|
||||
|
||||
בטרם אביע דעתי או יביעו אחרים דעתם בעניין זה,יש להבין את מהות האיחוד מראשיתו ואת השלכותיו הכלכליות-חברתיות-פוליטיות עד היום.אתה יותר ממוזמן להרים את הכפפה. תחושת הבטן שלי סברה שהתוצאה תהיה פרישה וזאת מאי אמון בסקרים באופן כללי. |
|
||||
|
||||
ההצהרה הבריטית על כוונתם לפרוש מן האיחוד האירופי היא מכה קשה לאיחוד הרבה ממה שנראה במבט ראשון. צריך לזכור כי האיחוד האירופי יסודו בציר צרפתי-גרמני שנוצר בין אישים כמו ז'אן מונה, רובר שומאן והקאנצלרים הגרמניים אדנהאואר וארהארד. ראשיתו בקהילת הפחם והפלדה ובאיחוד המכס שכללו את גרמניה, צרפת, איטליה, בנלוכס ועוד כמה מדינות, אך לא את בריטניה. בריטניה עמדה בראש ארגון מתחרה (EFTA). ויותר מכך, בריטניה היתה הצד האירופי של "הברית הלבבית" עם ארה"ב וקנדה שמעבר לאטלנטי. רק המהלכים שבין 1967-1973 שהביאו להצטרפות בריטניה לשוק האירופי המשותף הם שיצרו את התדמית הכלל אירופאית של האיחוד. רק עתה כלל האיחוד את 4 המעצמות הפוליטיות-כלכליות של היבשת (איטליה שצורפה בתחילה כטעון הטיפוח של הארגון כדי למנוע את השתלטות הקומוניסטים עליה, התגלתה, על אף השחיתות וחוסר היציבות שלה כמעצמה הכלכלית הרביעית של אירופה). הנה כי כן, העובדה שבריטניה היתה תמיד קצת בעמדת הגלגל החמישי של העגלה האירופית, אינה סותרת את העובדה שפרישתה מן האיחוד (אם הפרלמנטים יאשרו את ההחלטה) תהיה מכה קשה לתדמית ולפרסטיז'ה של האיחוד. פרישת כמה מדינות קטנות ומבוססות עשוייה להפוך את הארגון לשווה ערך לקרן המטבע הבינלאומי, כלומר ארגון סעד שבו גרמניה תומכת בכלכלות הכושלות של צרפת, איטליה, ספרד, ... אני אישית נוטה לחשוב כי הממשלות והפרלמנטים של בריטניה ימזמזו את התהליך ויסכלו אותו. פשוט קשה לראות מדוע הפוליטיקאים של האיים ירצו ליטול חלק בתהליך שלא יביא שום דיבדנדים מיידיים לבוחריהם ולבטח יפורר את הממלכה המאוחדת. אם נטה רגע ליבנו לתחושת השמחה לאיד של הימין הישראלי, נאלץ לומר, כי השאלה האמיתית בכל העניין הזה היא השאלה הבאה: באיזה אופן ייטיבו מדינות אירופה להתמודד באופן מוצלח עם בעיית ההגירה של המאה ה-21? כגוף מאוחד של כל מדינות היבשת או כל אחת בפני עצמה? אני חייב להודות שלי אין כאן תשובה פשוטה. מצד אחד קשה לראות במה תרם האיחוד האירופי לניהול/פתרון הבעייה הזו. מצד שני אם מנסים לחשוב על כיווני פיתרון כמו למשל השעיית והכפפת איזרוח המהגרים לתקופת מבחן ארוכה שתתנסה למנוע היווצרות של בעיות כמו הטרור האיסלמי הפונדמנטליסטי. |
|
||||
|
||||
למה שמחה לאיד? נהפוך הוא - זו השתתפות אמיתית וכנה בשמחתו של העם הבריטי (טוב, העם האנגלי והעם הוולשי) על כך שהם זוכים בחירותם ובעצמאותם שוב, ושמחה אמיתית וכנה בשם כל הדוגלים במדינת הלאום על השכל הישר שהם מפגינים. דרך אגב - (עם או בלי קשר לברקסיט) אם וכאשר הסקוטים ישיגו עצמאות מהאנגלים, אשמח בשמחתם גם כן. |
|
||||
|
||||
הסוף צ"ל : מצד אחד קשה לראות במה תרם האיחוד האירופי לניהול/פתרון הבעייה הזו. מצד שני אם מנסים לחשוב על כיווני פיתרון כמו למשל השעיית והכפפת איזרוח המהגרים לתקופת מבחן ארוכה שתנסה למנוע היווצרות של בעיות כמו הטרור האיסלמי הפונדמנטליסטי, קשה לראות איך הדבר יתבצע ללא הסכמה מראש של ארגונים על-מדינתיים. |
|
||||
|
||||
וויל רוט כותב מאמר דיעה באתר "מידה" (אתר עם אוריינטציה ימנית) - " הלילה הוכחה לכך שהטיעון הוותיק של האיחוד האירופי לפיו "מדינות לאום הן דבר של העבר", הוכח כשגוי מייסודו. אין אומה בלי מסורת, אין עם בלי זהות. מי שרואה דברים אלו כמובנים מאליהם, ומזלזל בשאיפתם של עמים לחירות, עשוי להיות מופתע מעצמתה של הלאומיות, שעדיין חיה, בועטת ונושמת בחיוניות " - אתה מסכים לנאמר לעיל ? |
|
||||
|
||||
אני לא פוסל זאת מעיקרו, אבל יש בעיה יסודית מאד בתזה הזאת. התזה של "מדינות לאום הן דבר של העבר", היא נחלתם של פוסט מודרניסטים קיצוניים בלבד (פוקויאמה ותלמידיו) והיא כבר מזמן נחלתם של מעטים בלבד. היא בודאי לא הבסיס למשנתם של מנהיגי אירופה האמיתיים דהיום. האיחוד האירופי נועד להחליש את הסנטימנטים ולמזער את הסכסוכים והמתיחויות הלאומיים, אבל אף אחד לא חשב ברצינות שהלאומיות תעלם מחר בבוקר. נכון אמנם שה-brexit הוזן ע"י תעמולה לאומית אנגלית, אבל מצד שני, יש רושם ברור שתמיכתם של בריטים רבים ב-brexit, לא ניזונה משנאתם התהומית של האנגלים והוולשים לפועלים ולמהנדסים הפולנים והליטאים ש"מציפים" אותם, אלא מחששות ודאגות קיומיות לגיטימיות שמעוררים הצפי להתמוטטות של המערכת הפנסיונית, הגירה בלתי מבוקרת מאפריקה ומן המזה"ת, ההתפרעויות ופוגרומים של צעירים מקהילות מהגרים והפיגועים של קיצוני האיסלם. כל מי שנפגש עם ההבדלים ברגשות הלאומיים בין צעירים למבוגרים ביוון או בפולין למשל, מן הסתם יסיק, שעידן הלאומיות באירופה עבר את נקודת השיא שלו בשנים 1914-1945. אין זה אומר שלאזרחים הצעירים של היבשת אין מסורת ורגשות לאומיים. נדמה לי שכל מי שישיר מבטו במציאות הישראלית ויתרשם מן המצב הנוכחי בו הישראלים הלאומיים אינם יודעים את מה הם שונאים יותר, את הפלשתינאים או אחד את השני, יאלץ להודות שאפילו כאן במזה"ת הקנאי והנבער, תחיית הלאומיות אינה צפוייה בעתיד הקרוב. |
|
||||
|
||||
שתי נקודות שכדאי לשים אליהם לב בקשר למשאל: א. ככל שאדם מבוגר יותר הסיכוי שהצביע בעד השארות האיחוד נמוך יותר. קו הפילוג הוא גיל 50. בעוד שבין מי שנולד לפני 1966 היה רוב מוחלט ליציאה מהאיחוד, בקרב מי שנולד אחרי היה רוב בעד השארות. בקרב הצעירים (18-24) הרוב עמד על 75%. ב. ככל שאדם חי קרוב יותר למהגרים הסיכוי שהצביע בעד השארות האיחוד גבוה יותר. דווקא אלה שכביכול אמורים היו להפגע ממהגרים התנגדו ליציאה, דווקא אלה שספק אם ראו מהגרים שלא בטלויזיה תמכו ביציאה. הסיפור של צעירים שמפחדים ממהגרים שיגנבו להם את המדינה פשוט לא עומד במבחן המציאות, מדובר על קשישים תמימים שנפלו קורבן למתיחה פוליטית אכזרית של כמה פוליטיקאים צינים. |
|
||||
|
||||
אז ההתפרעויות והפוגרומים הם של "צעירים" והפיגועים של קיצונים. אם כן, לא צריך להיות קיצוני כדי לבצע התפרעויות ופוגרומים. וכל זה מעורר נוסטלגיה. מוקדש לכל אלה שממשיכים לתרץ על קיצוניים וצעירים, ואפילו מתרצים את הפאניקה של קורבנות ההגירה הפרועה הזו. |
|
||||
|
||||
כל מי שנפגש עם ההבדלים ברגשות הלאומיים בין צעירים למבוגרים ביוון או בפולין למשל, מן הסתם יסיק, שעידן הלאומיות באירופה עבר את נקודת השיא שלו בשנים 1914-1945. _______________ ככל שהזהות, בשל הערפל שעולה מעמק המבוכה בצוק העיתים דורשת הגדרות וסממנים בדחיפות, קולה של הלאומיות והדתיות הפנאטית יגבר. אני לא חושב שמבחינה היסטורית קיימת נקודת שיא אחת. אנשים מבולבלים תמיד נמשכו לססמאות ברורות ולמכנה המשותף הנמוך ביותר. מדובר בגלים או תנועת מטוטלת. לי נראה שהנאורים בעזרת התקשורת והמוסלמים בעזרת אללה מחזירים את הלאומיות האירופאית, ובגדול. שיא נוסף לפנינו. |
|
||||
|
||||
כן. זה יתכן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |