בתשובה לעמית מנדלסון, 17/07/00 11:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במצבנו הנוכחי אם יתווספו אותם אוטובוסים בלי טיפול מסיבי בהם אנשים כמוני לא יוכלו אף פעם לנו שכן אני גר על דיזינגוף. אבל בוא נעזוב לרגע את האוטובוסים. חלק מגישת הפטרון המשלים מתייחס לשורה אשר גם נאמרה בסינגלס(הסרט) "אנשים אוהבים את המכוניות שלהם" כשאני עולה על מכונית אני לא רק נהנה מלהגיע ממקום למקום אלא יש בי הנאה לנסוע לנהוג קשה לי לראות את עצמי מוותר לגמרי על כלי תחבורה כי בשבילי וגם בשביל רבים אחרים נהיגה היא עניין שבנפש. אני שוב חוזר צריך לבחון את צורת סלילת הכביש (אני לא בטוח שבאמת צריך 4 מסלולים בכל כיוון)אך לפחות על 90 הק"מ המרכזים שלו אני עדיין משוכנע כי נחוצים אלא גם לעוד עשרות שנים. אחרון ודי..... מכיוון שכאשר מדובר בישראל מדובר ברפובליקת בננות מפגרת לא מבינים הנוגעים בדבר שצריך להציג פתרון כולל ולא תרופת הרגעה חלקית. אגב חוץ מהחופשה השנתית שיש לכל צרפת בכל חודש אוגוסט צרפתים הם לא דוגמא לכלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והבריטים? (בעיקר הלונדונים) והניו-יורקרים? ואפילו תושבי קהיר. כולם "אוהבים את המכוניות שלהם" אבל נוסעים ברכבות התחתיות. מה זו, אהבה אפלטונית? עיקר הנסיעות אינן "חוצות צפון דרום" אלא או מצפון (לתוך תל אביב) או מדרום (לתוך תל אביב) בבוקר ובכיוון השני בשעות אחר הצהריים, כך שדווקא הקטע הנ"ל, מבחינה פרקטית הוא הכי-פחות נחוץ. להפך, הוא יגרום ליותר פקקים כיוון שיגרום ליותר עומס בכניסות לערי גוש דן. כאשר המטרה האמיתית צריכה להיות ביזור של מרכזי התעסוקה בארץ שיגרום לפיזור אחיד יותר של האוכלוסייה, במקום המפלצת האורבנית המכונה "גוש דן". אזי לא יהיה כלל צורך בהרחבה נוספת כיוון שמלכתחילה התנועה תפוזר באופן אחיד יותר. מנסיון, בשעות אחרות, אפשר לעשות את הדרך מצומת בן-שמן לחיפה בקצת יותר משעה (תוך מעבר קל על אי-אילו מגבלות מהירות חוקיות). אבל כמה אנשים באמת עושים מסלולים כאלו בשעות השיא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "לא דוגמא לכלום" ??? אני מתעב את הצרפתים כעם, אבל הייתי בצרפת ובהחלט יש כמה דברים מוצלחים ללמוד מהם. ועוד שאלה: האם אתה באמת אוהב לנהוג או שאתה "שבוי" ע"י המכונית? למה הדבר דומה? לכך שלפני פחות מעשור כמעט לאיש לא היה טלפון סלולרי והיום לכולם יש (למרות שכנראה יש הרבה אמת באזהרות על קרינה מטלפון סלולרי). איך הסתדרנו בלעדיו? הסתדרנו בכלל לא רע. הטרגדיה של הרכבות בעולם בכלל היא שהמצאת המכונית באה זמן קצר מדי אחרי הרכבת, לפני שזו הספיקה לתפוס מקום כזה שלא יהיה ניתן להסתדר בלעדיה. גם אני נוהג ברכב פרטי, אך אני בהחלט יכול להסתדר בלעדיו - בנסיעותי העיקריות (לת"א ולחיפה), אני משתמש בתחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת), ומנצל את הרכב הפרטי בעיקר לטיולים או נסיעות בצירים/שעות שהתחבורה הציבורית לא נותנת מענה טוב ויעיל. ניפגש ביוני 2001, כאשר יוכפל מס' הרכבות בארץ, ותראה כמה "אוהבי נהיגה" כמוך שאיתרע מזלם לגור ברחובות ובנתניה יעזבו את הפקקים היומיים לטובת מקומות ישיבה חדשים ברכבת - שכבר היום היא הדרך החוקית המהירה ביותר להגיע לת"א (איפה שיש רכבת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחמד מאד שאתה אוהב את המכונית שלך. אבל רוב הנהגים חיים בעולם של אשליות. זאת מפני שהם לא משלמים מחיר אמיתי על התחביב הזה שלהם - כי נסיונות לעשות זאת נחסמים ע"י לובי רכב חזק מאד. יש לכך כמה סיבות: א. הוצאות השימוש שלך ברכב לא משקפות את ההשקעה בתשתית - כבישים, גשרים, ועוד - שנדרשת כדי שתוכל לנסוע. ההוצאות אינן משקפות את הנזק לסביבה שנגרם מהגזים הרעילים (יש הערכה שכמה עשרות איש בשנה מתים בגלל זיהום אוויר, שרובו נגרם ע"י מכוניות!). את הנזק לכלכלה שנגרם מן הפקקים של אנשים המתעקשים לנסוע ברכב. את הנזק שייגרם בעתיד מביזבוז רזרבות הדלק של העולם על "הנאת" אנשים מנסיעה ולא על, למשל, תעשייה פטרוכימית אשר אין לה תחליף ידוע. דרך אגב, תעשיית הדלק שומרת על מחיר נמוך כדי למנוע פיתוחם של תחליפי-דלק, וגורמת לכך שמלאי הדלק העולמי יתחיל לאזול הרבה יותר מהר ובצורה הרבה יותר חריפה עוד מספר מועט של עשרות שנים - דבר שיביא למשבר כלכלי כלל-עולמי ואולי אף למלחמות - איך אפשר בכלל לכמת את זה? ב. ברמה האישית - רכב פרטי - אנשים לא מבינים בצורה רציונאלית מהו המחיר האמיתי של החזקת הרכב. למשל, מבחינה כלכלית חייבים לאמוד במחיר הרכב פרט להוצאות שוטפות (ביטוח,טסט), ירידת ערך הרכב, וכו' - גם את הוצאות המימון. אדם שמוציא עשרות אלפי שקלים לשם רכישת מוצר שילם ריבית על משיכת-יתר או שהפסיד רבית זכות פוטנציאלית בבנק. העובדה שמבחינה פסיכולוגית הוא מדחיק את ההשלכה הזאת אינה משנה את העובדה. עשיתי חישוב מהיר ושמרני ויצא לי שאדם אשר קנה במחיר 30,000 שקל רכב אשר איבד מערכו בשנה 8% , ביחד עם הוצאות המימון שילם כ-400 שקל לחודש. אלו רק ההוצאות הפיננסיות - המחיר האמיתי גבוה בהרבה. בכמה מוניות אפשר לנסוע במחיר כזה? ג. ברמה המקרו-כלכלית - המערכת הכלכלית מעודדת בפועל את הרכב הפרטי. רכב נחשב ל"תנאי העסקה" ולא נקבע שום מבחן נחיצות (אולי המדינה יכלה לחסוך הרבה כסף במימון כרטיס רכבת/אוטובוס לעובדת שמקום מגוריה נמצא בטווח מתאים מהמשרד?). העלות הנזקפת של הטבת הרכב היא, למיטב ידיעתי, כ-2000 שקלים בחודש. עבור אותם אנשים שיכולים לקבלה ממקום עבודה ציבורי או פרטי המשמעות היא שהם משלמים כ-1000 שקלים בלבד מכיסם עבור רכב חדש וצמוד ללא הוצאות אחזקה וביטוח ובד"כ גם ללא דלק- הוצאה מגוחכת שהופכת את הטבת הרכב הצמוד לכדאית ביותר. במדינות מסויימות טוענים כי גם מקום החנייה השמור במרכז העיר היא הטבה ששווייה גדול מאוד (כאלפי שקלים לשנה), ואם היום ממסים גם אותה התמריץ היה יורד עוד פחות. גם נסיונות "כמותיים" יותר כמו כבישי אגרה לא עוזרים. כמעט כל מי שייסע שם יגלגל את ההוצאות על חשבון מקום העבודה - כלומר בסופו של דבר אם הנסיעה הזאת תוכר כהוצאה מוכרת אני, הולך הרגל, אשלם עליה בעקיפין (פחות הכנסות למדינה ממסים). זאת לעומת הוצאות תחבורה ציבורית שלמיטב ידיעתי אי אפשר להכיר בהן. בקיצור, קודם כל ישלמו הנהגים מחיר ריאלי עבור התענוג שלהם, ואז נראה כמה הוא מענג. - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סלילת כבישים ממומנת מתקציב המדינה. תקציב המדינה מתבסס בעיקר על מסים. אנשים שיש להם יותר כסף משלמים יותר מסים וגם מחזיקים ביותר מכוניות בעלות נפח מנוע גדול יותר כך שבגדול יש התאמה בין כמה כסף אתה משלם למדינה לבין כמה שימוש אתה עושה במשאבים התחבורתיים שהיא מספקת (כמובן שיש יוצאים מהכלל בדמות אנשים אמידים שאינם נוהגים). חוץ מזה אתה משלם מס כשאתה רוכש רכב, אתה משלם מס כשאתה קונה דלק בקיצור, אם תלך ותמסה שימוש ברכב בצורה ישירה (ותקטין את המסים הכלליים בהתאם) תגלה שרוב האנשים משלמים כמעט אותו סכום כמס. אם מישהו יפסיד אילו אנשים עניים יחסית שנוהגים ואם מישהו ירוויח אילו אנשים עשירים שאינם נוהגים. בעניין האקולוגי, אתה צודק אבל הטיעון הזה תקף לגבי כמעט על כל דבר שאתה קונה. מחיר העגבנייה אינו כולל את הנזק שחומרי ההדברה גורמים למי התהום, מחיר המים אינו כולל את הנזק הכלכלי שמחסור במים גורם למדינה ומחיר הדלק כולל רק את עלות שאיבתו והעברתו ולא את עלות המשברים המדיניים העתידים להתרחש כשייגמר הדלק בעולם או את עלות זיהום האוויר שהשימוש בו גורם. ב. טיעון דומה ניתן להעלות בבחירה בין קניית דירה לשכירות. אני ורוב חברי הנשואים, עשינו את החישובים, ראינו שבקניית דירה מפסידים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים ובכל זאת הלכנו וקנינו. מנטליות דפוקה? אולי אבל ככה אנחנו. שיקול דומה יש גם ברכישת מכונית אדם יודע בדיוק כמה עולה לו המכונית. אם הוא לא עושה את החישובים, הוא ירגיש את זה דרך היתרה בבנק והחסכונות שייעלמו. ולמרות הכל, הוא ישלם את הוצאות המימון והתחזוקה כדי שתהיה לו מכונית. ג. חוקי העבודה מחייבים מעסיק לשלם הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית לכל עובד שאינו מקבל רכב או הוצאות רכב ממקום העבודה. ברוב המקומות, הוצאות הרכב הן הטבה סוציאלית שאינה קשורה לרכב, העובד לא צריך להיות בעל רכב כדי לקבל הוצאות רכב ובשום מקום, לא דורשים מעובד המקבל הוצאות רכב להגיע אתו לעבודה בפועל. כך שניתן בהחלט לקבל הוצאות רכב ולהגיע לעבודה בתחבורה ציבורית. העלות של רכב ממקום העבודה היא יותר גבוהה ממה שציינת. העלות בשכר הברוטו היא בין 2400 ל 3000 ש"ח (למכוניות משפחתית סטנדרטיות) ובנוסף נזקף שווי למס של 900 ש"ח למכונית משפחתית (כלומר העובד משלם מס כאילו משכורתו הייתה גבוהה ב 900 ש"ח יותר ממה שהיא) יוצא שהעלות לעובד של מכונית שעולה כ 70000ש"ח עומדת על כ 1700 ש"ח לחודש נטו. מיש שעובד וגר בתוך גוש דן יכול לקנות חופשי חודשי במחיר זול בהרבה כך שעלות רכב מהעבודה גבוהה בהרבה ממחיר נסיעה בתחבורה הציבורית. הבעיה נובעת מכך שבעלות על רכב ונסיעה ברכב מתפרשת (לדעתי בצדק) כאיכות חיים. הרבה יותר נוח להעביר את הפקק ברכב ממוזג תוך שמיעת מוזיקה איכותית מאשר באוטובוס מעושן וצפוף תוך שמיעת קיטורים של נוסעים אחרים על איך באמריקה התחבורה הציבורית היא מצוינת. גם כשתהיה בארץ מערכת תחבורה ציבורית נוחה ויעילה, ייקח זמן עד שאנשים יעדיפו אותה על פני נסיעה במכונית. גם אם זה פוגע בכיס שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב לשניים 1. ערן אני לא חושב שדווקא המצרים הם דוגמא טובה בטח לא למשהו שראה מה שהולך שם. שנית כמי ששהה בגרמניה זה למעלה מחודש אני לא חושב שחסר לי ידע בעניין תשתית ואחזור שוב על אותה נקודה בתוך העיר זוהי תחבורה משלימה אך מחוצה לה הגרמנים אכן "מכורים " למכוניות שלהן. דבר שלישי הסיבה שתל-אביב וגוש דן הוא אטרקציה סביבתית נובע בעיקר מהשמרניות של חלקיה האחרים של מדינתינו והפתיחות של תל-אביב בשביל ותו מעמד בינוני חילוני בארץ. 2.עמית- אחד אני עדיין טוען שהצרפתים הם לא דוגמא ת אבל בצורה ענינית אני עדיין לא משתמש בפלאפון וחי עם זה טוב תשנית אני לא מכור למכונה אלאבאמת נהנה מנהיגה עד כמה שזה אפשר בארץ. שלישית מי יתן ואכן כולם יעברו לרכבת אבל זכור את מילותי אם לא תהיה תחבורה ציבורית מקיפה בארץ כל המאמצים לא יהיו שווים כלום. ואגב עדיף שאם כבר תחבורה ציבורית אז יותר שקטה בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תל אביב רבתי היא "אטרקציה" מהסיבה הפשוטה שזהו ליבה הכלכלי של מדינת ישראל. באותה מידה, אם כל מפעלי ההייטק בארץ היו ממוקמים באופקים ובנתיבות, הרבה יותר אנשים היו מגיעים לשם. הנקודה שכנראה לא הבנת, היא שבכל העולם המערבי, רוב האוכלוסייה עירונית, ומקומות העבודה הם בערים, כך שהנסיעות היום-יומיות הן בתחבורה ציבורית. נכון, כאשר נוסעים מחוץ לעיר, יש יתרון מסויים לרכב הפרטי ורבים מאוד משתמשים בו, אבל עם יד על הלב: כמה אנשים נוסעים באופן קבוע מחוץ לעיר? ולכמה מתוכם לא ניתן לתת פתרון יעיל בתחבורה ציבורית (קווים בינעירוניים של אוטובוסים ורכבות)? לגבי הרעש, בעולם מקובל שהרכבות נוסעות במסילות מחושמלות והרעש נמוך יותר. בארץ עדיין לא עוסקים בזה, פרט לכך שבירושלים כבר פורסם מכרז לבניית חשמלית בעיר, כחלק ממערך שיתחיל לפעול כנראה ב-2007. אין לי מידע לגבי הערכות חברות האוטובוסים מבחינת רעש, אבל קצת לחץ ציבורי על אגד ודן בוודאי לא יזיק לפתור את הבעיה. ולגבי הנימה הפסימית בסוף דבריך: כבר עכשיו המאמצים נושאים פרי למרות שמצבנו יחסית לעולם גרוע. בראשית שנות התשעים, היו פחות מ-2 מיליון נסיעות ברכבת בארץ בשנה. בשנת 99', מספר הנסיעות הגיע ל-9 מיליון, התחזית לשנת 2000 ע"ס הנתונים עד סוף מאי, מדברת על 13 מיליון - יותר מפי 6 לעומת 1990, וזה עוד לפני שנפתחו תחנות האוניברסיטה בת"א ובאר-שבע מרכז (באוקטובר). מה שחשוב הוא שעיקר הנסיעות האלו אינו לטיולים או הסעות חיילים כמו פעם, אלא נסיעות יומיומיות לעבודה - ובכך יש הקלה ממשית בעומס בכבישים לגוש דן. כיום כבר עובדים על הכפלת המסילה לאשדוד ורכבת לנתב"ג, ובשנה הבאה יגיע משלוח גדול של רכבות מחו"ל. כך שאני אופטימי לגבי תחבורה מסילתית בארץ. השלב הבא שאני מחכה לו הוא הרחבת רשת רכבות הפרברים לכפר סבא ולראשל"צ - עם קצת מזל, העבודות יכולות להתחיל כבר ב-2001. גם רכבת תחתית עוד תהיה בתל אביב - אם תרצו אין זו אגדה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |