 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצעה נאה. אבל יש לה חסרון אחד שמורגש באמת בקפיצה לגובה מול הרוחק. העלייה הקוונטית ההדרגתית מחייבת רצף של קפיצות טובות, בעוד ברוחק יש את תסריט "קפיצת החלום". ביצוע יחיד ומרהיב ואולי חד פעמי, שלוקח את כל הקופה. ולא משנה אם הוא היה בקפיצה הראשונה או באחרונה. והוא לא מוגבל מלעיל על ידי איזה רף שמציין את 'השלב הנוכחי' כמו בגובה. פתאום זה מזכיר לי את ההבדל המיתולוגי בין כדורגל וכדורסל, ואולי גם בין חווית האוהדים והצופים שלהם: בכדורסל יש סלים כל הזמן. והמנצח הוא זה שצובר בעקביות אינטגרל גדול יותר. בכדורגל - רוב הזמן יש כשלון, לא הבקעות. אבל דוקא בגלל זה, כשכבר יש הבקעת שער, הסיפוק אצל הצופים (והשדרים, כידוע) הרבה יותר קליימטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש את הקסם הזה בקפיצה לרוחק. אבל האמת היא, שכצופה בטלוויזיה באולימפיאדה או באליפות העולם, אני תמיד מרגיש שהדרמות בכל המקצועות שאינם ריצות די מוחמצות, בגלל שהתחרויות מתקיימות במקביל וערוץ השידור היחיד (ותמיד יש ערוץ שידור יחיד) צריך לזפזפ ביניהם. הריצות תמיד מקבלות קדימות, ואת הקפיצות (והזריקות) החשובות אנחנו מקבלים במקוטע ובדיליי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |