בתשובה לנדב, 12/05/20 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה להעיר שלפחות בחוויה האישית שלי, אחרי כמה עשרות שנים בהייטק לסוגיו, המטרה היומיומית שלי כשאני בא לעבודה היא שיפור והוצאה של מוצר טוב יותר ואיכותי יותר. וגם אם לא בעיקר ליהנות על הדרך. בכסף דנים פעם בשנה בשיחה השנתית - ולכן חשוב לצאת ממנה מרוצה מספיק כדי לשכוח מזה עד לשיחה הבאה - ומעבר לזה זה פחות מעסיק את הדעת. לזכויות אדם יש סובייקט שהן מוענקות לו - והרווח שלו מהן מורגש ומדיד. לתכלית שאתה מנסה לתת לטבע כמכלול אין סובייקט. אין מי שיהנה ממנה. לפחות לא כל עוד אתה לא פורט אותה לחיות כאלה ואחרות. מעבר לזה, יש לי גם סנטימנט לא מוסבר לטבע כשלעצמו, אולי כי בין השאר אני חושב שגם אני ואתה חלק מהטבע. ההפרדה בינינו היא מלאכותית, ולכן גם יוצרת סיבוכים תכליתיים. מבחינת הטבע אנחנו טבעיים בדיוק כמו טי-רקס. גם כשאנחנו נוסעים במכונית של טסלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התחרטתי על מה שכתבתי על ההי-טק אחרי ששלחתי את ההודעה. הגיוני שגם שם הכי טוב זה פשוט לרצות לעשות את העבודה הכי טובה שאתה יכול, ולא לעבוד רק בשביל הכסף (אם כי כמובן שגם הוא חשוב מאד). לגבי רווח מורגש ומדיד... אפשר לפתוח את זה אם בא לך. אני חושב שלא באמת ניתן לקיים מוסר כלשהו בלי הנחות יסוד מטאפיסיות. כל מוסר חייב להוביל בסופו של דבר ל''טוב כשלעצמו'' מטאפיסי, שאותו אי אפשר להצדיק - הוא טוב מפני שהוא טוב. המונח הזה, הטוב כשלעצמו, זה לא סלוגן של היפים בסדנאות ויפאסה, זה אפלטון ואריסטו, אבני היסוד של תרבות המערב. המציאות היא לא מבנה רציונלי קר, טיעון רציונלי זה לא מילה נרדפת לטיעון טוב. כל מוסריות מקורה בתחושה, ברצון, ורק אז הרציונליות מגיעה, החלק הרציונלי אצלנו לא אמור לבטל את החלק החש הוא אמור להכווין אותו, לווסת ולארגן אותו. רק עם שילוב טוב בין האפוליני לדיוניסי אפשר לקיים מוסר. הניסיון הליברלי להתעלם מהמטאפיסיקה הוא ניסיון ערל, מחליש, בעבר זה אחד מהדברים שדחפו אנשים לצעוק ''דם ואדמה'' - ונראה שממש עכשיו זה קורה שוב. אתה מנסה לבטל את הדיוניסי - הוא יחזור אליך בכל הכח עם הפנים הכי מכוערות שלו. בקיצור - אי אפשר לבסס מוסר על שיקולים תועלתניים בלבד, היסודות חסרים, והמבנה יקרוס. אתה מתייחס לאהבה שלך לטבע כאל סנטימנט בלתי מוסבר, מין תופעת לוואי מביכה - אבל זה לא, זה הבסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שכבר פתחתי אז למה לא לחפור עוד טיפה? במובן הזה - יש למוסר משהו במשותף עם המדע. גם המדע מושתת על הנחות יסוד שהוא לא יכול להוכיח. אין שום ניסוי מדעי שיכול להוכיח שהמציאות קיימת באמת, או שהחוקים שהיו נכונים אתמול יהו נכונים גם מחר. אלה הנחות יסוד שמקורן בתחושות שלנו, באופן שבו אנחנו רואים את העולם כפי שהסביר קאנט. אז האם אי אפשר להגיד שהמדע מושתת "בסך הכל" על תחושה? נראה שאפילו כאן, האפוליני (הרציונלי) אינו יכול להתקיים ללא הדיוניסי (הלא רציונלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי ש'המציאות קיימת באמת' היא פרשנות שהמדע (שכידוע עונה על 'איך' אבל לא על 'למה') לא נצרך לה כדי להסביר את המידע הנמדד. אם המציאות מתנהגת כפי שהתנהגה תמיד, אבל היא 'לא קיימת באמת'1, מה זה משנה למי שנמצא במציאות הזו? ב. אני שומע הרבה על הנחת האינדוקציה, ומה שאני אומר עליה זה - מדע זה לא (רק) מתימטיקה. עד עכשיו ההנחה הזו הוכיחה את עצמה אלפי שנים ובמיליוני ניסויים, אז היא הנחת עבודה סבירה ותקפה שנותנת תוצאות מצוינות. אז כן, *אי אפשר* להגיד שהמדע מסתמך בסך הכל על תחושה. כמו ההבדל בין מדע ואמונה - אם אני אתן לך סם משנה תודעה שישנה את התחושות שלך באופן מונומנטלי ל-24 שעות, המדע לא ישתנה. גם לא אם תפסיק להאמין בו. 1 מה זה אומר לעזאזל? לגבי מי היא לא קיימת באמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המציאות כולה אינה אלא אשליה מחוכמת אז המדע חסר ערך. אתה לא יכול להוכיח שהחימום של המים גרם להם לרתוח. אתה בכלל לא יכול להוכיח שהם רתחו. גם אם תקבל אותה תוצאה מיליארד פעם זה לא יוכיח כלום. תאמר, זה מביא לתוצאות? מניין לך שהתוצאות אמיתיות, אולי הן אשליה? אין למדע שום יכולת להוכיח את עצם תקפותו בכלים מדעיים - זה משול לאדם שמנסה לרחף על ידי משיכת המגפיים שלו למעלה בעצמו. כפי שאמר קאנט, זו פשוט הדרך שבה אנחנו רואים את העולם. דרך משקפיים של סיבה ותוצאה, ואנחנו יכוליםפ לחקור רק את ההתרשמויות האלה שלנו. וזו, לדעתי, דרך מסורבלת להגיד "תחושה". אין בהודעה שלי שום ניסיון להמעיט בערך המדע, הוא כלי נהדר וחשוב כל עוד הוא נמצא במקומו. "אם אני אתן לך סם משנה תודעה שישנה את התחושות שלך באופן מונומנטלי ל-24 שעות, המדע לא ישתנה. גם לא אם תפסיק להאמין בו." תוכיח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קל להראות (אין הוכחות מחוץ לעולם המתימטי), מיליוני אנשים, כולל מדענים, לקחו סמים משני תודעה וקמו למחרת בבוקר לאותו מדע. מה זאת אומרת התוצאות אמיתיות? אם אני אפיל לך פטיש 5 קילו על הרגל, תרגיש היטב את התוצאה, ואני מבטיח לך שגם בפעם הבאה שאפיל זה יכאב. עכשיו, המדע מסביר לך שהפעם הבאה זה יכאב, ואם תזיז את הרגל זה לא יכאב. עד כמה רלבנטית הוכחת האינדוקציה או האם זה 'אמיתי' להחלטה שלך? זו המשמעות של סיבה ותוצאה. אם אתה רוצה שלא יכאב לך - תזיז את הרגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מוסריות מקורה בתחושה, ברצון" - יפה, אלה (ומושגים אחרים בתגובתך) הם בדיוק המושגים שרלבנטיים לאדם, בעל המודעות, ולא רלבנטיים להרים, נחלים, לעצים כנראה וחיות זה מסובך. ולא כל מוסר חייב להגיע לטוב כשלעצמו מאפיסי. הרי לך אקסיומה אפשרית לתורת מוסר: אקט מוסרי הוא כזה שמקטין את הסבל. עכשיו תבנה על זה מודלים ענפים לעייפה. האהבה שלי לטבע איננה סנטימנט לא מוסבר. האדם הוא תבנית נוף מולדתו ותרבותו - אני אוהב גם את העיר שגדלתי בה, וגם את העיר שבה אני מתגורר כעת, וחלק ניכר מהחינוך מתבסס על טיולים בטבע, היכרות עם עולם החי והצומח ועוד כהנה וכהנה. אני גם מודע מאד לכך שהטבע מספק את מזוני, מזג האויר שלי, וחשוב מאד לרווחתי ולרווחת צאצאיי. אני גם מודע לזה שיש המון קשרי גומלין בין חלקים ואזורים שונים בטבע, גם המרוחקים ממני ביותר, וברור לי מאד שפרפר שמפסיק לעופף בסין2, דבורה שמפסיקה לאבק בנברסקה וסרטן קריל שמפסיק לשחות בחופי האוקיינוס השקט יכולים להשפיע באופן מכריע על מעטפת החיים שלי. ___ ודייק: ההודים עשו ויפאסנה כבר בתקופתם של אריסטו ואפלטון. 1 שלא לומר עטלף, ברוח ימים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" יפה, אלה (ומושגים אחרים בתגובתך) הם בדיוק המושגים שרלבנטיים לאדם, בעל המודעות, ולא רלבנטיים להרים, נחלים, לעצים כנראה וחיות זה מסובך." האם אמרת כאן שערכים ומוסר בלעדיים לאדם? אני מסכים לגמרי. " אקט מוסרי הוא כזה שמקטין את הסבל." הסבל של מי? שלך? זה כבר לא ערך זה ביולוגיה ומשותף לכל בעל חיים חש. כנ"ל, אולי, לגבי משפחתך הקרובה, גם את זה יש לנו במשותף עם חלק מהחיות. למנוע סבל מכל בני האדם? מטאפיסיקה לשמה. שום רציונליות ריקה לא תוכל להוכיח שאסור לי לפגוע באנשים כדי לקדם את עצמי. זה בהחלט טוב כשלעצמו, ואפילו לא כזה שמשותף לרוב התרבויות שהתקיימו אי פעם. אתה מנסה להשתית את כל המציאות על רציונל. מציאות כזו היא מציאות חלשה, חסרה, ריקה, מתה. החסרון של עמוד שדרה מטאפיסי הוא הגורם ללא מעט צרות בעידן הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבל הכללי (בתור בסיס לתורת מוסר). הסבל הוא אולי ביולוגי, אבל הערך בהקטנתו הוא מוסרי (קצת טאוטולוגי, אני הגדרתי אותו כבסיס אפשרי לתורת מוסר). אם תחליט לפגוע באנשים אחרים זו החלטה אישית שלך, וההחלטות שלך יכולות בקלות לא לעלות בקנה אחד עם תורת המוסר שלך, זה קורה יום יום. אבל זה לא סותר את העקרון. וכמובן, מעבר לאקסיומה אפשר להרחיב לתורת מוסר שכלפי כל פרט נותנת עדיפות בסולם כלשהוא לסבל האישי מול הכללי, והיא דועכת לפי המרחק. אם הפונקציה הזו לינארית או ריבועית או אחרת זה כבר ענין לדיון (או לתורות מוסר שןנות), אבל כולן לגיטימיות ונראות לי די רציונליות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |