בתשובה לשוקי שמאל, 16/08/21 16:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצת התבלבלת: סוכר, יין, מלח, סוכר ובשר הם הפתוגנים של תקופתנו ואני ציינתי שאני מעדיף אותם על פני הווירוסים והחיידקים שהרגו אחוזים משמעותיים מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים (המוות השחור לא קיבל את כינויו דרך משרד יחסי ציבור). ובכלל עוד לא דיברנו על האלימות: בימי הביניים מעשי טבח על רקע דתי וענישה אלימה של עבריינים (כולל כופרים) היתה נורמטיבית. הוצאות להורג, עם או בלי עינויים, היו נפוצות למדי והטלת מום כעונש היתה פרקטיקה מקובלת. איכשהו קשה לי להאמין שבאמת היית מעדיף לחיות בתקופה כל כך חשוכה ואלימה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי. אין כאן מחלוקת על העובדות. המוות השחור קטל שליש מאוכלוסיית אירופה (תחילה בערים הצפופות ואח"כ גם באזורים הכפריים) ונעלם כלעומת שבא, ללא תרופה וללא חיסון. הוא הותיר את האירופאים, הרבה יותר חסינים, מאשר למשל הילידים שפגשו במרכז אמריקה. ציינתי בעצמי את תמותת האימהות בלידה ואת תמותת התינוקות. אני מסכים שזה לא שימח את אנשי ימה"ב. אבל היה לכך הערך המוסף של פיקוח על גודל האוכלוסיה. השווה זאת לטבח ההמונים חסר התועלת של הילידים באמריקה, העבדים האפריקאיים, החפירות במלה"ע ה-I, שנחאי, אושויץ וקמבודיה. אגב, עד המלחמות הנפוליוניות, הצבאות היו מורכבים מחיילים שכירים והיו קטנים למדי. אני חושב שהאלימות נגעה לחייהם של האיכרים הרבה פחותת מהיום. ועוד הייתי טוען שהויכוח הזה עומד להיות מוכרע ממש בקרוב. לא היו אלו כל הרעות שתארתם שהביאו לקצה של הציביליזציה האנושית. זהו מעלל שרק התפוצצות הטכנולוגיה האנושית החדשה עשוייה להשיג, אלא אם כן גידול אצות כחולות במעמקי הים או שידור חום ו-CO2 לחלל במשדרי ענק יצילו אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני לא מסכים עם העמדה שלך, אציין לטובתה שהבן שלי סיפר לי שבעת העתיקה נהרגו בקרבות הגדולים בערך 10% מהחיילים בצד המפסיד. בשלב הזה בדרך כלל שאר החיילים בצד המפסיד ברחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהבן שלך ראה את הכתבה שעליה סיפר יצחק נוי בתכניתו. הכתבה עסקה בקרבות הגלדיאטורים שהיו כל כך פופולאריים בעולם הרומי. הכתבה ספרה שרק 10% מהקרבות הסתיימו במות אחד הגלדיאטורים. בקרבות אמיתיים בד"כ זה היה הרבה פחות. דוקא הלגיונות הרומיים היו ידועים בטבח שערכו בחיילי האוייב המובס. קרבות אמיתיים היו לפעמים עקובים מדם (קרב קאנה או טראסימנוס), אבל בד"כ הצבאות היו קטנים והקרבות קצרים. לשיא הגיעו הדברים באיטליה של הרנסנס שם הלוחמים היו שכירים זרים (קונדוטיירי) שלרוב שכרם לא שולם בזמן. הם עסקו הרבה בשוד ולא מהרו למות בשירות אדוניהם ה"חסכנים". לעומת זאת היו מהירים בלעבור לצד שמנצח. מקיאבלי מספר על קרב ידוע שבו נהרג רק אדם אחד וגם הוא נדרס ע"י סוסו לאחר שנפל ממנו. קרבות ההמונים החלו רק כאשר המהפכה הצרפתית גייסה את המון הלאום לקרב. בצורה הזו נפוליאון הצליח לנצח את הצבאות המקצועיים של מעצמות אירופה ואילץ גם אותן להתחיל בגיוס המוני. הצבא האנגלי למשל התחיל את המלחמות כצבא קטן שחייליו הפשוטים היו פושטי רגל, פושעים ואסירים ששוחררו בתנאי שיתגייסו. בסוף המלחמה האנגלים נאלצו כבר לגייס רבים תמורת תשלום ומשקאות חריפים. סיפור נוסף זכור לי שבו תוקידידס תאר את הספרטנים כרודפי השלום הגדולים ביוון. הספרטנים התמחו בחיילי איכות (מה שקרוי היום קומנדו או יחידות מיוחדות) והלוחמים שלהם היו מעטים ויקרים מאד (הכשרת לוחם-אזרח ספרטני נמשכה 13 שנה). אין פלא שהם לא מהרו להקריב את חייליהם בשדות הקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני למדתי על מסעות הצלב, הם היו עקובים מדם, בעיקר בדרך לארץ הקודש, אבל גם הקרבות האמיתיים לא היו פיקניק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תאור מעולה של קרבות הצלבנים עד אנטיוכיה במסע הצלב הראשון בפודקסט על תולדות האימפריה הביזנטית (עד לנקודה זו הגיעה הסדרה המרתקת הזו בינתיים). מסע הצלב הראשון היה הגדול במסעי הצלב, אבל מתוך כמאה אלף משתתפים, בשום נקודת זמן לא עלה מספר הלוחמים האבירים הצלבניים על 20000 ופחות ממחציתם היו אבירים רכובים. אלו היו פרשים כבדים מאד שלחמו בטקטיקת הלם. הנצחונות הגדולים שלהם מול הטורקים והערבים הושגו בד"כ בתנאי נחיתות עצומה בכ"א, כאשר הסתערות פרשים כבדים הצליחה להמם את הרגלים הטורקיים ולהבריח את הפרשים הקלים שלהם. המפקדים המהוללים שלהם היו בוהמונד הראשון וטנקרד הנורמנים שהלחימה שלהם הזכירה את הטקטיקות של אבותיהם הויקינגים שנהגו להטיל אימה על יריביהם ולפזר אותם במהירות כדי לכפר על נחיתותם המספרית. המצור על אנטיוכיה שהיה הקרב העיקרי במסע הצלב הראשון, נמשך כמעט שנתיים והצלבנים היו קרובים מאד להכשל למרות שקבלו כל הזמן אספקה ותגבור בכוחות קטנים בדרך הים. תיאורי שפיכות הדמים הנורא היה קשור יותר במעשי טבח שנעשו לאחר הקרבות כנגד אזרחים (למשל אחרי כיבוש ירושליים). צריך להזהר מאד בסיפורים אלו מפני שלכל הצדדים היה אינטרס לספר סיפורים אלו. הביזנטים והצלבנים הרבו להעליל על המוסלמים מעשי טבח והתעללות בצליינים הנוצרים כדי לגייס חיילים אירופיים למסע הצלב והמוסלמים הגזימו מאד במעשי הזוועה של הצחבנים כדי לגייס מטסלמים לג'יהאד נגדם. ידוע הנאראטיב המוסלמי על הצלבנים שכבשו את מערת א-נואמן, ערכו טבח בתושביה לאחר שנכנעו וצלו ואכלו שם את התינוקות. למעשה תושבי הכפר היו נוצרים מזרחיים והצלבנים שסבלו באופן מתמיד מחוסר אספקה, צלו שם כלבים ואכלו אותם. סיפורי האכזריות נועדו בעיקר לעורר את העולם המוסלמי המפוצל להתעורר ולהתגיעס לג'יהאד נגד הצלבנים. הצלבנים ככל הידוע עשו מעשי טבח בעיקר באזרחים בלתי חמושים מוסלמים נוצרים ויהודים. אבל התדמית צמאת הדם שהוצמדה להם כנראה מאד מוגזמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוב סיפורים, שכחתי את העיקר. הצבא הצלבני של כ-20000 אלף לוחמים נחשב כצבא אדיר שמעולם לא נראה כמוהו. הקיסרים הביזנטיים כאשר יצאו למערכות גדולות כנגד הבולגרים, הנורמנים והטורקים התקשו לגייס אפילו 5-6K חיילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'נין ג'נין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נעלם כלעומת שבא, אבל לאחד כמה שנים (כמה שנים? כמה עשרות שנים?) המשיכו לחזור גלים נוספים של המגפה, בגלל שצעירים שלא נתקלו בה קודם לא היו מחוסנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |