכל העובדות מצביעות על כך שהשיטה האמריקאית היא הטובה ביותר שהומצאה עד כה. שוב אחזור על אותו פתגם מצויין - if it ain't broken, don't fix it.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנו באמת רואים את העולם בצורה שונה לגמרי. אני מעדיף בכל עת את השוק, על הצעקות, הריחות והבלאגן, על-פני הפרסומות המלוקקות שבטלוויזיה, לאינטרנט זהב או למה שזה לא יהיה. בינינו - מי כבר יכול להבחין בהבדל, שהרי כולן, פחות או יותר, מכילות עיבודי-מוזיקה קלוקלים שמוציאים את הטעם מהמקור והרבה נשים בתפקידים הקלאסיים שהחברה הנאורה והמתקדמת שלנו מותירה להן: עקרת הבית, הכוסית התורנית, סתם מטומטמת שמפטפטת בטלפון ועוד תפקידים ממצים ומספקים. אכן, ברומנטיזציה של העבר, כאשר העבר, למרבה הפלצות, הרבה יותר מתקדם וליברלי מהווה, אין שום פסול. על זה אנחנו מסכימים. פרסומות זה חופש בחירה? אין דבר רחוק יותר מן האמת. הפרסומות הן שטיפת-מח ופרופגנדה בלתי-פוסקת שמעצבת חברה בזבזנית שצורכת כמויות עצומות של מצרכים שאין לה בהם שום צורך תוך מילוי כיסיהם של בעל הון שמממנים את מסעות הפרופגנדה הללו. כמו כן, הפרסומות בפני עצמן הן דלות תוכן, סרות-טעם ומשלבות אלמנטים רגרסיביים רבים , ביניהם שוביניזם בוטה ומחליא והנצחת מודל הנערה האנורקטית כמושא-יופי אולטימטיבי. בין כל שאר הרעות החולות שנובעות מכך אציין רק אחת, שהיא בין החמורות ביותר בעיני, והיא תעשיית הניצול של ילדות המתקראת "דוגמנות", שבמסגרתה מנוצלות ומושחתות ילדות החל מגיל 13. אם ראית את התחקיר המצוין של ה-BBC ששודר בערוץ1 לפני מספר חודשים בנושא זה, תדע עד כמה חמור המצב. נגמרו הימים שניתן היה לגלגל עיניים לשמיים ולהגיד שהכל שוק חופשי ומי שרוצה מוזמן להשתתף במשחק. זה לא משחק. השוק הזה עושה דברים איומים לעולם וזו עובדה. כמו שכבר כתבתי בתגובה אחרת, אודה לך, דובי, אם תרשה לי שלא לתלוש שערותיי ולקונן על העשירים המסכנים. למרבה הצער אני עסוק מדי, בזמני הפנוי המועט, בנסיונות נואשים להציל מעט מן השברים שהם שברו בחברה המשוסעת שלנו ולפיכך בעיותיהם, איך לאמר, לא בדיוק תקועות לי בגרון. לא אגיב על אמירתך בדבר רוח היצירה והאמנות. נדמה לי שהיא מדברת בעד עצמה, ולאו דווקא בקול אליו כיוון אדוניה. ארה"ב לא משגשגת יותר מאי-פעם. היא רקובה יותר מאי-פעם ורק על כך מצביעות העובדות: את מה שקורה ב"וול-סטריט" אינני מחשיב כשגשוג של ארה"ב אלא רק של שכבה מצומצמת מאוד של קפיטלסטים, קוביוסטוסים וספקולנטים למיניהם. אני מעדיף להסתכל על עובדות שנמצאות גם מחוץ לטורים הכלכליים: על שלושים (!) אחוזי הצבעה בבחירות, על ג'רי ספרינגר, על ילדים בני 10 עם תתי-מקלעים, על הוצאות סיטוניות להורג (ידעת שזה אחד הדברים שמונעים את קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי?), על שיעור ימי-כלא הגבוה ביותר בעולם המערבי פר תושב עוד כהנה וכהנה עובדות שמלמדות שהשיטה האמריקנית רחוקה מלהיות הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הצעקות של המוכרים בשוק הן מגוונות, מתוחכמות, ומאוד אפשר להבדיל בין המוכר שצועק שכל עגבניה מלמיליאן, לבין זה לידו שצועק שכל מלפפון בונבון. עשה לי טובה. בוא נשאר מציאותיים. לא שאני הולך לטעון שנשים זוכות לתדמית נפלאה במיוחד בפרסומות, אבל גם גברים זוכים רבות להיות הדבילים. בכל מקרה - מדובר בהומור (או במקרה של פרסומות גרועות - סתם טמטום. אבל בגלל זה הן פרסומות גרועות). זה באמת הדבר האחרון שמפריע לי. אני מת לדעת למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעבר היה יותר ליברלי מימינו. אנא פרט והדגם. אותו תחקיר, אם אני זוכר נכון, דיבר בעיקר על דוגמניות מסלול, ובכל מקרה על דוגמניות אופנה, ולא על פרסומות סטנדרטיות, שם בד"כ מנסים להשיג אווירה "משפחתית" ולכן אנורקטיות אינה מוצאת את דרכה לשם. לפחות למיטב ראייתי. אתה רשאי למרוט את שערותיך לאיזו מטרה שאתה רואה לנכון. אני, ככלל, מעדיף לשמור על מעט השיער שעוד נותר לי, ועל כן אני איני מבכה על גורלו של איש. בזמנו הייתי חבר בנוער לנוער, והתנדבתי במשך מספר שנים שעתיים בשבוע. בין השאר, גם חנכתי ילד משכונת מצוקה. לאחר שראיתי את צורת התנהגותה של האם כלפי ילדיה, חוסר האכפתיות שהיא הפגינה כלפיהם וכלפי החינוך שלהם - נותר לי רק להצטער בעבור אותו ילד (ובעיקר בעבור אחיו הקטן, שעוד היה לו סיכוי). על אמו אין לי שום רחמים. היא מביאה את צרותיה עליה. אני מת לדעת באיזה אופן תוכנית מבויימת כ"ג'רי ספרינגר" שאינה יותר מאשר בידור זול (והרבה יותר מוצלח מ"משפחת עזאני" או "דידיטיוי", שערוץ 2 מפרסם בימינו כבחירה של אנשי היי-טק, משום מה), מצביעה על קריסתה של האימפריה האמריקאית, כפי שאתה מרמז. גם 30 אחוזי ההצבעה במדינה בה אין ממש הבדל בין דעות המועמדים השונים, ומרבית החלטותיהם לא ממש ישנו לאיש הממוצע, הם לא מספר מפתיע. אומר זאת כך: הלוואי שישראל הייתה יכולה להיות במצב בו ל-70 אחוז מהאזרחים באמת לא אכפת מי נמצא בראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מה ההגדרה שלך למציאותיות, אני מצדי מתכוון לכל מילה שאני כותב. בהחלט חביב עלי השוק האנושי, החם והאותנטי עשרות מונים על פני הפרסומות המחליאות, שהיו הגורם העיקרי לכך שהפסקתי לראות טלוויזיה לצמיתות. אולי השווקים בארץ (פרט למחנה יהודה שאין לו תחליף) באמת לא כל-כך משהו, אבל כל מי שביקר בשוק בהודו יסכים איתי לגבי נקודה זו. אם אתה לא מסכים - זכותך. לגופו של עניין, אשמח להסכים איתך שגם הגברים, הילדים והחיות יוצאים מפגרים לגמרי בפרסומות, וזה לא במקרה - מי שמשתתף בחגיגת הקניות של דברים-שלא-דרושים-לגמרי הממוצה באופן כה בוטה בפרסומות - חייב להיראות כמו מפגר. אבל מכאן ועד ללפטור את השוביניזם הבוטה שרווח בפרסומות כ"טמטום" בלבד, הדרך עוד ארוכה. אני, כשלעצמי, אינני רואה שום דבר קל-ערך בשוביניזם, שלא רק מבטא את הלך-הרוחות הרקוב בחברה, אלא גם מעודד אותו, מחזק אותו ונותן לו לגיטימציה. זה ממש מעצבן אותי ואני מניח שלו היית פמיניסט - גם אותך זה היה מעצבן. כנראה שאתה לא. גם זו זכותך. בכל אופן, אני מזמין אותך לבדוק פעם נוספת את "מיטב ראייתך" ולברר האם אכן אין שימוש בנשים אנורקטיות בפרסומות והאם תחום זה שמור אכן רק לדוגמנות מסלול. אין לי שום בעיה לקבוע יום ושעה בה נפתח שנינו ערוץ 2 ונספור את כמות הנשים אכולות-הכפן פר פרסומת. אני בהחלט מזדהה עם צערך לגבי ילדיה של אותה אשה, אבל בניגוד אליך אינני ממהר לשפוט אותה, שכן כבר אמרו חכמים: "אל תדין אדם בטרם תגיע למקומו". בכל אופן - ברור לך שמדובר במקרה פרטי שאינו יכול להעיד על הכלל ולפיכך, די חסר-ערך לצורך הויכוח. הייתי שמח לדעת מניין שאבת את הידיעה ש"ג'רי ספרינגר" היא תכנית מבוימת. לפני כשלושה שבועות היכתה גלים בארה"ב ידיעה לפיה איש וחברתו לחיים חשודים ברצח גרושתו של האיש בעקבות השתתפות כל השלושה בתכנית הנ"ל. כמו כן צוין כי זה לא המקרה הראשון. גם אם נניח שמדובר בביום ולא יותר - מה לגבי השחיטות שהפכו למסורת, ממש כמו טקס-סיום, בבתי הספר של האימפריה החביבה עליך. בינינו - עם בתי-ספר ברמה כזו - כבר עדיף אולי להישחט... אבל ברצינות: מה עם ההוצאות להורג, עם אחוזי הכליאה המטורפים, מערכת הבריאות הממוטטת, מערכת-הרווחה הלא-קיימת, מיליוני ההומלסים, הגזענות הלבנה בדרום ועוד ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני לא פמיניסט. אני לא חושב שנשים הן פחות מטומטמות מאיתנו הגברים. שיוויון מלא. ראית את הפרסומת של "מאמא-עוף"? אנורקטיות זה לא מה שיש שם. אבל נעזוב את זה - יש בפרסומות נשים שנראות טוב. מה לעשות. גם גברים מטופחי כרס ומקריחים אין שם הרבה. כן, נכון, זו אנקדוטה, אבל לדעתי היא דווקא כן מייצגת. לא ראיתי שום הוכחה לכך שהיא לא. "שחיטות שהפכו למסורת", לא פחות. נכון, היו כמה מקרים, שנובעים בתוצאה מהקלות של השגת הנשק באזורים הללו וכן, מאלימות גואה. אבל מכאן ועד האשמת הקפיטליזם, נו... גם האנשים במהלך המהפכה הצרפתית לא היו ידועים במזגם הנוח. מה גורם לך לחשוב שהשיטה הכלכלית היא זו שהביאה את אותם נערים לרצוח את חבריהם? מעולם לא אמרתי שארה"ב היא הדוגמא האולטימטיבית. אין לי ספק שיש שם מספיק בעיות, אבל יש שם גם מספיק דברים טובים. יש מקום לשינוי, אבל המודל שלהם הוא בכיוון הנכון. הרבה יותר, למשל, מאשר המודל המרקסיסטי או הקומוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך במשפט הראשון לתגובתך. הפמיניזם, כפי שודאי ידוע לך, אינה ראיית-עולם שנועדה להפיץ את המסר הברור-מאליו שנשים אינן מטומטמות יותר מגברים אלא ללחום נגד אפלייתן של נשים בתחומים רבים של החיים, ביניהן: התחום התדמיתי, התחום התעסוקתי, התחום האקדמי וכיו"ב, תחומים שודאי משפיעים אחד על השני, כך שהעוול בהצגתן של נשים בתור כוסיות מטומטמות בפרסומות אינו מתמצה בנזק התדמיתי שנגרם לנשים, אלא משליך על כל שדות החיים וגורם לאפליית נשים בתעסוקה, באקדמיה, בשכר ובהתנהגות כלפיהן, בין השאר על השאלה האם מותר לאנוס אותן או לא. עד כדי כך מגיעה השפעתן המזיקה של פרסומות בעיני. בזה מתבטאת הגדרתי כפמיניסט, לא בזה שאני חושב שהחברה שלי לא פחות מטומטמת ממני. כן, למרבה המער השחיטות בבתי-הספר בארה"ב הפכו למסורת. זכורים לי מקרים רבים מאוד כאלה והעובדה שבשאר העולם השפוי אינך יכול להצביע ולו על מקרה אחד אומרת דרשני. גם הקלות של השגת נשק בכל רחבי האימפריה האמריקנית הנערצת (ולא "באזורים הללו" אלא בכל ארה"ב) קשורה לחבל הטבור של המדינה הזו כמדינה קפיטליסטית המקדשת את הרכוש הפרטי על פני כל דבר אחר. הידעת שיש תיקון לחוקה, תיקון שלם, שעוסק בזכותו של אדם להחזיק נשק בארה"ב? לשם השוואה, גם ביטול מוסד העבדות בארה"ב שווה תיקון לחוקה וגם הזכות לחופש הביטוי. אתה קולט? הזכות להחזיק תת-מקלע "עוזי" בארה"ב שווה לזכות של אדם שחור להתהלך חופשי. עד לכאן הגיע העיוות. כמובן שאין שום מקום להשוואה עם המהפכה הצרפתית, שם נעשו השחיטות ע"י ראשי המדינה , כאשר את חלקן ניתן להבין כביטוי של הזעם ההמוני כלפי אנשים מושחתים שניצלו את העם ושתו את דמו במשך מאות בשנים ואילו חלקן האחר אינו יותר מאשר טרור שלטוני, שניתן להמשילו לטרור המאורגן שהפעילה מדינת ישראל באמצעות השב"כ כלפי נחקרים פלסטינים. בארה"ב - השחיטות נעשות ע"י ילדים קטנים. לי יש אח בן עשר. אקדח קפצונים אני בקושי רואה אותו מחזיק. איך ילדים בני עשר מגיעים למצב כזה? ניתן להסביר זאת רק בשיטה הרקובה. אם תרצה לדעת איך אני עושה את הקישור - אשמח להסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומות, וצריך להבהיר זאת היטב, אינן יכולות ליצור כלום. זה מנוגד לטבען. הן אינן יוצרות מוצר, הן אינן יוצרות תנועות חברתיות, הן אינן יוצרות סטיגמות. הפרסומות נבנות על כל אלו - הן נבנות על מוצר, על אופנות, על סלנג קיים, על סטיגמות. אם פרסומת תנסה להציג בפניך סטיגמה שלשחורים יש אף ארוך, אתה תעקם את הפרצוף ותגיד "הא?!". אם היא תנצל את הסטיגמה הקובעת כי לשחורים יש אבר מין ארוך (נורא רציתי לכתוב זין, אבל אני עורך, אז אני צריך להשאר ממלכתי), סביר להניח שזה ישעשע אותך. טוב, לא אותך ספציפית, כי אתה, ככל הנראה, נטול חוש הומור לחלוטין, אבל את מרבית שאר האנשים. כולל שחורים, אגב. אותו דבר באשר לבלונדינית המטומטמת, או החנון המגושם, או כל סטראוטיפ אחר שמסתובב לו בימינו. הפרסומות לא יוצרות שום דבר. גם לא, אגב, את אידאל היופי. כשאמרתי "האזורים הללו" כוונתי הייתה לאמריקה. צורת דיבור כזאת, תאלץ להתרגל אליה. כפי הנראה, אין לך מושג על מה אתה מדבר. הזכות לשאת נשק (ואחותה האהובה - הזכות לחמש דובים) נועדה כדי שהשלטון לעולם לא יוכל למנוע מהציבור להתמרד כנגדו, אם הציבור ירצה בכך. יש הגיון גדול מאוד בזכות הזאת, או לפחות היה הגיון רב בה. עד שהגיע מצב שבו יש אנשים פרטיים שחמושים יותר טוב מהשוטר הממוצע. זו, כמובן, התפתחות טכנולוגית שהמייסדים האמריקאיים לא צפו. זו הסיבה שכיום, הזכות הזו היא אחד הנושאים החשובים ביותר על סדר היום האמריקאי, ורבים דורשים לשנות את התיקון המדובר. לטעון שמדובר פה באיזו זכות קפיטליסטית רצחנית זה עיוות כל-כך מגוחך, שהוא הצליח להוריד את ההערכה שהייתה לי אליך אפילו יותר נמוך ממה שהייתה. ואני לא מתכוון לדבר עם מישהו שחושב ש"זעם המוני" הוא עילה קבילה לרצח המוני. אתה מוזמן להצטרף לשורות החמאס, הם חושבים בדיוק כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם פרסומות הן מעצבות דעת-קהל או שמא משקפות אותה אינה ניתנת לתמצות במספר משפטים מצומצמים, עם כל הרצון הטוב, והיא שייכת לאותה נישה כמו אחיותיה השאלות האם התקשורת/החינוך הממלכתי/ החברה (וכיו"ב) הינם גופים יוצרי תרבות או משקפי תרבות. הויכוח עמוק מאוד, כאמור, אולם אם חייבים להצביע על מסקנה סופית, לטעמי תהא זו קרובה יותר לטענה שהגופים הנ"ל, וכמותם מוסד הפרסום, ממלאים את שתי הפונקציות כאחת. אמנם, כדבריך, הפרסומות נבנות לרוב על סטיגמות, אופנות, דעות-קדומות וגזענויות ותיקות, אולם, מבלי להיכנס לויכוח "הגדול" ניתן בהחלט לאמר שהן, לכל הפחות, מנציחות את אותן הדעות, הסטיגמות וכו'. ה"סטיגמה" שלשחורים יש זין ארוך ייתכן ואין בה יותר מדי נזק, אבל הדעה הקדומה הגזענית המייחסת טיפשות וזולות לנשים בלונדיניות לא מצליחה להעלות חיוך לא רק על שפתיי, אלא גם על שפתותיהן של עוד אי-אלו פמיניסטיות נטולות-הומור. אשר לארה"ב - אתה זכאי, כמובן, לקנות את הגירסה המצודדת בדבר הזכות להתקוממות עממית. אגב, מעניין אותי לדעת כיצד אתה מיישב בין ה"הגיון הרב" שבזכות לכאורית זו לבין תיוג ה"זעם ההמוני" כעילת אלימות היאה לחמאס בלבד. אם רצח המוני בעקבות "זעם המוני" הוא מעשה חמאסניקי (ומכאן, לשיטתך, ראוי לגינוי ותיעוב אוטומטיים) מהו ההגיון הרב שמאחורי מתן נשק לעם המתקומם? הרי לא תאשים את מייסדי ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים בחמאסניקיות לבנטינית נתעבת? אשר לי, אני מרשה לעצמי קצת פחות נאיביות, ובהתחשב בתנאים ההיסטוריים בעת תקומתה של מדינת-חידוש-העבדות אני מניח שהזכות לשאת מיני-תותחים נעוצה יותר בשנאה הרצחנית כלפי ילידי-יבשת-אמריקה המקוריים, כלפי הגזע השחור וכלפי כל מי שאיים על קניינו של מיץ-הזבל הגזעני והרקוב שהשתלט על היבשת האומללה. השורה התחתונה - אין בידיך הסבר לחוליים הרבים המאפיינים את האומה הנרקבת הכל-כך נערצה עליך, חוליים קשים וממאירים אותם מניתי בתגובות הקודמות. לא נורא. יש עוד אנשים שמזדהים עם רגשותיך ומניפים את דגל ארה"ב בגאווה לצד הדגל הישראלי ביום העצמאות, וגם באירועים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל שלא להכנס לדיונים עם אנשים חסרי הומור. זה לא כיף, וזה גם לא פרודוקטיבי. אני לא מסכים לחיות בעולם ללא הומור רק בגלל שחסרי הומור מוצאים אותו מטריד. צר לי. אתה מסלף את דברי. אין מדובר על "התקוממות עממית" אלא על הגנה עצמית של העם במקרה של מהפכה. מכיוון שהצבא הוא גוף עצמאי, הרי שיש סכנה שתהיה הפיכה צבאית. במקרה כזה, אם לציבור אין כלי נשק להגן על עצמו, אין מי שימנע הפיכה שכזו. כמו כן, הפצת נשק חופשית גם יוצרת מעין "מאזן אימה" שמונע ממיליציות קטנות (שעשויות להשיג כלי נשק גם אם לא תותר הפצה חופשית של נשק) לעשות נסיונות הפיכה דומים, שכן לכלל האזרחים יש אפשרות להלחם בהם. המטרה, אם כן, היא דה-צנטרליזציה של הכוח - כלומר ההפך הגמור מטענתך שלך. יצויין כי כיום, לטעמי, הזכות הזאת כבר מיותרת ומסוכנת הרבה יותר מאשר מועילה, ואני תומך (עד כמה שרלוונטי לישראלי לתמוך בכך) במאבקם של המבקשים להגביל את הזכות לנשיאת נשק. יש לי הרגשה שמי שלוקה בשנאה עיוורת הוא דווקא אתה, שמסרב לקבל את מטרותיהם האציליות ברובן של כותבי החוקה האמריקאית, למרות העובדות הברורות. כן. ביטויים כמו "מיץ הזבל הגזעני והרקוב" גורמים לך לחשוב דברים כאלה... הסבר לחוליים? יש לי הסבר פשוט מאוד - טבע האדם. טבע עלוב למדי, אם לומר את האמת. אין שום סיבה, אגב, להאמין שיש איזושהי חברה שטובה באופן מהותי מהחברה האמריקאית. עם כל הרציחות ההמוניות שם, אחוז התמותה כתוצאה מאלימות בקרב החברה האמריקאית, אגב, אינו עולה על האחוז המקביל בקרב הרבה מאוד תרבויות "טבעיות" יותר, כמו בני הסמואה. ובוא לא נשכח שהאצטקים, כמו גם שאר התרבויות שהוכחדו על ידי הספרדים באמריקה, היו בעצמם תרבות מחרידה שכללה הקרבת אדם במספרים אדירים, ענישה אלימה להזוויע, ובכלל - הן היו אימפריאליסטיות מטבען. אילו היו אלו ספינות אצטקיות שמגיעות לספרד עם כלי נשק מפותחים, אני מבטיח לך שאירופה הייתה זרועה היום בפירמידות מדורגות. אני אינני מניף את דגל ארה"ב ביום העצמאות (גם לא את דגל ישראל, למעשה. לא אוהב דגלים), ואני אינני "מעריץ" את אמריקה. אני חושב שיש להם הרבה מאוד רעיונות נכונים (או לפחות - נכונים יותר מאשר הרעיונות האחרים שיש בסביבתנו), ואני מאמין שהשיטה שלהם היא המוצלחת ביותר שקיימת כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שכל מה שיש לך לאמר על הטענות שהעליתי בעניין השפעתן המזיקה של פרסומות הוא רק תגובה אודות הימצאו או אי-הימצאו של חוש-הומור בדבריי. אינני מוצא את העניין מצחיק, ובכל זאת דבריי נוגעים לנושא חשוב ומכילים כמה נקודות למחשבה. אינני רואה מדוע ויכוח חסר-הומור לא יכול להיות פרודוקטיבי? מה הקשר? הייתי רוצה שתתייחס לעניין לגופו, ואולי יעזרו להבהיר את עמדתי שתי תגובות שנכתבו למאמרך-שלך האחרון בנושא הפרסומות, ע"י אלכסנדר מאן ונטלי, שמראות שלא רק אני חושב שהפרסומות אינן תמימות כמו כיפה אדומה. אשר למעצמת הכוכבים והפסים החביבה עליך: הייתי מציע שלא ניכנס לדקויות ההבדלים בין "התקוממות עממית" לבין "הגנה עצמית של העם" במקרה של הפיכה צבאית. ההבדלים סמנטיים בלבד והכינוי בעיני המתבונן - יש שיכנו פעולתו של עם המתגונן מפני עריצות (צבאית או אחרת) "התקוממות עממית", יש שיכנוה "שימוש בזכות להגנה עצמית" ויש שיכנוה "מרידה בלתי-חוקית של קבוצת-פורעים. אינך מסכים שמייסדי ארה"ב לקו בשנאה רצחנית כלפי האינדיאנים? כלפי השחורים? אם כך מדוע לא התנהגו אליהם בצורה הומנית מעט יותר? מרוב אהבת-אדם קפיטליסטית? להווה ידוע לך שמנסחי החוקה האמריקנית הצבועה היו בעלי-עבדים ברובם, או אחרים שהאמינו שזכותם של הראשונים להיות בעלי-עבדים. אני כשלעצמי אינני מאמין שיצורים כאלה מחזיקים בדעות או מטרות נאצלות כלשהן ואני שומר על זכותי לכנותם מיץ-זבל גזעני ורקוב. כך יאה וכך נאה לבעלי-עבדים, וגרועה מזאת. אשר להסברך - עם כל הכבוד, אין בו כדי להניח את הדעת. כל החוליים שמניתי מיוחדים לחברה האמריקנית בלבד. לא תמצא אותם בשום מקבילה מערבית אחרת, גם אם תחפש בזכוכית מגדלת. אין טעם להכניס לעניין את החברה האצטקית שכן אין שום דרך לעשות הקבלות בין שתי החברות. את החברה הצרפתית, לדוגמא, אפשר להכניס לאותה קלחת. למה שם לא ילדים לא רוצחים ילדים? טבע האדם הצרפתי טוב מזה האמריקני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתכוון להתווכח על פרסומות עם אדם חסר הומור, שכן הפרסומות, בחלקן הגדול (ובעיקר אלו הלוקות ב"גזענות" או "שוביניזם") מבוססות על הומור. אם אינך יכול להבין הומור, אינך יכול להבין אותן. בדיוק כפי שלא אתווכח עם אדם חסר הומור על איכותה של הסדרה "דרו קרי", כך לא אתווכח איתך על פרסומות. אתה ממשיך לנסות ולטפול עלי כאילו אמרתי שארה"ב היא המודל המושלם, וכולנו צריכים ליפול על ברכינו ולברך אותם על שהרעיפו עלינו מטובם. אינני חושב כך. אני כן חושב שיש להם מודל די טוב, שזקוק לשיפורים פה ושם, בעיקר במערכת החינוך הקלוקלת עד מאוד שלהם. להווי ידוע לך, כמובן (שהרי אתה בבירור מומחה גדול לא רק להיסטוריה אמריקאית ולחוקה, אלא גם לנבכי נפשם של כותביה) כי מגילת הזכויות הינה תוספת מאוחרת לחוקה, ונכתבה על ידי אותם אנשים ששיחררו את העבדים השחורים במלחמת האזרחים. האם גם כל אותם לוחמים אינם אלא מיזנטרופים גזעניים שרוצים רק כסף וכוח? עשה לי טובה. אפילו סוחרי העבדים לא לקו ב"שנאה רצחנית" כלפי ה"סחורה" שלהם. הם כן לקו באדישות מוחלטת כלפיהם. הם לא שנאו אותם יותר משזבן בחנות רהיטים שונא כסאות. כמובן שמדובר בדבר נורא שטוב שנעלם מן העולם, אבל ההאשם עליהם כבד מספיק גם בלי להאשימם בשנאה רצחנית. ראה שתי פסקאות למעלה באשר ליחסי לארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכן אותו בעל סופרמרקט יביא את השקעתו אם אנשים כמוהו מקבלים בסה"כ 50% מעל לקופאית? אם ילווה מהבנק והשקעתו תכשל הוא ימצא את עצמו שקוע בחובות וזהו סיכון שלא שווה משכורת קטנה. חברתנו צריכה להיות יותר סוציאליסטית וכאן גם המקום לגנות את הורדת מס הקניה, אבל מכאן ועד קומוניזם הדרך ארוכה ורעה. ובקשר לגניבת מזון: כל גניבה מכל אדם היא אסורה אבל העונש אינו אחיד ותמיד אפשר למצוא מקומות להקלות, במקרה שלנו בגניבת מזון. הסיבה להקל מתמסמסת במקרים סדרתיים. כחברה אסור לנו להרשות גניבה כפעולה שבשיגרה אבל ראוי ואף חובה לדאוג שאף אחד לא יצטרך לגנוב מלכתחילה. בעל סופרמרקט שנתקל באדם שנצטרך לגנוב דבר מזון, ראוי לו שיפעל לכך שלא יצטרך לעשות זאת שוב ולו במחיר של הצבת קופת צדקה בקופה או ליד היציאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא לי פסימיסט, אבל לא נראה לי שמישהו יסכן את הונו וידרדר עצמו לידיה הקפוצות של מערכת הרווחה רק בשביל "העניין". זה לא עובד ככה. אנשים מוכנים לסכן את עצמם כשהרווח הוא מספיק גדול. אם הוא יוכל להרוויח רק 50 אחוז יותר מהקופאי, סביר להניח שהוא יוותר על הקופאי וימלא את התפקיד לבד, וכהך כולם מפסידים (פרט לבעלי החנות) - לקופאי לא תהיה עבודה, ולקונים תהיה מכולת קטנה במקום סופר, כי לבעלים אין זמן לנהל יותר ממכולת. גם היצרנים יפסידו, שכן במכולת, יש ליצרנים קטנים פחות סיכוי לקבל מקום על המדף. וכך, בגלל שאתה רצית להעלות בצורה דרסטית את משכרתו של קופאי אחת, כל המערכת הכלכלית סובלת. (אהם). מזכיר לי קצת קטע מתוך הדיסקוורלד של פראטצ'ט (תעצרו אותי כשנמאס לכם לשמוע על הספרים האלה), שם עם מסויים נותן לעבדים שלו עוד ועוד זכויות, עד כי לבסוף, כשבעלי העבדים מנסים לשחרר אותם לחופשי, העבדים מתנגדים מכל וכל לאיום הזה על החיים הנוחים שלהם. או, בעברית, אם אין סיבה לשאוף ליותר, כולם ישארו בתחתית, וכלכלה לא יכולה להתבסס על פירמידה שטוחה כל-כך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא נמאס מהדיסקוורלד... האמת, זה גם מזכיר לי סיפור מפנטזיה 2000 שמראה כמה הכלבים שולטים בבני האדם שיספקו את צרכיהם ע"י החנופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני קומוניסט? מסתבר שכן. אנחנו חיים בחברה ק-פ-י-ט-ל-י-ס-ט-י-ת. לא מוצא חן בעינייך? קובה פתוחה להגירה. מה בדיוק הבעיה שלך עם בעל רשת הסופרמרקטים? יש לך בעיה עם זה שהוא היה מוכשר מספיק כדי להתעשר ולהפסיק לעבוד עבודה פיסית? גם אתה יכול. אה, אתה אומר. אבל הוא נולד עשיר. נכון. הוא נולד עשיר. הוא נולד עשיר כי אבא שלו/סבא שלו/סבא-רבא שלו הצליח להתעשר, ובחר להעביר את עושרו עם מותו לילדיו במקום לבזבז אותו על עצמו במהלך חייו. איפה אי המוסריות בזה? אני עובד בחברה שלא נזכיר את שמה. מנכ"ל החברה נוהג במכונית שבמחיר שלה ניתן היה לקנות דירה מרווחת ומכונית אחרת. אז מה? זה אומר שמגיע לו שאני אגנוב לו את המכונית? סך הכל, לפי טענתך, היא שלי בדיוק כפי שהיא שלו. לו הגניבה לא תשנה כמעט, הרי הביטוח יפצה אותו עליה. לי, לעומת זאת, המכונית תשנה את החיים - אני אוכל למכור אותה לחלקים ולקנות דירה. אז מה אתה אומר? הגונב מגנב פטור, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לדחות את הצעתך האדיבה בנוגע לקובה. כמו שכבר כתבתי לעיל, אני לא קומוניסט ויש לי מחלוקת עמוקה מאוד עם האידיאולוגיה המרקסיסטית, אם כי, בניגוד לרבים אחרים, אינני רואה בקומוניזם מילה גסה. כמו כן אני לא מסכים עם אבחנתך המלומדת לגבי היותה של המדינה קפיטליסטית. לטעמי היא משהו באמצע, עם נטיות לכאן ולכאן באספקטים שונים שלה, אבל לדעתי היא בהחלט נמצאת במורד המדרון החלקלק לכיוון קפיטליזם. ברשותך, אשאר בארץ כדי לנסות ולמנוע, כמיטב יכולתי, את ההדרדרות הזו. לשאלתך, אינני מקבל את הטרמינולוגיה, ואת הלוגיקה הכאילו-מובנת מאליה, של "היה מוכשר מספיק כדי להתעשר" וכו'. לטעמי כשרון אינו נמדד ולא צריך להימדד בכסף. אם במקומות מסוימים ובעיני אנשים מסוימים זה אכן כך - מדובר בעיוות. אולי המפתח למחלוקת בינינו נעוץ בשוני בראיית העולם הבסיסית, שכן זו שלי גורסת כי אנו חיים כולנו על פלנטה אחת שבה משאבים מוגבלים, ועלינו להשתדל ולנצל אותם באופן שוויוני ככל האפשר, ואז נוכל כולנו לחיות ברווחה יחסית. מכאן תבין שאני כופר לגמרי ב"זכותו" של אדם להוריש את רכושו לצאצאיו. לגבי מנכ"ל החברה שלך, אני סבור ששאלת הגדרת הגניבה והתנאים בהם היא מתקיימת והתנאים בהם לא, ממוקדת ומאוזנת יפה בויכוח שלי עם דורון יערי, לעיל. לפיכך לא אענה לך לגופו של עניין ורק אעיר הערה אחת שעולה במוחי אינסטנקטיבית למקרא התיאור של מכונית המנכ"ל: לו הייתי יכול להיות בטוח שלא אתפס ושלא יהיו פגיעות בנפש, הדבר הטוב ביותר שהייתי מוצא לעשות הוא להרים את המכונית של הבוס שלך לשמיים בעזרת כמה ק"ג של חומר נפץ משובח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה?!? לפוצץ את מכוניתו של אדם בגלל שהוא היה יותר מוכשר ממך? עמך הסליחה, מסתבר שאתה לא קומוניסט. אולי אנארכיסט. אולי סתם בן אדם עם בעיות. תלוי אם האידיאולוגיה שלך מתנגדת לממסד או לכל מי שהוא לא אתה. כן, הוא היה יותר מוכשר ממך. הוא, ואבא שלו, וסבא שלו, וכל מי שלקח חלק בשרשרת ההתעשרות של משפחתו. למה מוכשר? לא, הוא לא מוכשר כי יש לו יותר כסף. יש לו יותר כסף *בגלל* שהוא מוכשר. מבין את ההבדל? ולגופו של עניין. מדינת ישראל היא דמוקרטיה סוציאלית. לא סוציאליסטית, סוציאלית. מה זה אומר? שאנחנו קפיטליזם שאי אפשר לגווע בו ברעב. המדינה "חייבת" לך את השמירה על הזכות לחיים. מעבר לזה - זה כבר בעיה שלך. אם אדם מצליח לשמור על כספו לאורך חייו ומעדיף להשאיר אותו לילדיו - מה הבעיה שלך עם זה? יש מיסים במדינה, כך שאתה יודע בבירור שהמדינה (וע"י כך, גם הנזקקים) קיבלה סכום נאה בכל זאת מכל התהליך. מה כל כך גרוע ברצון שילדיך יקבלו תנאים טובים? כל זמן שיש רף תחתון (סעד, חינוך ממלכתי מתקבל על הדעת), לי, אישית, אין שום בעיה עם זה. להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מודה לך שהואלת להכיר בכך שאינני קומוניסט. בזה שאני אדם עם בעיות אהיה הראשון להודות, וסבורני שלא הרבה מאתנו יכולים להכריז על עצמם כאנשים ללא בעיות. אם אתה יכול - אשריך. אינני אנארכיסט. גם עם האידיאולוגיה הזו יש לי ויכוח עמוק, שקצרה היריעה מלפרטו במסגרת מצומצמת זו, אולם מה שאמרתי לגבי המכונית לא נבע מצורך אידיאולוגי, בהחלט אינני סבור שאעשה את העולם מקום טוב יותר ע''י פיצוץ המכונית, אלא מתוך רגש טבעי של אדם הסבור שיש יותר משמץ של ברבריות בהתהלכות במכונית מפוארת שבמחירה ניתן לרכוש דירה בשעה שלרבים מבני העם אין יותר מלחם וחמאה להזין את ילדיהם. אבל זה רק אני. תרשה לי לחלוק שוב על הקישור האוטומטי בעיניך בין עושר לכישרון. במקרים רבים אין כל קשר ישיר בין כשרון לעושר. במקרים רבים (לדעתי - רוב המקרים) זה יותר עניין של מצב חברתי מובנה, אפשרויות התחלתיות, אפליה, קומבינות, נפוטיזם או סתם ניצול שרירותי של משאבי הטבע לתועלתם של מעטים. אשר להערתך האחרונה - בזמן שאנו מדברים, כרגע, אין מס על הירושה. הניחוש הזהיר שלי אומר שגם לא יהיה כזה, וגם אם כן - בודאי לא בשיעור שהוצע ע''י ועדת בן-בסט, ולואי ואתבדה. לדעתי הסכומים שהמדינה גובה מהעשירים אינם מספיקים ולפיכך אינני מסכים שהמדינה (וע''י כך גם הנזקקים) קיבלה סכום נאה. אני מצטער, צחי, אבל כל עוד אנשים במדינה גרים בקראוונים, אחרים בשכונות מצוקה נוראיות, אנשים מכורים לסמים, מקבצים נדבות ואין להם כסף לממן לילדיהם יותר מפרוסת לחם עם מרגרינה או שוקולד למריחה לבית הספר - אינני יכול להסכים אתך שה''רף התחתון'', כהגדרתך, הינו הגיוני או סביר מאיזו בחינה שהיא. במיוחד לאור ההשתוללות הפרועה מן העבר השני. כולנו בני-אדם. גם לאדם הכי לא מוכשר והכי עלוב בעולם מגיע יותר מלחם ומרגרינה לילדיו (שתסכים איתי שאינם אשמים בחוסר-כשרונו של אביהם). זו כל התורה כולה, ואידך - זיל גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניה, רגע - כלומר - האינסטינקט הבריא שלך מורה לך לפוצץ את מכוניתו של הבוס, שמחירה כמחיר דירה ממוצעת - היות ויש במדינה ילים רעבים ללחם. אבל למה לעצור כאן? המכונית של הבוס שלי, למשל, שווה רק חצי דירה. הבה נפוצץ גם אותה! המכונית שלי, למשל, שווה אולי שנה של שכירות - בום! המכונית של אחי שווה עוד פחות - אבל מה על שוכני הקרוואנים? טראח. המדינה חייבת לספק אמצעי קיום סבירים לאזרחיה - מזון, שירותי בריאות, חינוך וכדומה. יש פגמים רבים במערכת וצריך לתקן אותם - זו עבודתם של הפוליטיקאים, אישי הציבור ועובדי המדינה. המימון לכך מגיע - מה מוזר! - מאותו בוס בעל מכונית היוקרה ודומיו. בוס כזה משלם למדינה את מחירה של דירה ממוצעת בכל שנה ממס הכנסה בלבד. אם תקשה את התנאים לבוס שכזה הוא פשוט יעזוב. וללא בוסים כאלה, יקירי, יוכלו הנזקקים האלה שאתה מדבר עליהם לחיות בשוויוניות אמיתית, ללקט מזון מן הפחים, לגור תחת כיפת השמיים ולהתפגר מכל מני מחלות אקזוטיות - כי לא יהיה כסף לטפל בהם. אני מאחל לך הצלחה. יום אחד, כשנחיה כולנו בשוויון ואחוה ולא יהיה איש עשיר מרעהו, אוכל לספר לילדי ליד המדורה, תחת כיפת השמיים, מעט צפונה מחורבות העיר תל-אביב, שהכרתי את המפציץ החמקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחזיר דברים לפרופורציות, לפני שמפוצצים לאחיך את האוטו. גם לי יש רכב, ואני בהחלט לא סבור שרכב, ואפילו חדש, מעיד על נובורישיות או על התנשאות, ואני גם לא חושב שבגלל שיש במדינה ילדים שניזונים על דיאטה של לחם ומרגרינה אז כולנו צריכים לוותר על מכוניותינו או לעבור לתזונה על בסיס דומה מתוך הזדהות. בכלל, כמו שכבר ציינתי קודם, הרצון שיש לי לפוצץ לבוס של צחי את האוטו, איננו חלק מאידיאולוגיה צרופה, ולכן אין טעם לדבר על דרגות של רכבים הראויים יותר או פחות לעוף לשמיים בבום. אין גם טעם לחפש איזושהי תוצאה חיובית שתנבע מן המעשה או איזה אידיאולוגיה גורפת של מפציצים, חמקנים או לא. האינסטינקט הבריא שלי מעורר בי תחושת גועל-נפש עמוקה כשאני רואה איזה אידיוט מנופח נוהג ברכב שאפשר להאכיל איתו חצי מכלכתה, ולדעתי הבנאדם הזה הוא חתיכת גוש-חרא אגואיסט ואני סמוך ובטוח שהקב"ה מכין לו קבלת פנים רותחת כשהוא ייפח סוף-סוף את נשמתו החוטאת. אבל אין לי אידיאולוגיה שתוכל למנוע את המצב הזה. כאמור, אינני קומוניסט ולא אנארכיסט, אלא סוציאל-דמוקרט מתון בהכרתי הפוליטית, ולפיכך אני סבור שאותו אדם צריך לשלם מסים שינועו בין 50 ל-90 אחוז, תלוי בהכנסותיו, שאני מניח שאינן מוצאות את ביטוין הבלעדי ברכבו. בניגוד אליך אינני חושב שאני צריך להודות יום-יום לקפיטליסט הנצלן על זה שהוא משלם מסים. זו חובתו ואם לא ימלא אותה יעוף לכלא (לפחות בתיאוריה) ולא מגיעה לו שום תודה על זה שהוא מבצע את חובתו ומואיל בטובו לחלוק עם שאר העם את כספו. הכסף הזה אינו שלו, הוא הרוויח אותו כתוצאנ ישירה מקיומה של חברת בני-אנוש והוא חייב להחזיר את רובו של הכסף הזה לשימוש אותה חברה. הוא לא עושה טובות לאף אחד. בניגוד אליך אני גם לא מתרגש מאיומי הקפיטליסטים לעזוב את הארץ אם נמסה אותה יותר מדי. אדרבה - שיסתלקו לאלף עזאזל. סוציומאטים כאלה אינם עוזרים לבנות חברה בריאה, הם הורסים אותה. לשם דוגמא בלבד - על מנכ"ל הבנק הבינ"ל, פיוטרקובסקי שמשתכר בסביבות חצי מיליון שקל בחודש (למיטב זכרוני) הייתי מטיל מס של 80 אחוז. חישוב פשוט ילמד שזה יותיר בידיו 100 אלף שקל בחודש. אחלה משכורת שבעולם, אני בטוח שאתה היית שמח לקבל מזכורת כזו ואני גם בטוח שבנאדם שמרוויח ככה יכול להרשות לעצמו אוטו כמו זה של הבוס של צחי. אם זה לא מספיק לו - שיסתלק לאמריקה ותוך עשר דקות אני מוצא לך מאתיים דוקטורים מובטלים לכלכלה וניהול שיעשו עבודה לא פחות טובה. אני רק מקווה שהילדים של היורד-המורד לא יישחטו בפעם הבאה שאיזה ילד בן 12 או 47 יקבל התקף טירוף באמריקה הגדולה ונטולת-המסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - אתה מתבסס על רגש ולא על שכל. זכותך. באמת. אני לעומת זאת, מחזיק בדעה כי מותר לו לאדם להרוויח הרבה, וכי הדבר אפילו רצוי, בהיותו מועיל לכל המעורבים. עלינו לשאוף כי אלה שאינם מרויחים הרבה ירויחו יותר, ולא כי העשירים ירויחו פחות. הגישה שלך דסטרוקטיבית ונובעת (כך נראה) מקנאה פשוטה - אם לי אין ולו יש, ואני לא יכול לגרום לכך שגם לי יהיה - אז שגם לו לא יהיה! עם כל הכבוד, זו גישה ילדותית. באשר לי - אם בכסף עסקינן, הרי שאשמח מאד להיות מועמד לקבלת פנים רותחת מצד הקב"ה, ואפילו אסכים להאבקות בבוץ עמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שערבבת קצת בין שני חלקים בתגובה שלי, וכך יצאה מין תערובת מוזרה, שבהחלט אינה מייצגת את עמדותיי. ייתכן שהאשמה בי, על שלא הפרדתי באופן חד יותר בין הדברים. אז הנה: לגבי המכונית - נכון, תשוקתי להרים את האוטו לשמיים נובעת אך ורק מתוך אינסטינקט וחוש-טעם בריא. אפשר גם לקרוא לזה רגש. בהחלט אין לי כוונה להפוך זאת לאידיאולוגיה ולאגד סביבי מפוצצי מכוניות. עד כאן הרגש. אשר לגישתי כלפי השיטה הכלכלית הרצויה, כפי שהזכרתי לראייתי אני סוציאל-דמוקרט מתון. אינני שואף לגרום לחקיקת חוק שיגביל את סכום הרווחים שיכול אדם להפיק מעסקיו או ממשכורתו בסופו של יום. כל רצוני הוא לגרום לחלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים וכוחות-הקניה ולפיכך - אין לי בעיה שאותו פיוטרקובסקי ירוויח שלושה מיליון ש"ח בחודש במקום מחצית המיליון שהוא משלשל לכיסו כיום - פשוט שישלם מס הוגן. לסברתי, בטווחי רווחים כאלה - מס הוגן יכול להגיע ל-90 אחוז מסך הרווחים. אינני רואה דבר דסטרוקטיבי בגישה שמאלית יותר מן הבון-טון הקפיטלסטי המקובל - לשיטתי, עדיין יצליח פיוטרקובסקי לגמור את החודש בצורה מכובדת ולחברה תצמח תועלת רבה יותר. כולם מרוצים. להשערתך בדבר מניעיי - אומר לך רק כי אתה טועה, לא יותר. אני באמת סבור שכדאי לשמור את הויכוח יותר אד-הוק, פחות אד-הומיני. לא? אשר לנכונותך להיאבק בבוץ עם הקב"ה תמורת כסף, אני מניח שזו כה גדולה רק בגלל אי-אמונתך בו. אני מעדיף להמשיך להאמין ולקוות שהוא קיים ושיש לו רעיונות יצירתיים כיצד להשחית את צורתם ואת נפשם של אלו שפגעו בילדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם כן, אנחנו מדברים כאן בסופו של דבר רק על כמות ולא יותר. אתה רוצה 90 אחוז במקום 80 או 70 או מה שלא יהיה. נחמד ויפה, אבל אין כאן איזה שינוי מהותי של השיטה. גם בשיטה הנוכחית נתן להגיע לאחוזי מס גבוהים מאד (אינני יודע כמה ועל כמה). באשר לקב"ה - הרי אנו חוזרים לנטיותיך ההרסניות... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטה הנוכחית דרגת המס הגבוהה ביותר היא 50 אחוז. למעשה, עד שיעבירו, במהרה בימינו אמן, את הרפורמה (כן, בטח, על מי אני עובד?) יש דרגת ביניים לה יש גבנון של עוד כמה אחוזים, שכן מעל רמה מסויימת (50 אלף?) מפסיקים לשלם ביטוח לאומי, או משהו כזה. אז אנשי הביניים הללו נדפקים הכי קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב הנוכחי אנשים עם משכורות של מעל 30000 ש"ח משלמים מס הכנסה של 55%. לגבי הביטוח הלאומי, הוא בכלל לא מס אלא ביטוח שמבטח את האזרח מפני הנזקים הכלכליים של מחלה, תאונת עבודה, אבטלה או שירות מילואים. מכיוון שסכום הפיצויים שהביטוח הזה נותן במקרה של אחד הנזקים המצוינים מוגבל, מוצדק לחלוטין שגם הסכום הנגבה יהיה מוגבל. אם יש לך פורשה וחברת הביטוח שלך מוכנה לשלם לך מחיר של סוברו במקרה שהמכונית תיגנב, אין לה שום הצדקה לגבות ממך ביטוח גבוהה יותר מזה שתגבה מבעל סוברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ניכנס לפרטים, כדי לאתר את נקודות המחלוקת: 1. אתה טוען כי מכונית הבוס הינה התרברבות. אם אותו בוס היה מעדיף לקנות, בוא נגיד, סובארו ליאונה שנת 89 (מחיר מחירון - נדמה לי שבסביבות החמש עשרה אלף), אף אחד לא היה יוצא מורווח - הבוס היה נוהג במכונית פחות טובה, המדינה לא הייתה מקבלת 95% מכס על המכונית, השכבות הנמוכות היו סובלות מכך שלמדינה יש פחות כסף. ובשביל מה? רק כדי שהקנאה לא תמרר את חייהם של העניים יותר - אתה, או אני. נקודה עקרונית נוספת הועלתה כאן ע"י ניר יניב. 2. ההגדרה שלנו למילה "כישרון" כנראה שונה. אני מגדיר אותה בתור "היכולת להשיג את מה שאתה מנסה להשיג". במקרה זה, כסף. אם היכולת שלו מתבטאת בכך שהוא הצליח להוולד להורים עשירים ולא לבזבז את כל כספם על בירה, כנראה שהוא מוכשר. 3. אנשים גרים בקרוואנים, נכון. אתה צודק במאה אחוז. יש עוני בארץ. קטונתי מלהבין את הסיבות לו. אבל יש עוני בכל מקום, ובארץ המצב (יחסית) טוב. אדם לא ימות מרעב בארץ, וזו נקודת התחלה מספיק טובה, לדעתי. כמובן שלא יזיק להעלות את הרף, אבל זה יקח זמן. 4. לדעתי האישית, צריכים להגביל את הילודה בצורה מוחלטת - לחייב הוצאת רשיון מיוחד להורות. העולם היה נראה הרבה יותר טוב אם היו עושים כך. אבל מאחר ומרבית האנושות לא מסכימה איתי בנוגע לכך, מסיבות מובנות, עלי לומר כי זו אשמת האב שהחליט להביא ילדים לעולם למרות שאין ביכולתו לפרנס אותם. 5. למה בדיוק מגיע למסוממים שלא יודעים מתי די פרנסה מהמדינה? זה לא משנה כמה כסף יתנו להם, בכל מקרה הם יכניסו אותו לורידים בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מבין - הוא לא אמר שיקנו סובארו 89, הוא אמר שהוא יפוצץ להם את המכוניות, וההגיון הוא הגיון בריא - הוא יפוצץ, והם יקנו עוד מכונית, ושוב יעברו 95% למדינה, ושוב יפוצצו, ושוב יקנה, וחוזר חלילה. הרי לך שיטה מצויינת להעברה איטית ונעימה של כספי העשירים ה&@$%#^% למדינה. כה לחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסגור את עניין המכונית: אינני מתווכח עם הטיעון שלך לגבי חוסר-הכדאיות הכלכלית שבפיצוץ מכוניות. יכול להיות שזה טיעון נכון. כמו שכבר ציינתי, אין בכוונתי לפוצץ באופן סיסטמטי כל רכב ששוויו יותר ממאה אלף דולר. פשוט ציינתי שרכב יוקרתי במדינה שששית מילדיה נמצאים מתחת לקו העוני הוא ניקור-עיניים מיותר, מבחיל וסר-טעם. בתור שכזה, באופן תיאורטי בלבד, הוא ראוי שיפוצצו אותו. ולמען הסר ספק: איני סבור שתצמח תועלת כלכלית כלשהו מפיצוץ הרכב, ולפחות בעתיד הנראה לעין אין בדעתי לנקוט צעדים מעשיים בנושא. אשר להגדרתך למילה כשרון: "להצליח להיוולד" לבנאדם עשיר זה כשרון? בחיאת רבאק צחי, מכבסת מילים שכזו אני לא זוכר מאז שי בזק. לפי ההגדרה הזו גאון מתמטי שנולד להורים עניים ומת בגיל 7 לפני שהצליח לעשות כסף מגאונותו, הוא פחות "מוכשר" מדביל מוחלט שנולד לאב עשיר ומבלה את כל ימיו בשינה וסביאה, ונהיגה במכוניות שוות-פיצוץ. אתה באמת עומד מאחורי ההגדרה הזאת? כמו כן, עם כל הכבוד, אני לא מסכים עם הגישה של "קטונתי". מה זאת אומרת קטונתי? מי לא קטון? אם נפטור כל בעיה חברתית, מורכבת ככל שתהיה, ב"קטונתי", ניתקע לנצח עם אנסים סדרתיים, אלימות במשפחה, פדופילים, גזענות ועוד רעות חולות. צריך לנבור במעמקי הדברים הללו ולעולם לא להפסיק לנסות להבינם, ולא להגיד קטונתי או "יקח זמן". כמה זמן? ממתי? עד מתי? המדינה קיימת כבר יותר מיובל, אנשים הספיקו לחיות ולמות פה מספיק בשביל שנפסיק להאשים את הזמן - צריך לתקן, כאן ועכשיו. אינני מסכים, כמובן, גם עם השקפותיך בנושא הילודה והנרקומנים, אבל נראה לי שזה כבר ויכוח נפרד בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלי לכישרון הייתה קצת הומוריסטית, מן הסתם. אבל עדיין - אני חושב שאם אב (או אם, כמובן) מצליח להתעשר, זכותו המלאה להוריש לילדיו סכום כסף משמעותי, אחרי שהמדינה תיקח את חלקה. וכן, זכותו של אותו אב להוריש את רכושו גם לילדיו הדבילים המוחלטים. "קטונתי", כן. אני לא מתיימר להבין הכל על הכל. ויקח זמן, כן. המדינה קיימת מעט יותר מיובל, והמין האנושי בכלל קיים אפילו קצת יותר מכך. אבל בהתחשב בעובדה שרק בדור או שניים האחרונים האנושות התחילה לגלות עניין כללי ברווחתם של "פשוטי העם" כמוני, כמוך, וכמו השישית הרועבת שהזכרת. ואכן, לאט ובטוח, מעלים את הרף - בתחומי הרפואה, הרווחה, ההשכלה וכל מה שבעצם משנה. לא ממש ראלי לצפות להגיע לאוטופיה אינסטנט, אתה לא חושב? לא ציפיתי שתסכים עם דעותי בנושא הילודה, מן הסתם. לרוב האנשים יש בעיה איתן, משום מה. אבל אשמח אם תסביר לי למה אתה חושב שהמדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמיצינו את נושא ההורשה - בוא נסכים שאיננו מסכימים, מאחר שאני לא רואה מהיכן ניתן להמשיך מכאן. כפי שכבר אמרתי, כיום מבחינה מעשית, אינני חושב שצריך לבטל לחלוטין את זכות ההורשה, אלא להטיל עליה נטל מס כבד מאוד. לעניין הזמן, ובכן, באמת אינני מבין מניין לקחת את הרעיון שרק בדור או שניים האחרונים החלה האנושות לגלות עניין בבעיות העניים? אינך חושב שאתה עושה עוול מסוים למחברי המניפסט הקומוניסטי, שכידוע כילו מלאכה נכבדה זו עוד במחצית המאה ה-19? כמובן אינני מזכיר תנועות רבות במהלך ההיסטוריה שלחמו למען זכויות העניים, אולם זאת אך מפאת קוצר היריעה, אולם די אם נזכיר את הכופרים בנצרות, בימי הביניים, שעיקר משנת "כפירתם" עסקה בסוציאליזם צרוף. אינני חושב שלדרוש קצת יותר צדק חברתי, תיקון פה ושם של עוולות המשטר והומניות תחת ניכור הם רצון ב"אוטופיה אינסטנט". סבא שלי ורבים מבני דורו כבר הספיקו להידרס תחת גלגלי המכונה, בשבילם כבר מאוחר מדי. בשבילנו לא. אשר לנרקומנים, בוא ותן לי להציע לך נקודת ראות חדשה על הנושא, ולצורך זה אבקשך, בכנות, לנסות ולזנוח, ולו לרגע-קט, את נקודת המבט הקיימת שלך על הנושא, זו שבאה לידי ביטוי במשפט כמו "למה המדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם". "הנרקומנים" אינה מיקשה אחת של אנשים בעלי נטיות עברייניות, טפיליות ואנוכיות, הנוטים לאלימות ומוכנים לבצע כל עבירה מסוכנת כדי להשיג את הסם ממנו הם שואבים הנאה מוחלטת. מן הסתם ישנם לא מעט כאלה, אבל הם אינם מלמדים על הכלל. בין המכונים "נרקומנים" מצויים בחורים שמוכרו לסמים ע"י סביבתם (משפחתם או חבריהם) עוד בגיל צעיר מאוד, לעתים לפני גיל 10, כמו כן מצויים שם אנשים ששיפוטם השכלי לוקה בחסר (מפגרים במידה זו או אחרת, חולי-נפש בדרגות שונות), אמהות הרות (לילדים שייולדו נרקומנים אף הם) ועוד כיו"ב אנשים אומללים ומוכי-גורל להחריד. אני אישית חש רחמים גדולים כלפי אנשים אלה, לא שנאה או תיעוב או פחד. זכותך המלאה להרגיש אחרת ממני כלפיהם ולצורך הויכוח אכן אצא מתוך הנחה שאתה שונא את כולם, מתעב אותם עד בלי די והיית מוכן לשלח את כולם לשאול-תחתיות לו הדבר בידך. עדיין, האנשים הללו מהווים פצצת-זמן חברתית: הם פורצים לבתי ולכלי-רכב, גונבים, מכייסים, שודדים זקנים ומבצעים שלל פשעים אלימים, וכל זאת כדי לשלם את מחיריהם האסטרונומיים של הסמים, אליהם הם מכורים. שים לב: מכורים. לא משנה כרגע איך הגיעו למצב הזה, כרגע הם פשוט מכורים, ולא חשוב מה - הם חייבים להשיג את הסם, בדיוק כפי שאתה חייב היית להשיג ככר-לחם שמתנוצצת מול עיניך במאפייה, אחרי שלא אכלת 3 ימים. ובכן, האנשים הללו פוגעים בי ובך במעשיהם הפליליים, וכמובן פוגעים במשפחתם, חבריהם ומכריהם, שלא לדבר על ילדיהם, שתסכים איתי שהם חפים מכל פשע וגם להם עצמם החיים שווים פחות מקליפת השום. מה עושים איתם, צחי? בהנחה שהפלאפון של השטן לא זמין כרגע, ואי-אפשר לשגר אותם לשאול בדואר-אקספרס? כולאים אותם? ניסו את זה, וזה לא בדיוק עובד. אז הנה ההצעה שלי, שאם תחשוב עליה בראש נקי ובלי דעות קדומות, אני בטוח שתמצא בה הגיון: לנרקומנים מועדים, שרופא מוסמך ומומחה להתמכרויות אישר שהם אכן כאלה, תוצא "תעודת נרקומן" ע"י המדינה, שתקנה להם את הזכות להיכנס לתחנות-טיפול, שם יקבלו הזרקה של מנה מידי אחות מוסמכת, תמורת תשלום סמלי, נניח 10 ש"ח. כמובן שכל צורה אחרת של סחר בסמים קשים תמשיך להיות בלתי-חוקית. כך אתה משיג לא רק שתי ציפורים, אלא את כל הלהקה - אתה שובר לסוחרים את השוק, שכן מי יקנה מהם מנה ב-150 ש"ח כשאפשר להשיג ב-10? וחוץ מזה אתה מנטרל את כל עבירות הרכוש הנלוות לסמים שפירטתי לעיל, ולסיום - אתה מפסיק לעשות מהאנשים האומללים האלה עבריינים פליליים רק מפני שהם לא יכולים להשתלט על דחף שגם אתה, לו חלילה היית מכור לסם, לא היית מצליח להשתלט עליו. ולסיום, עלי להבהיר כי הרעיון דלעיל אינו פרי הגותי האישית אלא מיושם בהצלחה מזה חודשים מספר באמסטרדם וברוטרדם שבהולנד. הוי אמסטרדם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך. אנחנו דווקא כן מסכימים בנושא הירושה. הויכוח הוא בקשר לכמות - אתה טוען שיש לקחת לעשירים את כל מה שיש להם, כדי שהם יפסיקו להיות עשירים, ואני טוען שיש לקחת לעשירים חלק ממה שיש להם, כדי שהם יהיו עשירים פחות. בנושא הנרקומנים - שוב, קטונתי... אין לי מושג איפה ולמה השיטה עובדת. לדעתי האישית, סמים לא צריכים להיות אסורים בחוק בכלל (לא יותר מאלכוהול, למשל. נאמר - רק מגיל 18 ומעלה). אם אדם מספיק נחוש בדעתו לטגן לעצמו את המוח, שיבושם לו. אני עושה את זה עם מוניטורים, מיקרוגלים ופלאפונים, שהוא יעשה את זה ביעילות קצת יותר גבוהה. אבל מאחר ועושה רושם שרוב האנשים מסרבים לקחת אחריות על מעשיהם, ומאשימים את החברה כולה על כל פאשלה שהם עושים (להוציא מן הכלל ילדים, כמובן. אבל כבר ראינו שלדעתי לא צריכים להרשות לכל אחד ליצר כאלה רק כי בא לו), נראה שאנחנו חייבים בכל זאת לאסור על אנשים לפגוע בעצמם - ע"י הכנסתם למוסדות גמילה בכפיה, אם אפשר, או בשיטה שתארת, אם היא תתברר כיותר יעילה. בכל מקרה - אני מקווה שלשנינו ברור שאסור לתת להם כסף בידיים. אולי לספק להם מינון קבוע של סם, בתוספת לתלושי מזון, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגירסה שלך, לפיה אנו חיים על פלנטה שמשאביה מוגבלים, מצודדת אבל לא כל כך נכונה. הכל תלוי במשאב. יערות הגשם הם משאב מוגבל. מחשבים - כנראה שלא. מספרם הולך ועולה, משום שחומרי הגלם (ביסודו של דבר - קצת חול וקצת נפט ונחושת) נמצאים בכמויות גדולות מאד ביחס לצריכתם על ידי תעשיית המחשבים. אני מסכים שאנו צריכים לפקח על השיוויוניות בגישה למשאבים המוגבלים (ובמיוחד לשימורם ולא לחלוקתם). אין סיבה לנצל את הכל באופן שיוויוני. בקשר להצהרה שלך שאתה מעוניין לבצע פשע, אם תדע שאתה לא תיתפס, היא מעניינת הרבה יותר, אולי את המשטרה. אני למשל לא מפוצץ את מכוניותיהם של אנשים שאני מתנגד להם פוליטית כי גם החוק וגם המוסר מפריעים לי. לא כל כך הסיכוי שמא אתפס. ודבר אחרון: לשיטתך - גם מכוניות הם משאב מוגבל. למה לפוצץ? עדיף לגנוב, כי פעם תיגמרנה המכוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא ירדת לסוף דעתי. כוונתי היתה שאנו חיים בעולם שבו המשאבים בכל רגע נתון מוגבלים. הכוונה היא שלא כל אדם יכול לנצל את המשאבים שברשותו להפקת חומרי-גלם נוספים ללא הגבלה וחוזר חלילה. גם את כמות היערות בעולם ניתן להגדיל, אם כי לא באותה מתכונת של היום, אולם הכל פונקציה של מאמץ שמושקע. בסופו של יום, יש מספר מוגבל של משאבים שמתחלקים באופן מסוים בין כל בני-האדם שמאכלסים את העולם. אין זה משנה שהמטוטלת נעה לאן ולכאן במהלך ההיסטוריה, אלא שכרגע יובל רבינוביץ ואסף דרעי נהנים מהרבה יותר משאבים מאשר שני אזרחי בומביי שחולקים ברז-רחצה ציבורי. כמובן אין ברצוני להלאים את כל משאבי העולם ולחלקם מחדש באופן שווה ומדויק. אינני סבור שזה אפשרי או אף שיש בזה טעם. השאיפה שלי היא מאוד פשוטה: להביא לידי חלוקה צודקת מעט יותר של המשאבים מכאן ואילך. זה לא אומר שאנשים לא יוכלו להתעשר, אלא שהם יוכלו להתעשר קצת פחות, ויחוייבו לחלוק מעט יותר. כמו שכתבתי בתגובה לצחי, לעיל, הייתי מפוצץ את המכונית של הבוס שלו לא מתוך מחלוקת אידיאולוגית, אלא מתוך אינסטינקט בריא וטעם טוב. טעות בידך - את המשטרה, לפחות במדינות דמוקרטיות, צריכים לעניין פשעים שמתבצעים בפועל ולא כאלו שבפוטנציה. למרבה הצער כיום לא מעניינים אותה לא אלה ולא אלה. מידת המוסריות או חוסר המוסריות שלי, כמפוצץ תיאורטי, לעומת זו של הנאד הנפוח שנוהג במכונית הנ"ל, היא עניין לויכוח אחר שגם בו אני מניח שנהיה חלוקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |