|
אחלה, אז נמקד.
1. לא יודע למה הסקת שאין תשובה, זה לא נכון. כתבתי ששינויים חקיקתיים לוקח זמן להבין. על קצה המזלג, שינוי בשיטת השופטים לעליון, למשל, יוביל לבית משפט שישקף את המצב הנוהג במדינת ישראל בצורה בריאה יותר, בהתאם יוביל לאמון הציבור בבית המשפט העליון, ובהתאם יוביל גם לאמן בהחלטות שיפוטיות. ביקשתי ממך שתסביר לי איך זה עוזר ל"חרדים ומתנחלים" באופן ספציפי. בנוגע לשינויים חפוזים - ארחיב בסוף*. בנוגע למיעוט וכו'... אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות. אם אתה מדבר על עריצות הרוב שורה מתחת, אז כאן אתה אומר שהמטרה היא לסייע לקבוצות מיעוט. מה האיזון? אתה לא רוצה שהרוב יהיה עריץ, אתה לא רוצה שהמיעוט יקבל זכויות, אז מה כן? הניסוח אינו ציני. מה הנוסחה האופטימלית מבחינתך? אתה מסכים שחרדים ומתנחלים הם קבוצות מיעוט. למה לא לסייע להם?**
2. אתה מדבר על בלימה "רוחנית". אני מדבר על בלימה אפקטיבית. בכל דמוקרטיה, אם כבר משתמשים בביטוי בימינו, האיזונים והבלמים הם פורמלים. האיזונים והבלמים של העם (מלבד לזכותו הטבעית (!) להתבטא, למחות ולהפגין) הם בחירות לכנסת. לכנסת יש הרבה כלים: יש ועדות כנסת, יש מליאה, יש יו"ר כנסת, יש יו"ר אופוזיציה. לכולם יש הסדרה בחוק, ואני כמובן בעד לחזק עוד יותר את המנגנונים הנוכחיים. אם אתה מניח מראש שכל קואליציה לעולם לא תיבלם על ידי הכנסת, אתה טועה. החל מ...92, כמדומני, כל קואליציה נפלה בישראל כי הכנסת הפילה אותה (לבד מרצח רבין והאירוע של שרון).
2א. אני חושב שההנחה שלך היא שכל חקיקה שאתה לא מחבב צריכה להיבלם ויהי מה, יקוב הדין את ההר וכו'. אתה מבין שאנחנו חלוקים על הנושא הזה? שאני לא סבור שאחרי הרפורמה לממשלה יהיה "כח בלתי מוגבל" ? התייחסתי לנושא באריכות בעניין הערכים והנורמות וכו'. גם כשהיה בג"צ קול העם, לבית המשפט לא הייתה סמכות להגביל את כח הממשלה. אבל זה קרה. עקרון הסמכות קיבל פרשנויות מרחיקות לכת *מאוד* בתקופת הקורונה. הרבה יותר ממה שמישהו דמיין ב-75 שנות מדינה. ואין פה דיקטטורה ואין פה מוות ברחובות ואין פה כלום. הכל חזר כתמול שלשום. הסמכויות שהממשלה לקחה לעצמה בעקבות משבר הקורונה לא הוגדרו בשום מקום ובגצ לא יכול היה לעצור אותם בצורה אפקטיבית. כל זה - לפני הרפורמה.
3. אל תתעלם בבקשה ממה שכתבתי. המצב מפחיד אותי כי מאזן אימים של אלימות מפחיד אותי. התגובה של חלק נכבד בציבור כלפי הרפורמה הוא אלים ולכן הוא מפחיד אותי. תגובת הנגד של חלק נכבד מהממשלה היא גם אלימה ומפחידה. אז ברור שלאלימות יש מחיר, וזו הסיבה. בנוגע לעלול והתרסקות וכו', כנראה שלא נצליח לדון בנושא הזה במסגרת המיני-שרשור שפתחתנו.
*בנוגע לתהליך חקיקה מזורז ושינויים חפוזים - זו הנחה שאני יוצא נגדה לחלוטין, ואני גם מבטיח לך שבג"ץ לא יאמר מילת ביקורת על הנושא. הליך החקיקה מסודר, חוקתי, מתקיים ללא משוא פנים, פתוח לציבור ועוד. יתרה מכך, אין כמעט דמות ציבורית שלא התערבה בהליך, החל מנשיאי בית משפט עליון בדימוס, נשיא המדינה, וכן הלאה. ההכנסה של "חוקה" לשיח הציבורי לאחרונה, "מתווה הנשיא", "4 קריאות" וכל מיני רעיונות כאלו היא באמת יפה. באמת. אני מקווה שכולם בדיון הזה מבינים שככה לעולם לא תהיה חוקה במדינת ישראל. מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת, כולל חוק הלאום שהוא בתחילתו חוק של האופוזיציה. וכל אלו עוד חוקים מאפס. היום אנחנו עוסקים בתיקוני חקיקה.. וכאלו שלפחות לשיטתי, לא משפיעים על "שיטת המשטר בישראל". אז מה כל כך חפוז ומזורז בתהליך הזה? **יש רוב של כ-90 חברי כנסת שיכולים להתגבש לקואליציה שאינה מושתת על חרדים או מתנחלים. הרבה מאוד מפלגות שבוחרות לא לשתף פעולה על בסיס דעה משותפת X (נניח, יש עתיד וליכוד - נושאים בטחוניים), אלא בוחרות לא לשתף פעולה נקודה. היסטוריה של חוסר אמון, מחנאות, פלגנות, הכל טוב ויפה. אבל אלו התוצאות בכנסת, ולא תוכל לשנות אותם. מפלגות חרדיות נעות כבר כמעט 25 שנה על תפר ה10-20 מנדטים. זה כלום. עדיין, הם ממשיכים להיות הכבשה השחורה.
|
|