בתשובה לאח של אייל, 12/05/20 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרה ההוא הצלחנו להדביק פלסטר ברגע האחרון ולדחות קצת את הבעיה. אני חושב שהמצב היום מאתגר יותר, ושאנחנו אפילו לא בכיוון של פתרון. כי אין לנו את המוטיבציה הדרושה. והבעיה מחריפה מיום ליום. יכול להיות שגם הפעם נצליח לשלוף משהו בשניה האחרונה, עד למשבר הסביבתי הבא. או שכן או שלא. אני חושב שהפתרון שאני מציע - לחנך אנשים לחשוב על הטבע כתכלית ולא כמחסן שאנחנו רשאים לעשות לו מה שבא לנו מתי שמתחשק לנו (מסר רדיקלי מטורף ומזיק, אני יודע) - הוא פתרון (או לפחות מוטיבציה למציאת פתרונות) לטווח זמן ארוך יותר. לייבש את הביצה במקום להרוג את היתושים, וכו' (יצאתי פה יפת חושילינג עם הדוגמא הזאת) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי לכתוב תגובה ארוכה, איפה אתה טועה לדעתי. אבל הנה כיוון אחר. אם כבר לפעול בכיוון של חינוך - מה דעתך על הערך ״קיימות״ (sustainability באנגלית). זהו ערך הרבה יותר כללי מהערך שאתה מציע. הוא רלוונטי לא רק לטבע. הוא רלוונטי לכלכלה, וגם לסביבה העירונית. בהקשר לטבע, הוא מתעלם מהסיבות האישיות של כל אחד לשמור על הטבע. הוא רק אומר דבר פשוט: כאשר אנחנו עושים משהו (לא משנה אם כתכלית, כמחסן, וואטאבר) - צריך לאזן בין הצרכים שלנו לצרכים של הדורות הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אין ספק שגם זה ערך חשוב לחנך לפיו. אבל אני עדיין בדעה שהחינוך לשמירה על הטבע כערך - הוא חשוב, גם כי אני מייחס חשיבות לטבע כערך, וגם כי אני מאמין שזה יעזור בסופו של דבר לשמור עלינו. הדברים שלובים זה בזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |