בתשובה לרון בן-יעקב, 09/07/02 0:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו מדברים על זה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה זה ''זה'' כי ''זה'' העיף לי את הנטסקייפ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מוזילה לעזרה) 'סתכל על הכתובת, יש שם עוזיאל? (סאביח עבר לפני הרבה שנים לרחוב נגבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שבדק מקרוב גם את הסביח המקורי בנגבה פינת הרוא"ה וגם את הסבי"ח (ר"ת: סלט ביצה יותר חציל) של עובד מכיכר נוח בגבעתיים, פסק הדין הוא שעובד לוקח בגדול. גם בטעם של המנה, גם במגוון האפשרויות, גם בפולקלור הנלווה להכנת העסק, וגם במודעות שיש לו בציבור הרחב. החיסרון היחיד של עובד הוא התור התמידי שמשתרך מול המקום בכל שעות היום והלילה. עוד הבדל בעל חשיבות סמלית לכל הפחות, הוא שבסביח המקורי שבנגבה מציעים ללקוח גם סביח וגם סמבוסק. מדובר לדעתי בביטוי מובהק של חוסר אמון במוצר הדגל של המקום. אצל עובד, לעומת זאת, יש אך ורק סביח, וחופש הבחירה של הלקוח מוגבל להכרעות משניות בנוסח לקחת-או-לאכול-פה, כמה-כמה-בדרבי וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא אכלתי סביח. כנראה בגלל שבירושלים יש רק דברים באשתנור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שני לינקים ל"יתומי הסערה" המנוחים על סביח ואשתנור (אשתלונג?). אגב, לפי פסיקת בית המשפט בקופנהגן אני כרגע מבצע עבירה שכן אני נותן לינק עמוק. טפשי? טפשי. דבילי? דבילי. מצחיק? זה לא. סביח: אשתנור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו אני יודעת מה זה. עכשיו אני רק אצטרך לשלוח מישהו רחוק רחוק שיביא לי. או שאני אכין לבד (זה לא יפה מה שאתם גורמים לי לעשות). ואגב, ללאפה ולאשתנור אין את אותו הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר כשאתה מטייל באירופה, בית הדין הבינלאומי החדש עלול לעצור אותך. טפשי? טפשי. דבילי? דבילי. מצחיק? ועוד איך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על תתביישי, תתנקמי: על ירמיהו (הרחוב שהופך אח"כ לבר-אילן, ואח"כ לשדרות אשכול), לא רחוק מתנובה, יש מיני-מסעדה (בעצם דוכן משודרג) בשם 'שולחן הסולטן'. הם עושים סבי"ח טוב מאוד, וגם השניצל שלהם מצוין. בכלל, כיף לאכול שם - הדברים הכי טעימים בפיתה, אבל גם בצלחת לא רע. בתור מסעדת פועלים מוסמכת (בעיקר של מעבדות רפא שנמצאות ממול) הם נסגרים ב-20:00, ועדיף מאוד (בגלל הטריות של הפיתות ומבחר האוכל) לאכול בצהרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו אני רק צריכה למצוא איזה לוויה טובה שבגינה אקלע לאיזור והכל מסודר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מריץ את הגיאוגרפיה הירושלמית המוכרת לי (לא הרבה, אני מודה) בראש ולא מצליח למצוא את הקשר ללוויות. פיספסתי משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הלוויות שמגר נמצא מתחת לתנובה, זו הסיבה היחידה שאני פוקדת את האיזור כל זמן מסוים. (ובוקר טוב ומרנין לכולם כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה, בדיוק, בית לוויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסר דאגה מליבך. אם תהיה ירושלמי מספיק זמן, בסוף תדע. (בית לוויות זהו המקום ממנו יוצא מסע לוויה להר המנוחות). ובנימה אופטימית זו כבר אמרתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. בדיוק לך חיכיתי על חיי (ליתר דיוק, בכמה שנים האחרונות). בשלוש שנות שירותי הצבאי שירתתי בבסיס טילים גרעיניים סודי לא הרחק מאי-שם. בלילות הלבנים היינו נוטשים לעיתים את משמרתנו (בטחון המדינה הוא עניין לגיקים לענות בו), ומצטרפים כחבורת גברים אחת לטיול אל עובד להביא סביח לכל הבסיס. לא יכולנו לשלוח אחד להביא סביח, כי קשה היה לסחוב את הכמות הגדולה מחלונו של עובד אל הסובארית הצבאית המרוטה שאותה היינו מחנים באופן בלתי-חוקי במסביב של עובד. וזאת יש לדעת: במסביב של עובד אין חניה חוקית אחת ברדיוס של כשלושה קילומטרים, או לפחות ככה זה נראה אז כשהעמדנו את האוטו הבלתי-יציב הזה על העוקם על המדרכה (ובידוע שמעבר לעשר מעלות של הטיה הוא קורס הצידה – ככה זה סובארית, כשמתכננים מכונית על קוקאין, ונותנים לנהגים צבאיים לנסוע בה באיילון במהירות של 95 קמ"ש בהילוך ראשון). מה הבעיה שלי? לא היה לי רשיון נהיגה צבאי. הייתי מסתפק בישיבה בכיסא האחורי בתוך החבורה הזו, והייתי מגיע להיכל התענוגות של עובד באופן כמעט בלתי-מודע. התוצאה המיידית של זה שעם שחרורי, ולאחר שהשארתי את רכבת השדים של הסובארית מאחורי, איבדתי לאלתר את הכושר להגיע לעובד: פשוט אין לי מושג איפה זה בגבעתיים. עד שקמת אתה, שקמת מודיעין סביח בישראל (מס"ב). ועכשיו לשאלת ראש הוועדה לאנרגיה אטומית: איפה זה כיכר נוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצבא גם לי יצא לנסוע ממקום למקום עם נהגים צבאיים, ואחד מהם לימד אותי שרכב צבאי (לא משנה איזה) בנוי אחרת מרכב אזרחי מבחינת ההילוכים. ברכב צבאי מכניסים לראשון, נותנים גז, בערך באזור השבעים קמ''ש כדאי להעביר לשני, ואם בסביבות המאה-מאה-ועשר האוטו קצת מתחיל להרעיש, אפשר להעביר להילוך שלישי, אבל אפשר במקום זה פשוט לחזק את הרדיו עוד יותר כדי לא לשמוע את המנוע. בכל מקרה, כיכר נוח היא במפגש הרחובות סירקין וכצנלסון בגבעתיים, ועובד ממוקם על סירקין (אאל''ט) בצד הקרוב לרח' שינקין. אם אתה כבר הולך לשם, שים לב שחמישה מטר מהחלון של עובד יש חלון של אחד אחר שמוכר מיצים סחוטים ושייקים מכל מיני פירות טריים. בזמן שמישהו מהחברים עומד בתור, שווה לקחת ממנו איזה קומבינה מעורבבת לאחרי המנה העיקרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומציות של הפירות לא עושה חסד לבטן מרופדת במצע של טחינה וחצילים מטוגנים. אבל אולי זה חלק מהגיבוש שלכם, אז למה לי להתערב :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תזהר כשאתה שם לא להתפתות לעצור עם האוטו ממש ליד החלון של עובד, כי יש שם תמיד שוטרים שמאוד מתעצבנים מזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סירקין וכצנלסון... סירקין וכצנלסון... סירקין וכצנלסון... התחלתי לשנן, שלא יברח עוד לעולם. הקונצפט של רדיו היה זר לסובארית. אני בספק אם בכלל היתה לה מערכת חשמל. כמו כל דבר בצבא, היא זזה בזכות תערובת של תקווה ופחד, ולא באמצעים מכניים מוכרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |