|
יש תאור מעולה של קרבות הצלבנים עד אנטיוכיה במסע הצלב הראשון בפודקסט על תולדות האימפריה הביזנטית (עד לנקודה זו הגיעה הסדרה המרתקת הזו בינתיים). מסע הצלב הראשון היה הגדול במסעי הצלב, אבל מתוך כמאה אלף משתתפים, בשום נקודת זמן לא עלה מספר הלוחמים האבירים הצלבניים על 20000 ופחות ממחציתם היו אבירים רכובים. אלו היו פרשים כבדים מאד שלחמו בטקטיקת הלם. הנצחונות הגדולים שלהם מול הטורקים והערבים הושגו בד"כ בתנאי נחיתות עצומה בכ"א, כאשר הסתערות פרשים כבדים הצליחה להמם את הרגלים הטורקיים ולהבריח את הפרשים הקלים שלהם. המפקדים המהוללים שלהם היו בוהמונד הראשון וטנקרד הנורמנים שהלחימה שלהם הזכירה את הטקטיקות של אבותיהם הויקינגים שנהגו להטיל אימה על יריביהם ולפזר אותם במהירות כדי לכפר על נחיתותם המספרית. המצור על אנטיוכיה שהיה הקרב העיקרי במסע הצלב הראשון, נמשך כמעט שנתיים והצלבנים היו קרובים מאד להכשל למרות שקבלו כל הזמן אספקה ותגבור בכוחות קטנים בדרך הים. תיאורי שפיכות הדמים הנורא היה קשור יותר במעשי טבח שנעשו לאחר הקרבות כנגד אזרחים (למשל אחרי כיבוש ירושליים). צריך להזהר מאד בסיפורים אלו מפני שלכל הצדדים היה אינטרס לספר סיפורים אלו. הביזנטים והצלבנים הרבו להעליל על המוסלמים מעשי טבח והתעללות בצליינים הנוצרים כדי לגייס חיילים אירופיים למסע הצלב והמוסלמים הגזימו מאד במעשי הזוועה של הצחבנים כדי לגייס מטסלמים לג'יהאד נגדם. ידוע הנאראטיב המוסלמי על הצלבנים שכבשו את מערת א-נואמן, ערכו טבח בתושביה לאחר שנכנעו וצלו ואכלו שם את התינוקות. למעשה תושבי הכפר היו נוצרים מזרחיים והצלבנים שסבלו באופן מתמיד מחוסר אספקה, צלו שם כלבים ואכלו אותם. סיפורי האכזריות נועדו בעיקר לעורר את העולם המוסלמי המפוצל להתעורר ולהתגיעס לג'יהאד נגד הצלבנים. הצלבנים ככל הידוע עשו מעשי טבח בעיקר באזרחים בלתי חמושים מוסלמים נוצרים ויהודים. אבל התדמית צמאת הדם שהוצמדה להם כנראה מאד מוגזמת.
|
|