 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזה שיר של הביטלס מתחיל עם שירה של עשר הברות רצופות באותו טון? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה You never give me your money, אבל הקשבתי קודם וזה רק 7 הברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלטר סקלטר? אם אני שומע נכון גם ההברות 11 עד 15 ממשיכות באותו טון, ורק ב-slide יש עלייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה נכון! חמש עשרה הברות ראשונות באותו טון, ולא התשובה שחשבתי עליה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטלס האלה, איזה עצלנים, למה לזוז טון ימינה או שמאלה כשאפשר להישאר באותו מקום לאורך ארבע תיבות כמעט? בטח לא יצא מהם הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) עלה ליוטיוב סרטון של ההופעה בשיי סטדיום (מי יודע כמה זמן יחזיק). החיות שלהם שם מדהימה. הם היו להקת הופעות מגובשת ומתוקתקת. רינגו מחזיק קצב באופן מדהים, ההרמוניות הווקאליות נשארות מדויקות כשלא ברור אם הם בכלל שומעים את עצמם. אני מסתכל עליהם ותוהה האם באותו זמן יש להם מושג שעוד מעט הם יפסיקו בכלל להופיע ויתחילו לעשות דברים מורכבים כמו Strawberry Fields Forever בעניין החידונת: אני חשבתי על When I was younger, so much younger then (שהיה בסט של אותה הופעה) שנשמע לי נורא ארוך, עד שירדן הפגיז עם הלטר סקלטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל help לא מתחיל עם המילים האלה… :-( אני תורם לדיון את drive my car, שמתחיל עם יותר מ-25 הברות כמעט כולן באותו הצליל, ואת Rocky raccoon, שמתחיל במלמול חד-צלילי ארוך. ובעניין ההופעה באיצטדיון שיי: בשנה שעברה יצאה גירסה משופצת ומושקעת של הסרט משם, ואפילו הזדמן לי לראות אותה בקולנוע ענק "של פעם" בארה"ב. התמונה והצליל היו באיכות מדהימה, אבל התאכזבתי לגלות שחלק גדול מפס הקול (גם במקור וגם בגירסה המשופצת) הוא לא מההופעה, אלא תוספות אולפן מאוחרות יותר, או אפילו הקלטות מהופעות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, נכון. חידה גרועה, פתרונות טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך פספסתי את התשובה היותר נכונה- I'm only sleeping | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל באמת הלפ מפתיע! בהלטר סקלטר ובדרייב מי קאר המונוטוניות בשורות האלה מאוד מודגשת, ואילו הלפ, לפחות באוזני, נשמע מלודי גם בשורה שאין בה מלודיה... ועכשיו, אני שואל את אותה חידה שלך, אבל על שיר עברי. שלאגר היסטורי, מלחין מלודיסט גדול, והנה 13 הברות באותו טון, אם כי לא בפתיחה. (אבל בהחלט חלק מהמנגינה, לא איזה ראפ עזר כושל. ספציפית, בשורה השלישית בכל בית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? אתם לא מכירים את השיר משיחות סלון כאלה או אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה! בזכות הרמז זיהיתי. יפה מאד. אציין רק שבשורה הרלוונטית בבית הרביעי יש רק 11 הברות על אותו הצליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, בוגד. בביצוע של יעל לוי צריך אוזן יותר טובה משלי כדי להבחין במונוטוניות. שמתי לב לזה רק בגרסת המלחין: הוא דופק הברה הברה כמו פטיש על מסמרים. נשמע לי שהוא גאה בהברקה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאתה אומר, אני מסכים, אבל לא שמתי לב בעצמי למונוטוניות הזו לפני כן, לא אצל יעל לוי ולא אצל קלפטר. ותגידו, מה הקטע עם המילים של "שיר אהבה בדואי"? העלילה נראית לי מופרכת בכמה רמות: בדואית מתנגדת ליצר הנדודים של אהובה, הוא מבטיח לה שישתקע במקום אחר, והיא עוזבת אותו אחרי שהוא מפר את ההבטחה. זה לא שילוב של חוסר היכרות טוטלי עם התרבות הבדואית, וכפיית דימוי "הפרא האציל"? בטח מישהו במחלקה הנכונה לספרות כבר האשים את יהונתן גפן בקולוניאליזם תרבותי. לכל חובבי קלפטר אני ממליץ לראות את הראיון שערך אתו יואב קוטנר במסגרת סדרת הראיונות "תיעוד יוצרים של מפעל הפיס". עוד ראיונות מומלצים הם עם אלונה טוראל, אלי מגן ואלון אולארצ'יק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי בטוח הרבה שנים שזה יהונתן גפן. מאיפה זה בא לנו? איציק ויינגרטן הוא האשם. אני מניח שהדרש של השיר הוא עוד וריאציה על הקלישאה של הגבר המתקשה להתחייב והאשה שרוצה לקרקע אותו (בין השירים האלה אני אוהב את "זמר אהבה לים"), ווינגרטן תפר אותו לבדואים איך שיצא. אכן התפרים גסים. מפריעים לי גם הדימויים המכניים: כמו החולות, כמו סלע, כמו חליל, כמו אנפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, איציק ויינגרטן! התנצלותי בפני יהונתן גפן. אז מה השיר הזה בעצם עושה באלבום "שיחות סלון"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את השירים האחרים של ויינגרטן בשירונט, ואני מנחש שהשיר הזה ו''פטמה'' נכתבו לאותה ההצגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את השיר "פטמה", תודה. למתעניינים: זה שיר שהלחין ושר חנן יובל בסוף שנות השבעים; הנה הוא בהופעה, עם הקדמה מפי ג'וזי כץ. מה הכוונה ב"נכתבו לאותה ההצגה"? איזושהי הצגת תיאטרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, נראה לי שעליתי על זה, מודה שגיגול קצר הראה לי את כיוון הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחת הפוכה: השיר "בפרדס ליד השוקת" נפתח ב-16 הברות שוות אורך (והוא הוא לא היחיד, גם השיר מתגובה 695154 נפתח ככה). איזה שיר עברי נפתח ב-32 הברות שוות אורך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הלפ? אמרתי שיר עברי (והלפ בטח לא מתחיל אפילו בשתי הברות שוות אורך או גובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לשיר שירדן מתאר כ"שיר עברי. שלאגר היסטורי, מלחין מלודיסט גדול, והנה 13 הברות באותו טון, אם כי לא בפתיחה". גם השיר הזה נפתח ב-16 הברות שוות אורך. דוגמה נוספת, השיר "מרדף" נפתח ב-21 הברות שוות אורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנחנו עמוק בתוך אזור הניטפיקינג. מראש הפנית לתגובה שכללה שמות של שלושה שירים וחידה של אחד, והאמביגיואיטי1 הזה הוא המקור לכל אי הבהירויות מאז. אם זה היה ברור שאתה מתכוון העלום בזמנו מהחידה, לא היתה סיבה להתחיל את הפתילון הזה. 1 אשמח להצעות בעברית שמחליפות את הפונקציונליות הזאת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי רחוק שהגעתי זה 14 הברות כנ"ל, ב"החברה להגעת הטבע" של אריאל זילבר. אמשיך לחשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"בשומקום" של גרוניך יש 24 שש-עשריות רצופות. עוד 8 למניאק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"היא התיישבה ליד פסנתר" של גזוז יש 56 (!) הברות שוות אורך. מצד אחד שברתי את השוק, אבל מצד שני השיר לא בדיוק נפתח בהן (יש שורה אחת לפני: "זה קרה לי במסיבה, לפני חצי שנה - היא..."), בניגוד למה שאיזי ביקש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שבירת שוק רבתית. בשיר שאני מתכוון אליו הקצב לא כזה מהיר - ילד יכול לשיר אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילד יכול לשיר אותו" הציף לי את הפזמון של "איפה העוגה", שבו יש רצף של 28 הברות. גם כן משהו. השיר שאתה מתכוון אליו הוא מפורסם? מבחינתי אפשר להתחיל מחר עם רמזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרובנו שמענו אותו, אבל הוא לא שיר שמושמע בתחנות הרדיו ביום-יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין בכיוון של שירי ילדים, נזכרתי ב"אלף אוהל", אבל הוא מתחיל עם רצף של רק 15 הברות שוות-אורך. בכל השירים עד עכשיו ההברות שוות האורך היו די מהירות - שמיניות או שש-עשריות - ואני תוהה אם יש רצפים כנ"ל יחסית ארוכים אבל איטיים, נאמר של רבעים או חצאים. הדוגמא הכי ארוכה שהצלחתי לחשוב עליה היא השיר Falling Slowlin (מהסרט Once), עם 12 הברות. איזי - אני בשל לרמז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, נתתי את הדוגמה של "מרדף" שיש בו 21 הברות שוות אורך ולא מהירות במיוחד (אם כי חווה אלברשטיין שוברת את הקצב כל הזמן). השיר המדובר הוא שיר ילדים די ישן (לפחות ביחס לשאר השירים שהוזכרו עד כה) והוא מקורי, כלומר נכתב והולחן בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמחה רבה"? הוא נפתח ב-32 הברות הברות שוות-אורך, אבל מה שקצת מקלקל זה שמופיע שם פעמיים "ר-ה-בה" במקום "רבה", כלומר אחת ההברות שבטקסט מתפצלת לשתיים במלודיה. ובעניין "מרדף", הרשה לי למחות. לדעתי זה לא שחווה אלברשטיין שוברת את הקצב, אלא שהשיר מולחן עם הברות לא שוות אורך, כבר מהתיבה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהתשובה שלך נכונה למרות שזה לא השיר שעליו חשבתי. מסתבר שהשיר המסתורי הוא בכלל חלק ממחזה לילדים. כמו בתשובה שלך, גם בשיר שאני התכוונתי אליו חוזרים פעמיים רצוף על אותו הטקסט עם מנגינה דומה שמשתנה מעט בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מחזה, אבל לא בעברית וממש לא לילדים: בשיר I got life מתוך "שיער" יש רצפים מאד ארוכים של הברות שוות אורך, ספרתי לפחות 32 הברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי עוד שובר שוק: דני רובס לא מרחם על אריק סיני, 46 אם אני לא מתבלבל בספירה. (רוני ידידיה הבוקר סיפר שההקלטה של אסתי כץ קדמה בכמה חודשים לאריק סיני. אבל היא עושה קצת סינקופה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצחת. אני התכוונתי לבאה באה התזמורת של מרק לברי. מסתבר שזה מתוך מחזה לילדים בשם ״יום הולדת״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הבושה אני לא חושב שאני מכיר את השיר. במסגרת הפשפושים שלי בזכרונות של שירי ילדים, נזכרתי לפני כמה ימים ב"הנה באה הרכבת" (שהוא במקרה דומה גם במלודיה וגם בשם), ואילו היו חוזרים בו על המשפט המוזיקלי הראשון, שזה די מתבקש, היה משווה ל-32. וירדן - יפה מאד. אכן ניצחת, ועוד לפי הקריטריונים המחמירים. השיר הזה קצת מזכיר לי שיר אחר של רובס, "כוחו של המשורר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו שרנו ״כבר סידרנו הרכבת...״. שני השירים נמצאים באלבום הכפול 100 שירים ראשונים ואני מעריך שכמעט כל הורה בישראל ב-25 השנים האחרונות נחשף אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, צריך להיות "כבר סידרנו", אבל אני לא היחיד שמתבלבל. אם "הנה באה התזמורת" הופיע ב-"100 שירים ראשונים", אז בטוח שמעתי אותו ואני סתם לא זוכר. אני כן זוכר משם את "לכובע שלי שלוש פינות", בגירסה לשירה ולגיטרה בס (פרטלס, בידי מי אם לא מיקי שביב) בלבד. 45 שניות מפתיעות וחתרניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי את זה, אכן מתוך האוסף. יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוירת הימים האחרונים, אני לא בטוח שהקליפ של אריק סיני היה עובר בשקט היום. הנערה שם נראית מאד צעירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בונים פה את אנתולוגיית המונוטוניה, מן הראוי לציין גם את העשירייה של מתי כספי. (וגם להצביע על מה שקורה בהקלטה הזו של יזהר כהן את מה שקורה מ-2:40 - בטח הסינתיסייזר הכי מלוכלך שאפשר לשמוע בתוכניות זמר עברי. מוג?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם זה מוג, ואני אפילו לא בטוח שזה סינתסייזר - אני לא אפול מהכיסא אם זה אורגן פשוט דרך איזשהו אפקט. מדהים איזה קפיצה הרביצה המוזיקה הישראלית בין 1973 ל-1977, מבחינת איכות ההקלטה ואיכות הנגינה. השיר הזה הוא רגע לפני הקפיצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקפיצה לא נעצרה שם. אני זוכר לרעה את הסאונד החורק של "חתונה לבנה" (1981, ירוסלב יעקובוביץ' ולואי להב). אלבום ענק שזכה לאיכות שערורייתית. נראה לי שהיתה שם יותר מאשר הדפסה גרועה. ואני זוכר לטובה איך נשמטה לי הלסת כששמעתי את 30 השניות הראשונות של "שינויים בהרגלי הצריחה" (1991, יוסי אלפנט ירום הודו) בחנות של אודיופילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי לנחש: החנות של האודיופילים היא "אחוזת הסטריאו" ז"ל של גמליאל, עוד בתקופה שהיתה ליד מרכז חורב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קליעה בול! אבל אני לא בטוח אם זה היה לפני או אחרי שעבר. אני הכרתי את החנות עוד במרכז זיו... בכל אופן יש לי סיפור נהדר על הרמקולים שקניתי אצלו כשהיה בחורב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר! כי לי יש רק סיפור חלש על הפעם האחת שהייתי אצלו בגלגול האחרון, במוריה, כמה חודשים לפני שסגר. יחד איתי היה שם שמעון ישראלי. אמרתי "שלום שמעון ישראלי", ורגע אחרי שיצאתי חשבתי שהייתי צריך להגיד "שלום שמשון בר נוי", כי זה היה בדיוק קצת אחרי שהייתי בהופעה של ישראלי שסיפרתי עליה במקום אחר באייל, ושם הוא סיפר איך בתחילת דרכו כל הזמן חשבו שהוא שמשון בר נוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מתחיל בהונג קונג, כשאני בן 18 מפליג כקדט סיפון תפרן לפני גיוס בחברת צים (דמי כיס של 85 דולר לחודש שאת רובם אני מבזבז על סיגריות וקוקה קולה בחנות האניה). אני משוטט לי ברגל ברחובות הונג קונג ורציתי לקנות את מקלות הקטורת שמפיצים ריח נעים. מהצצה בחנויות ראיתי שחבילה כזו של מקלות עולה בערך תשע דולר הונג קונגי, שהם כדולר וחצי, אבל כיוון שהלכתי רגלי לא מיהרתי עם הקניות כדי לא להסחב עם שקיות. פתאום אני רואה על המדרכה זקן סיני שמוכר דברי סדקית שפרושים לפניו על שמיכה. היו הרבה מוכרי סדקית כאלה, אבל לזקן הזה, שהיה לו זקן לבן דליל ונראה כמו זקן סיני מהסרטים, היו מקלות קטורת שמנים וגדולים ועטופים יפה בניילון מוזהב. שאלתי אותו כמה עולה החבילה של המקלות והיה לי נדמה שהוא אמר ארבע, אבל הוא לא דיבר ברור, ולא הייתי בטוח שהוא מבין אנגלית. "כמה?" שאלתי אותו, והוא אמר "חמש". ניסיתי להתמקח: "חשבתי שאמרת ארבע". הוא אמר "שש". בסוף הבנתי מה קורה. אני לא זוכר בדיוק כמה זמן לקח לי לקלוט את העניין, אני חושב שהייתי קצת איטי ובסוף מחלתי על כבודי ושילמתי שבע. בכל זאת המקלות שלו היו יותר יפים מאשר בחנות, ועלו פחות. אז למדתי שם לקח שעלה לי חצי דולר בסך הכל, והלקח היה כזה: אם המוצר טוב בעיניך, והמחיר טוב בעיניך, אל תתמקח. אומרים לך מחיר- תגיד "טוב". המשכו של הסיפור עשר שנים אחר כך, כשאני מחפש לקנות רמקולים לשדרוג מערכת הסטריאו שלי. היה לי מגבר טוב עם צליל חם שאהבתי אבל הרמקולים היו JBL שהורישה לי פעם חברה ולא עמדו בסטנדרט. לא היה לי הרבה כסף אבל מוזיקה היתה חשובה לי, הייתי מבלה לא מעט זמן בהאזנה למוסיקה. החלטתי על תקציב של 2500 ש"ח, סכום עתק עבורי באותו זמן. אני חושב שהאוטו שלי עלה סכום דומה. הלכתי לאחוזת הסטריאו ואמרתי לליאל "תשמיע לי רמקולים ב 2500 שקל". ליאל השמיע לי את ההוא והשמיע לי את ההם ואף אחד מהם לא מצא חן בעיני. היתה לו סבלנות בלי גבול. אפילו כשהמשכנו למעלה מעבר לתקציב זה לא היה זה ודי התבאסתי. לא רציתי להתפשר על הסאונד אבל כנראה שלא הייתה ברירה. שוטטתי בחנות (זה היה עדיין כשהיא היתה ליד מרכז חורב) ופתאום נחו עיני על שתי קוביות ענקיות שעמדו על הרצפה. שאלתי את ליאל "מה זה?" והוא ענה שאלו רמקולים משומשים שאודיופיל אחד השאיר לו למכור כשקנה חדשים בהון תועפות. "וכמה הוא רוצה עליהם?" "ארבעת אלפים שקל" "טוב תחבר אותם נשמע" וזה היה וואו. בדיוק מה שחלמתי. שמן זית זך. מדויקים בכל הטווח, דוחפים את הבס בלי למרוח, אבל לא קריספיים בכלל. השתהיתי עוד בחנות לעכל את החוויה ובדיוק נכנס לשם הבחור שמוכר את הרמקולים. אחרי הקדמה מאוד קצרה שאלתי אותו כמה הוא רוצה עליהם. "ארבעת אלפים" הוא אמר. "בסדר" אמרתי "אבל אני רוצה עוד מאה על החוטים" "בסדר" אמרתי לחצנו ידיים, רשמתי צ'ק שעשה לי בור בגודל Sedan Crater בחשבון הבנק ולקחתי את המפלצות הביתה. חיברתי אותם בבית ושמתי מוזיקה בווליום גבוה בעונג רב. לא עבר זמן רב והשכן מלמטה דפק בדלת. הוא היה אלקטרונאי שעבד באלביט וגם עסק מהצד במכירה ותיקון של טלויזיות וסטריאו מהבית. "נו, שומעים שקנית רמקולים חדשים" הצגתי לו אותם בגאווה, הוא בחן אותם בקפידה ומלמל לעצמו "כן, זה המקורי, זה לא הקיט" ועוד מלמולים שונים. "כמה הם עלו לך?" הוא שאל לבסוף "ארבעת אלפים שקל" "רוצה למכור לי בארבע וחצי?" חייכתי חיוך גדול. הרמקולים האלה המשיכו לשרת אותי בהנאה עוד יותר מחמש עשרה שנה אחר כך, גם כשירדו אחר כבוד מהסלון למקלט מסיבות אסתטיות. כשחזרתי לאחוזת הסטריאו כמה ימים אחר כך לספר לליאל כמה אני מאושר מהרמקולים הוא אמר לי "אתה יודע, הבחור היה קשור לרמקולים ולא כל כך רצה למכור. הוא מתחרט שמכר אותם. אם רק היית מתחיל להתווכח על המחיר הוא היה מנצל את ההזדמנות ולא מוכר בכלל" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן סיפור יפה. תודה. אבל בגלל הרזולוציה של התמונה, לא הצלחתי לפענח באיזו חברת רמקולים מדובר. תגלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה KEF 105.2 שלי כנראה יחסית מתחילת סדרת הייצור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, לי יש זוג רמקולים של KEF שההורים שלי קנו יד שנייה באייטיז, והם משאירים אבק לרמקולים חדשים וחדישים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ה-KEF (הפשוטים יחסית) שהיו לי פעם נשמעו דווקא לא משהו. אני זוכר את "אחוזת הסטריאו" ליד חורב בסביבות 1991-92, ואחרי קפיצה של הרבה שנים, ברחוב מוריה ליד הפנייה לכבביר. אבל יש לי גם זיכרון מעורפל של החנות (לא זוכר אם מסוף שנות השמונים או מאמצע התשעים) במוריה בין רח' צפרירים לרח' הספורט, בצד של כרמליה. יכול להיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר אותם במרכז זיו בשנת 86', בחורב ב 93' ובמוריה לפני הפניה לכרמליה ב 2003 (הוא חטף נזק רציני מהפיגוע בקו 37) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדיוק ליד המקום של הפיגוע. אז הזיכרון המעורפל שלי נכון, והחנות היתה שם אפילו יותר שנים משחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אהבתי מאד את ה-KEF שהיו לי. לא זוכר מה המודל, הם היו גדולים אבל לא נראו כמו בתמונה שלך. הם משרתים קרוב משפחה רחוק עד היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן הגדול שמע את הרמקולים מהסיפור (ילידי 79'!) ולמרות שהוופרים נשמעו גוססים הילד התאהב בצליל. לקחתי אותם אחר כבוד לתיקון בתל אביב. מצפים לחזרתם לשימוש בשבוע הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם מלוכלך זאת המילה שהייתי משתמש בה - יש שם זמזום גבוה בלתי נסבל לאורך עשרות שניות בסוף השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד לאנתולוגיה: חמש עשרה הברות בצל כבד של כשניקו תתחיל לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מונוטוני. זגזוג של טון שלם הלוך ושוב, אלא שהזמר מורח את זה כאילו זה טון אחד. שיר נהדר בכל מקרה עם הלחנה מקורית. האקורדים בפזמון יורדים בחצי טון שבע פעמים ברציפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שומע זגזוג של טון שלם בבית. אבל בירידה של הבס בפזמון יש למיטב שמיעתי רק חמישה מרווחים של חצי טון - מפה לדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש. הולך לשבת בפינה. ומצטרף למחמאות ללחן. מה שאני אוהב בו הוא שמלחינים אחרים היו גומרים את הנושא של הפזמון אחרי ''לאהוב את האמת'', בהתאמה והארכה נחוצות של התו האחרון (ואז חוזרים על הנושא עם יתרת המילים), ואף אחד לא היה חושב שחסר משהו, זה היה משפט יפה ועשיר גם ככה. סבג אומר רגע, לא גמרתי, יש לי עוד משהו מוזיקלי לומר, ''כוכב כבוי ירח מת'', וזו הפתעה קטנה שתמיד מרשימה אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשר הברות? יש שמונה עשרה הברות רצופות באותו טון בפתיחת שיר של הביטלס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזוכה הוא Julia של לנון. Half of what I say is mea-ning-less
But I say it just to reach you, Juuu |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה וילנסקי(!) עם תשע. (הסימן קריאה, כי הייתי בטוח עד לפני רגע שזה יאיר רוזנבלום. וילנסקי היה כבר בן 62 אז, שאפו על הצעידה עם הזמן - גם במקצב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגיע זמן לחזור לשם הרשמי שלך במקום לבטא משאלות לב צפונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קצבת אלמנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קיצבת שאירים, אבל אני לא בקיא בפרטים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |