בתשובה לארז לנדוור, 29/12/18 15:05
מסיפורי עמוס עוז: 703181
יוסי • בתשובה לארז לנדוור יום א', 30/12/2018, 2:03
מכל הסיפורים היפים על ושל עמוס עוז, דוקא את ההתנשאות המחליאה הזאת בחרת לשים בראש הדיון לזכרו?

האם אתה עיוור למשמעות של בן שתים עשרה הבועט בפעוט בן שלוש (ועוד מתחכם על כך שלא בעט מספיק חזק), או שבחרת להציף דוקא את הסיפור הזה כי אתה ממש לא סובל את עמוס עוז?
מסיפורי עמוס עוז: 703186
ארז לנדוור • בתשובה ליוסי יום א', 30/12/2018, 9:59
מה היינו עושים בלי תו התקן של האייל? בחרתי את הציטוט בגלל ההומור העצוב שבו והתקשרותו לאקטואליה היומיומית.
מסיפורי עמוס עוז: 703187
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה ליוסי יום א', 30/12/2018, 10:37
אתה מוזמן לזרוק דוגמה מוצלחת יותר.
מסיפורי עמוס עוז: 703209
יוסי • בתשובה לצפריר כהן יום א', 30/12/2018, 18:40
שנמוך מצח כמוני ידבר על עמוס עוז?
תראה, אהבתי לקרוא את הספרים שכתב (למרות להטוטי העברית שלפעמים התישו, כי נהגו לחזור על עצמם, לחזור ולשנות, הלוך והערב, כגלי הים המתנפצים על מזח השפה הגבוהה של מורה לעברית עם פנים מוארות כקלף מגילה גנוזה). את סיפור על אהבה וחושך קראתי כמסמך אנתרופולוגי.
מסיפורי עמוס עוז: 703221
רון בן-יעקב • בתשובה לצפריר כהן יום ב', 31/12/2018, 9:01
אני חושב על התיאור של אמא שלו בסיפור מהספר ארצות התן, אאז"נ. האמא, שלא התרגלה לסביבה הפיזית הקשה של א"י, היתה נוהגת לסגור את הוילונות בקיץ ולפתוח את המים באמבטיה כדי לשמוע את פיכפוך המים האירופאי. לי זה מזכיר קצת את מה שויזלטיר (או הורוביץ?) אמר שת"א חולמת בלילה שהיא על ההדסון ומתעוררת בבוקר ליד הג'יפה של הירקון.

מעין אנלוגיה על פן בסיסי של המצב הישראלי.
מסיפורי עמוס עוז: 703464
יוסי • בתשובה לצפריר כהן יום ה', 10/1/2019, 15:35
רק אתמול גיליתי שהספר סומכי - שהוא עבורי זכרון ילדות משובח במיוחד - נכתב על ידיו.
מסיפורי עמוס עוז: 703207
שוקי שמאל • בתשובה ליוסי יום א', 30/12/2018, 17:01
אני חושב שזה בסדר גמור. לא צריך לעשות מעוז קדוש חילוני. הייתה לו איזה טינה סמוייה לרביזיוניסטים. כנראה מורשת משפחתית ממשפחתו אוהדת הימין, משפחת קלאוזנר. סיפור מוצלח יותר יש בסיפור על אהבה וחושך, שם מספר עוז על מנחם בגין שנסחף בנאומו וקורא "לו אני הייתי ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו! כולם!". למשל פה https://books.google.co.il/books?id=bn128v_3UGsC&...
תמיד היתה לי הרגשה שדבר כזה לא קרה מעולם, אלא היה יציר דמיונו המרושע של עוז או מישהו אחר.
עוז היה אדם מורכב שפחד מקנאות ובכך אולי יסוד דעותיו וספרותו. ספרו מיכאל שלי הוא יצירת ספרות קנונית של הספרות העברית בדור לאחר עגנון. עוז הוא אולי הגשר שעליו עברה הספרות העברית מעגנון וברנר אל הספרות הישראלית המקומית.
הסיפור של ארז מזכיר לנו כי על אף ההספדים של נתניהו ורגב, עוז היה אדם בעל עמדה פוליטית ברורה ולא מחמיאה לקונצנסוס הישראלי הנוכחי.
מסיפורי עמוס עוז: 703208
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 30/12/2018, 17:27
תזכורת: תגובה 647813.
מסיפורי עמוס עוז: 703210
שוקי שמאל • בתשובה לצפריר כהן יום א', 30/12/2018, 18:53
נכון. תודה.
אני לא אערוב בראשי לכך שהסיפור אינו נכון, אבל אני מתקשה לראות את הקלאוזנרים הולכים לאסיפת בחירות של חירות. ההימור שלי הוא שעוז שמע את הסיפור מליצני ירושליים והכניס עצמו לסיפור. הוא לא היחיד שעשה כך. גם המינגווי עשה זאת יותר מפעם אחת.
מסיפורי עמוס עוז: 703235
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ב', 31/12/2018, 21:30
דוש סיפר פעם שבאספה באילת של מנחם בגין, נפתחו לו הכתפיות והמכנסים צנחו למטה. דוש צייר קריקטורה בה נראה בגין מאחור (השיער המסורק לאחור) עם המכנסיים למטה. כל העיתונאים הבכירים במעריב אמרו לו שאסור לפרסם קריקטורה כזאת על המנהיג. כנראה שכל הרויזיוניסטים העריכו את בגין כמנהיג. כנראה לאתה מתקשה לראות את הקלאוזנרים רוויזיוניסטים. אל תתקשה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות