|
||||
|
||||
גדעון לוי בהארץ: "ורק איש אחד עמד מול הגל העכור והגואה הזה, ולא נשבר. צריך להגיד את זה ביושר. צריך לשוב ולשבחו: ראש הממשלה עצר בגופו עוד מלחמה. שוב הוכח, שבנימין נתניהו הוא שונא המלחמות הכי נחוש בצמרת. צריך גם לשוב ולומר: היו שיקוליו אשר היו, די בתוצאה כדי לעורר הערכה. בזכותו לא נשפך דם. אי אפשר להקל ראש בכך, אי אפשר שלא לזקוף זאת לזכותו. הפעם גם נימק את מדיניותו: ביום ראשון בפריז ואתמול ליד קבר דוד בן־גוריון הוא דיבר על חוסר התוחלת שבמלחמה ועל חוסר הפופולריות של ההימנעות ממנה — מופת של התבטאות מנהיגותית. אילו דיבר כך פוליטיקאי אחר, ששמו איננו נתניהו, היינו מתמוגגים. הוא אמר ועשה. איש לא דיבר בשבחו. הוא ישלם על כך." |
|
||||
|
||||
ראוי לצטט את כל המאמר: "דמיינו שיאיר לפיד ראש הממשלה. מאת: גדעון לוי. [הארץ] 15.11.18 דמיינו את יאיר לפיד ראש ממשלה: צה"ל כבר בפאתי רפיח. הטייסים מפציצים, התותחנים מפגיזים, עזה חרבה. מאות הרוגים במכת האש הראשונה, חלקם שוטרי תנועה, כמו במלחמה הנפלאה ההיא, "עופרת יצוקה". במקטורן עור שחור המצביא לפיד מתדרך את כוחותיו: להרוג, להרוס, לחסל, להחריב. העם מריע, התקשורת ה"שמאלנית" באקסטזה, מקהלת המלחמה האחידה והקבועה. 50 ימים של שיכרון חושים, של הרג מזוויע בעזה ושל חרדה ורקטות בישראל, שלא היו מובילים לשום מקום. לזה בדיוק התכוון לפיד כשהסית השבוע: "זה הזמן להפעיל כוח". דמיינו את אבי גבאי ראש ממשלה: "שקט קונים בהרתעה, לא בכסף", כתב השבוע כאחרון הימניים; דמיינו את ציפי לבני, שהשתלחה כמותו: "הרתעה יוצרים במכות צבאיות", וגם: "החלפת שלטון החמאס באלו שמשתפים אתנו פעולה". דמיינו את אהוד ברק, שהתגרה: "סינוואר משפיל את ביבי". דמיינו את בני גנץ, ששתק; את אביגדור ליברמן, שהתפטר, או את נפתלי בנט, שאיים. דמיינו סיוט. לאיש מהדמגוגים הללו מימין ומשמאל (כאילו יש הבדל ביניהם) לא היה דבר להציע זולת להכות, להרוג ולהרוס, הכל כדי לרצות את התקשורת הבל תיאמן של ישראל, שנהפכה לצמאת דם ותאבת מלחמות יותר מאי פעם, ואת רחשי לב ההמון, שרק רצה לראות עזתים נהרגים, כמה שיותר, ואת בתיהם נהרסים, כמה שניתן. ורק איש אחד עמד מול הגל העכור והגואה הזה, ולא נשבר. צריך להגיד את זה ביושר. צריך לשוב ולשבחו: ראש הממשלה עצר בגופו עוד מלחמה. שוב הוכח, שבנימין נתניהו הוא שונא המלחמות הכי נחוש בצמרת. צריך גם לשוב ולומר: היו שיקוליו אשר היו, די בתוצאה כדי לעורר הערכה. בזכותו לא נשפך דם. אי אפשר להקל ראש בכך, אי אפשר שלא לזקוף זאת לזכותו. הפעם גם נימק את מדיניותו: ביום ראשון בפריז ואתמול ליד קבר דוד בן־גוריון הוא דיבר על חוסר התוחלת שבמלחמה ועל חוסר הפופולריות של ההימנעות ממנה — מופת של התבטאות מנהיגותית. אילו דיבר כך פוליטיקאי אחר, ששמו איננו נתניהו, היינו מתמוגגים. הוא אמר ועשה. איש לא דיבר בשבחו. הוא ישלם על כך. מניעת מלחמה משולה בישראל לתבוסתנות. הרעפת מחמאה על נתניהו, אפילו כשהיא מגיעה לו, נחשבת למעילה. על השטן אסור להגיד מלה טובה, בפקודה. מונע מלחמה או נחשד בפלילים — אחת דינו. אבל השבוע שוב הוכח, שאין לו תחליף: לאופוזיציה אין דבר להציע משל עצמה. בין לפיד לליברמן עובר קו ישר אחד, של פופוליזם מלחמתי. גם פחדני השמאל הציוני לא העזו להגיד את מה שחובה היה עליהם לומר מזמן: שרק הסרה מלאה של המצור תפתור את הבעיה של עזה, שהיא גם הבעיה של ישראל, ורק דיאלוג ישיר עם החמאס עשוי להוביל לכך. נתניהו לא אמר זאת, הוא לא חושב כך. הוא גם נושא באחריות להרפתקת השו־שו הנועזת והמיותרת בעורף האויב בעיצומם של המאמצים להסדרה, שכישלונה הביא לסבב האלימות האחרון. לכן נתניהו הוא שמחת עניים, ובכל זאת שמחה. ראש ממשלה ששוב מנע מלחמה, שהבין שפרט לריצוי דעת הקהל המוסתת היא חסרת תוחלת; ראש ממשלה שאיפשר העברת דלק וכסף לעזה כדי שתוכל לנשום ולו לרגע, עדיף מכל מחרחרי המלחמה סביבו, בקואליציה ובאופוזיציה. תמונות עזה הנהנית מקצת יותר חשמל היו צריכות לחמם את לבו של כל אדם. לא בישראל. ואתמול הגיע גם הבונוס: ההתפטרות של ליברמן, בעיקר אם תביא לקץ דרכו של אחד הפוליטיקאים הכי ציניים ודוחים שהיו כאן. גם בשל כך מגיעה מלת טובה לנתניהו. עכשיו דמיינו לפיד. דמיינו מלחמה." |
|
||||
|
||||
מה כל כך מרשים, מחדש או מפתיע במניפסט הזה שכל כך ראוי היה להביאו במלוא ארכנותו לכאן במקום לקשר אליו כנהוג? |
|
||||
|
||||
האמת ראויה להיאמר בכל הזדמנות. |
|
||||
|
||||
רן אדליסט עונה לגדעון לוי: " כמה הערות לפני שתכניות החדשות של שישי בערב יזבלו פעם נוספת. בנט דורש להיות שר הביטחון. אין סיכוי שהוא יחולל מהפכה עד הבחירות והוא יודע זאת. התרגיל הוא להיכנס למשרד, 'להיאבק על דעותיו' ואחרי שאיזנקוט נתניהו והקבינט ילעסו ויפלטו אותו, ללכת לבחירות תחת הכותרת זה אני או הם. השאלה היא מתי המסר הזה יעיל יותר : בחסות הטייטל של שר ביטחון, או כרס"ן שמתיימר לנצח מן האופוזיציה. אגב, כדאי לבנט לא להתהדר בקטע הביוגרפי כ"קצין בסיירת מטכ"ל". בנט היה חייל במטכ"ל שהלך מיוזמתו לקורס קצינים. כשסיים הוחלט שם לא לקבל אותו והוא הלך למגלן. הערה שנייה נוגעת לחבוק המשונה שביבי זכה לו מגדעון לוי בהארץ ("בגופו עצר את המלחמה"). גדעון חביבי, באמת חביבי, אתה אידיוט, באמת אידיוט. ותמים. נתניהו לא עצר את המלחמה, אלא איזנקוט וקציניו כאשר הניחו בקבינט את תוצאות הכניסה הקרקעית לעזה בחסות חיל אוויר ש'מפנה את הדרך' כדי להפחית את מספר הרוגינו. הברירה יותר נכון חוסר הברירה בפניה עמד נתניהו היא או לתמוך בעמדת הצבא ולהתגבר על תגובת הבייס שלו בעזרת ה"אשראי הפוליטי שצבר" (ביטוי שלו) והזמן שיחלוף עד הבחירות, או ללכת למלחמה בידיעה ברורה שאת תוצאותיה הידועות מראש (גם לציפורי הטרף מימין שחגים מעל ראשו ומחשבנים את המנדטים שידמם) הוא ישלם בראשו. אולי תסביר לעצמך גדעון (ובהזדמנות הזו גם אמנון אברמוביץ') איך ניתן לתמוך במי שהבעיר את הבית ואחר נמלט מאחריותו כדי להציל את ראשו ? ועוד עשוי לחתום עם בנט על צילום מצב לקואליציה של אחרי הבחירות ? וגרוע מכל : להיכנע ללחץ ובכל זאת ללכת ל'מבצע'." |
|
||||
|
||||
למקרא אותו חיבוק משונה עלתה במוחי מחשבת קונספירציה - אחרי עשורים של ביקורת נוקבת על הימין מצד גדעון לוי שלא תרמה מאומה לשינוי המצב הפוליטי, אולי גדעון החליט לנסות הפוך על הפוך: לחבק את ביבי בתקווה שהחיבוק הזה יקטין את מספר המנדטים שלו? והרי עד עכשיו זה עבד על כל מי שגדעון חיבק, לא? |
|
||||
|
||||
כשהאשימו את נשיא ארה"ב הרברט הובר בגרימת המשבר הכלכלי של 1929 הוא אמר שעשו אותו בעל יכולת השפעה גדולה פי כמה ממה שיכול היה להיות. |
|
||||
|
||||
קודמו של הנשיא הובר היה הנשיא קלוין קולידג'. כאשר הודיעו על פטירתו של האחרון ב-1933, הגיבה הסופרת דורותי פארקר בשאלה: "איך אפשר לדעת?". נדמה לי שזו גם התגובה על התפטרותו של ליברמן ממשרד הביטחון. מלבד בדיחת ה"צלפים" שהתפיידה לה במהומת הסבב האחרון בינתיים, קשה להצביע על איזשהו אפקט שהיה לליברמן על משרדו ועל צה"ל. ואולי טוב שכך. אולי עוד אחד מן הסממנים של המשפטיזציה המופרזת של התנהלות השלטון, היא העדר מסורת של מינוי אנשים בעלי כישורים מתאימים לתפקידים. כל עוד המועמד לא נתפס בגניבת חליפה מאיזושהי חנות וכל עוד הוא עומד ברשימת דרישות מינימליות באמת שנקבעו ע"י הבירוקרטיה המשפטית-שלטונית, מניחים שהמועמד ראוי לתפקידו. אני לא יכול להימנע מלחשוב על המשכורות שאתם ואני מימנו ליאיר לפיד וליברמן (והיו גם אחרים), שתמורתם קבלנו ככל הנראה תרומה אפסית להתנהלות ולתוצאות של משרדיהם. קשה לי מאוד לראות את התבונה הגדולה במה שכתב גדעון לוי. הדבר היחיד שנראה לי לקוח מן המציאות בכתבה שלו, הוא האבחנה שגם לשמאל האופוזיציוני אין תכנית פוליטית של ממש ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. ביחס לבנימין נתניהו, אני מתקשה להבין איך אפשר שלא לראות כי מדיניות הימין הדתי-לאומי שבשלטון, נניח בעשור האחרון, הובילה את מדינת ישראל, לאט אבל בטוח למבוי סתום, לכל הפחות בחזית העזתית. חידלון המעשה של נתניהו, שגדעון לוי כל כך משבח, לא נבע מגדולה אנושית ומדינית, אלא מן האמת הפשוטה והחותכת, שבמציאות הנכחית אין שום דבר שכדאי לממשלת הימין לעשות. חוששני, שבנקודה זו, אני חושב לציין, שכל השבחים שמרעיף לוי על נתניהו קשורים לאבדן חושים וליקוי מאורות שנפלו על הציבור הישראלי כתוצאה של סבך האמונות והאינטרסים המשתקים של ממשלת הימין. עושה רושם, שגדעון לוי התאהב בחזקה שיש לו על הדאגה לשלומם של הערבים וכעת הוא מחיל אותה גם על שלומו של החמאס. דעתי, המפתיעה אני חושב, היא שבמוקדם או במאוחר ישראל תצטרך לכבוש את רצועת עזה ולמוטט את שלטון החמאס. עושה רושם שבשלב זה אין לאף אחד בישראל (ולא רק בה) תחליף מתקבל על הדעת לקיומם של הבנטו-סטנים ביו"ש וברצועת עזה. בהתחשב בכך יש לישראל אינטרס עליון לצרוב בתודעת הפלשתינים שם שהם לא יוכלו לבחור להם מנהיגים שלא יהיו מקובלים על ישראל. (ואני לא מדבר על מקובלים במושגי המדיניות של ממשלת ישראל. המדיניות הקנאית והאידיוטית של הממשלה הזו הצליחה לטשטש את ההבדל בין אבו-מאזן שהוא מבחינתי מקובל, לחמאס שהוא לא). בסופו של דבר לא נוכל להמנע מניהול חייהם של הפלשתינאים בשטחים המוחזקים (דבר שכולם רוצים להמנע ממנו) אם הללו יתעקשו ל"בחור" הנהגות שמדינת ישראל לא יכולה לחיות איתם. אני מודע לכל הבעיות הקשות שיתעוררו בגלל הצעד הזה. בנוסף לכל הבעיות הנוראות באמת שכולם חושבים עליהם (המחיר בחללים בשני הצדדים, העדר מהלך סיום ויציאה מובטח, השליטה בהתנהגותם של מתפרעי ההתנחלות ועוד), אני גם לא בטוח שצה"ל מסוגל לכיבוש במחיר סביר של הרצועה. בכל זאת, נראה לי שהמהלך הזה הוא בבחינת ההכרח לא יגונה. יש כאן שיקול מקיאבליאני שלא נעים להזכיר אותו, אבל הוא אמיתי ותקף. המון העם יכול לחיות עם מאות חללים שיפלו בכיבוש הרצועה. הוא לא יכול לחיות במציאות של התשה וטרור מתמידים לאורך שנים. המון העם לא יכול לעמוד בבקשה לא גדולה שיש לילדי עוטף עזה והיא לחיות בשוויץ ולא בישראל. מי שמפקפק בדבריי, שיחשוב על הזעם מכל העברים שניתך על צחי הנגבי, שמתוך אטימות המחשבה פלט כנראה מבלי תשומת לב, איזושהי קלישאה חסרת יסוד שהמדיניות המפותלת והמשתבללת של מפלגתו הגיעה אליה. מובן שאי אפשר לבנות שום מדיניות רציונלית על בסיס ההנחה שלממשלת ישראל יש התחייבויות שונות לביטחון תושבי ת"א ולביטחון תושבי אשקלון. אני לא מאמין בשטות הזאת ואני חושב שמדובר באיזשהו ניסיון לרמות את האוייב וליצור הרתעה מזוייפת, כאילו אם תותקף ת"א נעשה מי יודע מה. הטענה שלי היא שעצם העובדה שהנגבי כשל לפח הזה, מלמדת איזה בלבול וריקנות יש בחשיבה הבטחונית של ממשלת ישראל והם שמייצרים את הקלישאות המופרכות האלו. |
|
||||
|
||||
אני מבין את ההתגוללות על ליברמן, אבל ההשלכה המסורתית של יאיר לפיד לקלחת, שלמרות חוסר נסיונו ושגיאות שעשה היה שר אוצר הרבה יותר טוב מכחלון, וזה עוד ברור עכשיו יותר ליותר לאור פארסת 22 מיליארד השקל שהכחלון משאיר לנו בסוף הקדנציה, זה לא ראוי בעיני. לפיד, בניגוד לכחלון, ולשרים לפניו, פנה לטפל בבעיה הכי חמורה לטווח ארוך של המשק בעשורים הקרובים - אחוז ההשתתפות בכח העבודה, והראה הישגים מדידים כבר אחרי שנתיים (אחוז ההשתתפות החרדי הגיע לשיא בסוף כהונתו) שנמחקו מאז על ידי ממשלה גרועה יותר ושר אוצר גרוע יותר, למרות שיש לו יותר נסיון. וחוסר הטיפול בבעיות האלה מצד שר אוצר זה מה שיביא אותנו לאבדון, הרבה אחרי שמחירי הדירות ירדו כשתעלה הריבית, ולא בגלל גימיקי למשתכן למיניהם. אני קונה בשתי ידיים שרים אחרים שיביאו הישגים כאלה. |
|
||||
|
||||
לפיד הורס את הסיכוי לשלב חרדים לפיד מתפאר שהוציא את החרדים לעבוד - אך העובדות שונות גם בלי להתעמק בפרטי הנתונים הכלכליים האלו, קשה לי להיזכר מה בדיוק עשה לפיד הצעיר כדי להגדיל את השתתפות החרדים במשק. הוא קיצץ להם בקצבאות? האם ראינו חרדים מחליפים את הפיליפיניות בטיפול בקשישים או את הרומנים והסינים על פיגומי הבניין? מה שכן ראינו זה שמנסים ע"ח הציבור לאפשר להם להשלים את השכלתם על מנת שאקדמאים סוג ב יוכלו להתחרות על מקומות עבודה שממילא לא חסרה תחרות עליהם. ומדוע בכלל צריך מישהו ואנו בפרט כל כך להתאמץ למען משהו שהנהנים הראשיים ממנו הם החרדים עצמם? |
|
||||
|
||||
לשמאל האופוזיציוני אין תכנית פוליטית של ממש ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי? לא למפלגת האופוזיציה האמיתית היחידה. הבעיה היא שכהרגלה של ישראל עד שהיא תגיע לזה היא גם תאכל את הדגים הבאושים, גם תחטוף מלקות וגם תגורש מהעיר. בבחירות הבאות רק מרצ. |
|
||||
|
||||
"Moreover the assumption, which served מתוך מחשבות על גנדי מאת אורוולGandhi so well in dealing with individuals, that all human beings are more or less approachable and will respond to a generous gesture, needs to be seriously questioned. It is not necessarily true, for example, when you are dealing with lunatics. Then the question becomes: Who is sane? Was Hitler sane? And is it not possible for one whole culture to be insane by the standards of another? And, so far as one can gauge the feelings of whole nations, is there any apparent connection between a generous deed and a friendly response? Is gratitude a factor in international politics?" למשל כאן: Reflections on Gandhi |
|
||||
|
||||
הדברים של אורוול רלבנטים בעיקר לאימפריליזם הבריטי ובהשלכה גם לקולוניליזם הישראלי. אין כאן עניין של נדיבות אלא של אינטרסים. גם החמאס מבין שיש לו מה להפסיד כל עוד הוא נמצא בלחימה עם ישראל ומצד שני הוא גם לא רוצה שיימשך מצב המצור הכרוני. רבין בשעתו ידע שרק תהליך מדיני יוציא את ישראל מהבוץ הצבאי והיה מוכן לחתור לזה אפילו עם ארגון הטרור אש''ף שהוא סירב לדבר איתו לפני כן. נתניהו גם יודע את זה אבל לא יעשה משהו שנוגד את מדיניותו, השקפת עולמו והאינטרסים שלו ובעצם יכרות את הענף שעליו הוא יושב. יש לקוות שמאחורי כל קלישאות התוקפנות גם לפיד, גבאי ולבני יודעים את זה. |
|
||||
|
||||
לפי התיאור שלך משאת הנפש של החמאס זה להפוך לאבו מאזן ומשאת הנפש של הקנאים בממשלת ירושליים זה להתעסק עם הקנאים של עזה. "פלשתינה, מדינה קטנה באפריקה המשתחררת. קנאים מאד, הרבה פולקלור." אמרתי כבר? |
|
||||
|
||||
לא משאת נפש אלא תפיסת אינטרסים. בכל מקרה, אני לא רואה טעם באלטרנטיבות (המשך המצב הקיים, חזרת ישראל לרצועה או השלטת אבו-מאזן שם בכידוני צה''ל). |
|
||||
|
||||
הטעם הוא להבהיר לפלשתינים שהם לא יכולים לבחור לעצמם מנהיגים/הנהגה שישראל לא יכולה לחיות איתם. אני מסכים שממשלה שתוקפת את אבו מאזן יותר מאשר את החמאס, יש לה בעיה בתחום הזה. אבל, כפי שאתה אוהב להזכיר, האינטרס של ישראל לא משתנה בגלל זה. |
|
||||
|
||||
הבחירות ברצועה היו טעות שנכפתה על ידי ממשל בוש אבל אי אפשר לומר שהן לא היו הוגנות ולישראל אין זכות להתערב בבחירה הפנימית של הפלסטינים. מה גם שהתנערותה של ישראל ממהלך מדיני והחלשתה את אבו-מאזן תרמו לזה. מכיוון שהחמאס שולט בעזה ובעל תמיכה חזקה בחברה שם כל הסדר חייב לכלול גם אותו. האלטרנטיבה היא עוד הרוגים מיותרים אבל זה לא חדש אצלנו. |
|
||||
|
||||
ודאי שלישראל אין זכות להתערב בבחירה פנימית של הפלסטינים, השאלה היא האם לישראל הזכות להתייחס לעם הפלסטיני בהתאם לבחירה שעשה? קרי, האם לעם הפלסטיני יש אחריותיות כלשהי על מצבו? האם ישראל מחויבת לקבל כל שלטון שהפלסטינים יבחרו על עצמם, גם אם הלה מכריז על רצונו להשמידה (וגם פועל על פי צו זה)? מעבר לכך, אין הוכחות להתנערות כלשהי של ישראל ממהלך מדיני ואיני יודע כיצד ישראל מחלישה את אבו-מאזן (ולא העובדה שהוא עודנו נשיא לאחר שלא נערכו בחירות למעלה מעשור). הסדר מבחינת ישראל חייב לכלול פירוז מלא ומוחלט של הרצועה + איו"ש, אין לישראל מה לשאת ולתת עם ארגון מזוין שמתכוון להישאר כזה גם לאחר הסכמים/הסדרים כאלו או אחרים. |
|
||||
|
||||
פירוז מלא? ומה יקרה כשהבחורים הטובים מהג’יהאד האיסלמי ינסו להרים ראש? |
|
||||
|
||||
פירוז מלא אומר שהג'יהאד לא קיים או שגם הוא פורז. אם תשאל איך הוא לא קיים אז זו החלטה שהפלסטינים יצטרכו לקחת, ישראל היא לא אמא ולא אבא. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה קורה אם הג’יהאד לא רוצה להתפרז וממשיך לצבור נשק גם לאחר פירוז? מי אוכף עליו את הפירוז? יש מודל אחד שקיים היום: מי שאוכף את הפירוז הם חיילי צה״ל שנכנסים מדי פעם למקומות שונים בשטחים. יש לך רעיון טוב יותר? |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא נצטרך להגיע למצב בו הג'יהאד ממשיך לצבור נשק לאחר פירוז של שאר הארגונים ברצועה + יו"ש כי הארגונים החזקים יצטרכו לגרום לארגונים החלשים להתיישר,. מה גם שלא מדובר בישראל בלבד, אלא גם מדינות אחרות יתנו התחייבויות וערבויות למיניהן, כוח בינלאומי כלשהו, משהו. הציפייה שצה"ל יפתור בעיות פנים-פלסטיניות היא לא מציאותית (ואולי הציפייה לפירוז מלא היא גם כזו) ובמקרה כזה הפלסטינים יכולים לשתות את הים של עזה. אם העם הפלסטיני רוצה מדינה, הוא צריך לדאוג לזה, לנו יש כבר אחת והיא לא תיעלם. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מהי הגדרתך לפירוז אם הארגונים החזקים (הארגונים החזקים? הצבא? המשטרה?) הם שיצטרכו לאכוף את מרותם. מהי הגדרתך לפירוז? |
|
||||
|
||||
לא הייתי ברור מספיק. דיברתי על פירוז הדרגתי. הפלסטינים רוצים הסדר, מבחינת ישראל הצדדים במסגרת ההסדר מחוייבת לאי-הפעלת אלימות כלפי ישראל ולזה הפלסטינים צריכים לדאוג. יתכבד החמאס/פת"ח או כל ארגון אחר לפרז את הרצועה + יו"ש וכל ארגון מזוין שאינו מתיישר עם הרוח המפקד ואז תכנס ישראל להסדר כאשר בסופו הרצועה + יו"ש יהיו איזורים מפורזים (למעט כוחות שיטור פלסטיניים ובינלאומיים) צבאית. האם לדעתך ישראל יכולה לחיות עם ארגונים חמושים וללכת להסדרה/תהליך שלום כלשהו שבסופו של התהליך הם ישארו חמושים? |
|
||||
|
||||
כלומר: הפלסטינים מקבלים רובים? אם לא: איך הם יכולים לאכוף את הסדר בשטחים? |
|
||||
|
||||
הם לא מקבלים, כבר יש להם. אלא אם כן החמאס/פת"ח שולטים בפרחים ושוקולדים. |
|
||||
|
||||
אבל אתה דורש לפרז: להוציא נשק שכבר יש שם. |
|
||||
|
||||
נכון.לא אמרתי קודם לפרז ואז ללכת להסדרה כי אז זה אומר שצה''ל יצטרך לעשות את העובדה השחורה ולא לזה אני מייחל. שהפלסטינים שרוצים מדינה יעשו את העבודה השחורה. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא מבין בדיוק מהו המצב הרצוי מבחינתך. איך הוא לעומן ריבונותה ורמן חימושה של הרשות כיום? |
|
||||
|
||||
ובכן ספירת מלאי: לישראל אין זכות להתערב בבחירה הפנימית של הפלסטינים. מכיוון שהחמאס שולט בעזה ובעל תמיכה חזקה בחברה שם כל הסדר חייב לכלול גם אותו. עכשיו רק נשאר לך לשכנע את מטורפי החמאס לכלול את עצמם בהסדר. |
|
||||
|
||||
החמאס הוא זה שהתחנן לכל אורך חודשי המתיחות להפסקת אש וישראל היא זו שדחתה את זה אלא כשזה איים לגלוש מעבר למצב הקיים וגם אז ביצעה פעולה צבאית שהחזירה את המצב הרע על כנו. עכשיו רק נשאר לך להחליט מי המטורף כאן. |
|
||||
|
||||
החמאס לא מכיר במדינת ישראל ולא מוכן לשום שיג ושיח איתה. כל ההסכמים עם החמאס נעשים בחסותה של מדינה שלישית ולא ידידותית במיוחד. הפעולה הצבאית העלומה האחרונה היא פרי הילולים של מדיניות ה''נצחונות'' המטורללת מבית מדרשם של בנט, שקד וליברמן (''תנו לצה''ל לנצח''). ההחלטה לשחרר את צה''ל מפיקוח מדיני-אזרחי על יזמות לפיגועים בגורמי טרור היא החלטה מטומטמת ואסונית, שעברה מתחת לראדאר הציבורי רק בגלל שאף אחד לא חושב שאייזנקוט פחות אחראי מנתניהו, בנט ושות'. לגבי מידת הטירוף של הצד הישראלי, אני לא האיש להתווכח איתך על כך. |
|
||||
|
||||
יש החלטה לשחרר את צה"ל מפיקוח כנ"ל? איך אתה יודע על זה? |
|
||||
|
||||
לא. אין לי משהו כתוב ומסודר להראות לך. יכול להיות שקבלתי את הרושם הזה מדיווחי כתבים צבאיים בערוצי החדשות. לא מדובר בהסרה גורפת של הפיקוח הא זרחי על פעולות צה''ל, אלא במתן שיקול דעת לפיקוד הצבאי הבכיר על העיתוי של פעולות פגיעה וחיסול של חוליות טרור ומחבלים בכירים העוסקים בתכנון פיגועים ללא צורך באישור מדיני. ההסבר שניתן היה כי במקרים מסויימים המתנה לאישור מדיני תפספס את ההזדמנות. ללא משהו כגון זה, קשה מאד להסביר את ניסיון החיסול שכשל לפני מספר ימים, בזמן שממשלת ישראל כל כך זקוקה להרגעה. זה נראה כמו ניצול הזדמנות שאושר ע''י מפקד צבאי באזור ולא ע''י הקבינט המדיני-בטחוני למשל. במצב הרוח הליברמני-בנטי של ישראל, תהליכים כאלו נתפסים כסבירים, אבל ביחס למצב ולסכנות בישראל זה גובל בהפקרות ואובדן שליטה. |
|
||||
|
||||
באיזה ניסיון חיסול מדובר? |
|
||||
|
||||
בחיילי צה"ל שנחשפו באזור חאן יונס לפני שבועיים, בפרשה בה נהרג סא"ל מ. אז דובר במדיה על ניסיון חיסול של מישהו. היום פורסם לפי ה"שרק אל אאוסט" הלונדוני כי החוליה שהתה שם במשך שבועות ורק נתגלו ע"י אנשי החמאס בעיתוי הלא נוח של המו"מ על ההסדר. מה שמוזר הוא שצחי הנגבי השתמש בפרשה הזו כדי להצדיק את הסבב האחרון של החמאס. יכול להיות שגם הוא לא בדיוק יודע על מה הוא מדבר ולא רק אני או ה"שרק אל אאוסט"? בכל מקרה, אם הטענה האחרונה נכונה, אז זה לא רלאבנטי למה שטענתי (ןירדן שאל בתגובה). בזמנו בתגובה לאחד מן הגלים החוזרים על עצמם לעייפה של "תנו לצה"ל לנצח", טען מישהו שהקבינט העביר לצה"ל את הסמכות להחליט על פעולות סיכול וחיסול מסויימות ללא צורך באישור מדיני. אני לא זוכר מי זה היה. אולי אחד מן השרים הנוטים לחרוץ לשון בעניינים לא להם (גלעד ארדן?). האפשרות הזאת, של הורדת סמכויות, נשמעת הגיונית בנסיבות מסויימות. אבל בנסיבות ובהרכב השחקנים של מדינת ישראל, זה מהלך מטופש ומסוכן. |
|
||||
|
||||
חמס הוציא תחילה הודעה שמטרת הפעולה הייתה להתנקש באותו בכיר של הג'יהד שהיה בין הרוגיהם. אחר כך הוא הפסיק להפיץ גרסאות ונראה שאין לו מושג כמו לכולנו. דובר צהל פרסם אחרי הודעתו הראשונית של החמס הודעה לפיה מטרת הפעולה לא הייתה התנקשות וגם לא היתה חטיפה, וזה גם נראה לי מאד הגיוני. לכן מוזר שכל כך הרבה זמן אחר כך אתה קורא לפעולה "ניסיון החיסול". כלמר, אתה מוסיף ל"העברת הסמכויות" שאין לך שום אסמכתא להוכיחה גם "ניסיון חיסול" שלפי כל הסימנים לא היה ולא נברא. ולשם מה? כדי להמרחיש את ה"אווירה הבנטית ליברמנית". אגב, ככל המדובר באווירה "ליברמנית" נראה לי שליברמן לא יצר שום אווירה מהסוג הזה בעת שכיהן כשר הביטחון. הוא ישב שם בשקט ונתן לחברה לפעול כרצונם, בניגוד לאווירה שיצר כשהיה באופוזיציה. כל סיפור התפטרותו, בדיוק כמו סיפור אי היכנסו לקואליצית הימין בתחילה, הכל קשור במניפולציות שמטרתן ניסיון התחזקות אלקטורלית כשריח בחירות עולה לאוויר. בזמנו אמרתי שהוא הפוליטיקאי הכי מאוס עלי, ובסיפור התפטרותו הוא מחזק את דעתי עליו. |
|
||||
|
||||
דעתך שניצטרך לכבוש את עזה ולמוטט את החמאס אינה מפתיעה כלל. היא מסתדרת יפה מאד עם יתר ההערכות שלך. משום מה גם אם לשם שלי לא מצורפת המילה שמאל, אינני חושב שנכבוש את עזה ולא נמוטט את החמאס. החמאס הוא פרטנר/יריב נוח מדי בשביל שננסה לחסל אותו. תמיד אם יקום איזה מנהיג שלהם שיראה שהוא רוצה לנהל מו״מ-אפשר לחסל אותו. החמאס דואג שלא יהיו סניפי דע״ש וכד׳ ברצועה. אם נרצה פעם להגיע לתהליך שלום, החמאס הוא בר שיח. |
|
||||
|
||||
את דעתי על הפסקת האש האחרונה הבעתי בתגובה 702604 אני חושב שבגזרת עזה ישנן שתי אפשרויות פעולה. האחת היא פחות או יותר דומה למה שנעשה בפועל, כלומר מדיניות של הבלגה וניסיון מתמיד להוציא מהחמס שקט באמצעות הרתעה. כפי שכתבתי בתגובתי הנ"ל, אני לא הייתי נענה לבקשת הפסקת האש של החמס וממשיך להרוס להם בתים עד שאפשר היה להוציא מהם הסכם יותר טוב: קרי סיום ההפגנות השבועיות וטרור הבלונים והגדר, ואולי החזרת גופות חיילנו והשבויים האזרחים. עד כמה אפשר היה להשיג את ההישגים האלה קשה לדעת. מדובר במנגנון של "מי ימצמץ ראשון", וקשה להיות בטוח אם באמת אפשר להשיג את ההישגים האלה, או לא. אבל הייתי לפחות מנסה ואולי היה אפשר להגיע להסכם טוב יותר. האפשרות השנייה היא, כפי שאתה טוען, כיבוש עזה מחדש. אני מדבר על כך כבר מאז נסיגת אוסלו דרך ההתנתקות. אבל אם אתה מתכוון לכך שנמוטט את החמס ונמסור את השטח לאבו מאזן או אקסמפלר אחר שלו, זה בוודאי לא ילך. הכיבוש צריך להיעשות כדי להגיע למצב כמו זה ששורר ביו"ש, כלומר, צבאנו נמצא בשטח בקביעות ואחראי על הביטחון. בשהותו שם הוא מגן על אבו מאזן מפני החמס, ונעזר באבו מאזן לשמירת הביטחון שלנו באמצעות תיאום בטחוני. מה שאולי רבים לא מבינים הוא שאין היתכנות למנגנון כזה אם אין חמס ברקע שמאיים על אבו מאזן. זה מה שמחזיק את התיאום הביטחוני. אבל בכל מקרה המרכיב הכי חשוב של האפשרות הזאת הוא שהייה מתמדת של צבאנו בשטח, כפי שזה גם ביו"ש. מה שאולי יפתיע את מכרי הוא שכרגע אין לי ביטחון מוחלט שדרך הכיבוש עדיפה. מחיר הכיבוש, כנראה, לא קטן, וגם לאחר הכיבוש, מובטחת תקופת סבל לא קטנה עד לניקוי כל ה"טינופת" שהצטברה שם בתקופת היעדרינו מאז נסיגת אוסלו. לא פשוט להגיע למצב הטוב שהיה טרם נסיגת אוסלו. אילו הנסיגה הזאת לא הייתה מתבצעת הכל היה הרבה יותר פשוט. איני שותף לביקורת שלך על מדיניות הממשלה. נסיגות אוסלו וההתנתקות הביאו אותנו למצב לא פשוט, ולא תמיד קיים פתרון אידיאלי. |
|
||||
|
||||
יש לך זכרון מאד סלקטיבי. ״לא פשוט להגיע למצב הטוב שהיה טרם נסיגת אוסלו.״. על מה בדיוק אתה מדבר? עשיתי לא מעט מילואים לפני אוסלו ואני מנסה להיזכר במצב ה״טוב״. לא מצליח. |
|
||||
|
||||
התקופה שבין מלחמת ששת הימים ונסיגת אוסלו התחלקה לכמה פרקים והיו בה עליות וירידות. היו תקופות שבהן אזרחי עוטף עזה היו הולכים לעשות קניות בשוק בעזה, והיו תקופות של טרור. לקראת סוף התקופה הייתה האינתיפאדה הראשונה, שהתבטאה באלימות אבנים כנגד חיילים. זה לא היה ממש כיף אבל אחרי שלמדנו להתמודד עם זה, היא חלפה, ובעצם על לנסיגת אוסלו שרר שקט. בכל התקופה הזאת כולל בתקופות הטרור שהזכרתי ותקופת האינתיפאדה השנייה, האלימות כוונה כנגד הצבא בלבד וישובי עוטף עזה ישבו בשקט ושגשגו. מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה? אתה מעדיף טילים (אתה תתקן אותי ותאמר שמדובר בסך הכל ברקטות, אך אני איני מבחין בהבדל) פצמרים מנהרות יכולת לנטרל את נתב"ג כיפת ברזל ומכשולים כנגד מנהרות? אם כן, זה תמוה. |
|
||||
|
||||
סלמאן מצאלחה מנחש שביבי פשוט דוחה את המערכה נגד עזה עד שיושלם המכשול נגד המנהרות, וכשזה יקרה הוא יזדרז להיכנס בהם חזק. לא שאני מחזיק ממצאלחה פרשן על, אבל מהכלום שאני יודע1 יש בזה מן הסבירות. 1 שמעתי כבר לפני חודשיים בערך שמועות (שהוצגו לי כשמועות) לפיהן צה"ל עומל במרץ על המכשול, ומעדיף לא להיכנס לעימות גדול בעזה עד שזה יושלם. |
|
||||
|
||||
אבל למה צריךלהכנס בעזתים אחרי שיהיה מכשול? ההפגנות על הגדר יהיו פחות אפקטיביות ומאיימות. בכל מקרה, המכשול לא יושלם בשנה הקרובה (כלומר: לאחר הבחירות בכל מקרה). |
|
||||
|
||||
להיכנס בעזתים, אני מניח, כדי להוציא להם את החשק לירות טילים!? הכניסות הקודמות בהם לא היו בגלל הפגנות על הגדר. |
|
||||
|
||||
זה לא המאמר הראשון מהסוג הזה של לוי. הוא לא אוהב במיוחד את השמאל (כלומר: את הימין המתון יותר, להשקפתו). |
|
||||
|
||||
סוג של הסתה אנטי-לפידית הנפוצה למדי בין כותלי ''הארץ''. אני לתומי מדמיין מה נתניהו כראש אופוזיציה היה אומר ועושה מול ראש ממשלה אחר שהיה מתנהג כמוהו בעזה. בעצם לא צריך לדמיין, ההיסטוריה סיפקה לנו את התשובה לזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |