בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 03/11/21 9:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם אענה בקינטור על קינטור, ואז אנסה לעשות סדר. בהנחה שאתה בעד איסור העישון במסעדות, מה דעתך על חוק לאיסור דיבור בקול רם במסעדות? כמו עישון, גם דיבור בקול רם הוא משהו שמיעוט מהלקוחות מעוניין בו, ולרוב הלקוחות הוא מפריע. בהנחה שאתה נגד החוק השני, מה ההבדל? אני חושב שתנאי הכרחי להיותו של איסור העישון מוצדק הוא שהמדינה החליטה במוצהר שעישון זה רע - מספיק רע כדי שתהיה הצדקה למדינה להקשות על אנשים לעשן. יש עוד כמה חוקים ורגולציות למטרה זו. ברור לי שבאיסור על עישון במסעדות יש עוד שלל היבטים, אבל אפשר בתור התחלה להסתפק בזה. האם יש אנלוגיה להיבט הזה בנוגע לסימון מחירים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה אינה נכונה, או לפחות לא לגמרי נכונה - בגלל המלצרים המצב פחות חד וחלק בעיני. המדינה החליטה במוצהר שהקטנת יוקר המחיה היא דבר רצוי - מספיק רצוי כדי שתהיה הצדקה למדינה להקל על אנשים לדעת מה מחיר המוצר על המדף ולהשוות מחירים בקלות. יש עוד כמה חוקים ורגולציות למטרה זו. ברור לי שב̶לחיוב הדפסת מחיר יש עוד שלל היבטים, אבל אפשר בתור התחלה להסתפק בזה. האם יש אנלוגיה להיבט הזה בנוגע לעישון במסעדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדינה החליטה במוצהר שהקטנת יוקר המחיה היא דבר רצוי" - או, קיויתי שמישהו יבלע את הפיתיון. האם המדינה החליטה את זה? למה? הבחנה חשובה: עניין אחד שבו קל יותר להצדיק התערבות של המדינה הוא כשלציבורים משמעותיים אין אפשרות למחירים זולים, נניח בגלל חסם תחרות, ויש למדינה דרך רגולטורית לגרום לזה לקרות. אבל צריך להתמקד כאן ב*אפשרות* למחירים זולים, לא בכפייה של מחירים זולים, וגם לא בממוצע זול. לפעמים נראה לי שאכן המדינה שואפת שהמחירים הממוצעים יהיו זולים, אבל השאיפה הזו מתרחשת במעין תת מודע שלטוני, וללא החלטה מפורשת שזו השאיפה. איזו הצדקה יש להחלטה כזו? כמעט כל האנשים רוצים מחירים זולים, אבל רבים יקחו בחשבון גם שיקולים אחרים שהם בטרייד אוף עם מחירים זולים?.בניגוד למקרה העישון, אין כאן מקרה שבו רצונם (או נכונותם) של אזרחים מסוימים לקנות ביוקר פוגע ביכולתם של השאר לקנות בזול. לפחות לא ברור לי שזה המקרה. (במידה מסוימת זה כנראה כן המקרה, אבל באופן שרחוק מלהיות בינארי, ושקשה לראות בו חוסר הגינות של הקבוצה הראשונה כלפי השנייה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת היסוד של שוק חפשי היא שתחרות משפרת את מצבם של כל המשתתפים, לפחות בטווח הבינוני. לכן מנסים להפחית את החיכוך בשוק, כלומר למזער את הגורמים המונעים תחרות, וביניהם גם את הא-סימטריה באינפורמציה בין קונה ומוכר. ההנחה היא, לרוב, שהמוכר מכיר את הסחורה טוב יותר מהקונה. בהקשר הסרדינאי, למשל, הוא יודע איזו קופסת שימורים היא הזולה היותר, מבחינת היחס בין המחיר למשקל המוצר נטו. זו אינפורמציה שהלקוח יכול לחשב, בעקרון, אבל לא תמיד יש לו זמן, או מיומנות, לבצע את ההשוואה. קיומם של תנאים להשוואה פשוטה מסוג כזה, שמקלה על מימוש העדפת הצרכן על הציר שבין מחיר ואיכות, מפחיתה את החיכוך בשוק הקמעונאי ולכן תורמת לרווחת הצרכנים. למשל, הכסף שהם חוסכים בקניה נבונה משרת אותם לקניית מוצרים ושירותים נוספים, המגדילים את רווחתם ומפרנסים קמעונאים ונותני שירותים. מצד שני, יש לשקלל גם את רווחת המוכרים, המתבטאת בעלויות (זמן וכסף) לצורך סימון המחירים. הבעיה אינה ברשתות הגדולות, שלהן ממילא עובדים רבים, אלא במינימרקטים ובחנויות קטנות. עליהן אפשר, אולי, להקל כדי שלא לפגוע בתחרות ביניהן לבין הרשתות. ובכל זאת, עדיין ייתכן שעול הסימון המוטל על בעל החנות פוגע בתחרות פחות מאשר הפגיעה ביעילות השוק עקב העדר סימון מחירים ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שהאנלוגיה מושלמת, ולפחות מבחינת ההשפעה של קבוצה אחת על אחרת ברור שעישון וסימון מחירים שונים מאד זה מזה, אם כי גם בעניין המחיר כאשר הרוב אינו מתייחס אליו המיעוט שעבורו זה קריטי משלם על כך. אני לא חושב שיש ספק בקשר לכך שהמדינה מעוניינת בהורדת המחירים, בעיקר מחיר המזון, במשק. לדעתי זה אחד התפקידים העיקריים של משרד הכלכלה (זוכר את אלי כהן שחייב בתי מרקחת להציג גם את המחיר בחו"ל של כמה מוצרים?), וסיבת קיומה של הרשות להגבלים עסקיים. נראה לי שגם מבקר המדינה לוקח כמובן מאליו שזה המצב, אחרת מה איכפת לו ריכוזיות שמיכוזיות? "תהיו כחלון" אמר נתניהו לשריו, בהתייחסו למה שנעשה בשוק הסלולארי, ואם אתה מבקש גם החלטות פורמליות אני בטוח שלא קשה למצוא כאלה, למשל החלטת ממשלה 1854 שעניינה "הורדת יוקר מחיה בתחום מוצרי הצריכה" שמוזכרות בה גם החלטות קודמות כך שאתה מוזמן לערוך מחקר קטן. כל זה טריוויאלי במידה מספקת כדי שאחשוד ששוב נגסתי בפתיון מוסווה (לשיטתך), ואני מחכה לראות את הפאנץ'. אגב, מה הרעיון לטמון פתיונות כאלה מלבד במקרים חריגים בהם רוצים להדגיש את מופרכות הדיעה הנגדית, כמו כאן או כאן 1? סתם כשעשוע? אם זה נעשה כתרגיל לשיפור היכולת הרטורית דומני שעבורך זה מיותר. ____________ 1- כן, בהחלט פעח"ב, ואני חייב להודות שאני די נהנה לקרוא תגובות ישנות שלי, מה שבטח נופל בקטגוריה של אוננות פסאודו אינטלקטואלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשאלה היא למה כוחות השוק לא גורמים להצגת מחירים. ז"א, לא כל כך קשה להכנס לשוק הזה (אולי קשה לפתוח רשת חדשה, אבל לא לפתוח מכולת חדשה), אם לא היה חוק מה היה מונע מרמי לוי (למשל, כמי שנכנס לשוק אחרי החוק) להחליט שהוא מציג מחירים על כל המוצרים ולהשתמש בזה כתרגיל שיווקי? האם במדינות בהן אין חובה כזאת יש רשתות שכן מפרסמות מחירים? ושאלה אחרת, האם מחירים זולים בסופרים הם באמת מטרה ראויה? ז"א, המחירים הגבוהים הם לא כסף מבוזבז, הם הולכים לעובדים ולבעלים של הסופרים, ז"א כשהממשלה מחליטה להוריד מחירים בסופרים היא מחליטה לקחת כסף מאזרח אחד ולתת אותו לאזרח אחר. ואם זאת מטרה ראויה, אי אפשר היה לעשות את זה ישירות (למשל, להגדיל את מס החברות של המרכולים ולחלק את הכסף לכל האזרחים או להקטין את המע"ם על מה שנמבר במרכולים)? האם במדינות בהן אין חובת הצגת תשלום המחירים גבוהים יותר (נגיד, יחסית למשכורת החציונית)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת שאלה טובה, שבגללה אני מתנגד לחוקי הצגת מחירים. ממילא בחלק גדול מהחנויות שבעיר מגורי, לאו דווקא חנויות מזון, מתעלמים מהם, ואני, כהרגלי המגוחך, משתדל להחרים את החנויות האלה ומעניש בכך בעיקר את עצמי. בכל מקרה, במערכת השיקולים הכללית של הצרכנים הצגת מחירים היא רק פרמטר אחד שכנראה לא חשוב יותר מדי. גם שוד בנק רק מעביר כסף מכיס אחד לכיס אחר. מה זה "כסף מבוזבז" לשיטתך? מלבד שריפה פיזית של שטרות הכל הרי מסתכם לאפס. רווחי רשתות השיווק לאחר כל ההוצאות כולל התשלום לעובדים גבוהים מאד, על חשבונך, חשבוני וחשבונה של מסעודה משדרות. בשיטה הקיימת אפילו רכישת מניות של הרשתות לא מעבירה את החלק *הראוי* של הרווחים לבעלי המניות הקטנים, אחרת אפשר היה להתייחס לרשתות כאל קואופרטיבים ושאלת המחיר היתה פחות חשובה כי הוא היה יוצא מכיס אחד וחוזר לכיס אחר של אותו אדם. משכורות עתק של ההנהלה לא היו משנות הרבהבגלל המחזור העצום, ואם המנהלים היו ממש מגזימים בעלי מניות הקטנים היו מתערבים. נניח. על השאלות לגבי חו"ל נחכה לראות אם מישהו יענה, לי אין מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא הייתי רוצה שהממשלה תתמוך בשוד בנקים. אני לא יודע אם יש דבר כזה "כסף מבוזבז" (יש עבודה מבוזבזת, אולי כשמשלמים כסף למי שעובד עבודה מבוזבזת זה כסף מבוזבז? כנראה רק בעולם בו הביקוש לעבודה גדול מההצע באופן משמעותי). אני לא בטוח שהרווח של רשתות השיווק הוא כל כך גבוה (לא בישראל ולא בעולם). אם הוא היה כל כך גבוה היו נכנסים עוד שחקנים לשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שרשת מהדרין של שופרסל לא עבדה במחירי הפסד, לפחות שופרסל נהנית ממתח רווחים גדול על המחזור העצום שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור עם רשת המהדרין של שופרסל לא ברור לי. וכל המאמרים שקראתי מניחים שהוא מובן מעליו. הם פעלו ממניעים כלכליים (אם כן, איזה?) ממניעים פוליטיים (אם כן, איזה?) ממניעים הומניטריים? בכל מקרה, בהנחה שהנתונים נכונים (ז"א מדובר באותם מוצרים ובאותם גדלים) אני לא בטוח שהם לא פעלו במחירי הפסד (מה שמסביר למה זה היה "אתר סודי", אבל לא איך זה שהם עדיין מצליחים להתחרות בציבור הכללי עם המתחרים שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד״כ יש ליצרן הוצאות קבועות והוצאות שוליות. ההוצאות השוליות הן (לצורך הדוגמא) מחיר המוצר, אחסונו, ושינועו. ואילו ההוצאות הקבועות (שוב, הפשטה לצורך הדוגמא) הן הנהלה, כלליות, והוצאות חוזיות מול הספקים. בתנאים האלו בהחלט יתכן שיש רווח שולי - שהוא רווח לכל דבר - על המוצרים ברשת המהדרין אך שופרסל לא יכולה לספק מחירים כאלה לכלל הציבור. זה לא משהו חדש, והרבה חברות מנסות לפתור את הדילמה הזאת באמצעות אפליית מחירים. אז כצרכן, אפשר פשוט לחפש את ה- Happy hour, השני בחצי מחיר, נופש מוזל לוועדי עובדים, קופונים, וכיו״ב. אך כישראלי חילוני קשה לא להתרעם על כך ששוב לוהקת לתפקיד החמור של המשיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ז"א, אם אני מבין נכון, יכול להיות ששופרסל הרוויחה מרשת המהדרין של שופרסל אבל הגדלה של הרשת היתה מורידה את הרווחים? לא עדיף היה להם לקחת את אותו מחיר מהחרדים (ולהגדיל את הרווחים שלהם)? או, לפחות לייצר משהו כמו קוסטקו בארה"ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הרשת הייתה מאמינה שהחרדים יסכימו לקנות את אותו סל מוצרים מחיר גבוה יותר, אפשר להניח שהיא היתה מעלה את המחיר ברשת המהדרין בלי שום קשר למחיר בסניפים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא מדובר במותרות, ולכן נראה לי סביר להניח שהחרדים יקנו את המוצרים האלה איפשהו בכל מקרה. אם, למשל, ברשת הרגילה המחיר לכיכר לחם הוא 10 שקל, וברשת המהדרין המחיר היה 5 שקל, ואם אתה אומר שב-10 שקל לא כדאי לחרדים לקנות ברשת הרגילה, סימן שיש רשת אחרת שמוכרת את אותו כיכר במחיר שגבוה מ-5 שקל ונמוך מ-10 שקל. אם כך, למה מי שאינם חרדים מוכנים לשלם 10 שקל במקום ללכת לרשת האחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המוגבלת, האבחנה שלך על מחיר הלחם מאוד מדוייקת. סיבות אפשריות להבדלי מחירים של מוצרים זהים הם חוסר אינפורמציה, חווית קניה, דימוי עצמי, חסכון בזמן (בעצם אנחנו משלמים על מוצרים בשתי מטבעות - כסף וזמן). לפי מה שראיתי בטוקבקים על המקרה הספציפי הזה (גרגירי המלח מתבקשים) - אפשר גם להוסיף את סירוב רשת המהדרין לשלוח את הקניה לכתובות שאינם טיפוסיות לחרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם בודקים הוצאות והכנסות ברמת הסניף? הייתכן שמה שהחרדים מקבלים הוא מעין הנחת כמות, שהיא עניין מקובל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטוב ולרע, אין לי שום מידע פנימי על שופרסל :) אבל נראה לי סביר להניח שהנחת הכמות מתבטאת (בהקשר הזה) במשלוח חינם או הטבות אחרות על קניה מעל מחיר מסויים. בשביל זה לא צריך להסתכן ולהשקיע בהקמת אתר נפרד. אם מישהו מצליח לשכנע את הרשת שאלמלא יוקם אתר המהדרין אף אחד מהחרדים לא יקנה שם, זה יכול לעבוד. ___ ואולי תתעניין גם בפרק משובח למדי של הפודקאסט ״אחד ביום״ על הרשת הסלולארית ה״חרדית״ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, פספתי את זה שמדובר במרכול אינטרנט. חשבתי שמדובר בסניפים פיזיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום. הם דוקא קיבלו הנחות רשת. ההנחות היו על משלוחים. ה''טריק'' היה שאזורי ההפצה היו רק יישובים חרדיים ולא היה שום פרסום ולכן ההצטרפות היתה בשיטת חבר שומע מחבר. מבחינת המחירים הזולים אין בזה שום דבר מיוחד. זוהי אחת הדוגמאות הראשונות בספר הכלכלן הסמוי המסביר את עיקרי השו''ח הדוגמה עוסקת בהבדלי המחירים בין חנויות סטארבקס הנמצאות באזורי מגורים לבין דוכני סטארבקס בתחנות הרכבת, שה''ת וכיוב'. המחיר נקבע לפי היצע וביקוש. שופרסל הרויחה גם במחירות המוזלות לחרדים. אלמלא ההוזלה, ככל הנראה, היא היתה מאבדת חלק מלקוחותיה החרדים. אין לי ספק, שחלק מן התכנית היה לתת ללקוחות החרדים מעט ''מים גנובים ימתקו'' ואולי שמץ של שמחת ''לדפוק את החילונים''. יתכן שמרוב התלהבות אפילו נפל פגם מבחינת החוק או התקנות במבצעים האלו. אבל, גם אם שמירת החוק והתקנות היתה נר לרגלי הרשת, היא יכלה לארגן מבצעים חוקיים כאלו (מועדוני חבר וקלאבים למיניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת היסטוריה : שופרסל רכשה בשנת 2008 את רשת אלף 1 בסכום של 100M שח 2 ובהמשך אף מימשו את האופציות הנותרות. מה עשו החבר'ה ב100M? שיחקו בקזינו ? לא. פתחו את אושר עד ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. לעצם העניין - אם שופרסל מכריזה על שיוויון במחירים יבואו אחרים מחסידות גורנישט ויפתחו את רשת בית, ימכרו במחירי כסאח ובתוך שנה ימכרו את רשת בית שוב פעם לשופרסל וחוזר חלילה. לא הייתי מתנגד להיות זבוב לחצי שעה בחדר הישיבות של הנהלת שופר סל. אצל רמי לוי לעומת זאת אני חושב שהוא מראש הולך על רווחי תיווך באשראי לקוחות או שיש לו פטנט שטרם הכרנו. ------------------ 1 השחקנים : אברהם משה מרגלית, אריה בוים ויהודה לניאדו. מרגלית ובויים חרדים חסידי גור ומר יהודה לניאדו החילוני[ זרם ביהדות אליבא ההיסטוריון וחוקר הדתות הנודע ד"ר י.לפיד] 2 נוסדו ב2006 ונמכרו ב2008 . אקזיט לא רע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ה"פתיון" שלי לא היה תרגיל רטורי. (אולי לקרוא לו בדיעבד "פתיון" זה כן תרגיל רטורי, ומיותר). זה משהו שבאמת חשבתי, וחשבתי שהוא נקודה מעניינת ששווה להתווכח עליה, אבל לא חשבתי עליה עד הסוף ולא רציתי לחפור בה בתגובה הראשונה. קיוויתי שמישהו "ינגוס בפתיון" במובן של להתווכח על הנקודה הזו ולהכריח גם אותי להעמיק בה. הנקודות היותר מוסכמות שבהן המדינה מתערבת להוזלת מחירים הם, לדעתי, אלו שכדי להוציא אותם מהדיון כתבתי "קל יותר להצדיק התערבות של המדינה הוא כשלציבורים משמעותיים אין אפשרות למחירים זולים, נניח בגלל חסם תחרות, ויש למדינה דרך רגולטורית לגרום לזה לקרות. אבל צריך להתמקד כאן ב*אפשרות* למחירים זולים, לא בכפייה של מחירים זולים, וגם לא בממוצע זול.". לכן הגבלים עסקיים, חוק נגד ריכוזיות, וסלולר. אלו מקרים שבהם מבנה השוק באמת לא *מאפשר* מחירים זולים (או לפחות זו היתה הטענה, והיא נראית לי סבירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסלולר והשאר הובאו רק כדי לסייע לטענה שהמחירה מעוניינת ביוקר מחיה נמוך, כי נראה היה שהעלית ספק בקשר לזה. בבך הכל נראה לי שעמדותינו קרובות מאד, וכאמור אני אפילו קיצוני יותר ממך בעניין ומתנגד גם לחוק איסור עישון בבתי קפה ומסעדות (למרות שאני נהנה ממנו) כך שהשאלה שהעליתי ב תגובה 744336 הגיעה דווקא מהכיוון ההפוך. מכל מכרי הבלתי מעשנים (צחוק צחוק, כבר לא נשארו הרבה אחרים) אני היחיד שמתנגד לחוק הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלה, לא מחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כמו כל דבר בעולם המודרני יש כאן שקלול תמורות בין יתרונות לחסרונות. החסרונות ברורים א. בזבוז משאבים (נייר, עבודה) ב. עלות שבד''כ מגולגלת למחיר לצרכן. ג. פגיעה והקשחה של השוק שמונעת תחרות והוזלת מחירים. היתרונות הם קצת יותר סמויים לעין ד. בהתאם לסיבת הקיום, אכן מקלה על השוואת מחירים. הצגת המחיר על המדף ליד או לא ליד המוצר, אינה זהה להטבעתו על המוצר. ה. כמו בכל פעם שפוגעים ברווחת הצרכן, מיד ישלחו אותו לעולם האפליקציות והדיגיטליזציה. בכך פוגעים פגיעה קשה בפלח שוק שאינו נמצא בעולם הזה. אני גם לא בטוח שאפילו חברים דיגיטליים כמו כותבי האייל הקורא מעוניינים להגיע לאינטרנט בכל פעם שהם קונים משחת שיניים ואני מטיל ספק גם באפליקטיביות של השוואת מחירים באינטרנט. בכלל, רצוי להמנע מדיגיטליזציה עודפת. ו. נכון שהטבעת המחיר אינה מונעת שינוי המחיר בקופה. כפי שאפשר לתת הוזלות אפשר גם ל''ייקר'' את המוצר בקופה. טביעת המחיר מאפשרת לצרכן פיקוח קל על המחיר שנגבה ממנו, גם במינימרקטים וחנויות קטנות להבדיל מרשתות השיווק הגדולות. ההכרח של טביעת המחירים שבודאי מרגיזה חנוונים חמדנים, בסה''כ מסייעת למגזר של חנויות קטנות. ביטול ההוראה רק יסייע לרשתות השיווק הגדולות לרמוס את המתחרים הקטנים ובודאי לא יסייע לתחרות בשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. לא מדובר על כניסה הלאינטרנט אלא על מכשיר ייעודי לצורך זה שיוצב בסמוך למדפים ויידע לקרוא את הברקוד ולהציג את המחיר. לו הייתי ברביבאי1 הייתי מתנה את השינוי בדרישה שהמכשיר יראה במקביל גם את מחירי המוצרים המתחרים בזה שנבחר, באותם מקרים בהם המוצרים זהים, או למצער את המחיר ליחידת משקל. בכך אפשר אולי להפוך החסרונות של אבדן המדבקה ליתרון צרכני. (אני מודע לכך שהעמדה שלי אינה לגמרי עקבית, אבל בגלל הריכוזיות הגדולה של רשתות השיווק לא נורא בעיני להעמיד בפניהם דרישות מסויימות גם במקרים בהם כוחות השוק יכולים, לפחות תיאורטית, לעבוד. על השאלה מה כן ומה לא אני לא תמיד יודע לענות). ___________ 1- הבובה הבריטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביטול ההוראה רק יסייע לרשתות השיווק הגדולות לרמוס את המתחרים הקטנים" זאת נקודה חשובה בעיני. למה אתה חושב? לי נראה שלקטנים יהיה קשה יותר לעבור לדיגיטלי וקל יותר להמשיך לסמן מחירים (או לעבור לשיטה שבה מחירים לא מסומנים בכלל והלקוחות צועקים למכולתניק "כמה זה?"). ואילו לגדולים יהיה משתלם יותר להתדגטל. זה ייצור בידול נוסף שיכול למשוך קהל נוסף לקטנים (אני מנחש שקהל יותר גדול מאשר ההפך, אנשים שממש יאהבו את הדיגיטל ובגללו יעברו מהקטנים לגדולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מופתע בכל פעם מחדש, כמה אני מצליח להיות בלתי מובן. ניסיתי להסביר מדוע ללא מחיר על המוצר, יותר לקוחות יעדיפו את הרשתות הגדולות. אני מניח שרוב החנויות הקטנות יחסכו לעצמן את סימון המחיר על המוצר ואז יהיה קשה יותר לבדוק את המחיר שנגבה בקופה (לך תזכור מה היה כתוב על המדף). אני באופן אישי מעדיף לשלם מחיר נקוב גבוה מאשר מחיר ''מופקע'' ממחיר נקוב נמוך. אני רוצה להאמין שהסיכוי שהקופאית השכירה ברשת השיווק ''תפקיע'' מחירים באופן פרטיזני, הרבה יותר קטן. לסיכום, אני מניח שהקונים ירגישו יותר מוגנים מהפקעת מחירים ברשתות השיווק ופלח השוק של החנויות הקטנות יקטן עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי אותך. אבל אם המכולתניקים מודעים לכך שיש להם בעיית אמון מול הלקוחות, זה לגמרי בידיים שלהם להתמודד עם הבעייה הזו. למשל, באמצעות המשך סימון מחירים... או, שימוש ביתרון היחסי האמיתי שלהם על הגדולים, תקשורת אנושית. וכשלא מצליחים (ואני מסכים שלא תמיד יצליחו)? אז אני נאלץ, עם כל חיבתי לעסקים קטנים ואיבתי לענקיים, לקבל את זה: ככל שיש לענקיים יתרון על פני הקטנים בתחום אמון הלקוחות, הוגן ומוצדק בעיניי שהם יהנו ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמדובר כאן בדוגמה של הצורך לאכוף בחקיקה התנהגות המשרתת את טובת הכלל. המטרה היא לשמור על קיומו של מגזר קמעונאי ולצורך זה החוק מחזק את ביטחון הלקוחות בהגינות החנוונים. אם חושבים על כך, למנהלי פעוטונים אין סיבה רציונלית להתעלל בפעוטים ובכל זאת המקרים הללו קורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היתה להורים דרך לדעת מה קורה בפעוטונים באותה רמת רזולוציה וודאות שבה אנשים יכולים לדעת כמה הם משלמים במרכול ועל מה (גם בלי רגולציית סימון מחירים, עד כמה שאני יכול לדמיין), ואם המעבר מפעוטון לפעוטון היה קל כמו החלפת המרכול שקונים בו, לא היתה בעיה של התעללות בפעוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. וחוק האוכף הטבעת מחירים על המוצר מסייע לצרכנים לפקח על הגינות החנוונים. אפילו במקרה של חברה שבה אכיפת החוק היא חלקית ביותר (אם להתבטא בעדינות) חוק כזה מקל על הצרכנים לזהות את החנוונים, שאצלם יכולתם לפקח על מהימנות המחיר, מוגבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, צרכנים שזה מטריד אותם יכולים די בקלות לשפר את מצבם באמצעות העדפת חנוונים הגונים יותר, ולחנוונים הגונים יש, במידה רבה, אפשרות לשכנע את הלקוחות בהגינותם. אני חוזר ומזכיר שאף אחד לא מציע חוק שאוסר סימון מחירים על המוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שיש להם מכולת קבועה, מן הסתם כבר עשו את ההחלטה שלהם. צריך לחשוב על קונים מזדמנים, צרכנים שקונים ביותר ממקום אחד וצרכנים שאינם קונים בתכיפות ו\\או בסכומים גדולים. אני חושב שסימון מחירים הוא יותר משמעותי בחנויות פרטיות. זה עשוי להצריך העסקת עובד נוסף וזה עוד קושי נוסף העומד בפני העסקים הקטנים להתמודד עם המחירים של הרשתות. אני חושב שרוב החנוונים יוותרו על סימון המחירים, גם אלו שאינם מתכוונים לרמות. נראה לי שזה מקרה מייצג של מחדל ברגולציה הישראלית ביחס לעסקים עצמאיים זעירים. המדינה שלנו, כנראה בגלל שמצב אכיפת החוק אצלנו רעוע, נמנעת מחקיקה ורגולציה על העסקים הזעירים בפרט במקרים בהם העוסקים הזעירים לא מתלהבים מן החקיקה. מה שמשלים את המחדל הזה הוא שהעוסקים הזעירים מאד לא מאורגנים. אני חושב על ביטוח האבטלה של העצמאיים. הממשלה רצתה לחוקק כזה. מסיבות נכונות האוצר רצה שהעצמאים החזקים יסבסדו את החלשים במקום שקופת המדינה תצטרך לשאת בעלות. ארגוני העצמאיים הקיימים בארץ מייצגים בעיקר את העצמאים החזקים והתנגדו לכך בתוקף. הממשלה לא ראתה לנכון לכפות על העצמאים רגולציה שנועדה בעצם לטובתם. כך יצא שבזמן הקורונה אבטלת העצמאים מומנה מקופת המדינה אני מניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון דברים שהשלטון כופה, ושלאנשים פרטיים יש לכאורה אינטרס לעשות בעצמם: משטרה (מה מונע מכל אזרח החש מאוים לקנות נשק ולהתאמן בו, או לקנות שירותי שמירה); תברואה - מסעדה שהמטבח שלה מלוכלך תמצא את עצמה - לכאורה - ללא לקוחות גם בהעדר פיקוח תברואתי; שוק המניות (בורסה בה נוהגת הרצת מניות תמצא את עצמה ללא לקוחות, כיון שכולם יעברו לבורסה מתחרה שבה תונהג רגולציה מחמירה יותר), וכו'. הדיון על מידת הרגולציה בשוק נוגע (לדוגמה) בכמה נקודות, כאשר תנאי היסוד לויכוח, בעיני תומכי ומתנגדי הרגולציה כאחד, הוא קודם כל הגדרת המטרה - נניח, רווחת האזרחים במדינה, טובת האנושות, וכו', ומכאן נגזר דיון על האמצעים (למשל, מעורבות של ממשלה, עיריה, שוק, עמותה) שמתאימים להשגתה. בדיון על סימון המחירים קצת חסרה לי הגדרה של מטרה כזו. מה, בעצם, אנחנו רוצים למקסם, או לפחות לשפר? וכאשר ננסה מדיניות מסוימת - למשל, סימון מחירים על המדף, כיצד נמדוד את השפעתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טענתי, המטרה היא שמירה על מגזר החנויות הקטנות להבדיל מן הרשתות הגדולות וכך גם לשמור על התחרות בשוק. לדעתי, גם תומכי שו"ח לא פונדמנטליסטים יסכימו שזהו פתרון טוב לאין שיעור מפיקוח על המחירים וכיוב'. יש כאן דוגמה לחוק/רגולציה המסייעים לפעולת השו"ח ולא מגבילים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם מישהו טורח לנסח מטרות-על לרגולציות או לשינויין, ואני אפילו בספק אם זה מועיל. כמעט כל צעד כזה פוגע במטרות מסוימות שכולם מסכימים שהן טובות, ומועיל למטרות אחרות שכולם מסכימים שהן טובות, ואז השאלות הן של מידתיות, ולפעמים גם לבירור מדויק יותר של המטרות. אני חושב שזה מושג באמעות דיון על חסרונות ויתרונות משוערים, וזה מה שעשינו בפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, יש כמה נתונים חסרים שיכולים לסייע לדיון: א. איזה אחוז מהוצאות הצרכנים נחסך כתוצאה מהחוק הקיים ב. בכמה עלו הוצאות המוכרים כתוצאה ממנו בשני המקרים, אפשר לחלק לתת-סוגים: למשל, את הקונים - לפי גיל והשכלה ואת המוכרים - לפי ענף וגודל העסק ג.בשקלול התועלת או הנזק למשק כולו, האם השוק הקמעונאי הפך ליעיל יותר בעקבות סימון המחירים? כלומר, האם ניתן להעריך את השפעת החוק על המחירים ועל איכות המוצרים? ההערכה שלי היא שהחוק חסך לצרכנים, בעיקר לפחות אנליטיים ולחסרי היוזמה מביניהם, סכומים שגדולים בסדרי גודל מהנזק שנגרם למוכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי סקירה מקיפה על סימון מחירים, שהוכנה ב- 2008 וכוללת גם השוואה בינלאומית. בין היתר, עולה ממנה כי: א. בכל המדינות המפותחות מחויבים קמעונאים על פי חוק בהצגת מחיר באופן נגיש והוגן, אך בדרך כלל לא על המוצר עצמו. ב. עלויות סימון המחירים על כל אריזה ואריזה אינן זניחות עבור הקמעונאי. ג. כיון ששוק קמעונאות המזון בארץ אינו נחשב תחרותי, אין לדעת אם הירידה בהוצאות הקמעונאים עקב המעבר להצגת מחיר על המדף תגולגל להוזלת מחיר לצרכנים. ד. יש חשיבות רבה לפיקוח ואכיפה של הצגת מחיר מדויק, בעיקר במדינות בהן אין תרבות צרכנית מפותחת (כלומר, לא ברור אם "הלקוח תמיד צודק"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מאז 2008 האמצעים להצגת מחירים השתכללו והוזלו במידה לא מבוטלת. אני מתפלא שהמדפים עצמם בסופרים הגדולים אינם כוללים תצוגה שקל לשלוט עליה מרחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |