 |
לא יודע איפה הבחנת במעורבות של הרבה אמוציות בכתיבתי, כל מה שעשיתי הוא לשים מראה מול כתיבתך.
לא התכוונת להכפיש, אבל הכפשת. כתבת "אני טוען שאנשי השמאל רבים (כדוגמת אותו כותב המאמר שפורסם כאן - גלעד דנבום) , נוהגים להתייחס לפיגועים בצורה סלחנית" (תגובה 70502), וזאת הכפשה, מה גם שהציטוט הזה סותר את הצהרתך "לא טענתי שגלעד דנבום או אף אחד אחר באופן ספיציפי הוא תומך בטרור".
מדוע לשמאל יש בעיה אלקטורלית:
כן, יש לי תשובה לזה, משום שהציבור לא בוחר בשמאל. וגם לשאלה למה הציבור לא בוחר בשמאל יש לי מספר תשובות, אף אחת לא ודאית, משום שלא מדובר במדע מדוייק, אבל המגמה העולמית, המצב הביטחוני, מצב המנהיגות בשמאל, מגמה של אי-רציונליזציה ודתיות במדינה, שנאות ישנות וחדשות, יכולות להוות חלק מהתשובה.
איפה אתה מוצא התנשאות שמשפט שציטטת ("עם החברים השמאלניים היחידים שאתה מכיר הם טפשים, אתה לא יכול להסיק מכך שכל/ רוב/ הגרעין הקשה של השמאל הישראלי הוא טיפש. נסה לשנות את סביבתך החברתית, ודאי תופתע לגלות שמאלניים חכמים, ימניים טפשים (וההפך).")? האם אתה לא מכיר את פירוש המילה "ההפך"? יש ימניים טפשים ויש חכמים, יש שמאלניים טפשים ויש חכמים, ההתנשאות היא רק אצל מי שחושב שכל החוכמה נמצאת בצד אחד (רמז, הסתכל במראה). איפה מצאת כעס? איפה מצאת זריקת בוץ (כל מה שכתבתי מנומק ומבוסס, אם אתה חולק על משהו, נמק מדוע)?
המשפט "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה", לא מביע לא כעס, לא התנשאות, ולא זריקת בוץ, קרא אותו שנית, ונסה להסביר איפה הבוץ, איפה הכעס, ואיפה ההתנשאות (אגב, זה פתגם של חז"ל).
בינתיים היחיד שמאשש את טענותיך על לחץ הוא אתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש