בתשובה ליוסי, 23/08/20 23:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהנסיון שלי בהתנגשויות מילוליות כאלה, התוקף ישתמש במאפיין גופני כלשהו כדי לתקוף. אם אתה שחור זה ''כושי'', אם יש לך כרס אז ''שמן דובי'', ואם אתה ממושקף זה ''פרופסור'' או ''אבו ארבע'' בימי קדם. אם אתה מייקל לואיס הוא ישתוק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך השם יש מספיק עלבונות לכו-לם. ולי אין שום כוונה נפנף בדגל הקיפוח1. רק ערערתי על הקביעה של הפונז שבתקופת ילדותו למילה כושי לא היתה קונוטציה שלילית. __ 1. על קצה המזלג - די סבבה לי בחיים. ונראה לי שדגל הקיפוח הוא כרטיס חד כיווני לכיוון ההפוך. מה גם שכמו שאמרת - צבע העור זה לא הדרך היחידה בה אנשים קטנים מקטינים אנשים אחרים. אז השכן האידיוט הוא בקושי אנדקוטה. המורים בבתי הספר ומערכת היו גזענים משמעותים יותר שעשו הרבה יותר נזק וראויים לדיון משלהם, אבל יהיה הרבה יותר סבבה לעשות זאת במסגרת של ״איך לשפר״2 במקום העיסה הדביקה והאידיוטית למדי אליה מובילים המקופחים המקצועיים. 2. לשפר לכולם, כן? צריך למנוע הקטנה של כל התלמידים ה״לא חמודים״, לא רק של כהי העור. אני דוגל בלימוד ממוחשב כאשר המורה הוא מדריך ומסייע, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שהיא היתה חפה לחלוטין - אבל מי שלא התכוון להעליב, היה משתמש בה באופן פשוט ויומיומי ופחות טעון מהיום. זכורים לכולנו(?) קהילת "הכושים העבריים" מדימונה, וזה היה השם הדי רשמי של הקהילה, לא שם גנאי. משכך, הקונטקסט של השימוש היה (ועדיין להרבה מילים) קריטי יותר מהמילה עצמה. דוגמה ממילה אחרת: "תוציא כבר את האף מהספר, יא חנון" - קונוטציה שלילית. "אני אוהבת חנונים" - כבר לא כל כך שלילי, נכון? ____ ככלל, הוספת "יא" לפני כל מילה בערך הופכת אותה לכינוי גנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעצל לקרוא אחורה, אבל למיטב זכרוני, אתה בעצמך דברת על האופציה שהאמירה בכותרת אינה בהכרח ביטוי של גזענות, אלא ביטוי של עצבנות, קטנות מוחין וניסיון גידוף הנאחז בדבר הראשון שעולה על הדעת. ולכן מה שכתבת בהמשך על המורים הגזענים, מאד בעייתי בעיניי. כמי שהכיר את הסיטואציה משני הצדדים, אני יכול להעיד שקל מאד בתוך הסיטואציה להגיע להתבטאויות שמוטב להן שלא לקרות. אני תמה אם אתה יכול לחשוב על דברים שעשית כילד-תלמיד שהיו מעוררים את חמתו ואבדן עשתונותיו, לאו דוקא של גזען מושבע אלא גם של סתם מורה מן השורה? בגילי במתקדם, כאשר אני קרוב יותר לפנסיה מאשר לספסל הלימודים, מציקה לי פליטת פה שפלטתי כלפי מורה לא כל כך אימתני, שחברים לספסל הלימודים הציקו לו והרעישו. ראיתי שהדברים פגעו בו ומעולם לא היתה לי הזדמנות להתנצל בפניו. עד היום, אני נושא את המקרה כמכוות אש על מצפוני. רצוני לומר, שיתכן שכמו ברוב המקרים, לא מדובר כאן בגזענות כלל, אלא בחלוקת האנושות לשתי קבוצות: אלו המפנימים את האירועים הלא סימפטיים בחייהם ומנסים ללמוד מהם על עצמם ועל הדרך שלהם לנהוג בעתיד ואלו המחצינים מייד כל בעיה ומטילים את האחריות והאשמה על הזולת ומוציאים עצמם כקרבנות הצודקים תמיד. אתה מזכיר לי את הספר והסרט "התגנבות יחידים". הספר הוא מאסטר פיס של סופר מן השורה הראשונה (יהושע קנז) המעלה מן האוב תקופה המוכרת לרבים, הטירונות בבה"ד 4 בשנות החמישים או השישים. לדעתי זהו מקרה נדיר, בו ספר מעולה זכה לעיבוד קולנועי מוצלח של הבמאי דובר קוסאשבילי, שכדי לצמצם את הספר למדיום הקולנועי, צמצם את העדשה לסיפור אחד מבין סיפורי עלילה. קוסאשבילי צמצם את מקומו של השד העדתי שזכה למקום בולט בעלילת הספר לטובת הסיפור של נקמתו הסדיסטית של מ"כ מתוסכל בטירון קיבוצניק. בחיים נתקלתי לא פעם, בכך שההסבר העדתי והגזעני הוא בבחינת אמצעי הסחה המחפה על בעיות אחרות, אמיתיות וכואבות הרבה יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כילד1, בהחלט עוררתי חימה וגרמתי לאיבוד עשתונות. אבל האפליה במערכת החינוך פגעה בצורה הרבה יותר חמורה בילדים שחורים מנומסים ונעימים ממני, שניסו בכל ליבם לרצות את אותם מורים שראו בהם רעש רקע ולא יותר. ___ 1. זה לא קרה מיד. נראה לי שפיתחתי את ההתנהגות הזאת אחרי שנה שנתיים במערכת החינוך כדרך לתקוע לה מקלות בגלגלים כדי שלא תוכל להתעלם ממני יותר. גם לי, כמוך, מציקים יסורי המצפון על מספר מורים, ובמיוחד על מנהלת בית ספר קטנה גדולה, בהם פגעתי מאוד. לצערי הרב לא הייתי מספיק חכם כדי להתנצל בפני המנהלת בימי חייה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |