בתשובה לאיילת בועזסון, 07/07/02 22:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה נכון שאמרתי שבד"כ אני בעד בחורות שמתפשטות, אבל זה לא אומר שאני ישר הולך להשתעשע עם כל אחת באי השדים. מה, כל גבר שמעיר איזו הערונת משועשעת ישר הופך לאוביקט מיני?! ובטח אם אני אלך ברחוב עם מכנסיים קצרות (אומרים קצרים? בסדר שיהיה) ומישהי תאנוס אותי, את תגידי שהבאתי את זה על עצמי. הלאה השוביניזם! |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה את פופק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אבל: 1.מי את/ה? 2.מי דיבר אליך? 3.מה זה השם הזה? 4.למה הכותרת שלך היא בלשון רבים, ותוכן ההודעה בלשון יחיד/ה? פופק אחי, בוא, בוא מהר, יש כאן מישהי (/מישהו) שרוצה אותך, לא צריך כסף, בחינם, נשבע לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל והבעת הרצון נאמרה בהקשר של בחורות שמתפשטות והשתעשעות באי השדים. והואיל וכותב הדברים מסרב לכתוב את שמו/ה בצורה שתבהיר חד משמעית מהו מינו. והואיל ומי שנכוה ממרק חם עושה גם פוּ על הלבן ודי לחכימא. והואיל ואני הומופובּ. אני מעדיף שלא להתיחס לקריאה "רוצה את פופק" בשלב זה. נ.ב אני מחפש דייר משנה להשלמת הכנסה, רצוי ממין נקבה ושתהיה מצודדת (כמו קנה של טנק), לא מעשנת, בלי חיות מחמד ו ugly friendly לחדר + מרפסת ברחוב עוזיאל ברמת גן, יש מתענינים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך ב"כמו קנה של טנק"? אתה אוהב אותן ארוכות, צרות, נבובות ועם מפנה גזים בשליש הדרך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל בחורות ממוצא מזרח אירופאי, מפנה הגזים הוא בשני שליש הדרך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם במעמדי לא יכל להרשות לעצמו לפתח העדפות לנשים עם מבנה גוף מסויים, כל אנטומיה נשית בסיסית תספק אותי. למרבה הצער מאז פיטורי ולאחר שהיוזמה החדשה שלי לשווק מברשות שיער עם חיבור אינטגרלי לשואב אבק ידני לטיפול (זמני) בבעיית קשקשים נכשלה כשלון חרוץ, גם כסף לזונות אין לי ולכן אני נאלץ להסתפק במשחקי מילים מטופשים כתחליף לסיפוק מיני. האם תוכל לפרט לגבי תפקידו של מפנה הגזים בקנה הטנק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת שתותח הטנק יורה את פגזיו, נוצרים גזים רעילים לשאיפת אדם. תפקידו של מפנה הגזים הוא לגרום לשחרור אותם גזים מחוץ לצריח בו יושבים הלוחמים. ככל שמפנה הגזים נמצא קרוב יותר אל הצריח, כך הוא מפנה החוצה יותר גזים רעילים (כלומר בריאותם של הלוחמים נשמרת יותר), וככל שהוא רחוק יותר מן הצריח הוא מפנה פחות גזים אל מחוץ לצריח. בטנקים "מערביים" (כמו המרכבה למשל1) מפנה הגזים ממוקם בשליש הקנה (כשמתחילים "לספור" מהצריח והחוצה), בטנקים "מזרחיים" מסדרת הטי הוא נמצא בד"כ בשני שליש הקנה2. 1 אם מתאור זה נוצר אצלך (או אצל מי מהקוראים) הרושם כאילו צה"ל דואג לבריאות לוחמיו, השתדלו להיזכר למשל היכן הוא שולח את צוללניו להתאמן. 2 ב T-55 הוא נמצא בקצהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה, אחרי שקראתי את המפרט של פופק, אולי קפצתי מהר מדי :-) מילא מכוער, אבל רחוב עוזיאל ברמת גן? ולגבי הניק שלי - התחלתי לכתוב כאן כברק ויצאתי מהארון המיגדרי, ומכאן הת"ו. הלוכסן שבאמצע בא לזכר ימים עברו, וכן לציון המפגע הציבורי התורן בשכונה שלי - עץ זקן שנגזם יתר על המידה. ברשותכם, אם כבר מדברים פה על מיגדר, אני אשאר ברק/ת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, ברחוב עוזיאל ברמת-גן יצרתי את מדינת הסאביח(*). במפגש הרחובות עוזיאל וירושלים עומד בית הכנסת המרכזי של שכונת רמת יצחק הרמת-גנית. שכונה זו כללה קהיליה גדולה של יוצאי עיראק. ליד בית הכנסת, בשולי גן בר-אילן עמד קיוסק קטן שהיה שייך לצביקה, הוא סאביח, ובוא נוצרה היצירה הקולינרית הגדולה ביותר מאז שהמציאו את הלחם הפרוס. פיתה שלתוכה מועכים ביצה קשה (שבושלה שתוך פח ישן גדול של זיתים כבושים), טחינה, חצילים מטוגנים, סלט ועמבה. את המנה הזו, המכונה "מנה סאביח", או סתם "מנה" או ליודעי ח"ן "סאביח", יש לאכול בלווית פלפלונים דקים חריפים ולקנח בשתיית מיץ ענבים. כיום, שכל פלאפונר זב חוטם נהפך למלך הסאביח או אלוף הסאביח, וכל מקומונאי נפוח ממציא היסטוריה וכותב ערך אנציקלופדי להדרת שמו המעוך, נשכח מקורו הצנוע ורב התושיה של הסאביח. לפני שנים נכנסתי למסעדה ישראלית ניו-יורקית ולהפתעתי ראיתי בתפריט - Mana Sabih. כששאלתי בתמימות את המלצרית (הישראלית) לפשר המנה הזו, היא ענתה (על פי הוראת הבוס, אני מניח) - "הו, זאת המצאה מיוחדת של בעל המסעדה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מדברים על זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה זה ''זה'' כי ''זה'' העיף לי את הנטסקייפ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מוזילה לעזרה) 'סתכל על הכתובת, יש שם עוזיאל? (סאביח עבר לפני הרבה שנים לרחוב נגבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שבדק מקרוב גם את הסביח המקורי בנגבה פינת הרוא"ה וגם את הסבי"ח (ר"ת: סלט ביצה יותר חציל) של עובד מכיכר נוח בגבעתיים, פסק הדין הוא שעובד לוקח בגדול. גם בטעם של המנה, גם במגוון האפשרויות, גם בפולקלור הנלווה להכנת העסק, וגם במודעות שיש לו בציבור הרחב. החיסרון היחיד של עובד הוא התור התמידי שמשתרך מול המקום בכל שעות היום והלילה. עוד הבדל בעל חשיבות סמלית לכל הפחות, הוא שבסביח המקורי שבנגבה מציעים ללקוח גם סביח וגם סמבוסק. מדובר לדעתי בביטוי מובהק של חוסר אמון במוצר הדגל של המקום. אצל עובד, לעומת זאת, יש אך ורק סביח, וחופש הבחירה של הלקוח מוגבל להכרעות משניות בנוסח לקחת-או-לאכול-פה, כמה-כמה-בדרבי וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא אכלתי סביח. כנראה בגלל שבירושלים יש רק דברים באשתנור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שני לינקים ל"יתומי הסערה" המנוחים על סביח ואשתנור (אשתלונג?). אגב, לפי פסיקת בית המשפט בקופנהגן אני כרגע מבצע עבירה שכן אני נותן לינק עמוק. טפשי? טפשי. דבילי? דבילי. מצחיק? זה לא. סביח: אשתנור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו אני יודעת מה זה. עכשיו אני רק אצטרך לשלוח מישהו רחוק רחוק שיביא לי. או שאני אכין לבד (זה לא יפה מה שאתם גורמים לי לעשות). ואגב, ללאפה ולאשתנור אין את אותו הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר כשאתה מטייל באירופה, בית הדין הבינלאומי החדש עלול לעצור אותך. טפשי? טפשי. דבילי? דבילי. מצחיק? ועוד איך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על תתביישי, תתנקמי: על ירמיהו (הרחוב שהופך אח"כ לבר-אילן, ואח"כ לשדרות אשכול), לא רחוק מתנובה, יש מיני-מסעדה (בעצם דוכן משודרג) בשם 'שולחן הסולטן'. הם עושים סבי"ח טוב מאוד, וגם השניצל שלהם מצוין. בכלל, כיף לאכול שם - הדברים הכי טעימים בפיתה, אבל גם בצלחת לא רע. בתור מסעדת פועלים מוסמכת (בעיקר של מעבדות רפא שנמצאות ממול) הם נסגרים ב-20:00, ועדיף מאוד (בגלל הטריות של הפיתות ומבחר האוכל) לאכול בצהרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו אני רק צריכה למצוא איזה לוויה טובה שבגינה אקלע לאיזור והכל מסודר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מריץ את הגיאוגרפיה הירושלמית המוכרת לי (לא הרבה, אני מודה) בראש ולא מצליח למצוא את הקשר ללוויות. פיספסתי משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הלוויות שמגר נמצא מתחת לתנובה, זו הסיבה היחידה שאני פוקדת את האיזור כל זמן מסוים. (ובוקר טוב ומרנין לכולם כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה, בדיוק, בית לוויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסר דאגה מליבך. אם תהיה ירושלמי מספיק זמן, בסוף תדע. (בית לוויות זהו המקום ממנו יוצא מסע לוויה להר המנוחות). ובנימה אופטימית זו כבר אמרתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. בדיוק לך חיכיתי על חיי (ליתר דיוק, בכמה שנים האחרונות). בשלוש שנות שירותי הצבאי שירתתי בבסיס טילים גרעיניים סודי לא הרחק מאי-שם. בלילות הלבנים היינו נוטשים לעיתים את משמרתנו (בטחון המדינה הוא עניין לגיקים לענות בו), ומצטרפים כחבורת גברים אחת לטיול אל עובד להביא סביח לכל הבסיס. לא יכולנו לשלוח אחד להביא סביח, כי קשה היה לסחוב את הכמות הגדולה מחלונו של עובד אל הסובארית הצבאית המרוטה שאותה היינו מחנים באופן בלתי-חוקי במסביב של עובד. וזאת יש לדעת: במסביב של עובד אין חניה חוקית אחת ברדיוס של כשלושה קילומטרים, או לפחות ככה זה נראה אז כשהעמדנו את האוטו הבלתי-יציב הזה על העוקם על המדרכה (ובידוע שמעבר לעשר מעלות של הטיה הוא קורס הצידה – ככה זה סובארית, כשמתכננים מכונית על קוקאין, ונותנים לנהגים צבאיים לנסוע בה באיילון במהירות של 95 קמ"ש בהילוך ראשון). מה הבעיה שלי? לא היה לי רשיון נהיגה צבאי. הייתי מסתפק בישיבה בכיסא האחורי בתוך החבורה הזו, והייתי מגיע להיכל התענוגות של עובד באופן כמעט בלתי-מודע. התוצאה המיידית של זה שעם שחרורי, ולאחר שהשארתי את רכבת השדים של הסובארית מאחורי, איבדתי לאלתר את הכושר להגיע לעובד: פשוט אין לי מושג איפה זה בגבעתיים. עד שקמת אתה, שקמת מודיעין סביח בישראל (מס"ב). ועכשיו לשאלת ראש הוועדה לאנרגיה אטומית: איפה זה כיכר נוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצבא גם לי יצא לנסוע ממקום למקום עם נהגים צבאיים, ואחד מהם לימד אותי שרכב צבאי (לא משנה איזה) בנוי אחרת מרכב אזרחי מבחינת ההילוכים. ברכב צבאי מכניסים לראשון, נותנים גז, בערך באזור השבעים קמ''ש כדאי להעביר לשני, ואם בסביבות המאה-מאה-ועשר האוטו קצת מתחיל להרעיש, אפשר להעביר להילוך שלישי, אבל אפשר במקום זה פשוט לחזק את הרדיו עוד יותר כדי לא לשמוע את המנוע. בכל מקרה, כיכר נוח היא במפגש הרחובות סירקין וכצנלסון בגבעתיים, ועובד ממוקם על סירקין (אאל''ט) בצד הקרוב לרח' שינקין. אם אתה כבר הולך לשם, שים לב שחמישה מטר מהחלון של עובד יש חלון של אחד אחר שמוכר מיצים סחוטים ושייקים מכל מיני פירות טריים. בזמן שמישהו מהחברים עומד בתור, שווה לקחת ממנו איזה קומבינה מעורבבת לאחרי המנה העיקרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומציות של הפירות לא עושה חסד לבטן מרופדת במצע של טחינה וחצילים מטוגנים. אבל אולי זה חלק מהגיבוש שלכם, אז למה לי להתערב :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תזהר כשאתה שם לא להתפתות לעצור עם האוטו ממש ליד החלון של עובד, כי יש שם תמיד שוטרים שמאוד מתעצבנים מזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סירקין וכצנלסון... סירקין וכצנלסון... סירקין וכצנלסון... התחלתי לשנן, שלא יברח עוד לעולם. הקונצפט של רדיו היה זר לסובארית. אני בספק אם בכלל היתה לה מערכת חשמל. כמו כל דבר בצבא, היא זזה בזכות תערובת של תקווה ופחד, ולא באמצעים מכניים מוכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה 1 את פופק ואותו בלבד - ואנא כבה את האור כשאתה יוצא מכאן ומשאיר אותנו להתייחד. 1 בקמ"ץ, ומה חשבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידי לפופק שלפני כל דבר אחר, שיוציא את התנין שלו מהחדר ויקשור אותו בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנין של פופק נועד להטיל אימה על זרים לא רצויים שהגיבו לי בחוסר נימוס. ועכשיו, השאלטר, השאלטר! 1 1 כאמור, החושך לא בגלל הכיעור - אני פשוט חוששת שיראו אותי מבלה ברחוב עוזיאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער פופק, כבר שעות שאני מחפש איפה הקאץ' פה, ולא מצליח למצוא1. יכול להיות שהיא ממש בחורה, שממש רוצה לשכב איתך, ממש בחינם. אני בכל אופן לא מצאתי הסבר אחר. 1 האמת, יש את כל החוקים והאזהרות האלה, מזרים באינטרנט, אבל תמיד חשבתי שהן מיועדת ל"מין החלש", ככה שאני לא ממש זוכר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, ממש בחורה. לגבי כל שאר ה"ממש", העכבות הטבעיות והנרכשות שלי נכנסו לפעולה פתאום. ככה שזה הזמן שלך לשחק את החבר הטוב ולתת לפופק כמה טיפים לרכך אותי. לא בטוח בכלל שזה יצליח, אבל לי יש כמה שעות פנויות בעבודה ולו תהיה עוד חוויית חיים, מה יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני רוצה את פופק ואותו בלבד - ואנא כבה את האור כשאתה יוצא מכאן ומשאיר אותנו להתייחד". סוף ציטוט. מה בדיוק יש פה לרכך? אני חושב שאת בין הבחורות המרוככות ביותר שיצא לי להכיר. ותשאירי אימייל! מה את חושבת, שאם הוא דמות וירטואלית אז מותר לך לשחק ככה ברגשות שלו?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש? גם אני דמות וירטואלית, ומשחקת ברגשות של עצמי ללא הפסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חבל שהיא לא משאירה e-mail. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החיבה היתרה שלי לפופק אני חייבת בעיקר לעובדה שהוא גילה בזמנו עניין ואמפתיה כלפי אלמנטים מצויים בעולמי הרוחני. תגובה 68057 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב היו לי כל מיני תהיות1, אבל אחרי שקראתי את כל הת'רד הזה מהתחלה, אני לא יכול להפסיק לתהות איך זה שכולנו לא נמצאים כבר ממזמן עמוק באי השדים2? 1כמו למה בדיוק התחלת לכתוב כאן בניק ובהטייה גברית, למשל? וגם למה יש הבדל בין האימייל של "ברק" לאימייל אותו נתת כאן? 2אני לא רוצה להתרברב אבל אפרופו אי השדים, פעם הייתי ככה קרוב ל"להשתעשע שם ארוכות" עם אחת העורכות ב"אייל הקורא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האימייל של ברק הוא כתובת סתמית שכבר לא מובילה לאף מקום, שפעם אחת נרשמה ומאז מלווה אותי כצל ארור, באשר אפנה. האימייל המופיע בהודעה זו הוא-הוא האימייל לפניות (רק לחברים של פופק ובעלי כרטיס מועדון). אבל ברצינות, אני כבר לא זוכרת למה התחלתי לכתוב כזכר. נדמה לי שזה היה בתקופה של פאראנויה קלה והשתעשעויות בזהויות וירטואליות (נגמר ועבר), ובגלל העובדה שכולם פה היו גברים בראשית ימי האתר. אחר כך זה סתם נמשך מכוח האינרציה. וגם - נדמה לי שכזכר מדומה ההודעות שלי משום מה (יחסית) יותר ענייניות :-) או אולי הן רק נקראות לי ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי זרים באינטרנט בהחלט לא מיועדים רק לנשים - יכול להיות ששכחת את פרשת "אמנה מונא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב די זה כבר לא מצחיק. לא יפה לעשות צחוק מחרמנים מכוערים, במיוחד כשהם לא מטרידים עוברות ושבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה באמת לא יפה מצידי, הטיזינג הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |