בתשובה לאריק, 12/01/25 15:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, גמזו צורה לתאר את מהלך הדברים. אני לא בטוח בדיוקו של עניין, אבל כמדומני שבגין לא פטר את כל החרדים אלא רק את תלמידי הישיבות. בגין, אני חושב, לא העמיק בהכרת החברה הישראלית, מעבר לנדרש כדי לזכות בבחירות. בראייתו, אני חושב, הפטור לישיבות היה לא הרבה יותר מצעד הצהרתי. רוב הישיבות (באותו זמן) התגייסו במסגרת ההסדר והחרדים ממילא לא התגייסו בנסיבות של ''תורתו אומנותו'' או אי התאמה. מי שהשלימו את המהלך היו ההנהגה החרדית שהכריזה על ''קהילה לומדת'' ורשמו את כל הילדים בישיבות. וכן זהו בהחלט בגדר שדרוג של ''קריצות והנהונים''. יחד עם זאת לא כל קימבון הוא גם שקר. רוב אישורי אי ההתאמה שנתנו פסיכולוגים לחרדים לא היו חסרי בסיס. החברה החרדית בוחרת באורח חיים שהופך את בניה לבלתי מתאימים לשרות בצבא. די להזכיר את ההתבדלות שהיא עיקרון אמונה אצל החרדים. גיוס בתנאים שמאפשר המשך ההתבדלות יוצר פיקציה דו-צדדית. לא זו בלבד שהחרדים בצדק מתקשים להאמין בקיומו, הוא גם מבשר אסון לצד השני, הצבא (ע''ע גיוס השיעים לצבא לבנון). לענ''ד, מחנה השמאל עושה טעות כדולה כאשר הוא מתגייס לגיוס החרדים. הניחו את היוזמה ההרסנית הזו לימין. אין לישראל בעיה עם קהילה קטנה שבניה פטורים משירות. במה שצריך להאבק זה המבנה החברתי-כלכלי המממן את הסרבנות והבדלנות הזו. טרוף המערכות האמיתי אינו פטור לקבוצות כאלו או אחרות משירות צבאי. טרוף מערכות הוא כאשר מעלים את המס ומקצצים את השרותים לשבטים המשרתים כדי לסבסד שבטים בדלנים ואירידנטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלטון החוק אומר- יקבלו כל החרדים צו ראשון, והצבא יחליט מי מהם לא מתאים לו. להחליט מראש שכל החרדים פטורים זו הצלחה של האפולוגטיקה של העסקנים החרדיים. אני רוצה להפנות לשיחה המצוינת של משה רדמן עם העיתונאי החרדי לשעבר אלי ביתאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יקבלו כל החרדים צו ראשון, והצבא יחליט מי מהם לא מתאים לו" - אתה פשוט מעביר את הבור למקום אחר. לו היית חרדי בודאי לא היית מסכים להסדר כזה מבלי לדעת מראש כמה יגוייסו וכמה לא. אם הצבא לא מתכוון לגייס מספרים משמעותיים של חרדים, על מה המהומה? הסינון של לשכת הגיוס זה בירוקרטיה לא הסכמה חברתית. עד שהחברה הישראלית הכללית לא תגיע למסקנה שהפיתרון אינו גיוס חרדים אלא שיהיו הרבה פחות חרדים בישראל, לא נתקדם קדימה. ולפיתרון הזה לא נגיע בהסכמת החרדים. החרדים צריכים להשתלב במערכת הסוציו-אקונומית הישראלית ואז הגיוס שלהם יבוא מאליו. "להחליט מראש שכל החרדים פטורים זו הצלחה של האפולוגטיקה של העסקנים החרדיים" - אז זהו שזו לא החלטה בעיניי אלא מציאות קיימת. מה תהיה התועלת מחיילים שיש להם מפקדים מחוץ לצבא, יש להם בעיה בכל מגע עם אנשים מחוץ לקהילה שלהם ומשפחות שתלויות בהם ואין להם הכנה או כישורים נדרשים בעולם הצבאי. גיוס רפול של אברכי משי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מענה מסוים לשאלות שלך בקישור שהבאתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור החרדי מחפש מפץ גדול. מסכים שזה מעניין. הבעיה היא שהתגובה הראשונית שלי אינה רואה כאן את התשובות, אלא יותר את השאלות. אני לא יודע איך להתיחס לדברים שנאמרו שם. עושה רושם שכולם (רדמן, ביתאן, אריק, אביב, ...) מדברים על אותו מושג שהזכיר אביב Nation Building, רק שכל אחד כנראה מכוון ל-Nation קצת אחר. אני לעומת זאת חש מנוכר לכל הקונספט. אצלי זה מתחבר למושג שכתבתי עליו בעבר - הנדסה חברתית. לא במקרה המושג הזה מקושר למשטרים טוטאליטאריים אפלים, אבל יש לו גם צד פחות אפל. בכל אומה חדשה, דינמית וצומחת יש משהו כזה הקשור בבסיסו ליצירת זהות קולקטיבית חדשה. לשתי הפנים של ההנדסה החברתית בונת האומה יש אבות טיפוס ספרותיים. הספר הלב (באיטלקית: Cuore) הוא ספר מאת אדמונדו דה אמיצ'יס, שיצא לאור בשנת 1886. הספר מתאר את שנת הלימודים בכיתה המסיימת של בי"ס היסודי בעיר טורינו (שהיתה אז לדעתי בירת איטליה). הספר מתאר איך הילדים מחונכים לאהבת הבית, המשפחה והמולדת. סופה של הדרך שהתחילה בספר היה באיטליה הפאשיסטית של מוסוליני. הספר השני הוא אדם הראשון (בצרפתית: Le Premier Homme) הוא ספר בלתי גמור, אוטוביוגרפי מאת אלבר קאמי. הספר מתאר את שנות חינוכו של קאמי באלג'יר הצרפתית. גם שם החינוך הוא לפטריוטיות צרפתית. אך יש שם ברקע גוון שונה של חברת מהגרים, מעין צרפת השנייה, שמסתכלת קצת מבחוץ על צרפת הראשונה. כאן, אני חושב, טמונים גם הזרעים של האקזיסטנציאליזם של קאמי. שתי האופציות המאד שונות האלו מתארות הנדסה חברתית של החניך ושתיהן מובילות בטווח הרחוק למפח נפש מוסרי. אני עצמי איני שייך לאליטה המייסדת של דור הפלמ"ח. אבל איכשהו התחנכנו לדור המדינה שדגלו היה בניית האומה הישראלית. התוצאה שאנו רואים כעבור 50 שנה בדמות ברית ארבעת הפינות של שלטון ה-64 היא טראגית. "עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף". מה שהיה, כנראה כבר לא יהיה. הבאר יבשה. התשובה היחידה שיש באמתחתנו, גם לאנשים טובים כמו אלי ביתאן היא "אנחנו חייבים לך משהו?". נראה שאנו לא מוצאים בתוכנו את הכוחות להגן על הבית שלנו. מנין יבואו המשאבים הדרושים לבניית האומה עבור האליטות החדשות. בניגוד לאביב אני חושב שאם היה זה שנית, לא היה זה אחרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |