בתשובה לאיציק ש., 23/01/18 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבר הלאומים נתן לבריטניה מנדט להקים ''בית לאומי'' ליהודים ב''פלשתינה'' מבלי לפגוע בזכויות ''האזרחיות והדתיות'' של התושבים האחרים שאינם יהודים. יש כאן הפרדה מפורשת בין זכויות ''לאומיות'' וזכויות ''אזרחיות ודתיות''. אז זה נכון שמילה ''מדינה'' לא נזכרת כאן, אבל זה די ברור שהכוונה היא שבריטניה תסיים בזמן כזה או אחר את שליטתה הקולוניאלית במקום ותעביר את הריבונות ללאום היהודי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
---"המבוא לכתב המנדט מציין כי המנדט הוענק לבריטניה "כדי לממש את סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים". בסעיף 22 זה נאמר כי "קהילות שבעבר נשלטו בידי האימפריה הטורקית הגיעו לשלב התפתחות בו ניתן להכיר באופן זמני בקיומן כאומות עצמאיות, וזאת בכפוף למתן סיוע וייעוץ מנהלי על ידי המעצמה המנדטורית עד לרגע בו יוכלו לעמוד על רגליהן". במשך כל תקופת המנדט הסתמכו המנהיגים הפלסטינים על סעיף זה לביסוס טענתם כי בריטניה מחויבת לסייע ולעודד הקמתה של מדינה ערבית בפלשתינה (א"י).---זה מתוך הוויקיפדיה. כלומר יש לנו כאן שתי מגמות סותרות; אחת היא העיקרון של ההגדרה העצמית שהתחיל בנקודות של וילסון, והמגמה השנייה הם האינטרסים של המעצמות- במקרה הזה בתוספת האמונות המילינריסטיות-תנ"כיות של רבים מבין המנהיגים הבריטיים. כמו כן לא התקבלה החלטה על ידי חבר הלאומים להחרגת א"י מכללי ההגדרה העצמית של העמים שהיו תחת שלטונה של האימפריה העותומנית. באף מקום לא הוחלט שמטרת המנדט היא ליצור כאן ריבונות של המיעוט היהודי עם זכויות לעדות האחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת הטיעון של הערבים גם היום (סעיף 22). אתה ודב אנשלביץ כל כך נעולים בויכוח האקטואלי שלכם שאתם לא שמים לב למשהו הרבה יותר מעניין שרואים בכתב המנדט: בעוד שכל המסמך מלא בהתיחסויות לקהילה היהודית, הרי קהילה פלשתינאית יוק (אין)! פלשתינאים משכילים ודובריהם בודאי יוכלו להביא הרבה סיפורים שיוכיחו קיום של לאום פלשתינאי כבר אז (1920), אבל המסמך חושף מציאות אחרת לגמרי. בועידות שאחרי מלה"ע ה-ו, (ורסי, טריאנון אאל"ט) היתה משלחת ערבית בראשות הנסיך פייסל ולורנס איש ערב. המשלחת הזאת ייצגה פחות או יותר את הלאום הערבי. משלחת זו לא קבלה את מבוקשה ופרשה בזעם מה שהתגלגל אח"כ לקרב מרג' עיון נגד ממשל המנדט הצרפתי. נכון שבאותו זמן כבר החלה צמיחת הלאומים הערביים הנפרדים. אבל המדובר בעיקר במצריים שלמעשה היתה בלתי-תלוייה באימפריה העותומנית כבר 150 שנה. לא רק הפלשתינאים, אלא גם הסורים והעירקים היו בשלב מאד מוקדם של הלאומיות שלהם. היחסים בין הנסיך פייסל לבורגנות העירונית של ביירות, דמשק, חאלב,בגדד או בצרה לא היו הרמוניים מעולם (ובמהלך חייו הוא הספיק להיות מלך סוריה ואח"כ עירק והודח משם). אפשר רק לנחש מה חשבו הללו כאשר בדואי בן המדבר ניסה להשתלט עליהם. זוהי בדיוק התקופה בה צמחו התנועות הלאומיות של מדינות ערב (ולמעשה גם האחים המוסלמים ועוד תנועות איסלמיות). לדעתי חשוב במיוחד לציין שהכותבים הלאומיים הפלשתיניים הראשונים כתבו מביירות ולא מירושליים למשל של הועד הערבי העליון. לדעתי כותבי המנדט, ידעו על קיומה של קהילה מוסלמית דתית בפלשתינה (ועל זכויותיה כתבו במפורש במנדט). כשם שכנראה היו משלחות יהודיות שהתנגדו לסוכנות היהודית, כך אולי היו גם משלחות ערביות שלא היו חלק מהמשלחת של פייסל. אבל לדבר על לאומיות פלשתינאית זה אנכרוניזם. במנדט לא כתוב שום דבר ברור על ריבונות מדינית (עתידית) של הבית הלאומי היהודי. כנראה שכבר אז הבריטים חשבו על מושבת חסות יהודית שתהיה חלק מן האימפריה הבריטית. על בית לאומי לפלשתינאים (בנפרד מן היישות הערבית ההאשמית) אף אחד אפילו לא חשב. טענה מן הסוג של דב רק מחזקת טענה ערבית אחרת (ישראל כשלוחה של הקולוניאליזם הבריטי-צרפתי), אבל לטעון שהמנדט הבריטי מחוייב באופן אפילו סמוי לישות לאומית פלשתינאית זה פשוט זיוף אנכרוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך שהכוונות הבריטיות היו המשך האחיזה הקולוניאלית בשטח, ומבחינתם הצהרת בלפור והחלטת חבר הלאומים היו רק כלי לקיים את מטרתם זו1. אבל אנחנו דנים בהחלטה עצמה. שם דובר על בית לאומי, על עליה מסיבית והתיישבות של יהודים בשטח, ועל מעבר למדינה ממש כשיהיו מוכנים, כפי שנאמר בהקדמה, וכדומה שהבריטים רמסו מאוחר יותר ברגל גסה עם הספרים הלבנים שלהם, אחרי שהתירו להם להישאר במקום במסגרת של מנדט. 1 לפני זמן מועט האזנתי לשתי תכניות של יורם שפטל ברדיו 103 על הצהרת בלפור והמנדט, על הסיבות שאילצו אותם לקבל על עצמם את המנדט, ועל בגידתם הנבזית בהתחייבויות שלקחו על עצמם, מנקודת מבטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור. ההערה שלי טענה שאין התחייבויות מקבילות ללאום הפלשתיני פשוט משום שבאותה עת, העם הפלשתיני עדיין לא היה קיים בבחינת יישות פוליטית הדורשת ריבונות מדינית עצמאית, נניח בנפרד מן היישויות ההאשמיות (פייסל או עבדאללה). אפילו ההפרדה בין הלאומיות הסורית ללבנונית רק נוצרה באותו זמן. אני מניח שהבריטים חשבו כמו שרון והימין היום, שהפלשתינאים יקבלו במסגרת המנדט את זכויותיהם הדתיות המוסלמיות. מי שירצה זכויות לאומיות יצטרך לקבלן בעבר הירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתבונן, באמת, בערך "כתב המנדט" בויקיפדיה, נראה בתחילתו מפה של האזור שעליו ניתן המנדט. הוא כולל את שני צדי הירדן, כשהצד המזרחי גדול בשטחו באופן ניכר מהצד המערבי. דווקא סעיף 25 הבעייתי שגוזר מה"בית הלאומי" היהודי את מרבית השטח, והופך את החלק הזה לחלק ערבי שאין עליו שום זכות ליהודים, מבליט את הכוונה האמיתית של כתב המנדט לייצר בגדה המערבית בית לאומי ליהודים שיהפוך כאשר התושבים יהיו מוכנים לכך למדינה יהודית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |