 |
|
 |
||
|
||||
 |
אומר את הדברים הבאים כאדם שהצביע תמיד מרכז ושמאלה (חוץ מפעם אחת לרפ"י), וכאדם אשר הגיע מבית אדם וקיבל חינוך בולשוויקי מסורתי, בעת האחרונה בשיחות סלון עם ידידים "מצביעי שמאל" מובהקים , עולה הויכוח בנושא היחס לטרור הפלסטיני , אם תתפוס ותשאל את אחד מידידי אלה , כאדם מבחוץ , מהו יחסו לטרור הפלסטיני , תקבל ממנו תשובה של משהו בסגנון : "בוודאי שאני נגד אלימות,הטרור הפלסטיני הוא תוצאה של כיבוש מתמשך " וכן הלאה . . . אך בשיחות סלון פנימיות אני ער גם לרחש של אהדה למהלכים אלה,ז"א , לפחות ישנה אווירה של קבלה ב"הבנה" את פעולות הטרור ואצל אחדים (ובאמת מעטים) אף באהבה , ועל שום מה ?אני שואל ובימים אלה מתחילה להתבהר (לפחות לי) התשובה לכך, הרי רק כך נוכל להמשיך ולטעון שאין פתרון אחר,גם לא זמני וגם לא נקודתי זולת יציאה מיידית וללא תנאי מהשטחים,וכמו כן שבלי אלימות הרי העם בישראל אינו מבין ויכול להבין דבר , ראה דוגמת האינתיפאדה הראשונה. הויכוח שלי איתם כרגע,הוא בכך,שאפשר לזהות בפיגועי הטרור הפלסטיני את התאווה להמית,את אותו הפוטנציאל ההרסני שיכול להביא עלינו אסון בסדר גודל ענק,שהרי הגיל הממוצע של המתאבדים הפלשתינאיים הוא 20 , בני כמה הם היו כשהגיע ערפאת לראשונה לשטחים הכבושים ? מה הכניס בהם את אידיאולוגיית השנאה ותאוות ההרג שאינה יודעת גבולות ? לסיכום : אני טוען שאנשי השמאל רבים (כדוגמת אותו כותב המאמר שפורסם כאן - גלעד דנבום) , נוהגים להתייחס לפיגועים בצורה סלחנית מכיוון שהאסונות הם קטנים וממוקדים לרוב יש יחסית מעט הרוגים, אך אותם מבצעי פעולות אלה מוכנים להשתמש גם בנשק להשמדה המונית אם ורק אם יהיה בהישג ידם,אך כמו שמוכיחה המציאות - הצירתיות מחפשת גם אלטרנטיבות . . . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים של מצדיקי הפיגועים לא משתנים לפי גודל הפיגוע. להפך- ככל שהפיגוע גדול יותר, זה רק מראה את גודל השנאה כלפינו, וגודל השנאה כלפינו רק מראה את עוצמת הדיכוי שאנו מדכאים את הפלסטינים. לכן- פיגוע גדול יותר מראה על רשע גדול יותר בצידנו. (כל זאת כאמור- /לשיטתם/; לקח לי קצת זמן להאמין שעיוות כזה אפשרי. אבל המציאות צבעונית מכל דמיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברייך משתמע כי את מתכוונת לטענתם של פלסטינאים החיים בשטחים ואילו אני דווקא התכוונתי לחוגי השמאל הישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לגרעין הקשה ביותר של השמאל הישראלי, ותואמיו באירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך הם לא מיצגים בשטויותיהם את השמאל הישראלי. התפלגות האידיוטים על פני הקשת הפוליטית היא ההתפלגות הרגילה של אידיוטים באוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן והדברים שאני הולך לכתוב לא ינעמו לעינים רבות. נראה שברוב מעשי הטרור/חבלה/איבה המתאבדים הפלסטינאים שמים דגש על הפן הכמותי של תוצאת הפיגוע (מספר הרוגים ונפגעים) ולא על איכות המטרה. להבנתי, המפתח לסיום המצב הנוכחי של התאבדויות הפלסטינאים בישראל הוא הפרדה חד צדדית ומוחלטת. הפרדה שכזאת יכולה להינקט רק ביוזמת הצד הישראלי ורק לאחר שדרג מקבלי ההחלטות יחליט בלב שלם על הפרדה פיזית. ע"מ שנגיע למצב הזה, עם כמה שפחות קורבנות, הפלסטינאים צריכים לעבור לבחירה איכותית ולא כמותית של מטרותיהם, במסגרת מגמה מתמשכת וברורה. התוצאה השיגרתית של התפוצצת באוטובוס או במדרחוב היא הרג של אזרחים מהשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות. קוראים להם "עניים" וגם "מעמד בינוני נמוך", אלה שמנוצלים לכל אורך ההיסטוריה ע"י בעלי ההון ובעלי אמצעי הייצור. מהעניים לאף אחד (כמעט) לא אכפת. לא אכפת מהם לפני הפיגוע וגם לא אחריו. מהתנסותי הציבור הישראלי תופס פיגוע שיגרתי ואת מספר הנפגעים שבו כמעין משחק כדורסל שבו ההרוגים הם בגדר נקודות וירטואליות שהצד השני "הכניס לנו". אני לא רוצה לקרוא לפגיעה כלשהי באיש!. אבל אם אני הייתי במקום הפלסטינאים הייתי עושה מאמץ לפגוע בשכבות שלהלן 1. בעשירים, דהינו: בעלי מפעלים, בנקאים, מנהלים בכירים, תושבי שכונות פאר וכו. 2. באנשי השלטון. 3. בדמויות ציבוריות: בדרנים, שדרנים, אנשי טלויזיה ותקשורת. להבנתי רצח גנדי היה אירוע בודד שכוון ספציפית כנגד האיש. מעבר להורדת מטרות איכותיות אכן כרוך במאמצים ותכנון רבים יותר מאשר מטרה שיגרתית-המונית. קשה יותר לפגוע בעשירים מסיבות אוביקטיביות רבות. קשה אבל אפשרי. פגיעה במטרות שכאלה תיצור תעודה ציבורית ותקשורתית רבה הרבה יותר מהרוגים אלמוניים ועניים ב"סתם" עוד פיגוע. אני מאמין שפגיעה שיטתית במספר מטרות שכאלה תגרום לנפילת אסימון אצל רבים ובסופו של חשבון תחסוך הרבה קורבנות שווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות שני פיגועים שאני זוכר היו בבתי קפה (אפרופו ומומנט), מקומות שבהם נמצאים בד"כ אנשים מהמעמד הבינוני והבינוני-גבוה. גם הפיגוע בדולפינריום כוון לשכבות בינוניות. מבחינה זו, הבחירה של המחבל להתפוצץ דווקא בקרב עולים חדשים ולא במועדונים של ישראלים ותיקים, שהיו בשפע בסביבה, הייתה טעות טקטית. ב. אתה דוחה אותי. מילא לדבר על פגיעה בפוליטיקאים - זה עוד אפשר להבין ברמה כלשהי. אבל לקרוא לפגוע באופן ספציפי באנשים רק בגלל שהם עשירים? אתה מייצג את המרקסיזם במלוא כיעורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהעניים כמעט לאף אחד לא אכפת..." דבר בשם עצמך, אדוני. לי, ולכל מי שאני מכירה במישרין או בעקיפין, אכפת מכל אדם שנפגע. אני לא רוצה לקרוא לפגיעה כלשהי באיש! אבל אני במקום הפלסטינים הייתי עושה מאמץ לפגוע במנוולי-אידאולוגיה בלי הבדל צד, אם כי אולי עם עדיפות קלה למרקסיסטים. פגיעה במנוולי-אידאולוגיה תיצור שקט ושלווה ותיתן לאנשים הפשוטים וההגונים הזדמנות לפתור את הסכסוך באופן אנושי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי לא הבחנת שהמגזרים שאתה מציין הם בד"כ אלו היותר פרו-פלסטינים בחברה הישראלית? אם לא שמת לב, במלחמה הנוכחית היה רק פיגוע אחד (כושל) בהרצליה, ואזורים אחרים של המעמד הגבוה לא נפגעו כלל. ואין לי ספק שזה לא נובע מחוסר מחשבה פלסטיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם ה-סי-פוד מרקט? זה לא מעמד גבוה? ומומנט בירושלים? מומנט נמצא ברחביה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם נכון אך אי אפשר להתעלם מכך שכמעט ולא היו פיגועים באוכלוסיית המעמד הגבוה. כמה אירועים בטחוניים היו בשנה וחצי של מלחמה בין הירקון לרשפון ובני ציון? (רק ממערב לכביש גהה) תשובה: 3 (פי גלילות, מטען חבלה בהרצליה פיתוח ומטען - שהונח ע"י אבו-ג'מוסי - בבית קצין ברעננה). כמה הרוגים? תשובה: 0 עכשיו, השווי זאת לנתניה, תל-אביב מדרום לירקון, ראשל"צ ותראי בבירור שאין פיגועים בריכוזי אוכלוסייה עשירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מדאיג יותר: אולי המשטרה והשב"כ מגינים טוב יותר על עשירים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעשירים יש יותר מאבטחים. וחוץ מזה, העניים קרובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ריכוזי אוכלוסייה עשירה? כאילו, ברור שיש אזורים של עשירים - אבל לא תמצא עשירים מתגודדים בתור לאיזו מקום. בכלל, עשירים לא מעדיפים כמה שפחות צפיפות עממית חמימה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם כנס שנתי בקיסריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את מומנט אבל אתה חייב להודות שאותו ערב בסי-פוד מרקט היה מוקדש למה שנהוג לכנות בתקשורת, אליטות חדשות. הם אמנם תוקעים לנו טברנות בכל הערוצים ומכריחים אותנו להודות שקוסקוס זה טעים ורגל קורשה זה איכס אבל הם לא אלו שקובעים את המדיניות בנושאים הבטחוניים-מדיניים-כלכליים וכשהם מעיזים לנסות בא ראש הממשלה, המפאיניק האחרון בליכוד ומפטר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סי-פוד מרקט היא מסעדה לא כשרה. איכשהו היה נדמה לי שצופי הטברנות ואוכלי הקוסקוס הם גם האוכלוסיה ששומרת כשרות. אנחנו מדברים על אותו מקום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מאותם אוכלי קוסקוס וחובבי טברנות הם שומרי כאילו כשרות, הם לא יאכלו את השרימפס אבל לא ממש יפריע להם שהדניס שהם לועסים בילה איתו על הגריל כמה דקות לפני שהגיע לצלחת. חוץ מזה היתה שם הופעה של שלומי סרנגה באותו ערב ואם הוא לא זמר של חובבי טברנות כבדים, מי כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי הדו שיח הזה מריח, מהתנשאות ואפילו שמץ גזענות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק נראה לך מתנשא כאן? ציון העובדה שסרנגה שהוא זמר פופולארי ומקובל מתאים יותר לצופי הטברנה מאשר למאזיני קול המוזיקה או גלגלץ? האם את לא מרגישה שמינון הטלהנובלות/טברנות (תרבות המדינות הפחות מתקדמות עבולם) עולה משנה לשנה בעוד שהתרבות המערב אירופאית כמעט ואינה זוכה להכרה בישראל (לו הייתי צריך לשלם עבור החיבור לכבלים הייתי מייד מתנתק). האם את מתכחשת לכך שאנשים מתבישים בימינו להכריז בפומבי שהם אוהבים רגל קרושה ומעדיפים אותה על פני קוסקוס? אז אני לא, אני אוהב רגל קרושה, לא מפריע לי שהיא רוטטת והיא יותר טעימה לי מכל "מעדן" מזרחי אחר. ואני ש ו נ א קובה, אבל ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבחם של הטרוריסטים הפלסטינים ייאמר, שהשוויוניות היא נר לרגליהם- אין הם מפלים בין עני לעשיר, ישראלי לפועל זר, או יהודי וערבי. אחת מהנערות הערביות שנעצרו בחשד לסיוע למחבלים סיפרה, שהזהירה את המחבל ''שלה'', שבקניון החיפאי שאותו תכנן לפוצץ מבקרים ערבים רבים. לדבריה הוא אמר שלא חשוב כמה ערבים ייהרגו, העיקר שייהרגו המון יהודים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |