 |
הנחת היסוד של שוק חפשי היא שתחרות משפרת את מצבם של כל המשתתפים, לפחות בטווח הבינוני. לכן מנסים להפחית את החיכוך בשוק, כלומר למזער את הגורמים המונעים תחרות, וביניהם גם את הא-סימטריה באינפורמציה בין קונה ומוכר.
ההנחה היא, לרוב, שהמוכר מכיר את הסחורה טוב יותר מהקונה. בהקשר הסרדינאי, למשל, הוא יודע איזו קופסת שימורים היא הזולה היותר, מבחינת היחס בין המחיר למשקל המוצר נטו. זו אינפורמציה שהלקוח יכול לחשב, בעקרון, אבל לא תמיד יש לו זמן, או מיומנות, לבצע את ההשוואה. קיומם של תנאים להשוואה פשוטה מסוג כזה, שמקלה על מימוש העדפת הצרכן על הציר שבין מחיר ואיכות, מפחיתה את החיכוך בשוק הקמעונאי ולכן תורמת לרווחת הצרכנים. למשל, הכסף שהם חוסכים בקניה נבונה משרת אותם לקניית מוצרים ושירותים נוספים, המגדילים את רווחתם ומפרנסים קמעונאים ונותני שירותים.
מצד שני, יש לשקלל גם את רווחת המוכרים, המתבטאת בעלויות (זמן וכסף) לצורך סימון המחירים. הבעיה אינה ברשתות הגדולות, שלהן ממילא עובדים רבים, אלא במינימרקטים ובחנויות קטנות. עליהן אפשר, אולי, להקל כדי שלא לפגוע בתחרות ביניהן לבין הרשתות. ובכל זאת, עדיין ייתכן שעול הסימון המוטל על בעל החנות פוגע בתחרות פחות מאשר הפגיעה ביעילות השוק עקב העדר סימון מחירים ברור.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש