בתשובה לאח של אייל, 15/06/20 14:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שלא מצאתי את הניסוח הכי מדויק. כל העסק של פרוק המשטרה נראה לי כל כך כוזב, שאינו שווה אפילו דיון. מה יעשו? יחליפו את נייר המכתבים ואת הלוגו ויצאו עם בדיוק אותו דבר, מינוס כמה מיליארדים. עצם העובדה שפוליטיקאים רציניים רואים לנכון להתעסק בהונאה הזו, היא עצמה אינדיקטור מנבא רע. במקום לנסות לתקן את התיקון השני, מנסים לשחק באוטופיה עם פושעים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
===> "מה יעשו? יחליפו את נייר המכתבים ואת הלוגו ויצאו עם בדיוק אותו דבר, מינוס כמה מיליארדים" יכול להיות. בעיני, זה דומה לתהליך בארץ שבו החליפו את רשות השידור בתאגיד. מנקודת מבט צינית אפשר להגיד שרשות השידור והתאגיד זה בדיוק אותו דבר, רק עם לוגו אחר. אבל לכל הפחות נפטרו מועד העובדים ומההנהלה השנואים של רשות השידור. כנראה שזה גם מה שיקרה עם המשטרה שתתפרק. אגב, אחת הטענות ששמעתי נגד המשטרה היא שאיגוד השוטרים מגן על האנשים שלו ומונע פיטורים או ענישה של שוטרים אלימים. בהחלט ייתכן שעריפת הראשים הזאת היא תנאי הכרחי לרפורמה. הכרחי אך לא מספיק. מצד שני... מה תשיג אם תתקן את התיקון השני? יהיה פחות נשק ברחוב. אולי זה טוב לכל מיני דברים חשובים (והרבה רפובליקנים יחלקו אפילו על זה). אבל האם זה יעזור בתחום האלימות המשטרתית? האם זה יגרום לפחות אפליה של המשטרה כנגד שחורים? בגלל זה אמרתי שהעניין של פחות נשק ברחוב נשמע פשטני מדי. האם יש איזשהי עדות לכך שבמקומות שיש פחות נשק, יש פחות אלימות משטרתית? למשל במדינת ניו יורק יש נשק ל 10 אחוז מהאוכלוסייה. במיזורי 20 אחוז. באלבמה כמעט 50 אחוז. אלו מספרים שונים מאד. האם יש איזשהי קורלציה? בלי לבדוק כלום, האינטואיציה שלי אומרת שאתה טועה בנוגע לתיקון השני. גם בארץ האתיופים מרגישים מופלים ע"י המשטרה, וסובלים מאלימות משטרתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אני לא מומחה לעניין. האינטואיציה שלי אומרת שלעובדה שיש כל כך הרבה נשק ברחוב האמריקני ועבודת השוטר היא כל כך מסוכנת יש קשר לאגרסיביות ולאלימות של השוטר האמריקאי. השוטרים אינם באים לעבודה בגלל האידאל של הסרט הדק המבדיל בין הציביליזציה לבין הג'ונגל. הם באים בשביל להתפרנס. העובדה שכדי להתפרנס הם נאלצים להסתכן מול המסוכנים והאלימים שבמין האנושי, לא עושה טוב לאלטרואיזם ולאהבת האדם שלהם. ועוד, אני לא יודע, אבל נראה לי שלהשוות בין האלימות של השוטר האמריקני לזו של השוטר הישראלי, זה לחיות יותר מדי בעולמו של ארז. "האתיופים מרגישים מופלים ע"י המשטרה"? אולי כדאי לטפל בזה ע"י גיוס יותר שוטרים אתיופיים ולא ע"י הפיכת עבריינים שיכורים ומסוממים למלח הארץ בהבל פה. אני לא רואה את השוטר ש"רצח" את סלומון טקה מככב על שלטי הפרסומת. יש גם הרבה נוער אתיופי טוב, מדוע צריך להפוך דוקא את המקולקלים ל"פעילים חברתיים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפיכת עבריינים שיכורים ומסוממים למלח הארץ בהבל פה". יש לך את זה ביותר אטימות והתנשאות? יש לך ספק שקיים שיטור יתר על אתיופים? שגם אם סלומון טקה לא היה "נחמד" אם נתבטא כמו גולדה, הטענה על פליטת כדור מוטעית מזכירה מאוד טיעונים דומים על מקרים דומים מחוץ לגבולות הלגיטימיים של מדינת ישראל? זכורה לך האמירה המקוממת של מפכ"ל המשטרה הקודם על האתיופים? נדמה שהכחשת המציאות או חוסר המודעות אליה זה לחיות יותר מדי בעולם שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלומון טקה הוא לא מקרה של שיטור יתר. הוא בריון שנטפל לצעיר, וכששוטר (שלא בתפקיד) ניסה להתערב, הוא התייחס באלימות לשוטר. לשוטר הייתה זכות מוסרית להתערב כאן כמו לכל אחד אחר. אבל מבחינתו של הבריון, זה מסוכן לדחוף את האף לעסקים כאלו. זה מצער מאוד שהאתיופים נאלצים להפוך אותו לגיבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון אבל האם מותו היה הכרח המציאות? האם קיים אותו סיכוי שזה היה קורה ליהודי ממוצא אחר? והמחאה שפרצה כתוצאה ממותו נבעה כמו במקרה ג'ורג' פלויד לא רק מהמקרה הנקודתי אלא מהתעמרות הולכת ונמשכת ללא סיום נראה לעין של שוטרים בבעלי צבע עור מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. טקה התגרה במכוון בשוטר לגבי אקדחו והוא וחבריו הטרידו את השוטר ואת משפחתו. זה הסלים ליריית אזהרה, שלרוע המזל הייתה קטלנית. מאוד סביר שלשוטרים יש בעיית גזענות (אני לא ממהר לתלות את זה בצבע העור. זה פשוט מדי). לדעתי מקרה דומה עלול היה לקרות לבריון אחר מכל מוצא (או בריונה, לצורך העניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה באמת מסוכן להיות שוטר בארה"ב? פורבס נותן קצת נתונים ל-2018 - 106 שוטרים נהרגו, מתוכם 55 כתוצאה ישירה של פשיעה (השאר בתאונות), ו-55 מירי (מן הסתם יש חפיפה גדולה בין שני ה-55-ים, ומן הסתם לא מלאה). לפי גוגל יש היום 18,000 שוטרים בארה"ב, אני מניח שזה סדר הגודל שהיה גם ב-2018. אז האם זה הרבה או מעט? האם ריבוי כלי הנשק בארה"ב הוא קריטי כאן? והאם שוטר אמריקאי ממוצע חש סכנה בעת מילוי תפקידו? אין לי תשובה טובה לאף אחת מהשאלות. אבל יש לי כמה הגיגים: אני מתרשם שכלי הנשק מרובים בקרב שתי אוכלוסיות מאוד שונות, שכדאי להפריד ביניהן: אחת היא כנופיות פשע בקהילות עניות, והשנייה היא אזרחים שומרי חוק אך אוהבי ירי, למטרות ציד והגנה עצמית. נדמה לי שגם בקבוצה הראשונה, ובוודאי בשנייה, לא מרבים להשתמש בנשק נגד שוטרים. אני ניזון כאן בעיקר מהתרבות הפופולרית, אבל אני מנחש שיש אלפי עימותים כוחניים בשנה בין שוטרים לאנשי כנופיות, ואני מנחש גם שברוב העימותים הנ"ל אנשי הכנופיות חמושים (שוב ניחוש שלי); ואם כך, פחות מ-55 שוטרים הרוגים לשנה2 אומר שאנשי הכנופיות, בגדול, נמנעים במפגיע מלהשתמש בנשק נגד שוטרים1. מכאן, אני מעיז לקוות שהשוטרים לא פועלים מתוך תחושת סכנה לעצמם. אבל אני ממש לא בטוח. 1 ואם אני צריך לנחש למה, שוב בעזרת התרבות הפופולרית, זה בגלל אמונתם של אנשי הכנופיות שמי מהם שיפגע בשוטר, שאר המשטרה תיכנס בו בכל הכוח - אמונה שהשוטרים מצידם דואגים לתחזק. 2 פחות, כי אני מניח שלא כל ה-55 (או ה-55) נהרגו בעימותים מול אנשי כנופיות דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דביל אני. כתבתי 18 אלף שוטרים, אבל זה המספר של גופי משטרה, כפי שכתב שכל ישר. מספר השוטרים הוא כמובן לא ידוע ולא מוגדר היטב, אבל סדר גודל של מיליון. 55 הרוגים זה מעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר מתי בפעם האחרונה נהרגו שוטרים בישראל במסגרת מילוי תפקידם? אני אהיה מאד מופתע אם יתברר שלהיות שוטר בישראל יותר מסוכן מאשר בארה"ב. בארה"ב, בכל שנה השוטרים הורגים כ-1000 איש ובערך 50 שוטרים נורים ונהרגים בכל שנה. ממש לא פסטורליה אמריקאית. ולא לשכוח שהשוטרים בארה"ב בניגוד לשוטרים במקומות אחרים, אמורים ללחום בטרור (השוטרים שנהרגו במגדלים שנפלו). ה-FBI נמצא יותר על מסך הטלביזיה מאשר ברחובות. אזכיר לך מתי נהרגו כאן שוטרים? בשריפה שהיתה בכרמל. אם אתה רוצה לשכנע אותי שיותר כדאי להיות שוטר אמריקאי, אני רוצה לראות את הנתונים המנורמלים, אלו מול אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מתי בפעם האחרונה נהרגו שוטרים בישראל בעת מילוי תפקידם, אבל לפני כחודש נפצעו שניים מירי, אחד מהם קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי בכלל להשוות בין שוטרים אמריקאים לישראלים, רק לאמוד את החוויה של השוטר האמריקאי, לא בהשוואה לשוטר במקום אחר. ניסיתי לטעון (או לפחות לנחש ניחוש מושכל) שהשוטרים האמריקאים כנראה לא חשים סיכון מיוחד, למרות ריבוי הנשק החם. אם כן להשוות לישראל, אני מנחש שתחושת הסיכון דומה, בוודאי לא שבישראל יותר מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הראוי לציין שבישראל - לרוב - אקט תקיפת השוטר והתקיפה שלאחריה מוגדרות מראש על רקע לאומני כאשר המפגש מייחס זאת, מה שגורם לתהודה הציבורית להבלע בתוך האתוס הלאומי ולא האזרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקיפות שוטרים רבות הופכות להיות כאלה אחרי שהשוטרים הכניסו מכות למישהו שצילם אותם בפשלה או סירב לעזוב מקום סתם כי השוטר רצה, עימות ורבלי בהפגנה וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מאד נזהר עם הגדרת החוויה הממוצעת של שוטר אמריקאי. כמו שראינו גם עם הקורונה - זו ארץ מאד גדולה עם המון מאפיינים לא הומוגניים. ולכן המספרים הממוצעים מסתירים יותר משהם מגלים. הייתי מניח, למשל, שהחוויה של השוטר השיקגואי או הניו-ג'רסיי הרבה יותר גרועה משל שוטר ישראלי, אבל אנ י בטוח לגמרי שישי תת קבוצת של 10 מיליון באוכלוסיה האמריקאית (או הרבה כאלה אפילו) שהחוויה של השוטרים שלה דומה לשוטרים הישראליים ואולי אפילו טובה ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איני טועה שוטר אחד לפחות נהרג בהתקלות עם פושעים בדויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK. והנה YNET מלפני כמה ימים רצח 2 שוטרים בגל המחאה האחרון. אפרופו מחתרת הבוגאלו, נדמה לי שעוד משהו ייחודי לארה"ב זה הטיפוס של הטרוריסט החובבן. להבדיל מן הטרוריסטים המקצועיים (הבריגדות האדומות, באדר-מיינהוף, ה-IRA וכאלו, שירדו למחתרת והפכו לטרוריסטים מקצועיים, יש בארה"ב כל מיני תנועות של טרוריסטים בשעות הפנאי KKK, אנטיפה). האסוציאציה שלי היא למחתרת ה-Weather Underground משנות ה-60 שיצאה מהתנועות של דור ילדי הפרחים ועסקה בהטמנת פצצות במשרדי גיוס. נזכרתי בהם מפני שראיתי סרט המבוסס על ספרו זוכה הפוליצר של פיליפ רות פסטורלה אמריקאית [ויקיפדיה]. רות חותר שם בציניות ובארסיות תחת דמותה המלאכית ושוברת הלב של מרי סויד ויוצר דמות מפלצתית של רדיקלית מטמינת פצצות ורוצחת המסיימת את חייה כשהיא מקבלת על עצמה את עקרונות אי האלימות של הג'יאיניזם ההודי האוסרים עליה לפגוע אפילו בחיידקים ויצורים שאינם נראים לעין. רות היהודי המתוסבך יצר את הדמות הזוועתית ההיא כנמסיס ותג מחיר של ההתבוללות היהודית בחברה האמריקאית. מעניין איך כל אותם טרוריסטים מפלצתיים-מלאכיים המככבים בספרות הופכים במציאות לדמויות רצחניות המונעות מבנאלייה וטמטום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הוכחה למקרה אלימות אחד של אנטיפה שאתה מקביל אותה לKKK ("קיצונים משני הצדדים" היא מפלטו של לאומן המרכז הרדיקלי) או שכרגיל אתה מתעלם מהמציאות ומתעקש להמשיך לשים את המוקד על המחאות (המוצדקות והלגטימיות לצד אלימות לא לגיטימית הפורצת בצידן) במקום בסיבות שהביאו לפריצתן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אנטיפה. פית״ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מוכר. לא זוכר. אני מודע לכך שארגון אנטיפה (אם בכלל ניתן לקרוא להם ארגון) הפך למוקד שנאה של חסידי טראמפ ומנווליו. בשביל ארגון טרור המככב ברשת FOX, הארגון הזה עשה מעט להפליא. אבל דבר דומה ניתן לומר על ה-KKK. לכך, התיחסתי בכינוי טרוריסטים של שעות הפנאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
PETA, שלעתים לא מקפידים על טיפול אתי בבני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הטיעון. יש אכן חשיבות למקום שטופס הטרור באידיאולוגיה של החבורות האלו. מצד שני, אין הרבה תנועות טרור שמצהירות על הטירור כמטרה לעצמה. אני יודע שאנטיפה הפכה למוקד שנאה עבור טראמפ, מטורלליו והרשתות שלהם. בתור "תנועת טירור" הם עשו מעט להפליא כדי להצדיק את התואר. אבל אפשר לומר זאת גם על ה-KKK? התיחסתי לכך בתיאור של טירוריסטים בשעות הפנאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן קצר אחרי שהגעתי ללימודים לארה"ב (1999), חטפתי פנצ'ר במכונית על הכביש המהיר בשעת לילה. עצרתי בצד ורציתי להחליף גלגל, אבל רק אז גיליתי (המכונית היתה חדשה אצלי) שהג'ק בתא המטען מחובר לגוף המכונית בכמה ברגים, ושאין לי מפתח שוודי לפתוח אותם. למרבה המזל הייתי ממש ליד מחלף בכביש, אז עליתי אליו ברגל, ושמחתי לגלות ממש לידי בר פתוח. הברמן הנחמד ארגן לי מפתח שוודי, התחלתי ללכת חזרה למכונית, ואז ראיתי שבינתיים עצרה לידה ניידת משטרה. כשהתקרבתי למכונית, עם המפתח השוודי בידיי, אחד השוטרים בניידת צעק לי משהו שלא הבנתי; ניסיתי להתקרב אליו כדי לשמוע טוב יותר, אבל הניידת עם השוטר הצועק התחילה להתרחק ממני (ברוורס איטי), כך ששוב לא שמעתי, ורק אחרי עוד ניסיון התקרבות או שניים קלטתי שהוא צועק "drop the wrench". כמובן שמייד הנחתי את המפתח על הרצפה, ורק אז הניידת עצרה, ואני יכולתי להתקרב אליה ולהסביר לשוטר מה המכונית שלי ואני עושים שם. החלפתי את הגלגל, החזרתי את המפתח השוודי לבר, והגעתי בשלום הביתה. שנים אחר כך, כשנודע לי על האצבע הקלה (לפרקים) על ההדק של השוטרים האמריקאיים, ועל התוצאות הטרגיות של אי-הבנות תמימות בכאלה סיטואציות, התחלתי לתהות עד כמה הייתי בר מזל באותו לילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שלא היתה כושי , במיוחד עם לבוש ''עממי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתקלות שלי עם שוטר אמריקאי השאירה בי דווקא רושם הפוך. זה היה באחד משני הטיולים שעשיתי בארצות הברית לפני למעלה מעשר שנים. ומעשה שהיה כך היה: אני ואשתי שהינו במלון בעיר אידהו פולס אחרי טיול בפרק ילוסטון. למחרת מוקדם בבוקר היינו צריכים להגיע לנמל התעופה, להחזיר שם את המכונית ולהמריא לעיר אדמונטון שבקנדה. אני לא הייתי בטוח שאצליח להגיע למחרת לנמל התעופה בזמן קצר, כי הדרכים שם נראו לי מסובכות, יש שם איזה כביש מהיר שיש בעיה לעבור מצד אחד שלו לצדו השני, וזה היה הרבה לפני עידן הגי פי אס. לכן החלטתי לצאת בערב למעין סיור מקדים, כדי ללמוד את הדרך, כך שלמחרת לא יהיו לי בעיות. חשבתי על נסיעה של בערך רבע שעה או עשרים דקות, ולכן לא לקחתי אתי אפילו את הדרכון, וגם לא טלפון. תוך זמן קצר ראיתי שהסתבכתי ואיני יודע איך לחזור למלון. זה היה בשעה די מאוחרת בלילה ולא ראיתי בדרך מקומות שאני יכול לעצור בהם ולשאול אנשים. בקיצור, המצב היה ממש לא נעים ולא ידעתי מה לעשות. ואז ראיתי מאחורי מכונית שלפי האורות הבנתי שמדובר במכונית משטרה. הוצאתי את היד דרך החלון, סימנתי לו שיעצור, ונעמדתי בצד הדרך. מכונית המשטרה נעצרה מאחורי. יצאתי והלכתי למכונית המשטרה היה בה שוטר אחד שנהג בה, והסברתי לו שאבדתי את הדרך (מזל שזכרתי את שם המלון). השוטר הזמין אותי להכנס למכוניתו לצדו, הוציא פיסת ניר ושרטט עליה את הדרך שבה עלי לחזור למלון והתחיל להסביר לי איך לנסוע. אבל תוך כדי ההסבר הוא קלט את המצב, עשה איזו תנועת יד, ואמר: סע אחרי. אני חושב שתוך חמש דקות היינו במלון, וכדי להיות בטוח הוא שאל אם זה אכן המלון, ואשרתי שאכן זה המלון. ואז שוב הוא הזמין אותי להיכנס למכונית, והסביר לי שוב בעזרת שרטוט איך עלי לנסוע למחרת, ואכן ממש לא הייתה לי שום בעיה למחרת בבוקר. זהו. חזרתי לחדרנו והיה לי סיפור לספר לאשתי לפני השינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חזרתי לחדרנו והיה לי סיפור לספר לאשתי לפני השינה" - יצירתי מאד, כמעט כמו של ההיא שהסבירה לבעלה מאיפה הגיע אליה מעיל פרוות הצ'ינצ'ילה המפואר. במלים אחרות: ספר לפחות באופן כללי אם הבלונדינית היתה שווה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מקרה קצת דומה אבל הרבה פחות פיקנטי: עצר אותי שוטר כשנהגתי (הוא אפילו צדק, לא עצרתי ב"עצור"), ובאופן טבעי הושטתי את ידי לכיס הפנימי של המעיל להוציא את רשיון הנהיגה עוד לפני שהוא הורה לי לעשות זאת. אבל לא היתה לי שום בעיה להבין את הצעקה המאד החלטית שהוא צעק (Stop right there או משהו דומה) ולהבין את הטעות שלי. כשהנחתי את הידיים על ההגה רווח לי לראות שהוא לא שולף אקדח, אולי בגלל החיוורון העז כבר נראיתי כמו רוח רפאים והוא חשב שחבל לבזבז עלי כדור. כך ניצלו חיי בזכות ההשכלה הרחבה שלי בסדרות פשע אמריקניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הראוי היה שכל מי שמכיר ישראלי שנוסע בפעם הראשונה לארה"ב ומתכוון לנהוג שם יטמיע בו את כללי ההתנהגות: שוטר אמריקאי לא כורז לך לעצור. די בכך שהוא מדליק את המהבהבים כשהוא נוסע מאחוריך, והוא מצפה לעצירה מיידית - לא "כשאמצא מקום נוח לעמוד" או משהו מעין זה. אל תצא מהרכב, שב עם הידיים על ההגה עד שהוא יגש אליך. אם יש אנשים נוספים (ובמיוחד גברים) כדאי מאד שגם הידיים שלהם תהיינה גלויות. חשוב לתקשר אתו: כשאתה רוצה לעצור תאותת כדי שהוא ידע שהבנת אותו. כשהוא מבקש רשיונות, אם אתה במקרה צריך להוציא אותם מתיק או תא כלשהו כדאי להבהיר לו שזה מה שאתה עושה. אם קיבלת קנס או דו"ח אל תתווכח ואל תנסה להתחמק מהתשלום. ויכוח עלול לגרום להחמרת הסיטואציה, אי-תשלום עלול להתנקם בך קשות בביקור הבא בארה"ב. בחברה שבה עבדתי פעם סופר על מקרה ששוטר עצר מישהו שהיה בנסיעה בארה"ב על מהירות באיזו עיירה נידחת. הבעיה היתה שהיה צורך להביא אותו בפני השופט המקומי, הארוע התרחש בשבת והשופט יעבוד בפעם הבאה רק ביום ב'. האיש אמר לשוטר שהוא לא יוכל להשאר עד אז כי יש לו טיסה - ומייד נחשד כמי שמנסה לחמוק מעונשו ונדרש להתלוות לשוטר אל תא המעצר המקומי... לי לא היתה היתקלות משמעותית עם שוטרים אמריקאים (רק עם ריינג'רים בפארק לאומי, שזה מבחינה מסוימת חמור יותר כי כל עבירה בפארק לאומי היא עבירה פדרלית - אבל בסוף לא קיבלתי דו"ח). מה שכן, בטיול כשהייתי מאד צעיר ותפרן היתה לנו נטיה לישון ברכב כדי לחסוך את עלויות הלינה. ערב אחד התקרבנו לניו-יורק וקיווינו שנוכל לישון שם אצל מכרים, אבל שיחת טלפון למכרים לא העלתה הזמנה למרות נסיונות הדייג שלנו. מדינת ניו-יורק היא אחת המדינות היחידות בארה"ב שבהן מותר ללון ברכב שחונה בצד הדרך, ורצינו לנצל זאת - אבל לאורך קילומטרים רבים של פרברים מרוחקים כל השטח שלצדי הכביש היה מגודר ולא היה איפה לעמוד. פתאום זיהינו מרווח של כמה מטרים בין סוף גדר אחת להתחלה של אחרת והצלחנו להכניס לתוכו את האוטו. התחלנו להתארגן ללינה אבל לא עברה רבע שעה ושתי ניידות הופיעו ונעמדו לידנו (באיזור יוקרתי כזה הדיירים מתקשרים מהר מאד למשטרה). השוטרים שאלו בנימוס לאן פנינו (לתפוח הגדול) ומה אנחנו מתכננים לעשות בהמשך הערב (לישון כאן) ואז הם הסבירו לנו שהם דווקא ממש-ממש לא ממליצים לישון שם כי זה לא כל-כך בטוח. אם נבוא איתם הם יביאו אותנו למקום מוצלח יותר. לא יכולנו, כמובן, לסרב להצעה. נסענו בעקבותיהם, הם הכניסו אותנו לעיירה הסמוכה והביאו אותנו לחניון של הפארק העירוני - שם, כך הם טענו, בטוח יותר. בהתחשב בכך ששם דווקא היו שלטים שאסרו ללון במקום אני מסופק אם זה היה בטוח ובעיקר חוקי; אבל, כמובן, מבחינת משטרת המדינה הבטחון שלנו והחוקיות שלנו בפארק עירוני היא כבר לא ממש עניינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם הראשונה שנתקלתי בשוטר בארה"ב היתה בניו-המפשייר. ברגע שהבחנתי בו נוסע מאחורי, הורדתי מהירות ממהר מאוד (בדיעבד, אחרי קבלת הדו"ח, 82 מייל לשעה) למהירות המותרת (כביש מהיר, 65 מייל לשעה), אבל גם הוא האט ולא ניסה לעקוף אותי או לסמן לי שום דבר מעבר לאורות המהבהבים ולא הייתי בטוח אם הוא רוצה שאעצור ואם בכלל מותר לי לעצור בשוליים של כביש מהיר, אז המשכתי לנסוע. הוא נסע אחרי עם אורות מהבהבים כ-10 דקות או רבע שעה, אבל לא הפעיל כריזה או סירנה, ואני התחלתי להרגיש לא נוח, אז האטתי עוד יותר אל מתחת ל-60 מייל בשעה, אבל גם הוא האט, האטתי עוד ולבסוף הוא עקף אותי, התיישר מולי וסימן לי לעצור בצד. עצרתי והמתנתי ברכב, הוא ניגש אלי ושאל למה לא עצרתי יותר מוקדם. אמרתי לו שעד כמה שידוע לי, אסור לעצור בשוליים של כביש מהיר שלא בעקבות מצב חירום או הוראה של שוטר. הוא הסביר לי שהייתי אמור לעצור ברגע שהבחנתי בו נוסע אחרי עם אורות מהבהבים וביקש רשיונות, נתתי לו והוא סיפר לי שחלפתי על פניו כשהוא עמד בצד הכביש (לא הבחנתי בו) במהירות מופרזת כל כך שהוא לא יכול להסתפק באזהרה. הוא הוסיף שאם אני אבחר שלא לשלם את הקנס, אני עשוי להעצר מיידית בפעם הבאה ששוטר יעכב אותי (מן הסתם זה נכון רק לניו המפשייר). הודעת הקנס הושלכה לפח הראשון שראיתי ומאז לא יצא לי להיות בניו המפשייר, אבל נהגתי פעמים רבות בארה"ב בלמעלה מ-20 השנים שחלפו מאז ואפילו נעצרתי לבדיקת רשיונות ועל נהיגה במהירות מופרזת (55 מייל לשעה במקום 45 ב-Blue Ridge Parkway, אבל הוא הסתפק באזהרה) ללא סיבוכים נוספים. אני נוטה להאמין שאפילו בניו-המפשייר כבר חלה התישנות על העבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שההתיישנות על עבירות אזרחיות היא 7 שנים. ההתנהגות האמריקאית בעניינים כאלו די תמוהה. במדינות אחרות (למשל גרמניה), אם אתה חייב משהו למוסדות המדינה, זה עובר לטיפול פדראלי. נניח ואתה זקוק לויזה, כבר בשגרירות יודיעו לך, שלא תוכל להכנס עד שהחוב יוסדר. בארה"ב ברור שלא כך. שם יש מקרים לא נדירים, בהם אדם נדרש לשלם את חובו בנחיתה ומועלה אחר כבוד על מטוס חזרה. לרוב, אם אתה חייב מס הכנסה בפנסילבניה, אפאחד בשה"ת בניו-יורק לא יודע על כך. יכול להיות שזה קשור למאבק הכוחות ההיסטורי בארה"ב בין הקונפדרציה לבין הסטייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לי מספר התקלויות עם אוכפי חוק בחוף המערבי בשני טיולים שעשיתי שם בשנות התשעים. כולן הסתיימו בטוב. במרכז היפה של סן דיאגו הלכתי לאיבוד, ושוטר עצר אותי כי נסעתי בלי משים נגד כיוון התנועה. הוא היה חביב מאוד ונתן לי כיוונים למלון. טוב שהוא לא עשה לי בדיקת אלכוהול. בעליה לאיזה הר בסקויה פארק או סביבתו עצר אותי ריינג'ר על נסיעה במהירות מופרזת (המהירות המותרת היתה 30 מייל, בשלטים שחזרו על עצמם כל כמה מאות מטר). הוא כעס עלי כי אני מפריע לסביבה או משהו, ביקשתי סליחה והוא נתן לי ללכת עם אזהרה. בלוס אנג'לס קיבלתי דו"ח חניה מפקחית עירונית כי עצרתי בתחנת אוטובוס. לא היה לי מושג שזו תחנת אוטובוס כי היה רק ספסל על המדרכה, בלי עמוד ובלי סימון שפה. המנוע היה פועל ואנשים היו באוטו (עצרתי רק כדי לצלם מגרש מכוניות משומשות שכולו קורבטים). הפקחית התעקשה לתת לי את הדו"ח. שלחתי מכתב נרגש לעירית לוס אנג'לס (ניתן לערער רק אחרי התשלום) והם החזירו לי את הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שזה כל כך נפוץ לישראלים מהאייל להיעצר על-ידי ריינג'ר בפארק ("קודאכרום" ביוטה, אאז"נ1, 40 מייל לשעה כשמותר 25, כל כך התפעמתי מהנוף שלא שמתי לב למהירות. אחרי שעצרתי והוא מאחורי כרז לי דברים במגאפון, לחלוטין לא הבנתי אותו, בסוף הוא בא ודיבר איתי מקרוב), ולצאת באזהרה מנומסת. 1 למרות מה שאפשר לחשוב, לא מדובר בקשר ציני בן תאגיד לנכס ציבורי. יש קשר, אבל לא ציני במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לריינג'רים מין קטע כזה שהם לא מוטרדים מהאפשרות שתעשה תאונה כשלעצמה, רק מהנזק לפארק. הריינג'ר שעצר אותי לא חשש מכך שאתנגש ברכב אחר, רק מכך שאני עלול לדרוס בעל חיים כלשהו. בסקוטלנד פעם עצרתי בדאבל פארקינג באיזושהי כיכר כדי שאשתי תוכל להכנס רגע לסוכנות כרטיסים ולקחת עבורנו את הכרטיסים לשייט שהזמנו. לא חסמתי אף אחד ולא הפרעתי לאיש, אבל תוך דקה וחצי נקשו על החלון שוטר ושוטרת (שמסיירים רגלית!) וביקשו בנימוס תקיף להתנדף משם. נאלצתי לעשות רונדלים עד שאשתי יצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אם קיבלת קנס או דו"ח אל תתווכח ואל תנסה להתחמק מהתשלום. ויכוח עלול לגרום להחמרת הסיטואציה הנה טקטיקה מעניינת להתחמקות מדו"ח, אבל לא נראה לי שהיא תעבוד לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרפתית שלי לא מספיק טובה כדי לחקות את דיאנה קרוגר, אם כי הרגליים שלי בהחלט מתאימות. אני לא זוכר אם זה היה קונרד לורנץ או דזמונד מוריס שבאחד הספרים נתן עצות מה לעשות כששוטר עוצר אותך בצד הדרך. בשעתו - וזה היה מזמן - יישמתי את השיטה וזה הצליח (אולי אפילו פעמיים, אני לא בטוח), אבל אני חושב שהיום זה כבר בלתי אפשרי כי חלק מהעניין היה לצאת מהאוטו. בד"כ, הוא אמר, מוטב להשאר בעמדה נחותה כמו ישיבה מול בעל סמכות שעומד מולך, אבל ישיבה במכונית יוצאת מהכלל הזה ומוטב לצאת החוצה מהטריטוריה שלך אליו. אלמנט אחר שהוצע שם אני כן מיישם וגם זה הוכיח את עצמו כמעט1 תמיד עד כה: אני לעולם לא מתווכח או מנסה להצדיק את עצמי אלא נוקט בשיטה של זאבים טלואים: נשכב על הגב וחושף את הבטן והצואר לזכר או נקבת האלפא שמולי, כלומר אומר בהכנעה "את/ה צודק/ת, הייתי לא בסדר". ____________ 1- הדו"ח האחרון שקיבלתי ליד היה לפני כארבעים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בארבעים שנה האחרונות קיבלת ליד אפס דו"חות, אבל מתוך כמה פעמים שעצר אותך שוטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"נ פעמיים. כשהייתי צעיר קצת יותר, כולל פעמיים שנסעתי על קטנוע בלי קסדה: באותו זמן קסדה היתה חובה רק בשטח בין-עירוני, ובדרך מביתי לחוף ים היה קטע בין-עירוני קצר שלא הצדיק, לדעתי, את הטירחה שבקסדה ובמיוחד את תוית ה"יורם" שהתלוותה אליה. (מובן שאני מודע לכך שאין מובהקות סטטיסטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה האחרונה עבדה גם בשבילי איזה פעם-פעמיים. הזכורה במיוחד - עצרו אותי על מהירות אי שם בדרום הכינרת (למרות שכשאתה נוסע סביב הכינרת הכל נראה כמו כביש בין עירוני של 70, בעצם אתה חולף דרך שטחים מיושבים שבהם זה 50). יצאתי, התנצלתי, אמרתי אתה צודק, אבל אני מבאר שבע ולא מכיר כאן את הכבישים - והוא נתן לי ללכת. אני בעיקר אוהב להיזכר בזה כי זה מעלה באוב זמנים רחוקים של נסיעות עם חברים לקמפינג בכינרת. לגבי דיאן קרוגר: א. המבטא הנאצי כשאיש שירות מעצבן אותך נראה לי מאד הולם. ב. גם בפעם המיליון אני עדיין תמה על הרגישות המוזגמת של האמריקאים לקללות בשידור חי. WTF? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי דיאן קרוגר צריך חלוקת קשב של טייסים כדי להקשיב למה היא אומרת עם כזה עומס סנסורי. אם אני הייתי השוטר היה אבוד לי. בדיוק אתמול שמתי לב שאפילו בסדרה לוציפר, שמנסה להיות מחוצפת, כשהוא שר את Creep החליפו את ה Fucking special ב very special. לך תבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח... כן, נראה שזה לא מתאים לכל אחד. נראה שבארה''ב יש גם חשיבות לסוג הרכב ולא רק לצבע עורו של הנהג. הטיפ שאחותי (תושבת ארה''ב) נתנה לי אז בקשר ללינה במוטלים היה לבדוק איזה מכוניות חונות במגרש החניה של המוטל. אם יש הרבה פיקאפים- לעבור הלאה, אם יש משפחתיות רגילות- להכנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתבייש לך, פיקאפפוב עלוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד תהיתי לגבי השם הזה - בלי לבדוק המקור שלו נשמע די סליזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב, ומייד אלך לבדוק, שזה בסך הכל משאית משלוחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן משהו כזה Meaning "small truck used for light loads," 1937, is shortened from pickup truck (pickup body is attested from 1928). The notion probably being of a vehicle for use to "pick up" (feed, lumber, etc.) and deliver it where it was wanted. עד שנות ה 50 הפיקאפ באמת שימש רק לעבודה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בכלל הבדל בין רכב פיקאפ לבין מה שניקרא בעברית טנדר ? נראה לי אותו דבר, אולי חוץ מהכיסוי האחורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו הדבר. טנדר [ויקיפדיה] אצלנו הוא פיקאפ באנגליה וארה"ב, Ute (קיצור של יוטיליטי) באוסטרליה וניו זילנד, ובאקי בדרום אפריקה. על פי האקדמיה, שמו בעברית הוא מטענית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אבן נגולה מבלי. הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראלי אמריקאי-במקור שהכרתי פעם נהג לפזם לעצמו בחיקוי אלביס ''לאב מי טנדר, לאב מי ג'יפ''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |