בתשובה לתומר ליכטש, 13/07/02 20:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1.1.1 משום שאני מכיר אותך ואת חלק מעורכיך אישית, אני מעריך את פועלכם, את יצירתכם ואת ההשקעה שלכם באתר שהקמתי, ומשום שחשבתי, ועודני חושב, ששיתוף פעולה בין האתרים הוא רעיון חיובי ומועיל, אם לא לדג, לפחות לאייל. מדוע אני אומר "אם לא לדג"? משום שאני קיוויתי שבכך שנפתח כאן מקום לדיון על אחד השירים שלכם, הרי שקוראי האתר שלכם ישמחו לבוא לפה ולהביע את דעתם. כך מרוויחים כולם - האייל זוכה לקוראים חדשים שאולי לא הכירו אותו קודם לכן, קוראי הדג זוכים לאפשרות לדון באופן פומבי בשירים נבחרים מתוך גליונות כתב העת שלכם, וקוראי האייל יזכו לקוראים-מגיבים חדשים בעלי נקודת השקפה רעננה. 1.1.2 כן. 1.1.3 כדי לגוון את הנושאים המובאים לקוראי האייל ולהרחיב את קשת התחומים שהאייל מקיף, להנאת כלל, או רוב, או חלק, מהקוראים. עמדתי הקבועה היא שלא אני ולא שאר חברי המערכת הם מדד ל"מה מעניין". גם אם כל אחד ואחד מחברי המערכת היה שונא שירה עד עמקי נשמתו, עדיין אני חושב שהיה זה הדבר הנכון לעשות בעבור קוראינו. אבל, מכיוון שאני אינני מבין בשירה, ומכיוון שלא היינו יכולים להתמודד עם שטף אפשרי של שירים שאיננו מסוגלים לברור ביניהם שהיה מגיע לאייל לו אנו היינו בוחרים את השירים בעצמנו, חשבתי שיהיה זה הכי נוח והכי משתלם לכולם אם נפנה אליכם לסיוע בתחום זה. 1.3 הטקסט השירי נמצא שם כדי לעשות מה שבא לו. אנחנו מציגים אותו בפני הקוראים. אם כל שיר שכזה לא היה גורף אפילו תגובה אחת כל פעם, הדבר לא היה גורם לי להפסיק לפרסם את המדור. אם הוא כן גורף תגובות - זה בטח לא מפריע לי. יש אנשים שהולכים למוזיאונים כדי להנות מהאמנות, יש כאלה שרוצים להפגין את ידענותם בתחום, יש כאלה שהולכים בשביל הפוזה. אני, אני לא הולך למוזיאונים. 1.3.1 הויכוח שלי, כאמור, הוא כקורא, ולא כעורך. הנה, למשל, אסתי חשבה שאני האחראי על המדור, והיה לה (בסתר ליבה) ויכוח איתי, או כך לפחות היא חשבה. באותו אופן ממש, קיים הויכוח שלי איתך. אינני מערער על בחירתך יותר משהקורא המזדמן עשוי לערער על כך שכללנו ידיעה חדשותית זו ולא אחרת במדור החדשות. באשר לשלושת הסעיפים האחרונים - אין לך אלא להאשים את עצמך1, את קוראי כתב-העת שלך ואת המשוררים עצמם, שאינם מטריחים עצמם כלל לבוא לבקר בדיון ולהביע את עמדותיהם. האייל משך אליו קהל מסויים, שמן הסתם אינו חופף במדויק (בלשון המעטה) את קהל הדג. לו היו קוראי כתב-העת שלך, שלא לדבר על המשוררים עצמם, נוטים לבקר כאן מפעם לפעם כדי לחלוק את התרשמותם, דומני כי רמת הדיון הייתה יכולה לנסוק לגבהים חדשים. במיוחד מפליאה אותי התנהגותם של המשוררים עצמם. כשמי מהם בכל זאת בוחר להבליח לרגע בשמי האייל ולומר את דברו, בד"כ דברו מסתכם ב"הטקסט עומד בפני עצמו" או איזושהי אמירה פוסט-מודרנית אחרת, והקוראים נותרים, איך לומר, מעט פעורי פה. שהרי, מה עליהם להסיק מיוצר שמסרב לומר דבר מה על יצירתו? אולי זו שוב הבורות שלי בתחומי השירה, אבל התנהגות כזו נראית לי מוזרה, ובוודאי שאינה מסייעת לדיון להגביה-עוף. 1 הניסוח הזה הוא בעייתי - אינני מתכוון באמת להאשים איש, ובוודאי שאין בכוונתי לעורר מדנים - אך אינני מצליח לנסח זאת אחרת, ועל כן אבקשך לקבל את התנצלותי מראש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני עצמי היצעתי לעורכי האייל לפני זמן מה לפרסם שיר מאחד הגליונות הקודמים של הדג האנונימי שחשבתי שבהחלט ראוי להתפרסם גם באייל ולא פחות מהשיר שכבר פורסם מאותו הגיליון ולו רק משום שהוא נגיש לקהל לא פחות ( ולמעשה הרבה יותר) מהשיר שכבר פורסם מאותו הגיליון. עורכי האייל דיווחו לי שההחלטה בעניין היא של עורכי דג אנונימי בלבד ואלה הסתבר לא היו מעוניינים ,משום שחשבו ששיר אחד מגליון שכבר פורסם באייל הוא מספיק . החלטה מוזרה לדעתי, שכן מן הראוי היה להם לרצות לפרסם ככל האפשר שירים שהופיעו אצלהם שאין ויכוח על איכותם . והעובדה שהשיר הנ''ל כבר פורסם בגיליון קודם ... נו אני הייתי יכול לחשוב על סיבות שונות למה לא לרצות לפרסם שיר מחדש אבל לא הסיבה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב הרושם שהיה לי היה שאותו השיר שהיצעתי לפירסום באייל היה אחד שיכול היה לקלוע יותר לטעמו של קורא האייל הממוצע ,מאשר השירים שבדרך כלל מגיעים מהדג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל רציתי להבהיר מספר מושגים: "הטקסט עומד בזכות עצמו" (הערה שאף אתה הערת כתגובה לדברי כשאמרת ש"הטקסט השירי נמצא שם כדי לעשות מה שבא לו") אינה פוסטמודרנית ואף סותרת את העמדות הפוסטמודרניסטיות; אפשר לשייך עמדה זו לזרם מודרניסטי, דווקא, ולקריאה קצרה אך מעמיקה בנושא אפנה אותך לרשימתו של גבריאל מוקד שהתפרסמה בגליון הנוכחי של הדג, "בזכות הטכסטים". עמדה פוסטמודרניסטית תגרוס שבכל טקסט ישנו "שטח עיוור" או "בלתי גמור" שאומר דרשני, ומכאן צומחים טקסטים דקונסטרוקטיביים לסוגיהם הבאים "להשלים" את הטקסט, כאשר הנחת היסוד העומדת בבסיסם היא שהטקסט *אינו* עומד בפני עצמו. לגבי עמדת מערכת האייל - אני רואה בזה פיספוס לא קטן. אם כבר גדל כלי תיקשורתי מעין זה תחת ריבונותכם הבלעדית (בלי לגלוש לטואטאליטאריות, הרמיזה היא כלפי בלעדיות וחוץ-ממסדיות) אז למה לא לכוון אותו על מנת לשכלל את התכנים ברשת הישראלית? פלורליזם אינו שווה גרפומניה. אפרופו גרפומניה; אינני מרגיש את הצורך להתערב בדיוני האייל-דג מדי חודש באופן פרשני שכן את מלתי אמרתי ובאופן הגורף ביותר, בפרסום השיר בדג כאשר הרף השירי של הדג כבר מוכר, בוודאי, מ-19 גליונותיו, ואם לא מובן דיו אז לפחות ידוע באופן עמום עד בהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה אתה חושב שצריך להיווצר מתחת לשיר. איך אפשר לכוון את האייל כדי, לדבריך, "לשכלל את התכנים ברשת הישראלית"? או, מה שאני שואל, זה איזה מין דיון (אם בכלל) כן ירצה אותך כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפנות אל דיונים בפורום דיונים של במה חדשה שנערכו לפני שנה וחצי עד שנתיים, או אפילו (ולזה יש ערך נוסטלגי) לפתוח את אחד הערוצים של אולטינט הטובה והישנה, כדי לעמוד על טיבה של רצינות (ר' וויילד) ועל חשיבותה בדיון ארוך-טווח ומשגשג. הקיוון, האינטרקטיוויות, לדעתי לפחות, הופכת את התגובתיות לתגובתיות-יתר; הקורא מפסיק לחפש תכנים ומחפש כיבוש-סמנטי (ר' "חלל", אנתולוגיית דג אנונימי?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את מה שהיה באזור האמנות באולטינט (הרי אני הייתי האחראי על האזור...), ובכל זאת, לא זכורים לי דיונים מעמיקים בשירים כלשהם, לא כל שכן שירים שפורסמו על ידי מי מהכותבים המקומיים... תחסוך לי את הנבירה בפורומים של במה ותסביר לי על איזה מין דיון מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיתתי את אצבעותיי אל הדג ואף קראתי את רשימתו של ג. מוקד. הג'נטלמן הנכבד מתחיל מ"טקסט הוא טקסט הוא טקסט", כוואריאציה על אמרתה של גרטרוד שטיין "a rose is a rose is a rose", וממשיך מכך לעניין היותו של הטקסט עומד בפני עצמו. אמרתה של שטיין הינה (כנראה) בעצמה פרפרזה על זו שייקספיר, ב"רומיאו ויוליה"- a rose by any other name is still a rose (שמופיעה בקטע שבו יוליה מנסה לשכנע את רומיאו לנטוש את בית אביו ולהחליף את שמו.)ההשוואה בין ורד לטקסט מוזרה בעיניי, בלשון המעטה. ורד אכן יישאר ורד גם אם תשנה את שמו, וגם אם לא תקרא לו כלל בשם. יופיו, ניחוחו, העדינות האינסופית של הפרח מול קוצי הגבעול- די בכל אלה לעורר חוויה שאינה תלויה בשמות, או במלים. אינה תלויה בדבר. טקסט הוא אכן תמיד טקסט, אבל אין דומה טקסט לטקסט, ואין דומה החוויה שטקסט אחד מעורר, אם בכלל, לחוויה שטקסט אחר מעורר, שוב- אם בכלל. עוד משהו- אחד מקוראי הדג שלח למערכת הדג מכתב שהטיל ספק בטיבו של שיר שהתפרסם שם, ובעצם היותו שיר. להלן קטע מתגובת המערכת: "אם ישנו שיר, או יצירה בעלת אופי שירי שדוחקת את קוראיה לפינות של מחשבה "האם זו שירה" תוך העלאת תשובות חיוביות ושליליות כאחד ומעלה אל פני השטח את הדילמה, אם יצירה מצליחה לעשות זו או אז היא הופכת לשירה, או שמא ימצא חן בעיניך כינוי נאה יותר (או פחות) - אמנות. " תגובה זו של מערכת הדג אף היא תמוהה משהו: אם יצירה [מה זה] בעלת אופי שירי [מה זה] גורמת לי לשאול אם זה שיר, זה כשלעצמו הופך אותה לשירה או לאמנות? למה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |