|
||||
|
||||
איך לא חשבו על זה קודם.. |
|
||||
|
||||
מסתבר שדווקא כן חשבו על זה קודם. בחור בשם אלפונס ג'וילאנד (Alphonse Juilland), אתלט שנהיה פרופסור, הוציא ב-1993 ספר בשם Rethinking Track and Field, עם עשרות הצעות לשינויי חוקים באתלטיקה קלה. אחת מהן היא בדיוק הרפורמה המוצעת בקפיצה לרוחק. לא הצלחתי להגיע לטקסט המקורי של הספר, אבל מתוך ביקורת עליו אני מצטט: Long and triple jumpers should be relieved from the “burden of the board” by having both long and triple jumps taken from a much broader board, say, one meter wide. This wider board could easily be covered with a viscous material that would temporarily retain foot imprints. This would facilitate measuring the “actual” jumps, by measuring from the foremost mark made by the take-off foot landed. Such a method would de-emphasize the skill required to hit the board and once and for all emphasize pure jumping ability. גם בקוורה היה מי שהציע את הרעיון הזה, לפני יותר מחמש שנים.הצעה נוספת של ג'וילנד היא מדידת הגובה "האמיתי" שמשיגים קופצים לגובה, שזה רעיון שמיץ הציע אצלנו ב-2011. לידיעתך, שכ"ג. |
|
||||
|
||||
הרעיונות אינם חדשים. אני הצבעתי על הרציונל בהשארת החוקים כפי שהם, אבל אולי אפשר לפתח במקביל את הענפים האלה עם מדידות מדוייקות, והציבור יצביע באצבעות השלט מה הוא מעדיף. |
|
||||
|
||||
לדעתי המגבלות ה"טכניות" בכל ספורט הן חלק מז'ורי ממה שהופך אותו להיות מי שהוא. גם בריצה יכולת למדוד "מי עובר הכי מהר מאה מטר כלשהם" כשהרצים יעשו מסלול של 200 מטר ותיקח את ה-100 האופטימליים עבור כל אחד. אבל אז זה יהיה מקצוע ספורטיבי אחר מאד מ"ריצת מאה מטר באתלטיקה" כפי שהיא מוגדרת היום. וזה נכון לעשרות המקצועות האחרים. עוד דוגמה למשל שאני חושב שהיא טובה - 100 מטר בשחייה. היום זה בעצם 50 מטר כפול שניים, עם סיבוב אחד באמצע. ברור לחלוטין שההצעה הלכאורה טריוויאלית של "בואו נבנה בריכה של 100 מטר ונעשה את המשחה בכיוון אחד" תיתן תוצאות אחרות מאד מאלה של היום. |
|
||||
|
||||
בכתבה שם אמרו שיש שיעור די גבוה של פסילות וזה הופך את התחרות לפחות מעניינת (טענה של שדר ספורט). |
|
||||
|
||||
הפסילות המרובות בתחרויות הקפיצה למרחק (ובמידה פחותה גם הקפיצה המשולשת) באמת מעצבנות. |
|
||||
|
||||
אתה צודק - אבל לפעמים משנים חוקים של מקצוע ספורטיבי גם כאשר זה משנה לחלוטין את המקצוע ואת השיאים בו. לדוגמא חוק הנבדל בכדורגל, סגנון קפיצה לגובה (לא בדיוק חוק, אבל עצם זה שאישרו את סגנון פוסברי). אבל השאלה היא מה יקרה באופן מעשי במקרה הזה. א. ספורט מקצועי לדעתי לא יהיה שינוי מהותי. הקופצים הטובים מצליחים, רוב הזמן, להיות קרובים מאד לקו הפסילה. בממוצע הם "מבזבזים" 5 ס"מ1, לא יותר. בסך הכל תקטין את כמות הפסילות, כמו שהוגי הרעיון מקווים. אולי תגדיל את שיא העולם באופן שולי - מי ששבר את שיא העולם כנראה בזבז פחות מ 5 ס"מ. ב. ספורט חובבני כאן לדעתי יהיה שיפור עצום. תחשוב על ילדים בבית ספר. במקום שיצטרכו לספור צעדים (כמו נגיד בקפיצה לגובה) פתאום זה יהיה הרבה יותר פשוט ויוכלו להתמקד בטכניקה של הקפיצה עצמה. נשמע לי מעולה. --- 1 שלפתי את המספר מהישבן, אבל הוא נראה לי הגיוני. אם למישהו יש מספר מדויק, אשמח לראות.. |
|
||||
|
||||
א. אני חושב שאתה טועה בקשר להשפעת השינוי על התוצאה, גם בגלל כל התוצאות שנפסלו היסטורית בגלל חצי ס"מ מיותר, גם בגלל הקפיצות שלא נקפצו באופן מיטבי בגלל הפחד מפסילה שלישית, ואולי הכי חשוב: בגלל שהצורך להגיע נכון לקרש הקפיצה משפיע על הריצה במטרים האחרונים, גם מבחינת אורך הצעדים וגם מבחינת היותו צרכן של חלק מהקשב. במקום להתרכז באותה הליכה אווירית צפוייה (אגב, קראתי איפשהו שהטכניקה הזאת בכלל לא עוזרת, מה שמבחינה פיזיקלית נשמע הגיוני, אבל פסיכולוגית נראה לי שיש בה טעם) הקופצת צריכה לעשות חישובי מרחק עד הקרש. ב. השאלה היא אם זה לא יפגע בהתפתחותם כקופצים בעתיד (ל 99.9% מהם זה ישנה כלום, אבל האלפיון העליון הוא מה שמעניין אותנו). |
|
||||
|
||||
מסכים מאד עם א. פחות משזה יפגע נומינלית באלופי הקפיצה של היום, זה ייתן בוסט לאלה שהיום הם חלשים יותר בגלל חוסר היכולת לדייק על הקרש, ז''א ייתן העדפה מתקנת לבלתי-מדויקים ויקפיץ אותם קדימה. מה שכמובן עשוי ללפגוע יחסית באלופים הנוכחיים. |
|
||||
|
||||
קדימה? אני כבר רואה את האלופים הנוכחיים טוענים שזה דווקא שינוי רגרסיבי. |
|
||||
|
||||
למה? תוכל לפרט? (אני מקווה שהטיעון שלי היה ברור). |
|
||||
|
||||
כי מתחילים ממקום שנמצא מאחורי הקו הנוכחי. |
|
||||
|
||||
התכוונתי שזה יקפיץ את הבלתי-מדייקים קדימה בטבלת התוצאות (היית מעדיף "למעלה"?) יחסית לאלופים של היום, לא "קדימה" במישור הפיזיקלי של הקפיצה. |
|
||||
|
||||
לגבי א - מקבל את מה שאתה אומר. אבל עדיין: אני חושב שלשינויים טכנולוגיים ב 40 השנה האחרונות היתה את אותה מידת השפעה. בשינויים טכנולוגיים אני כולל שיטות אימון חדשות, נעליים חדשות, מצלמות הילוך איטי שעוזרות לאתלט למצוא "שגיאות" וכו. ב 1948 הכניסו לאולימפיאדה את אדני הזינוק (עבור ריצות קצרות). עד אז ריצות היו מתחילות מעמידה. גם השינוי הזה שינה מאד את שלב הזינוק בריצות קצרות (אני לא יודע אם הוא השפיע לטובה או לרעה על כמות הפסילות). אם השינוי ההוא מקובל עליך אז גם השינוי הזה צריך להיות מקובל עליך. לגבי ב - לא רואה איך זה יפגע בהם.. למיטב ידיעתי אתלטים צעירים עוברים מסלול אימונים רב שנתי עם מאמן אישי. ההיכרות הקצרה שיש להם עם קפיצה/ריצה מבית הספר היא בטלה בשישים. |
|
||||
|
||||
השינוי הזה שקול יותר להורדת קו הסיום של הריצה הקצרה מאשר להורדת שלב הזינוק. |
|
||||
|
||||
הערת צד: אני מרגיש שהתובנות שלנו בנושא הן מעט, איך לאמר, תאורטיות. אולי זה הרעיון הכי טוב מאז שהמציאו את המכנסיים הקצרות? ואולי זה רעיון שמקפח אנשים עם כפות רגליים ארוכות? האם יש אתלטים בקרב קוראי האייל? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכמות האתלטים בין הקוראים די דומה לכמות הטרנסג'נדרים. זה לא הפריע לנו לעשות דיון על טרנסג'נדרים בספורט. |
|
||||
|
||||
אני מודע, כמובן, לשינויי חוקה שמתרחשים מדי פעם, ואין לי התנגדות גורפת לכל שינוי באשר הוא1, רק שהטיעון "אם השינוי ההוא מקובל עליך אז גם השינוי הזה צריך להיות מקובל עליך" לא ברור לי. לגבי שאלת ההשפעה העתידית על הקופצים הצעירים: אין לי מושג מעבר לידיעה הכללית שלפעמים קשה לשנות הרגלים רעים. _____________ 1- אפילו ניסיתי ליזום בעצמי שינוי בחוקת הסנוקר המקצועני, שינוי שמבוסס על נסיוני רב השנים בענף החביב הזה, ואל תבלבלו לי את המוח שצפיה של אלפי שעות במיטב השחקנים אינה נחשבת לנסיון מעשי. אתם יכולים לנחש לבד מה עלב בגורלו של אותו שינוי (רמז: הוא נוסף כנספח כנספח לרפורמת הרשכ"ג). |
|
||||
|
||||
אז במה, לדעתך, השינוי הזה שונה משינויים אחרים (כדוגמת השינוי שהזכרתי)? |
|
||||
|
||||
הזינוק בריצות קצרות אינו מהותי למקצוע כמו ההגעה הנכונה לקרש הקפיצה, אבל האמת היא שאני לא בטוח מה היתה עמדתי לגבי שינוי הזינוק אם הוא היה מוצע רק היום. |
|
||||
|
||||
אתה אומר שהשינוי הזה מהותי יותר מדי. האם יש איזשהו כלל אצבע פשוט שמסביר למה השינוי הזה מהותי מדי? אחרת זה רק עניין של טעם. בכלל, הטענה שזהו שינוי גדול לא מספקת במיוחד. הרי אפשר להכניס את השינוי הזה בהדרגה, אחרי תקופות ניסיון וכו. יתרה מכך: מידת השינוי חייבת להמדד ביחס לאיזשהו רווח. אני נותן בכוונה דוגמה קיצונית: אגרוף ללא כפפות שונה מאד מאגרוף עם כפפות. אבל הרווח מכך שהספורטאים לא ייפצעו הוא עצום - ואז שינוי כזה חייב לקרות. |
|
||||
|
||||
זה באמת עניין של טעם, ואני לא יודע לכמת מתי המהות משתנה מדי לטעמי. כל מה שאני יכול לעשות זה לחזור על כך שהגישה לנקודת הקפיצה (גם ברוחק, גם בגובה ובמידה קצת פחותה גם במוט ובמשולשת) היא חלק די מרכזי בביצוע הכולל של המקצוע, נכון להיום. אני מסכים שזה חלק די מבאס, והפסילות המרובות הן באמת בעיה, כך שאולי אני סתם שמרן ("טפי" אני אומר לעצמי "אני לא עברתי אתו אותם 9 מטרים מעצבנים אך ורק בגלל הצורך לדייק בזינוק, ועכשיו כל פישר יעשה את זה? לא יעלה על הדעת!"). מה שכן הייתי שמח לראות זאת הוספה של מדידה אלקטרונית במקצועות הגובה והמוט - אפשר להתווכח קצת אם למדוד אותה רק מעל הרף או להתעלם ממנו לחלוטין ולמצוא את הנקודה הגבוהה ביותר בפרבולה (שוב, עניין של טעם) - ואם מושג תיקו בתוצאה ה"רגילה" להשתמש במדידה הזאת לקביעת דרוג האתלטים. בכך ניפטר מהשיטה הקלוקלת שמאפשרת לקופצים להחליט על חלוקת המדליה, שהיא בעצם הכפלת המדליה, בין אותם שניים אוחזין, וזאת בנוסף למידע המעניין יחסית של הגובה ה"אמיתי" שהקופץ השיג, בין אם הרף נפל ובין אם לאו. (מה שמעלה את השאלה אם יש היום ציוד מדידה כזה, כי הוא עשוי להיות עזר אימונים לא רע. למשל, אם הגובה המכסימלי מושג באימונים כמה ס"מ לפני הרף צריך לזנק טיפה רחוק יותר ממנו, וכד'). |
|
||||
|
||||
לי יש כלל אצבע לגבי מה זה "שינוי מהותי מדי". דמיין שזה כמו בכדורסל1. באירופה הקפיצה לרוחק היא לפי סט חוקים א. בארה"ב הקפיצה לרוחק היא לפי סט חוקים ב. עכשיו יש לך אולימפיאדה. מה תעשה? האם תעשה 2 תת מקצועות: קפיצה אמריקאית וקפיצה אירופאית? או שעדיף מקצוע אחד? אם התשובה שלך היא מקצוע אחד: אז השינוי הוא לא מהותי מדי (כמובן אנשים שונים יכולים לתת תשובות שונות). במקרה של התיקון הזה בקפיצה לרוחק: התשובה שלי היא מקצוע אחד. ואני מזכיר שזה תנאי לא מספיק. צריך שהרווח יצדיק את השינוי. אם בתקופת הנסיון נראה שלא הקטנו את כמות הפסילות ודווקא הגדלנו את הבלבול של הספורטאים - צריך לשלוח את השינוי הזה לפח האשפה. --- 1 תזכורת: באירופה משחקים 40ד, 5 עברות לשחקן. בארה"ב משחקים 48ד, 6 עברות לשחקן. וקו הזריקה ל 3 נמצא במרחק אחר. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה איך ייתכן שלא תקטן דרמטית כמות הפסילות. ואני רוצה גם להצביע על הבדל מהותי בין השינוי שמנסים עכשיו ברוחק לבין השינוי שמציעים כאן בגובה. לפני השינויים, קפיצה לגובה הרבה יותר כיפית לצפייה מרוחק. קודם כל, יש את ההתקדמות של הרף למעלה, והנשירה ההדרגתית של הקופצים, שיוצרים דרמה ממש מוחשית; בהכרח התחרות מתקדמת לקראת קליימקס (מילולית!). ברוחק אין התקדמות מונוטונית, לפעמים כבר בהתחלה מושגת קפיצה טובה, וכל מה שאחר כך זה אכזבות. שנית, בגובה, הרף שנשאר או נופל הוא הצלחה או כישלון שהצופים חוויים מייד, ללא תיווך וללא צורך בשופטים. ברוחק, נזקקים לתיווך של המודד/שופט, שקורה שניות ארוכות אחרי הקפיצה. השינוי שמנסים עכשיו משנה קצת את תפקיד התיווך (פחות בנוגע להיתה או לא היתה פסילה, יותר בנוגע לכמה רחוקה היתה הקפיצה), אבל זה לא שינוי ענק מבחינה זו. לעומת זאת, לבטל את הרף בגובה ולקבוע לפי מדידה יהפוך אותה לדומה לרוחק (מהבחינות האמורות) ויעקר אותה מהרבה מהיופי שלה. חובבי הכדורגל לא יכולים עם ה-VAR, וסובלים אותו רק כי הם גם לא יכולים בלעדיו; למה להכניס VAR כזה איפה שלא צריך? רוצה לומר, אם הייתי עושה שינוי אז הפוך: בקפיצה לרוחק, במקום למדוד מרחק נחיתה, לעשות "רף" אופקי שהקופצים צריכים לעבור, והוא הולך ומתקדם. עוד יותר יפה: שני רפים אופקיים שהולכים ומתרחקים, צריך להתחיל את הקפיצה לפני הראשון ולגמור אחרי השני. אולי, כהקבלה לרף שיכול ליפול או לא ליפול, ה"רפים" לרוחק יהיו פסים קשיחים אבל מאוד שבירים, והמבחן שאינו זקוק לשופטים הוא האם נשבר או לא נשבר. |
|
||||
|
||||
זה רעיון נחמד, אבל הוא לא דומה מדי לריצת מכשולים? בכל מקרה, "תיווך של שופט" נשמע לי עולם הולך ונעלם. את התוצאה של הריצה הצופה רואה באופן מיידי, בדיוק של מאיות השניה. כך גם בשחייה. אין סיבה שזה לא יהיה כמעט בכל מקצועות האתלטיקה, כולל קפיצה לרוחק. |
|
||||
|
||||
הצעה נאה. אבל יש לה חסרון אחד שמורגש באמת בקפיצה לגובה מול הרוחק. העלייה הקוונטית ההדרגתית מחייבת רצף של קפיצות טובות, בעוד ברוחק יש את תסריט "קפיצת החלום". ביצוע יחיד ומרהיב ואולי חד פעמי, שלוקח את כל הקופה. ולא משנה אם הוא היה בקפיצה הראשונה או באחרונה. והוא לא מוגבל מלעיל על ידי איזה רף שמציין את 'השלב הנוכחי' כמו בגובה. פתאום זה מזכיר לי את ההבדל המיתולוגי בין כדורגל וכדורסל, ואולי גם בין חווית האוהדים והצופים שלהם: בכדורסל יש סלים כל הזמן. והמנצח הוא זה שצובר בעקביות אינטגרל גדול יותר. בכדורגל - רוב הזמן יש כשלון, לא הבקעות. אבל דוקא בגלל זה, כשכבר יש הבקעת שער, הסיפוק אצל הצופים (והשדרים, כידוע) הרבה יותר קליימטי. |
|
||||
|
||||
נכון, יש את הקסם הזה בקפיצה לרוחק. אבל האמת היא, שכצופה בטלוויזיה באולימפיאדה או באליפות העולם, אני תמיד מרגיש שהדרמות בכל המקצועות שאינם ריצות די מוחמצות, בגלל שהתחרויות מתקיימות במקביל וערוץ השידור היחיד (ותמיד יש ערוץ שידור יחיד) צריך לזפזפ ביניהם. הריצות תמיד מקבלות קדימות, ואת הקפיצות (והזריקות) החשובות אנחנו מקבלים במקוטע ובדיליי. |
|
||||
|
||||
"תקופת נסיון" נשמעת יפה, אבל כשחושבים על אלה שהניסוי הזה נעשה על חשבונם (למשל קפצנים שיתרונם היחסי הוא בהגעה נכונה לקרש, ובמקביל קפצנים שהניסוי הזה דווקא יועיל להם וחזרה למצב הקודם תפגע בהם ותמחק את שיאיהם1) ועל כל הלוגיסטיקה הכרוכה בניסיון כזה אני לא לגמרי בטוח שזה רעיון טוב. אבל אין לי שום התנגדות, ואפילו להיפך, לניסויים בקנה מידה קטן בעיקר כדי לקבל משוב מהקפצנים עצמם. אני מניח שהטכנוגיה הדרושה אינה יקרה מדי, לפחות עבור קפיצות לרוחק. _________ 1- מי זוכר את אלוף העולם בקפיצה לרוחק מהמקום? |
|
||||
|
||||
==> אבל כשחושבים על אלה שהניסוי הזה נעשה על חשבונם... אוקי, אז חזרנו למחיר השינוי. ברור שיש מחיר לכל שינוי. לכן כתבתי שצריך שהרווח הפוטנציאלי יצדיק את השינוי. מכיוון שאת המחיר של השינוי משלמים רק בתקופת המעבר, ואת הרווח קוטפים במשך עשרות שנים (כלומר עד שהקופצים לרוחק יוחלפו בידי רובוטים) - נראה לי שצריך להתמקד ברווח ולא בייתרון יחסי שחלק מהאתלטים איבדו. אגב, לגבי אלו שהניסוי נעשה על חשבונם. לא מדובר באלטא זעכן בן 70 שסובל מהתחרות עם אמזון. מדובר באתלטים בשפיץ של הפרמידה. לדעתי, הדבר העיקרי שהם יעשו זה לא להתלונן, אלא לראות איך הם ממנפים את החוקים החדשים באופן יצירתי. |
|
||||
|
||||
למה רק בשפיץ, ולא מחצית מכל עשרות אלפי הקופצים למרחק באופן תחרותי? (טוב, אני חושב שאני קצת נכנס לפינה של הגנה על משהו שבעצם אין לי עמדה ברורה לגביו, כך שבוא נסכים על עריכת ניסוי כזה עם כמה אתלטים מרמות שונות - עבור קפיצה לרוחק זה ממש לא יקר - ונפיק לקחים אחרי שנאסוף נתונים ונקבל חוו"ד מהם). |
|
||||
|
||||
יאללה, נפגשים מחר ב 6 בבוקר בוינגייט. |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק השעה בה אני נוהג לקבוע את שיאי העולם שלי! ומי זוכר בכלל את קודמי, רפי צור? |
|
||||
|
||||
ניסוי בקנה מידה קטן ייתן לך משוב מהקופצים, אבל לא מהמון צופים, שהם בעלי עניין חשובים. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו, אבל בימינו גם ניסוי קטן יכול להיצפות ע"י המון צופים. למי שלא מכיר |
|
||||
|
||||
וואו, אני מרגיש חכם. תגובה 580617 הקדימה כמה תובנות בפתיל הזה. ליתר דיוק, הייתי חכם פעם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |