בתשובה לנדב, 12/05/20 0:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר הרביצו לך הרבה פה על הפוסט הזה, אבל צר לי, אני נאלץ להצטרף לזובור עם עוד כשל אחד שאני רואה כאן. "כמובן, אנשי יפת יכולים לנסות למנוע את כיליון הטבע לא מתוך כבוד לטבע אלא מתוך חשש להשרדותם. אבל המציאות מראה שאם זהו המניע היחיד, אם האדם ישמור על הסביבה רק מתוך רצון לשרוד - הוא ייזכר לפעול מאוחר מדי ומעט מדי.". אוקיי, נכון, אבל המציאות גם מראה שאנשי יפת לא מספיק רוצים להתאזן עם אנשי חם או עם החם שבתוכם. אתה מציע חינוך כמכשיר שיגרום להם להשתנות בכיוון התיקון השני, אבל אם זה אפשרי, למה לא אפשרי חינוך שיגרום להם להשתנות בכיוון התיקון הראשון (לשמור יותר על הסביבה לטובתם-הם לפני שמאוחר מדי ומעט מדי)? אני כנראה מסמפט יותר מהאייל הממוצע את הרוחניקים אוהבי הטבע. מצד אחד אני חושב שהמטאפיזיקה שלהם היא קשקוש, ולפעמים כשהם מרצים אותה בא לי להתפוצץ; וכנ"ל בא לי להתפוצץ לפעמים מהעוולות האינטלקטואליות שהם עושים למדע. מצד שני, בשאר הזמן רובם (אלה שיצא לי לפגוש או לקרוא) מאוד נחמדים, אני מעריך אותם על התועלת הגדולה שהם מביאים לסביבה ולאנושות (ולו בדרך של הקטנת הנזק האישי של עצמם וסובביהם), והאהבה שלי עצמי לטבע היא בהחלט כתכלית לעצמו, לא רק כמכשיר עבור האדם, כך שנעים לי לשוחח איתם על הרבה עניינים. כנגד זה, הרבה אנשים מסביבי ששותפים לתפישת עולמי הרציונליסטית, לפעמים בא לי להתפוצץ מתרבות הצריכה והאנוכיות שלהם. אני לא יודע למה כתבתי את זה, אבל אולי זה קצת רלוונטי למהלך הבא: אתה יכול לנסות לטעון שיש יותר עוצמה ממטית לכיוון השני, כלומר יש לו יותר סיכוי להזיז יותר אנשים בכיוון הזה. אולי. אבל ככל שהדבר בידי, אני מעדיף לחנך אנשים בכיוון שמבוסס על אמיתות, ולא בכיוון שמבוסס על פרכות, גם אם הן יותר טובות בלהניע אנשים לפעולות מועילות. ממילא אני לא בטוח שהן יותר טובות. יש אכן חלק מסוים באוכלוסיה שהוא "רוחניקי אוהב טבע", אבל לא ברור לי שהוא גדל מאוד מהר, ושפוטנציאל הגידול שלו גדול במיוחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסר דאגה. כמה טכנוכרטים עם מבט דו מימדי על המציאות זה לא מה שישבור אותי. יש כאלה בכל מקום, זה מתחלואי העידן ה(פוסט) מודרני. עמית ורשיצקי כתב באופן מאלף על מות הרוח ועל השטחיות המחשבתית של דורנו ב"הארץ" בשבת האחרונה: http:////www.haaretz.co.il/hblocked?returnTo=https%3...http:// וסוד קטן גם אני הייתי כזה כך שאני יכול להבין. *לא בקטע של להעליב חלילה כן? אבל אם אני רוחניק אז אתם טכנוכרטים, נראה לי פייר אינאף, מותר לי קצת להחזיר* "אתה מציע חינוך כמכשיר שיגרום להם להשתנות בכיוון התיקון השני, אבל אם זה אפשרי, למה לא אפשרי חינוך שיגרום להם להשתנות בכיוון התיקון הראשון (לשמור יותר על הסביבה לטובתם-הם לפני שמאוחר מדי ומעט מדי)?" יכול להיות. אני פשוט נוטה להעדיף פתרונות על הצד העמוק יותר, ולא פתרונות על טהרת האינטרס המיידי, יש לי רושם שהם מחזיקים יותר זמן. וחוץ מזה - אני באמת רואה תכלית בטבע, לא רק כאינטרס. זה נשמע קצת פרדוקסלי, אבל אולי הדוגמא הבאה תבהיר: עסקתי כמה שנים בהוראה פרטית של ילדים. כשחיפשתי יעוץ על איך אפשר להרוויח מזה יותר כסף, אדם חכם ומנוסה יעץ לי כך: כדי להרוויח כסף ולהפוך למורה מצליח, אתה צריך באמת ובתמים לאהוב את הלקוחות שלך, כלומר את הילדים, אתה צריך שבאמת יהיה אכפת לך מהם ולא מהכסף. וזה נכון. זה נשמע פרדוקס - או שאכפת לך מהילד או שאתה עושה את זה בשביל כסף. אבל באופן מעניין זה לא. אלו שני דברים שהולכים יחד. כדי להרוויח כסף - אתה צריך שכסף לא תהיה המטרה שלך. בהיי טק זה כנראה לא נכון... אבל כשעובדים עם אנשים זה הרבה פעמים כן. אז ככה אני חושב על נושא הטבע-השרדות. לא יודע איפה המוטיבציה הראשונית שלי ומאיפה היא באה, מהרצון לשרוד או מדאגה לטבע. אני יודע ששניהם חשובים. בפסקה הבאה אתה מבלבל אותי. אתה אומר שאתה כן אוהב את הטבע כתכלית, אבל אז אתה מכנה את התכלית הזאת פרכה. למה אתה חושב שלתת ערך לטבע זו לא אמת? האם גם זכויות אדם בעיניך זו פרכה? ראית פעם זכות? אתה יכול להוכיח לי בניסוי מדעי שכל בני האדם נולדים עם זכות בסיסית לכבוד ולחיים? לא. אבל זה לא אומר שכל הדברים האלה אינם אמיתות. להיפך - הם יותר אמיתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להעיר שלפחות בחוויה האישית שלי, אחרי כמה עשרות שנים בהייטק לסוגיו, המטרה היומיומית שלי כשאני בא לעבודה היא שיפור והוצאה של מוצר טוב יותר ואיכותי יותר. וגם אם לא בעיקר ליהנות על הדרך. בכסף דנים פעם בשנה בשיחה השנתית - ולכן חשוב לצאת ממנה מרוצה מספיק כדי לשכוח מזה עד לשיחה הבאה - ומעבר לזה זה פחות מעסיק את הדעת. לזכויות אדם יש סובייקט שהן מוענקות לו - והרווח שלו מהן מורגש ומדיד. לתכלית שאתה מנסה לתת לטבע כמכלול אין סובייקט. אין מי שיהנה ממנה. לפחות לא כל עוד אתה לא פורט אותה לחיות כאלה ואחרות. מעבר לזה, יש לי גם סנטימנט לא מוסבר לטבע כשלעצמו, אולי כי בין השאר אני חושב שגם אני ואתה חלק מהטבע. ההפרדה בינינו היא מלאכותית, ולכן גם יוצרת סיבוכים תכליתיים. מבחינת הטבע אנחנו טבעיים בדיוק כמו טי-רקס. גם כשאנחנו נוסעים במכונית של טסלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התחרטתי על מה שכתבתי על ההי-טק אחרי ששלחתי את ההודעה. הגיוני שגם שם הכי טוב זה פשוט לרצות לעשות את העבודה הכי טובה שאתה יכול, ולא לעבוד רק בשביל הכסף (אם כי כמובן שגם הוא חשוב מאד). לגבי רווח מורגש ומדיד... אפשר לפתוח את זה אם בא לך. אני חושב שלא באמת ניתן לקיים מוסר כלשהו בלי הנחות יסוד מטאפיסיות. כל מוסר חייב להוביל בסופו של דבר ל''טוב כשלעצמו'' מטאפיסי, שאותו אי אפשר להצדיק - הוא טוב מפני שהוא טוב. המונח הזה, הטוב כשלעצמו, זה לא סלוגן של היפים בסדנאות ויפאסה, זה אפלטון ואריסטו, אבני היסוד של תרבות המערב. המציאות היא לא מבנה רציונלי קר, טיעון רציונלי זה לא מילה נרדפת לטיעון טוב. כל מוסריות מקורה בתחושה, ברצון, ורק אז הרציונליות מגיעה, החלק הרציונלי אצלנו לא אמור לבטל את החלק החש הוא אמור להכווין אותו, לווסת ולארגן אותו. רק עם שילוב טוב בין האפוליני לדיוניסי אפשר לקיים מוסר. הניסיון הליברלי להתעלם מהמטאפיסיקה הוא ניסיון ערל, מחליש, בעבר זה אחד מהדברים שדחפו אנשים לצעוק ''דם ואדמה'' - ונראה שממש עכשיו זה קורה שוב. אתה מנסה לבטל את הדיוניסי - הוא יחזור אליך בכל הכח עם הפנים הכי מכוערות שלו. בקיצור - אי אפשר לבסס מוסר על שיקולים תועלתניים בלבד, היסודות חסרים, והמבנה יקרוס. אתה מתייחס לאהבה שלך לטבע כאל סנטימנט בלתי מוסבר, מין תופעת לוואי מביכה - אבל זה לא, זה הבסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שכבר פתחתי אז למה לא לחפור עוד טיפה? במובן הזה - יש למוסר משהו במשותף עם המדע. גם המדע מושתת על הנחות יסוד שהוא לא יכול להוכיח. אין שום ניסוי מדעי שיכול להוכיח שהמציאות קיימת באמת, או שהחוקים שהיו נכונים אתמול יהו נכונים גם מחר. אלה הנחות יסוד שמקורן בתחושות שלנו, באופן שבו אנחנו רואים את העולם כפי שהסביר קאנט. אז האם אי אפשר להגיד שהמדע מושתת "בסך הכל" על תחושה? נראה שאפילו כאן, האפוליני (הרציונלי) אינו יכול להתקיים ללא הדיוניסי (הלא רציונלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי ש'המציאות קיימת באמת' היא פרשנות שהמדע (שכידוע עונה על 'איך' אבל לא על 'למה') לא נצרך לה כדי להסביר את המידע הנמדד. אם המציאות מתנהגת כפי שהתנהגה תמיד, אבל היא 'לא קיימת באמת'1, מה זה משנה למי שנמצא במציאות הזו? ב. אני שומע הרבה על הנחת האינדוקציה, ומה שאני אומר עליה זה - מדע זה לא (רק) מתימטיקה. עד עכשיו ההנחה הזו הוכיחה את עצמה אלפי שנים ובמיליוני ניסויים, אז היא הנחת עבודה סבירה ותקפה שנותנת תוצאות מצוינות. אז כן, *אי אפשר* להגיד שהמדע מסתמך בסך הכל על תחושה. כמו ההבדל בין מדע ואמונה - אם אני אתן לך סם משנה תודעה שישנה את התחושות שלך באופן מונומנטלי ל-24 שעות, המדע לא ישתנה. גם לא אם תפסיק להאמין בו. 1 מה זה אומר לעזאזל? לגבי מי היא לא קיימת באמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המציאות כולה אינה אלא אשליה מחוכמת אז המדע חסר ערך. אתה לא יכול להוכיח שהחימום של המים גרם להם לרתוח. אתה בכלל לא יכול להוכיח שהם רתחו. גם אם תקבל אותה תוצאה מיליארד פעם זה לא יוכיח כלום. תאמר, זה מביא לתוצאות? מניין לך שהתוצאות אמיתיות, אולי הן אשליה? אין למדע שום יכולת להוכיח את עצם תקפותו בכלים מדעיים - זה משול לאדם שמנסה לרחף על ידי משיכת המגפיים שלו למעלה בעצמו. כפי שאמר קאנט, זו פשוט הדרך שבה אנחנו רואים את העולם. דרך משקפיים של סיבה ותוצאה, ואנחנו יכוליםפ לחקור רק את ההתרשמויות האלה שלנו. וזו, לדעתי, דרך מסורבלת להגיד "תחושה". אין בהודעה שלי שום ניסיון להמעיט בערך המדע, הוא כלי נהדר וחשוב כל עוד הוא נמצא במקומו. "אם אני אתן לך סם משנה תודעה שישנה את התחושות שלך באופן מונומנטלי ל-24 שעות, המדע לא ישתנה. גם לא אם תפסיק להאמין בו." תוכיח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קל להראות (אין הוכחות מחוץ לעולם המתימטי), מיליוני אנשים, כולל מדענים, לקחו סמים משני תודעה וקמו למחרת בבוקר לאותו מדע. מה זאת אומרת התוצאות אמיתיות? אם אני אפיל לך פטיש 5 קילו על הרגל, תרגיש היטב את התוצאה, ואני מבטיח לך שגם בפעם הבאה שאפיל זה יכאב. עכשיו, המדע מסביר לך שהפעם הבאה זה יכאב, ואם תזיז את הרגל זה לא יכאב. עד כמה רלבנטית הוכחת האינדוקציה או האם זה 'אמיתי' להחלטה שלך? זו המשמעות של סיבה ותוצאה. אם אתה רוצה שלא יכאב לך - תזיז את הרגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מוסריות מקורה בתחושה, ברצון" - יפה, אלה (ומושגים אחרים בתגובתך) הם בדיוק המושגים שרלבנטיים לאדם, בעל המודעות, ולא רלבנטיים להרים, נחלים, לעצים כנראה וחיות זה מסובך. ולא כל מוסר חייב להגיע לטוב כשלעצמו מאפיסי. הרי לך אקסיומה אפשרית לתורת מוסר: אקט מוסרי הוא כזה שמקטין את הסבל. עכשיו תבנה על זה מודלים ענפים לעייפה. האהבה שלי לטבע איננה סנטימנט לא מוסבר. האדם הוא תבנית נוף מולדתו ותרבותו - אני אוהב גם את העיר שגדלתי בה, וגם את העיר שבה אני מתגורר כעת, וחלק ניכר מהחינוך מתבסס על טיולים בטבע, היכרות עם עולם החי והצומח ועוד כהנה וכהנה. אני גם מודע מאד לכך שהטבע מספק את מזוני, מזג האויר שלי, וחשוב מאד לרווחתי ולרווחת צאצאיי. אני גם מודע לזה שיש המון קשרי גומלין בין חלקים ואזורים שונים בטבע, גם המרוחקים ממני ביותר, וברור לי מאד שפרפר שמפסיק לעופף בסין2, דבורה שמפסיקה לאבק בנברסקה וסרטן קריל שמפסיק לשחות בחופי האוקיינוס השקט יכולים להשפיע באופן מכריע על מעטפת החיים שלי. ___ ודייק: ההודים עשו ויפאסנה כבר בתקופתם של אריסטו ואפלטון. 1 שלא לומר עטלף, ברוח ימים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" יפה, אלה (ומושגים אחרים בתגובתך) הם בדיוק המושגים שרלבנטיים לאדם, בעל המודעות, ולא רלבנטיים להרים, נחלים, לעצים כנראה וחיות זה מסובך." האם אמרת כאן שערכים ומוסר בלעדיים לאדם? אני מסכים לגמרי. " אקט מוסרי הוא כזה שמקטין את הסבל." הסבל של מי? שלך? זה כבר לא ערך זה ביולוגיה ומשותף לכל בעל חיים חש. כנ"ל, אולי, לגבי משפחתך הקרובה, גם את זה יש לנו במשותף עם חלק מהחיות. למנוע סבל מכל בני האדם? מטאפיסיקה לשמה. שום רציונליות ריקה לא תוכל להוכיח שאסור לי לפגוע באנשים כדי לקדם את עצמי. זה בהחלט טוב כשלעצמו, ואפילו לא כזה שמשותף לרוב התרבויות שהתקיימו אי פעם. אתה מנסה להשתית את כל המציאות על רציונל. מציאות כזו היא מציאות חלשה, חסרה, ריקה, מתה. החסרון של עמוד שדרה מטאפיסי הוא הגורם ללא מעט צרות בעידן הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבל הכללי (בתור בסיס לתורת מוסר). הסבל הוא אולי ביולוגי, אבל הערך בהקטנתו הוא מוסרי (קצת טאוטולוגי, אני הגדרתי אותו כבסיס אפשרי לתורת מוסר). אם תחליט לפגוע באנשים אחרים זו החלטה אישית שלך, וההחלטות שלך יכולות בקלות לא לעלות בקנה אחד עם תורת המוסר שלך, זה קורה יום יום. אבל זה לא סותר את העקרון. וכמובן, מעבר לאקסיומה אפשר להרחיב לתורת מוסר שכלפי כל פרט נותנת עדיפות בסולם כלשהוא לסבל האישי מול הכללי, והיא דועכת לפי המרחק. אם הפונקציה הזו לינארית או ריבועית או אחרת זה כבר ענין לדיון (או לתורות מוסר שןנות), אבל כולן לגיטימיות ונראות לי די רציונליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי לא ברור, סליחה. אהבת הטבע כשלעצמו וכתכלית אינה פרכה (וגם לא אמת; היא ערך). תיאוריות (הוסף מרכאות לפי הטעם) דוגמת השערת גאיה [ויקיפדיה] הן הפרכות שאני מדבר עליהן. וגם מה ששמת בפי חברת חם, "לכל בעל חיים, לכל עץ ואפילו לכל הר וסלע יש נפש ייחודית משלו, וכל אחד מהם הוא חלק מהמארג הכולל, חלק ממערכת החיים שהיא כולה אורגניזם אחד חי ונושם הנמצא באיזון עדין שאין להפר אותו.". אני חושב שלא התכוונת לזה כהשערה סבירה בעיניך; אני מכיר אנשים רבים שייתפסו לתיאור הזה ויאמרו "כן, זה בטח נכון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין השטחיות המחשבתית של בני דורנו, אין ספק שזה המשך התהליך המנוון שהתחיל לפני זמן לא רב תגובה 233325 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר שהתהליך התחיל לפני זמן לא רב אתה מתכוון (לפי הציטוט שמופיע בהמשך הפתיל שם) שלפני זמן לא רב אתה התחלת להאשים את הנוער בכל הצרות? כי אני הייתי עד עכשיו תחת הרושם שכשזקן השומרים אברהם שפירא השמיע את אמרתו המפורסמת אודות הנוער, הוא בסך הכל ציטט מה ששנע בצעירותו ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, אפשר לבטל ככה כל ביקורית על כל החברה לא? נכון, תמיד המבוגרים חיים בתחושה שהנוער מתקלקל, אבל זה גם נכון שחברות משתנות לטוב ולרע וצריך להצביע על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מדען או מהנדס הייתי אומר: השאלה היא לא כמה פעמים אמרו את זה, אלא כמה פעמים זה היה נכון. אולי זה נכון תמיד?1 אולי זה נכון לעיתים, ואז אפשר לדון בהאם זה נכון כרגע לפי מה שלמדנו מהמקרים בהם זה היה נכון בעבר? 1 החוק השני של התרמודינמיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם הקודמת שנזכרנו בנוסטלגיה האשורית זה היה בעקבות תגובה 624490 על הפרק השני בספר של דויטשר על שפה. שם, אחרי שהוא מציג איך כל דור מתלונן על השפה הקלוקלת של הדור הצעיר, ומאידך מציין שהשפה של השימפנזים, עד כמה שאנחנו יודעים, לא מצטיינת בעושר, עדינות וניואנסים, אין מנוס מהמסקנה שהיה רגע כלשהו בתולדות האנושות שבו דיברו בשפה מופלאה, עדינה, עשירה ומדויקת מאין כמוה; והרגע הזה היה ונגמר בדיוק לפני שהתחילה ההיסטוריה המתועדת. בהחלט ייתכן שבאותו זמן גם אנשים היו כלילי מעלות משכמם ומעלה מכל יתר הבחינות. 1 למען מי שלא קרא את הספר חשוב לציין כאן שזה תיאור סרקסטי, דויטשר ואני לא חושבים כך לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שבהרבה מיתולוגיות (ובהרבה ספרי פנטזיה שונים) יש מיתוס של השפה ''האמיתית'', הקדומה, זו שבה הדברים נבראו או שבה נקבע להם שם שביטא את מהותם האמיתית. לעתים קרובות המשמעות היא שלמי ששולט בשפה הזו או יודע את השמות המקוריים יש כוחות שהוא יכול להפעיל על האוביקטים. אולי הגעגוע של המעמדות הגבוהים באירופה של ההשכלה אל הלטינית והיוונית גם הוא שיקוף של אותו סנטימנט - בלי הכוחות המיסטיים, אבל עם אמונה בכך שהשפות האלה נעלות במובן כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה לגמרי מפספס את הטיעון שלי - אתה גוזר מהתלונה על המצב במציאות, ואני טוען שבלי לבדוק קורלציה בין התלונה למציאות, אין לנו שום יכולת לשפוט את נכונות התחונה, חוץ משתי הקיצוניות 'כולם מקטרים סתם והכל נפלא בעצם' ו-'פעם חפני ההיזטוריה היה נפלא ומאז רק מתדרדרים'. לדוגמה, ייתכן ובימי הביניים הגעגוע לשפה הרומית העשירה היה נתמך מציאות, אבל באמצע המאה העשרים הגעגוע לזה של המאה ה-19 היה מופרך. והרי מאד סביר שיש יכולת לשפוט שפה בכלים כמותיים של עושר, מגוון, דיוק, חידוש וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאד סביר שיש יכולת לשפוט שפה בכלים כמותיים של עושר, מגוון, דיוק, חידוש וכן הלאה" האמת, זה נראה לי פרויקט מסובך. נתחיל מאיך תוחמים "שפה". הדרך היחידה הסבירה שאני רואה, לצרכינו, היא באמצעות אוסף ההיגדים שנאמרו קהילה מסוימת במשך פרק זמן מסוים, ועקרונית אפשר באמת למדוד או לדגום אותו. אבל מה הלאה? איך משווים שפה לשפה, קהילה X1 בפרק זמן T1 לקהילה X2 בפרק זמן T2? יש הבדלים שרירותיים במקבצי הצלילים ("כלב" לעומת "דוג"), שהם לא מעניינים. הבדלים מעניינים יותר בין השפות יהיו אלו שנובעים מזה שהקהילות השונות בזמנים השונים משתמשות (השתמשו) בשפה כי לתאר דברים שונים וכדי לגרום זה לזה לפעולות שונות. מה אתה עושה עם ההבדלים האלה? האם אתה משער שיש שפות (כאמור, קהילה X בתקופה Y) שבה אנשים יותר מתקשים להעביר לרעיהם רעיון מסוים שעקרונית רעיהם יכולים להבין, בהשוואה לשפה Y, בגלל ששפה X פחות איכותית מ-Y? אין לי מושג איך לבדוק, והניחוש חסר התימוכין שלי הוא שלא במידה משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שיש שפה ובה אלף מילים, ושפה ובה מאה אלף מילים. ונניח שבשתי הקהילות שרלוונטיות, אחת דוברת שפה ראשונה והשנייה את השנייה, האדם הממוצע משתמש בעשיאית מהמילין בשפה, והסופר הממוצע בחמישים אחוז. נמשיך ונניח שלכל אלף המילים בשפה הראשונה יש מילים מקבילות בשנייה. האם היית יכול לומר שאחת השפות יותר מורכבת ועשירה מחברתה? אם כן, מכאן והלאה נשתמש בערך הביניים שייתן לנו קריטריונים למקרי ביניים פחות מובהקים. אם לא, אז אין בינינו הסכמה על העקרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתמקד, ברשותך, בשפה המדוברת, ואחר כך נעבור לכתובה? (או אם אתה מעדיף ההפך אז ההפך, אבל אני בינתיים מתחיל מהמדוברת). בכל מקרה, אני רוצה להתעלם מהגודל שאתה מניח, "כמה מילים יש בשפה" בנפרד מ"בכמה מילים משתמש האדם הממוצע". ממש קשה להגדיר "כמה מילים יש בשפה", וזה בוודאי לא רלוונטי לשאלה "איך הנוער היום מדבר". אז נקפוץ ישר לגודל היותר מוגדר, "בכמה מילים מתשמש האדם הממוצע", או החלף כרצונך ממוצע באחוזון התשעים או התשעים ותשע, למרות שבאמת כדי לשפוט את איך שהנוער היום מדבר כדאי לדבר על הנער הממוצע או האחוזון השבעים וחמש לכל היותר. אז נניח שבקהילה C1 בתקופה P1 שנמשכת חודש, הנער הממוצע משתמש באלף מילים, ובקהילה C2 בתקופה P2 שנמשכת אף היא חודש, הנער הממוצע משתמש בחמשת אלפים מילים. אני לא יודע עד כמה מוצדק לטעון מכאן משהו על שפה 1 לעומת שפה 2, כש"שפה" כאן היא עברית או אנגלית וכו', אבל דווקא יש כאן כיוון טוב לטעון ששפת הנוער ב-C1 דלה יותר משפת הנוער ב-C2. מעניין אותי אם באמת עשו מחקרים כאלה, זה דווקא מעשי ומה שלא יהיו התוצאות הן יהיו לדעתי מרעישות. האינטואיציה שלי היא שלא יהיו הבדלים גדולים בין קהילות (תשווה קהילה מערבית של תקופתנו עם קהילה של ציידים לקטים; כאן יהיו יותר מילים של טכנולוגיה, שם יותר מילים של טבע). אבל גם זה מסתבך. "מילים נפרדות" זה לא משהו אוניברסלי בשפות. שפות מדוברות מורכבות מצירופי צלילים, שהחלוקה שלהן ל"מילים" היא במידה מסוימת שרירותית. ("של הם" שתי מילים, "שלהם" מילה אחת?). אבל עזוב אפילו את זה. גם אם נניח מילים, הן הרי מצטרפות זו לזו; נראה לי ברור שבעזרת צירופים של מילים ממאגר קטן אפשר להגיע לאותו עושר ודיוק של מילים ממאגר גדול. האם השפה שמורכבת ממאגר קטן בהכרח נופלת במשהו משפה שמורכבת ממאגר גדול? ולבסוף, שפה מדוברת היא אפילו לא רק רצפי ההגאים, היא גם אינטונציה ואפילו מחוות גוף. אז לא, בינתיים אני לא רואה את הדרך לדרג שפות. אני חושב שיותר מעניין אולי מלמדוד מגוון מילים, זה לנסות למדוד מידת הפשטה של מושגים, אולי ניואנסים של רגשות. נראה לי שהניסיון לכמת את זה מועד לפורענות הטיות של החוקר בגלל עולם המושגים שלו. בפרט, אם רוצים להוכיח או להפריך את ההשערה שהנוער מדבר בשפה יותר דלה משלנו, או מהשפה שאנחנו דיברנו בה בגילו. אם מישהו יצליח, לא ברור אם הוא מודד פה שפה או איטנליגנציה (מסוגים שונים). אני חושב שלרוב אלו שמתלוננים על שפת הנוער נתפסים לאוצר מילים שנראה להם דל יותר, או לתחביר שנראה להם קלוקל; מבחינת רובם זה מספיק כדי להרשיע את הנוער, אבל המתוחכמים שבהם מסיקים מזה שגם עולם המושגים שלהם או יכולת התקשורת שלהם דלה יותר; אבל לטענות האלו אני מתייחס עם טונות של ספקנות, וחושב שהם מצריכות הוכחות מרשימות, שכמעט אין לי רעיון איך להתחיל בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הדברים שהעלית מורכבים אבל ניתנים למדידה וכימות בקצת מאמץ מחקרי. הייתי כרגע מניח אינטונציות ורגשות בצד. בנוסף, כל דקויות המילים הנפרדות נעשות הרבה יותר פשוטות, כשמדובר על אותה שפת מקור בזמנים שונים (העברית של עכשיו ושל לפני אלפיים שנה עדיין הרבה הרבה יותר דומות מעברית ואנגלית בכל זמן שהוא באלפיים שנה האחרונות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נשאר עם קושי אחד, אבל מז'ורי. הצעת מטריקה של ספירת מילים שונות בשימוש. איך אתה יודע אם הקהילה שעושה שימוש בפחות מילים לא מקיימת שפה עשירה באותה מידה בזכות שימוש עשיר יותר בצירופי מילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת איך אני יודע? לחלק ניכר מהדוגמאות - אני לפחות יכול לשאול. בתור הנחת בסיס הייתי מניח שמספר המילים-כתוצאה-מצירופי-שתי-מילים-או-יותר מצומצם עד כדי כמעט זניח ברוב השפות האנושיות, בהסתמך על עשרות או מאות הדוגמאות שאנחנו כבר מכירים1. קל וחומר שזה כמעט לא רלוונטי באותה שפה לאורך דורות בודדים. והנה נפטרנו גם מהקושי המז'ורי הזה. 1 ואם אתה לא משוכנע, אני בטוח שמחקרון מקדים על התנ"ך, כתבי שייקספיר, הקוראן, הוולגאטה וספרי הארי פוטר בעשרות שפות יכול לבסס את הטענה הזו כמותית (האם אותן מכמשמא"י הן פרומיל או אחוז מהשפה). ואם מאד מטריד אותך שאלה שפות כתובות2, אז אתה מוזמן גם להשתמש בסרטים. 2 לא חייב להטריד, אידיומים מופיעים גם בשפה המדוברת וגם בכתובה3. 3 מראש הטענה שצירופי מילים נפוצים עד מאד היא די אנטי-תער-אוקהאמית, בשביל מה לסבך סתם? למה שתינוק יקרא לאימו "זאת-שנותנת-לי-אוכל-ומשכיבה-אותי-לישון" במקום המילה הפי-22-בחזקת-25 (או פי אלפיים-בחזקת-7) יותר פשוטה מזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאתה מכיר את זה, אבל למי שלא מכיר: בעקבות הפוסטר ב־XKCD שתיאר את הטיל סאטורן 5 תוך שימוש רק ב־1000 המילים הנפוצות בשפה האנגלית (US Space Team's Up Goer Five, The only flying space car that's taken anyone to another world. Explained using the ten hundred words people most often use), החליט מישהו שזה אתגר מעניין. הוא הציב את האתגר וצבר לא מעט תוצאות. וכמובן, דוגמה פחות קיצונית: ויקיפדיה באנגלית פשוטה והדף המתבקש ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוצר מילים של אלף מילים (+ צירופים ניגזרים) זו מיטת סדום. אבל שפה בנויה היטב יכולה להסתפק באוצר (אמנם בדוחק) באוצר מילים של 3000 מילים (+ צירפי מילים ניגזרים). עשו על זה הרבה מחקר בנוגע לשפה האנגלית, לדוגמא 3000 מילות יסוד במילוני אוקספורד, 3000 מילות יסוד במילוני לונגמאן. מדובר כאן בשפה כתובה, בשפת דיבור מצטמצמים באוצר מילים של 1000 מילות יסוד (את החסר אפשר להשלים בדיבור חוץ מילולי, כגון שפת גוף ניפנופי ידיים וכדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, מפתיע דוקא כמה התיאור הזה של סאטורן חמש הוא מדויק ופשוט להבנה יותר מתיאורים שרשאים להשתמש במילים יותר מקצועיות. ככה צריך לתאר אותו לילד בן ארבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה! זה אחד הדברים שהייתי נותן ל-AI לעשות מיד! להפוך טקסטים מויקיפדיה, למשל, לצורה שתהיה נגישה לילדים ולבעלי אוצר מלים מוגבל בכלל. נראה לי שצריך להיות קל יחסית לבנות וריאנט של GPT3 שייתן משקל גבוה יותר למילה ככל שהיא שכיחה יותר. צריך להשקיע קצת מאמץ בבניית מאגר שייתן את השקלול האופטימלי שכן שכיחות בלבד (אותה קל לחשב) אולי אינה אידיאלית, אבל כדאי לנסות אפילו בלי זה ולראות מה מתקבל. אולי אפשר להפוך את ynet ודומיו ל"שער למתחיל" בלחיצת כפתור, לשמחתם של ריבואות1 העולים שיציפו את ארצנו עם התגברות האנטישמיות הצפוייה בארה"ב. בשלב הבא נוכל לבחור רמת השפה המועדפת עלינו כפי שאנחנו בוחרים היום את גודל הפונט. זה אומר שגם בעוד עשור אוכל להמשיך לקרוא באייל. __________ 1- "רבבות" תרגמה GPT3 לקהל הרחב, "עשרות אלפים" למצביעי הליכוד, "המון" לחברי מרכז הליכוד. לח"כים מטעם הליכוד התוכנה ויתרה על תרגום ונתנה במקומו את דף המסרים היומי ("האנרכיסטים משתוללים בהזיות מסוכנות" אם אתם מוכרחים לדעת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מדבר על מספר המילים שהם תוצאה של צירופי שתי מילים או יותר? אני אפילו לא יודע למה כוונתך במילים שהם תוצאה של צירופי מילים. אני לא דיברתי על מטבעות לשון, אני דיברתי על היכולת להביע רעיון או לתאר משהו בעזרת כמה מילים (כפי שעושים כל הזמן בשפה); ועל זה שבעזרת יותר מילים פר רעיון אתה יכול לפצות על מאגר מילים קטן יותר. (עדיין לא קראתי את הקישור ששלח אח של אייל, נראה רלוונטי, אשתדל מחר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויקיפדיה יש דף מעניין בנושא: https://en.m.wikipedia.org/wiki/Language_complexity | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אגנוב רגע את הפתיל לעניין אחר, ואז אחזור. לפעמים נדמה לי שהאנושות (זו שאני מכיר מסביבי) מתחלקת לשניים ביחסה למדע ולמדענים: יש אלו שמקבלים את סמכותם, ויש אלו שמקבלים את סמכותם אם אין ברירה, אבל בכל הזדמנות שמחים להזכיר שהמדענים לא יודעים הכל, או מוטים, ובחסות זאת לשטוח תיאוריה מופרכת כזו או אחרת (או לקבל בהתלהבות תיאוריה מופרכת שמישהו אחר שטח). אני לא מדבר על היכולת להבין מדע וטענות מדעיות, ולשטוח טענות מטא-מדעיות; יש אנשים חסרי כל כישורים כאלה, שבכל זאת הם עמוק בסוג הראשון. כמה מהאנשים הקרובים לי ביותר הם מהסוג השני, וזה ממש כואב לי, ולכן יוצא לי הרבה לתהות למה זה - אחרי הכל גדלנו באותה סביבה וקיבלנו את אותו חינוך (לחלקם יש אפילו כישורים מתמטיים-לוגיים מספיקים להיות מדענים טובים בעצמם). אין לי השערה טובה, ואולי אלה נסיבות החיים הדי מקריות. אבל לא משנה הסיבה. האם אפשר לשפר את האנושות? האם חינוך יכול להפוך מישהו מהסוג השני למישהו מהסוג הראשון? או לגדל יותר אנשים מהסוג הראשון מכפי שהחינוך היום מגדל? אני די סקפטי, אבל אשמח לדיון בעניין. בחזרה להצעה של נדב: אם חינוך לא יכול להפוך מורדי-מדע לצייתני-מדע, וגם שום דבר אחר ידוע לאנושות לא יכול, מבחינת איכות הסביבה עדיף שכמה שיותר צייתני-מדע יאמצו השקפות סביבתיות מגובות מדע ורציונליות, למשל מתוך האינטרס האנושי; וכמה שיותר מורדי-מדע יאמצו גישה רוחנית של כבוד ואף סגידה לטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר לא רציונלי בכבוד לטבע. כלומר, לא יותר אי רציונליות מאשר בכל ערך אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. ובכל זאת, לא כל הערכים נולדו שווים. העובדה היא שלרוב אנשים לא מרגישים צורך להצדיק את הערך "לעשות מה שטוב לבני אדם", אבל לעתים קרובות כן מרגישים צורך להצדיק את "לעשות מה שטוב לטבע" כפעולה למען האדם. לא משנה; אני חושב שלרוב שני האינטרסים האלה מתמקדים (לפי כל מיני הגדרות של "טובת הטבע" - כמו שהפונז כתב, לא ברור מה זה בכלל, אבל בכל מיני סוגיות מקומיות יש צד ברור שאפשר לקרוא לו "הטבע".), אבל חשוב לי להבהיר שלא בהכרח ולא תמיד. בכל אופן, כשדיבתי על רוחניקי טבע כלא רציונליים, לא התכוונתי לערך שהם מחזיקים בו של הטבע כתכלית (לפחות במידה שהם יכולים להבהביר לעצמם מה זה טבע), אלא על תיאוריות פסואודו-מדעיות או אנטי-מדעיות שהם פועלים לאורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונה לך כאן - בחברות מודרניות נהוג לראות את האדם בראש כל הערכים, אבל אני לא יודע אם זה תמיד בהכרח היה כך, או לפחות, זה לובש צורה שונה מאד שונה במקומות וזמנים שונים. אבל בהרבה חברות, לפחות בעבר - היה מקובל לראות את הטבע כערך. לגבי רוחניקים - רק אגיד, שהחברה הריקנית המודרנית יוצרית אצל אנשים רעב עצום לרוחניות. כשאדם מורעב הוא לא עוצר לראות האם המאכל שמולו מכיל ערכים תזונתיים ומה היחס בין שומנים לפחמימות - הוא פשוט טורף כמה שיותר אוכל בזמן קצר. כך גם ברוחניות - מרוב רעב אנשים מאמצים תחליפי רוחניות, זיופים, שטחיות, קיטש, בנאליות, בלי לברור ובלי לחשוב, בלי היררכיה, כי רעבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נראה ככה. השאלה אם אנחנו נולדים עם הצורך במשמעות או שמחונכים אליו באיזה אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להבין את היחס השלילי לרוחניקים, שאינם שונים בעקרון מרוב האנושות ברוב שנותיה שהאמינה או אמונות בדתות מסוימות. אם יש לך כבוד ליהודים, נוצרים, הינדים, בודהיסטים ומוסלמים, למה רוחניקים פחות טובים? כי הם לא הספיקו להתמסד, להתמסחר1, ולהקים ממסד ופוליטיקאים? 1 טוב, חלק הספיקו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך למצוא את הקישור, אבל שמעתי לא מזמן על עוד מחקר שעשו בניסיון לבדוק האם תפילה מועילה לחולים. קבוצה של אנשים שונים מדתות שונות התפללו למען החלמתם של חולים שונים שנבדקו באקראי. אני לא מדבר על כך שעורכי הניסוי לא ניסו למסך את השפעתן הפוטנציאלית של תפילות אחרות. בדיווח על כך לא שמעתי את הרעיון שהתפילה היהודית, לדוגמה, תזיק לחולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על מחקר חדש שנערך כיום. ומדובר על הנימוקים של עורכי המחקר לכך שהטיפול הניסיוני (בפועל: טיפול רגיל + תפילה) לא גורם יותר נזק מהטיפול המקובל (בפועל: טיפול רגיל). הם דילגו על השלבים המקדימים של הניסויים הקליניים שבהם בודקים שהתפילות לא מזיקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ומה המחקר גילה? ארחיב קצת על מחקר שמופיע בקישור לוויקיפדיה שאורי צירף. פרסיס גלטון (מהאבות המייסדים של הסטטיסטיקה) בדק לפני כ-150 שנה האם לתפילות ההמונים המאחלות אריכות ימים לבני משפחת המלוכה יש אפקט. התשובה שלו היא "לא" - מסתבר שבני משפחת המלוכה נמצאו במקום האחרון, מבחינת תוחלת החיים, בהשוואה של 11 אליטות (אצילים, קצינים, אמנים, רופאים, וכו'). נחמד, אבל לטעמי לא באמת משכנע. בני משפחת המלוכה הרי נבדלים מקבוצות הביקורת (האוכלוסיות האחרות) לא רק בהיבט של התפילות, אלא בעוד דרכים, ומי יודע - עקרונית, יכול להיות שחלק מההבדלים האלה מקצרים את תוחלת החיים של משפחת המלוכה, ורק התפילות מצליחות להעלות אותה חזרה למשהו סביר. זה לא שאני חושב שלתפילות צד שלישי יש ערך רפואי, אבל כדי לתקן את הליקוי המתודולוגי הזה עדיף לעשות את הניסוי הבלתי-אפשרי הבא: לבחור באקראי מחצית מחברי משפחת המלוכה, להגיד לעם האנגלי להפסיק להתפלל לשלומם של אלה שנבחרו, ואחרי כמה עשורים להשוות את תוחלת החיים בין שני תתי הקבוצות. (וגם אז, בגלל שכל העסק יתנהל בלי סמיות, עדיין אפשר יהיה לבקר את התוצאות שיתקבלו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 719174. אין תוצאות. הבעיה שלי היא עם רוחניקים שחושבים שיש כאן איזושהי דרך להשפיע טוב על העולם בלי שום פוטנציאל לגרום נזק. זה משהו שקל למכור. יש בו הרבה סוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני משפחת המלוכה לפני 150 שנה ללא ספק נבדלו מהאוכלוסיה בדבר אחד מובהק: מגוון גנטי נמוך, לא רק נמוך כפי שמצופה בתוך משפחה סתם אלא כפי שמצופה במשפחה שאבות אבותיה התחתנו אלו עם אלו במשך דורות רבים. די להציץ למשל ב-Haemophilia in European royalty [Wikipedia] כדי לראות את התוצאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה. דגדגן: "Analyzing complications in the 30 days after the operations, the researchers found no differences between those patients who were prayed for and those who were not." אבל נא לא לאבד תקווה. יש לפחות עוד מחקר אחד שעדיין מתבצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. המחקר הראשון הוא מ 2006. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה מחקר ישראלי שכן מצא קשר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שלך הוא לא למחקר ישראלי, אלא לסקירה של שבעה מחקרים אחרים, מהם רק אחד ישראלי. המחקר הישראלי הנ"ל, שהתפרסם ב-BMJ (אחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם), הוא בין המוזרים ביותר שיצא לי לראות: בשנת 2000 הכינו רשימה רטרואקטיבית של כל 3393 החולים המבוגרים שאובחנו עם זיהום דם בבי"ח ביילינסון בשנים 1990-1996. השמות חולקו באקראי לשתי קבוצות, ורשימת השמות הפרטיים של חברי אחת הקבוצות הועברה למישהו, שהתפלל תפילה קצרה למען שלומה והחלמתה של הקבוצה כולה. שוב: התפילה התבצעה כמה שנים אחרי שהארועים הרפואיים התרחשו. בהקשר זה נכתב במאמר As we cannot assume a priori that time is linear, as we perceive it, or that God is limited by a linear time, as we are, the intervention was carried out 4-10 years after the patients' infection and hospitalisation. לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור התמותה בין שתי הקבוצות, אבל כן נמצא הבדל מובהק סטטיסטית, לטובת קבוצת החולים שהתפללו עבורם, במשך השהייה בבית החולים ובמשך החום. ההבדל לא היה משמעותי: משך האשפוז החציוני של אלה שהתפללו למענם היה 7 ימים, בהשוואה ל-8 ימים בקבוצה השנייה, והזמן החציוני עד ירידת החום היה זהה (יומיים) בשתי הקבוצות.כתבתי פעם באייל על ההבדל בין "מובהקות סטטיסטית" (שמכומתת ע"י p-value) לבין "גודל האפקט" (למשל - ההבדל במשך האשפוז החציוני). בגוף המאמר - כלומר מחוץ לטבלאות המספריות - הממצאים מסוכמים כך: The length of stay in hospital and duration of fever were significantly shorter in the intervention group (P=0.01 and P=0.04, respectively) גם אם נשים בצד את עניין הרטרואקטיביות1, יש פה ניסוח גרוע, שיגרום לאדם הפשוט שייתקל בציטוט הנ"ל לחשוב שהיה הבדל משמעותי ("significant") במשך האישפוז ומשך החום.ובנוגע לסקירה בעברית, התרשמתי מהפיסקה הלפני האחרונה שלה, המצוטטת להלן במלואה: "שאלה עקרונית נוספת המועלית מפרסומים אלו היא תקפותו המדעית של הניסוי המבוקר כפול-הסמיות. מאחר שבעבודות בהן דווח על הבדלים משמעותיים בין חולים שהתפללו עבורם לבין חולים שלא התפללו עבורם (p < 0.05), הנחת היסוד הייתה שהמחקר מתבסס על עקרונות מדעיים של מחקר כפול-סמיות מבוקר. הייתכן שאין זה הכלי המיטבי להערכת תוצאות מחקר ויש לחפש כלי טוב ממנו?" _________________ 1. פה זה הצד. מה??? למה היה צריך להתפלל? הרי אפשר היה להשוות את שתי הקבוצות גם לפני התפילה ולקבל אותה תוצאה בדיוק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שהוא התפלל תפילה קצרה על רשימה גדולה, אז זה מובן שהפער בתוצאה היה קטן. עכשיו צריך לבדוק אם נותנים לו רשימה יותר קצרה והוא מתפלל תפילה יותר ארוכה מה קורה. קח את אמא שלי- בכל הדלקת נרות היא מתפללת עשרים דקות לשלומם של כל אחד ואחד מבני המשפחה. זה ממש סיכול ממוקד של עין הרע. חוץ מזה- מי זה שהתפלל? מקובל, צדיק גדול או סתם עמך? אפשר לבדוק גם את זה- בפעם הבאה לחלק את הרשימה לשלושה חלקים- אלה שלא מקבלים תפילה, אלה שמקבלים תפילה מעמך, ואלה שמקבלים תפילה של מקובל. להערת הרגל- אני לא בטוח. אם נניח שהתפילה כן עוזרת (הרי אלו תוצאות המחקר), אז זה יכול להיות כמו במכניקת הקוונטים לפני שהסתכלת ואחרי שהסתכלת- לא אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אמרת שהוא התפלל תפילה קצרה על רשימה גדולה, אז זה מובן שהפער בתוצאה היה קטן. אתה כל כך מוגבל בתפיסה הלינארית שלך של אורך הרשימה. אצל אלוהים זה עובד אחרת לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ככה זה ברפואה. קביעת מינונים היא תנאי יסוד לכל טיפול תרופתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהמאמר הנ"ל הוא חלק מגיליון חג המולד ההיתולי המסורתי של BMJ, וכל ה"מחקר" היה בצחוק. מילא שאני נפלתי בפח, אבל הסקירה שמנחם קישר אליה מצטטת אותו בשיא הרצינות (או שאולי צריך לבדוק אם הסקירה היתה בגיליון ההיתולי השנתי של "הרפואה"?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________________ 1. לדעתי אתה מחמיץ את היופי בניסוי. ברור שאפשר היה להשוות את הקבוצות לפני התפילה, אבל זה רק אומר שהתפילה השפיעה רטרואקטיבית כי "God is [not] limited by a linear time". את זה אפשר לפרש בכמה אופנים: אולי הוא ידע כבר אז שהבדיקה תיערך שהרי הכל צפוי1, ולחילופין אולי הוא החליט לשנות את ההיסטוריה בשביל הצחוקים, לשמחתו של שר הבטחון לשעבר (תגובה 711430). ואם יקשה המקשה מדוע התוצאה אינה חזקה יותר נענה לו שאחרת כל טמבל היה משתכנע ומאמין, וכידוע הערך האמיתי של אמונה טהורה היא שהיא לא נשענת על הוכחות וראיות. ____________ 1- באמת הגיע הזמן לדבר קצת על superdeterminism. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין ערכה של האמונה שאינה נסמכת על הוכחות שווה תמיד לצטט מכתבי הקודש: "Now it is such a bizarrely improbable coincidence that something so mind-bogglingly useful could have evolved purely by chance that some thinkers have chosen to see it as a final and clinching proof of the non-existence of God.
The argument goes something like this: 'I refuse to prove that I exist,' says God, 'for proof denies faith, and without faith, I am nothing.' 'But, says Man, the Babel fish is a dead giveaway, isn't it? It could not have evolved by chance. It proves you exist, and, by your own arguments, you don't. QED.' 'Oh dear,' says God, 'I hadn't thought of that,' and vanishes in a puff of logic. 'Oh, that was easy,' says Man, and for an encore goes on to prove that black is white and gets himself killed on the next zebra crossing. " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול. אם יש משהו שמתקרב להוכחת אי קיומו של ה allmighty, הרי זה מותו המוקדם של דאגלאס אדאמס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור לא התלהבתי מההתחכמות הזו, אבל עכשיו, כששמת אותה בקונטקסט הנכון, סוף סוף ירדתי לסוף דעתו של מרן זצ''ל וצחקתי בקול גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגש כלפי הטבע טבוע בדנ''א שלנו, בוודאי קמאי אף יותר מהרגש הלא מוסבר שלנו נגד אי צדק כלפי אחרים. הרגשות האלה הם ערכים אוניברסליים בכל התרבויות (כמובן שהם מתעוותים ומתגמשים מסיבות תרבותיות או אישיות או נסיבתיות). אף שהרגש כלפי הטבע הוא ערך אנושי בסיסי, בתרבות הישראלית יש רתיעה ממנו ומבוכה בגללו, שבאה לידי ביטוי קצת גם בדיון הזה. כאילו הרגש הזה הוא מלאכותי והוא תוצאה של תרבות מפונקת ורוחניקיות יתר. אבל ההפך הוא הנכון, ההרגשה שצריך להצדיק את הדאגה לטבע בנימוקים תועלתניים ופילוסופיים היא היא תוצאה של התניה תרבותית שכלתנית או דתית. אפילו את הצער על שריפת יערות האמזונס היה צריך להסתיר מאחורי דאגה לעתיד בני האדם. אז אני עם נדב שהדרך לפעולה היא להכיר בערך הזה בלי להתבלבל ולטפח אותו, והצעדים המעשיים להגנה על הטבע יהיו יעילים יותר וארוכי טווח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |