בתשובה לנדב, 12/05/20 14:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני טוען שהתיזה שאתה הצגת, בעניין חם ויפת היא: א. פשטנית ב. לא מקדמת אותנו במיוחד לפתרון של הבעיות הסביבתיות. בתור ראייה, אזכיר את התדלדלות האוזון ואת הסכם מונטראול: Montreal_Protocol [Wikipedia] החומר העיקרי שגרם לפגיעה באוזון הוא ה CFC והחומר הזה נכנס לשימוש נפוץ כי הוא היה ידידותי לסביבה בהשוואה לחומרים שהוא החליף. רק בשנות ה 70 גילו את ההשפעה שלו על אוזון. בהסכם מונטראול, כמעט כל מדינות העולם הגיעו להסכמה שצריך להחליף אותו. ההסכם לא דיבר על ״אנחנו צריכים להיות יותר חברת חם״ או ש״אנחנו צריכים לכבד את האוזון כי הוא חלק מהטבע״. לא. ההסכם הכיר בכך שיש אוסף של חומרים שהפליטה שלהם גורמת לפגיעה באדם ובסביבה. וכדי להתמודד עם כך, דרוש שיתוף פעולה בינלאומי. וההסכם הזה הכיר בכך שיש מדינות מתפתחות וצריך להתחשב בצרכים שלהם. ובסופו של דבר זה הצליח. הפגיעה באוזון נבלמה. בקיצור, אם אתה רוצה לזקק משהו מהסיפור הזה - אז הפתרון טמון בשיתוף פעולה בינלואמי; בהבנה שלכל דבר שנעשה יש יתרונות וחסרונות. ושצריך למצוא איזון שמתחשב גם בטבע וגם באדם. זה לא מועיל במיוחד לדבר במונחים של כבוד לטבע כן או לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ההסכם הכיר בכך שיש אוסף של חומרים שהפליטה שלהם גורמת לפגיעה באדם <ובסביבה>" השאלה כאן היא בעצם מה בעצם הבעיה עם פגיעה ב"סביבה". מי זאת הסביבה הזאת ולמה אסור לפגוע בה? מפני שהיא מקיימת אותנו? כלומר אנחנו התכלית, והסביבה קיימת בשבילנו ולכן אסור לפגוע בה? אני טוען שכל עוד זאת האידיאולוגיה המצב לא יפתר. ועובדה שהוא באמת לא נפתר. לא כי אין פתרונות אלא כי זה לא מספיק דחוף לנו. כי זה בגדר דאגה מרוחקת של הדורות הבאים, והאינטרס המיידי לא מספיק חזק. שום דבר לא יזוז עד שלא נראה את האקדח מול הפנים שלנו, ואז יהיה מאוחר מדיי. לעומת זאת אם היינו גדלים בחברה שבה מחנכים אנשים שהטבע הוא תכלית בפני עצמו - אז לאנשים היה אכפת מהפגיעה בטווח המיידי. ולכן זה הדבר היחיד שיקדם אותנו. "הפתרון טמון בשיתוף פעולה בינלואמי; בהבנה שלכל דבר שנעשה יש יתרונות וחסרונות. ושצריך למצוא איזון שמתחשב גם בטבע וגם באדם" על זה אני חותם בשתי ידיים. אבל מדגיש גם את העניין של הטבע במשוואה הזאת, אחרת כל העניין פשוט לא יחזיק. השאלה היא לא מה הפתרון, אלא השאלה מה ידרבן אותנו למצוא פתרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
====> אני טוען שכל עוד זאת האידיאולוגיה המצב לא יפתר. אז כיצד הבעיה של החור באוזון נפתרה, מבלי שהיה שינוי אידיאולוגי כלל עולמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה ההוא הצלחנו להדביק פלסטר ברגע האחרון ולדחות קצת את הבעיה. אני חושב שהמצב היום מאתגר יותר, ושאנחנו אפילו לא בכיוון של פתרון. כי אין לנו את המוטיבציה הדרושה. והבעיה מחריפה מיום ליום. יכול להיות שגם הפעם נצליח לשלוף משהו בשניה האחרונה, עד למשבר הסביבתי הבא. או שכן או שלא. אני חושב שהפתרון שאני מציע - לחנך אנשים לחשוב על הטבע כתכלית ולא כמחסן שאנחנו רשאים לעשות לו מה שבא לנו מתי שמתחשק לנו (מסר רדיקלי מטורף ומזיק, אני יודע) - הוא פתרון (או לפחות מוטיבציה למציאת פתרונות) לטווח זמן ארוך יותר. לייבש את הביצה במקום להרוג את היתושים, וכו' (יצאתי פה יפת חושילינג עם הדוגמא הזאת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי לכתוב תגובה ארוכה, איפה אתה טועה לדעתי. אבל הנה כיוון אחר. אם כבר לפעול בכיוון של חינוך - מה דעתך על הערך ״קיימות״ (sustainability באנגלית). זהו ערך הרבה יותר כללי מהערך שאתה מציע. הוא רלוונטי לא רק לטבע. הוא רלוונטי לכלכלה, וגם לסביבה העירונית. בהקשר לטבע, הוא מתעלם מהסיבות האישיות של כל אחד לשמור על הטבע. הוא רק אומר דבר פשוט: כאשר אנחנו עושים משהו (לא משנה אם כתכלית, כמחסן, וואטאבר) - צריך לאזן בין הצרכים שלנו לצרכים של הדורות הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אין ספק שגם זה ערך חשוב לחנך לפיו. אבל אני עדיין בדעה שהחינוך לשמירה על הטבע כערך - הוא חשוב, גם כי אני מייחס חשיבות לטבע כערך, וגם כי אני מאמין שזה יעזור בסופו של דבר לשמור עלינו. הדברים שלובים זה בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאתה מציע להחליף חשיבה אי-רציונלית מסוג אחד - 'תעזבו אותנו מקשקושי ההתחממות הגלובלית, לא מעניין ולא נעשה כלום בנידון' - בחשיבה אי-רציונלית מסוג אחר: 'הטבע הוא התכלית, הסביבה חשובה יותר מאיתנו, הבה נעבור מחם ליפת, עולם הרמוני שבו כולם דואגים לכולם ושרים קומבאיה ביחד - וצריך רק לשכנע 8 מיליארד אנשים, רובם עניים ורעבים, שזה שווה יותר מלתת חביתה לילדים שלהם'. משום מה אתה מתעלם מפתרונות רציונליים שמסתמכים דוקא על היכולות הטכנולוגיות שלנו - וחלקם עוכבו עשורים בגלל חשיבה מוטת פחד המונים אי רציונלי מהפתרונות - וממשיך ךהתמקד בפסיכולוגיית המונים שכבר ראינו שתועלתה מועטה, ולפעמים אף שלילית. זכותך, אבל נראה לי שזה לא יותר מועיל מלהכחיש את הבעייה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מנסים בכח לדחוף אותי לרובריקה של היפי פוקהונטס הזוי שמציע לחבק עצים כפתרון. מה בסך הכל הצעתי? לחנך אנשים לחשוב על הטבע כעל תכלית ולא כעל מחסן? איפה אמרתי שהסביבה חשובה יותר מאיתנו? איפה ראית שהתעלמתי מפתרונות טכנולוגים? אם אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיה כדי לשקם ולא כדי להרוס - הרי זה מבורך. לא אמרתי לחזור להיות חם - אמרתי למצוא מחדש את האיזון. לקחת את הטוב משניהם. אני ממש לא נגד טכנולוגיה אני פשוט נגד שימוש גחמני ובלתי אחראי בה. אני בכלל לא מדבר על פתרונות. אני מדבר על מוטיבציה ליצירת פתרון, שזה לדעתי חשוב לא פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם שיקול הטבע הנאיבי תמיד מוצדק? לדוגמה, אם נצליח לנצל שטחי מדבר לגידולים חקלאיים אנחנו נפגע בטבע. אבל אולי בדרך גם נגדיל את קיבוע הפחמן הדו חמצני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם העקרון, עם הקמפיין המוצלח של "אסור לקטוף את פרחי הבר" (שהופנה לילדים) כדוגמה. הבעיה שהקמפיין הזה צריך להיות כלל עולמי. סין היא היום המזהמת הראשית של העולם, והטענה שלהם היתה - אבל אתם כבר זיהמתם כדי להתפתח, ועכשיו תורנו. כעת לסין יש תכניות ארוכות טווח להקטנת הזיהום, אבל מה עם ניגריה, בנגלדש, אינדונזיה, וכו'? כשיגיע תורן נגיד להן- לכן אסור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודו. נראה לי שאוכלוסיה-וייז היא הגורם המשמעותי הבא. הבעיה עם קמפיינים, זה שכשהם לא עומדים על בסיס עובדתי רציונלי מוצק, הם עשויים להזיק הרבה יותר מלהועיל. ראה הקמפיין ההרבה יותר מוצלח משלך, ''גרעין זה חולירע'' שמצליח להרוג מיליון אנשים כל שנה ומשתפר בזה ככל שעובר הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תשובה טובה לשאלה הזאת... נראה לי שלא כדאי לתת לעולם לההרס רק כי מדינות מסויימות עדיין לא קיבלו הזדמנות להרוס אותו, ונראה לי שאותן מדינות תצטרכנה להבין את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ניתן להם גם להרוס את הכוכב עד שלא ישאר ממנו כלום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה בכלל להבין מה בכלל המשמעות של הסלוגן 'לחשוב על הטבע כעל תכלית'? מי ומה בטבע? ההרים? הנהרות? הארנבים? הפלנקטון? הדינוזאורים? חלקים ניכרים בטבע אדישים לגמרי לשינוי של כמה מעלות בטמפרטורה לכאן או לכאן. הטבע כבר עבר רק לאחרונה (עשרות מיליוני שנים, לא מיליארדים) תנודות טמפרטורה, לחות, צמחייה ופאונה הרבה יותר גדולות ממה שמתרחש היום, גיהק פעמיים או שלוש והמשיך הלאה בדרכו. במה מתבטאת התכלית בטבע? באיזון בין בעלי חיים שונים? בטוחני שרוב מיני בעלי החיים, 99% מהם, מחסלים בשמחה וששון מינים ילידיים כשבמקרה הם נסחפים לאיזה איזור חדש ומתרבים בו ככל יכולתם. ובעיתות קרח מצד אחד או חום מצד שני או התפרצות געשית עצבנית מצד שלישי, האיזונים הללו מופרים שוב ושוב. מאד מאד קשה למצוא איזו 'תכלית כשלעצמה' לטבע1. האם שיווי המשקל שאנחנו מכירים מהתקופה הקצרצרה של המאות האחרונות הוא שיווי משקל טוב מספיק? כזה שראוי לשמרו כמטרה ותכלית בפני עצמן? אולי. ניתן להגדיר שלשמור על שרשראות המזון האקולוגיות ושטחי המחייה של המינים על כדור הארץ כפי שהיו לפני 50 שנה זו מטרה ראויה. אולי אפילו נשגבה. כזו שמצמצמת את הסבל החייתי והאנושי. ואם מה שמסכן בעיקר את האקולוגיה הזו זה פליטת גזי חממה - אנחנו כבר יודעים מה הפתרונות האפשריים הרציניים לזה. אלה פתרונות מבוססי טכנולוגיה, ניתוח רציונלי של הבעייה ושל הדרכים לפתור אותה, וגם נכונות להשקעה כספית כמובן. ולגבי מוטיבציה - סיכון הישרדותי לחלקים מהמין האנושי זו מוטיבציה מצוינת2, הרבה יותר טובה מאיזה סלוגנים אוטופיים. למה להתעלם ממנה? 1 אתה יודע, אפשר לקבוע ששימור מינים וטמפרטורות היא תכלית ראויה, ואז הטבע תחליט לזרוק עליך ועל עצמה3 אסטרואיד שיחסל 90% מהמינים וגם אותנו על הדרך. אתה חושב שאכפת לטבע שזה מה שקרה? שהאסטרואיד הפר איזה תכלית טבעית? 2 אם למדנו משהו מהחודשים האחרונים, זה שמיליארדים מוכנים לעצור את החיים שלהם ולהישאר בבית מול הסכנה שחלקיקי פרומיל מהאוכלוסיה עלולים לחלות ולמות. 3 שים לב כמה ההגדרות מסתבכות כאן, אפילו ברמת השפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבע זה בעלי חיים, זה מים נקיים, אוויר נקי, צמחיה... לנסות עד כמה שאפשר לצמצם פגיעה בכל אלה, מה כל כך מסובך? "ובעיתות קרח מצד אחד או חום מצד שני או התפרצות געשית עצבנית מצד שלישי, האיזונים הללו מופרים שוב ושוב." נכון יש בטבע ובמציאות בכלל אלמנטים כאוטיים. זה לא איזה שיווי משקל קדוש שאף פעם לא מופר. זה עדיין לא נותן לנו את הזכות להתערב ולהפר אותו מתי שבא לנו. זה שבעליי חיים מתים בטבע לא נותן לך זכות להרוג אותם בעצמך. אנחנו השליטים פה ויש לנו אחריות על הכתפיים. "מאד מאד קשה למצוא איזו 'תכלית כשלעצמה' לטבע" ולגבי בני אדם, קל? אפשר לאמץ מבט טכנוכרטי על כל דבר. אפשר לתאר את הטבע כבסך הכל מערכת כאוטית שדופקת את עצמה מדי פעם, אז למי אכפת אם נדפוק אותה עוד קצת? אפשר גם לתאר בני אדם כאוסף צבירים, קופים מפותחים שגם ככה הורגים את עצמם ונהרגים מתאונות כל הזמן, אז למי אכפת אם נהרוג עוד כמה? מה זה משנה אם אנשים ימותו למי אכפת, איזו תכלית כשלעצמה אתה רואה בהם? כן, למצוא תכלית בדברים זה קשה. זה לא משהו שרואים בעיניים, זה לא משהו שאפשר להוכיח. "אם למדנו משהו מהחודשים האחרונים, זה שמיליארדים מוכנים לעצור את החיים שלהם ולהישאר בבית מול הסכנה שחלקיקי פרומיל מהאוכלוסיה עלולים לחלות ולמות." חחח כן. כשהסכנה ברורה ומיידית אז אנשים פועלים מהר, אני מסכים. כשאומרים לאנשים שאם הם לא ישארו בבית אז מערכת הבריאות שלהם תוצף, לא בעוד שני דורות אלא בעוד שבוע, הם נשארים בבית. אין מה להגיד. אני חושש שגם במקרה של ההתחממות הגלובלית - אנחנו נזכר לפעול שבוע לפני הקסטרופה. רק אחרי שנראה בעיניים שלנו ערי חוף מרכזיות מוצפות - רק אז נתחיל לפעול. ככה זה. אנשים לא יעשו שינוי רדיקלי בשביל הדורות הבאים. אני שב ואומר - - אם המוטיבציה היא רק סיכון השרדותי, אנחנו נזכר לפעול מעט מדיי ומאוחר מדיי. אין מנוס משינוי עומק תפיסתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אולי מיותר להזכיר, אבל בני אדם, בניגוד לטבע, סובלים או נהנים, לא באופן טכנוקרטי כלל. ולכן תכלית ראויה קל לנסח ככזו שמגדילה את אושרם או מקטינה את סבלם. אני לא רואה אנלוגיה כזו בקשר לטבע, ולכן כל הפסקה שלך שעוברת מטכנוקרטי לכאוטי לא נראית לי הגיונית או סבירה. אוויר נקי? אתה חושב שאכפת לטבע מעוד חצי אחוז פחמן דו חמצני באויר? לנסות לפגוע פחות בבעלי חיים וצמחים נשמע לי כמו רעיון די מוצלח, אבל בעיקר כי אני יכול להזדהות ברמה מסוימת עם סבלם של בעלי חיים מסוימים, וצמחייה נראית לי חלק חשוב וחיוני במערכת האקולוגית הכללית. והיא גם יפה מאד לחושים. בין זה לבין איזו תכלית מטאפיזית לטבע כשלעצמו אין הרבה משותף. ואגב, זה שבעלי חיים מתים בטבע דוקא כן נותן לי - חלקית לפחות - זכות סבירה יותר להרוג אותם כשאני צריך אוכל. לו הייתי היחיד בכל המערכת האקולוגית שיכול לאכול חיות אחרות, זה היה מאד מקטין לדעתי את הצידוק לעשות זאת. מאחר ואני ואנחנו ענף קטן מעץ עצום של מינים שפותחו כשהם אוכלים בעלי חיים אחרים על ימין ועל שמאל, אזי גם הפיזיולוגיה שלי מותאמת למאכל בעלי חיים מסוימים, וגם השוני העקרוני בינינו לבינם קטנים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוכן לחתום על מה שאני כותב עכשיו, כי הידיעות שקראתי בשנים האחרונות מעלות ספק בנוגע לסיבות המקובלות במדע לגבי היתהוות החור באוזון. כמו כן, בגלל הקושי לאמת ידיעות קונטרווורסליות, בגלל חוסר כיסוי תקשורתי, לא מן הנימנע שהידיעות שקראתי היו מדוייקות. בכל זאת, למרות הסיכון של חוסר נעימות בהצגת הספיקות אני אומר זאת כאן (בהמשך ... להלן). ---------------------- בשלוש השנים האחרונות היו שלושה אירועי חור באוזון דרמטיים. 1. לפני שנתיים שלוש, לא זוכר מתי, ניצפה חור גדול באוזון של ארקטיקה, לא אנטארקטיקה. זה היה אירוע חד פעמי , שנה יחידה (לא היו כמותו מאז החלו תצפיות החור באוזון). 2. בשנת 2019 ניצפה חור באוזון *מינימלי* מאז החלו המדידות, באנטארקטיקה. 3. בשנת 2020, ניצפה באנטארקטיקה החור ה*מקסימלי* מאז החלו מדידות החור. --------------------- אין שום מקום להאמין שתוך שנה אחת בלבד, כמות החומרים מחוללי חור אוזון מעל אנטארקטיקה קפצו בכמויות שלהן מקצה אחד לקצה הפוך. מה עוד שכמעט לא משתמשים היום בחומרים אילו. אין גם מקום להעריך שתוך שנה אחת, באופן חד פעמי מאז המדידות, הצטברה כמות מחוללי חור מעל ארקטיקה ונעלמה לה בשנה שלאחריה. היתה לי בזמנו היפותזה "אידיוטית" (או "הדיוטית") שהחור באוזון נוצר באנטארקטיקה כתוצאה ממשטר רוחות ציקלוני מעל אנטארקטיקה שגורם לפיזור ריכוזי אוזון (אפקט צנטריפוגה על משקל סגולי גבוה) מעל אנטארקטיקה. באותה שנה יחידה בה היה חור באוזון בארקטיקה דוווח על מישטר רוחות ציקלוני חזק במיוחד בארקטיקה, מה שמתיישב עם הופעת החור באוזון בארקטיקה בדיוק באותה שנה (יחידה). בהנחה (הלא בטוחה) שאכן החור באוזון נובע דווקא ממשטר רוחות ציקלוני (ואפקט הפרדה צנטריפוגלית על חומרים בעלי משקל סגולי גבוה מדומיהם) ---צריך לחשוב בהרבה כובד ראש והססנות לגבי פתרונות קשים מאוד לכלכלה על סמך התיאוריה שהתחממות הגלובלית מקורה אנתרופוגני (דהיינו התנהגות האדם כלפי הסביבה הטבעית שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ להבא להסתכל על מקור מדעי, למשל כזה שמשווה לשנים קודמות. הנה כמה עובדות שלא מתיישבות עם העובדות שלך. 1.החור ב 2020 דומה בגודלו לחור ב 2018 וב 2015. 2.החור הקטן ב 2019 דומה בגודלו לחור ב 2002. לגבי ההסבר לעובדות האלה: - גודל החור (שהוא בלאו הכי עונתי ונוצר רק כשיש אור באנטארקטיקה) משתנה משנה לשנה ומושפע ממזג האוויר בסטטוספירה. ב 2019 היתה טמפ' גבוהה באופן חריג וב 2020 נמוכה. - יש התאוששות של האוזון מאז שהופסק השימוש ב CFC. אבל ה CFC הוא יציב וישאר באטמ' עשרות שנים. מדענים מעריכים שרק בשנת 2070 נחזור לרמת האוזון של 1980. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות שציינתי הן לפי עתונות פופולרית, לכן הסתייגתי. תן לינקים פשוטים לקריאה שתומכים בטענות שלך לגבי גודלי החור בשנים 2019 2020. אני מודע שעתונות פופולרית לא תמיד מדייקת, אבל האמירות שם (לגבי מקסימום/מינימום מאז ומעולם) היו לא מסוייגות לכן נתתי להן משקל. בכל אופן, גם לדבריך יש השפעה של טמפרטורת האטמוספירה השפעה דרמטית על גודל הריסת האוזון. לפיכך גודל החור מושפע מגורמים נוספים מלבד מציאות גזים (פריאונים ?) *הורסי* אוזון. (*יצירת* אוזון כזכור לי לא מושפע על ידי טמפרטורה אלא על ידי קרינה אולטרא סגולה שחלה בקירבת קוו המשווה. כידוע אוויר מקירבת קוו המשווה מוסע לקטבים כחלק ממשטר הרוחות הגלובלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> תן לי לינקים פשוטים לקריאה שתומכים בטענות שלך מצטער. צרפתי לינקים לא פשוטים ובאנגלית. מעבר לכך תצטרך או להתאמץ בעצמך או לסמוך על התאוריות המקובלות. ==> לפיכך גודל החור מושפע מגורמים נוספים.. נכון ואף אחד לא מסתיר את זה. אבל יש גורם אחד שונה מהאחרים - ה CFC. הכמות שלו גדלה במהירות רבה, הוא מתפרק לאט ולכן ההשפעה שלו משמעותית ולאורך שנים. זה בדיוק כמו הסיפור עם התחממות גלובלית. יש הרבה גורמים טבעיים שמשפיעים על האקלים וגם הרבה סוגים של גזי חממה. יש מחזורים שנתיים ורב שנתיים של אקלים. זה לא סוד. אבל הפד"ח הוא גורם שגדל מהר מאד, נשאר באטמוספרה ולכן משפיע בצורה משמעותית ולאורך זמן. https://www.nasa.gov/feature/goddard/2019/2019-ozone-...
Uncommon but not unprecedented This is the third time in the last 40 years that weather systems have caused warm temperatures that limit ozone depletion, said Susan Strahan, an atmospheric scientist with Universities Space Research Association, who works at NASA Goddard. Similar weather patterns in the Antarctic stratosphere in September 1988 and 2002 also produced atypically small ozone holes, she said. https://www.cnet.com/news/2020-antarctic-ozone-hole-o... The size of the hole fluctuates and reaches its maximum size sometime in September or October every year. The Copernicus Sentinel-5P satellite is tasked with watching the ozone hole. The German Aerospace Center crunched the data and determined the hole has hits its peak for 2020 and ozone levels are set to recover by the end of the year. The 2020 hole reached a size of about 9.6 million square miles (25 million square kilometers) in early October. ESA said this size was comparable with the holes that formed in 2015 and 2018. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן לינק שמצאתי באופן עצמאי לחור באוזון ב- 6 אוקטובר 2020. זה לא אחד משני הלינקים שקראתי בנוגע לשנים 2019 2020 ושבעקבותיהם הגבתי כפי שהגבתי בתגובתי הראשונה. הלינק שאני מביא עכשיו מדבר גם על קורלציה בין גודל החור באוזון לבין החוזק של "הציקלון הפולארי". הציקלון הזה ניקרא הוורטקס הפולרי. ההסבר בלינק לגבי הקורלציה בין עוצמת הוורטקס לבין החור שונה מ"התזה ההדיוטית" שלי אבל יש כאן חיזוק לעובדה שיש קשר מובהק בין עוצמת הוורטקס הפולארי לבין החור באוזון (התזה ההדיוטית שלי אומרת שככל שהוורטקס עוצמתי יותר הכוחות הצנטריפוליים שמרחיקים את רוב האוזון לשולי הוורטקס הם כוחות צנטריפוגליים חזקים יותר, אין צורך בתהליכי הרס כימיים על ידי גזים פריאונים ודומיהם, הכוחות הצנטריפולי מספיקים לייצירת חור באוזון כי הם מרחיקים את האוזון לשולי הוורטקס ומשאירים את מרכז הוורטקס מרוקן מאוזון ). הלינק שנתת לגבי שנת 2019 טוען שבשנת 2019 החור באוזון היה הקטן ביותר מאז החלו המדידות זה מה שטענתי (אתה אמרת "מן הקטנים בשנים האחרונות" ככל שאני זוכר). לגבי התגובה שכתבת אינני מצליח לקרוא אותה מסיבות טכניות, לכן אין טעם שתענה לי כי אם תענה לא אוכל לקרוא שוב. למרות שאיני מסוגל לקרוא את רוב הטקסט שכתבת, הלינקים הקצוצים (מבחינת הקריאה) שנתת פעילים. כנראה לא אזכה להגיע לשנת 2070 כדי לראות אם גם אז החורים באוזון יהיו במתכונת הגדלים של היום, כדי לאשש את התזה ההדיוטית שלי, לכן אתייחס לזה כעניין פתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיפ טכני שאולי יעזור - כשאתה רואה בנייד1 תגובה 'קצוצה', אם תלחץ על 'הגב לתגובה', היא תופיע במלואה במסך חדש. ואז תוכל לקרוא אותה, גם אם אתה לא מתכוון להגיב. 1 או אנדרואיד אחר, זה לא קורה בווינדוס למיטב נסיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אני כבר מכיר את הטריק של קריאת טקסט קצוץ בשוליים משמאל, דרך פתיחת תגובה. זה לא עזר במקרה האחרון, לצערי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |