 |
אני מתעצל לקרוא אחורה, אבל למיטב זכרוני, אתה בעצמך דברת על האופציה שהאמירה בכותרת אינה בהכרח ביטוי של גזענות, אלא ביטוי של עצבנות, קטנות מוחין וניסיון גידוף הנאחז בדבר הראשון שעולה על הדעת.
ולכן מה שכתבת בהמשך על המורים הגזענים, מאד בעייתי בעיניי. כמי שהכיר את הסיטואציה משני הצדדים, אני יכול להעיד שקל מאד בתוך הסיטואציה להגיע להתבטאויות שמוטב להן שלא לקרות. אני תמה אם אתה יכול לחשוב על דברים שעשית כילד-תלמיד שהיו מעוררים את חמתו ואבדן עשתונותיו, לאו דוקא של גזען מושבע אלא גם של סתם מורה מן השורה?
בגילי במתקדם, כאשר אני קרוב יותר לפנסיה מאשר לספסל הלימודים, מציקה לי פליטת פה שפלטתי כלפי מורה לא כל כך אימתני, שחברים לספסל הלימודים הציקו לו והרעישו. ראיתי שהדברים פגעו בו ומעולם לא היתה לי הזדמנות להתנצל בפניו. עד היום, אני נושא את המקרה כמכוות אש על מצפוני.
רצוני לומר, שיתכן שכמו ברוב המקרים, לא מדובר כאן בגזענות כלל, אלא בחלוקת האנושות לשתי קבוצות: אלו המפנימים את האירועים הלא סימפטיים בחייהם ומנסים ללמוד מהם על עצמם ועל הדרך שלהם לנהוג בעתיד ואלו המחצינים מייד כל בעיה ומטילים את האחריות והאשמה על הזולת ומוציאים עצמם כקרבנות הצודקים תמיד.
אתה מזכיר לי את הספר והסרט "התגנבות יחידים". הספר הוא מאסטר פיס של סופר מן השורה הראשונה (יהושע קנז) המעלה מן האוב תקופה המוכרת לרבים, הטירונות בבה"ד 4 בשנות החמישים או השישים. לדעתי זהו מקרה נדיר, בו ספר מעולה זכה לעיבוד קולנועי מוצלח של הבמאי דובר קוסאשבילי, שכדי לצמצם את הספר למדיום הקולנועי, צמצם את העדשה לסיפור אחד מבין סיפורי עלילה. קוסאשבילי צמצם את מקומו של השד העדתי שזכה למקום בולט בעלילת הספר לטובת הסיפור של נקמתו הסדיסטית של מ"כ מתוסכל בטירון קיבוצניק.
בחיים נתקלתי לא פעם, בכך שההסבר העדתי והגזעני הוא בבחינת אמצעי הסחה המחפה על בעיות אחרות, אמיתיות וכואבות הרבה יותר מדי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש