בתשובה לאריק, 14/02/16 0:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתור מי שעשה פעם מהפך תזונתי שאחד מעמודי התווך שלו היה צמצום סוכר דרסטי מאד, אני יכול להעיד שלהפסיק לשתות משקאות מתוקים זה אפשרי, ואפילו לא החלק הקשה יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נא ספר. יש לי 6 קילו להוריד ואני אוהב קפה נמס 2 סוכר, שלא לדבר על מיני מתיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לספר אני יכול, אולי כשזמני יהיה יותר בידי, אבל מכאן ועד להמלצה ספציפית לאדם ספציפי הדרך ארוכה, ואולי לא כדאי לעשות אותה. התקציר המקוצר מאד הוא בלי סוכר כמעט בכלל, מעט מאד פחמימות ריקות, בלי שום מוצרי חלב ופעילות גופנית פעמיים בשבוע. והלואי שהייתי יכול לומר לך שאחרי כמעט עשר שנים2 אני עדיין מצליח לעקוב אחרי זה. אבל בשנים הספורות שהקפדתי, זה הראה תוצאות נאות מאד. בכל מקרה, עד היום אני שותה תה ללא סוכר ונמנע (רוב הזמן) ממשקאות ממותקים0. באשר למתיקה - שוקולד 85% זה ממש טעים. בייחוד שאחרי שאתה מתרגל לחיות עם פחות סוכר, אתה מגלה שמה שאהבת בשוקולד פרה זה את טעם הסוכר ולא את טעם השוקולד1. 2 וחשוב יותר - שתי ילדות מקסימות. 0 אתה מדבר עם מישהו שזכה פעם בהתערבות וסיים בקבוק קולה שלם בפחות מחמש דקות. 1 נכון גם לתה, אגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הקולה, השיטה שלי היא לסווג את הקולה לא כשתיה אלא כממתק. זה לא אומר שאסור לשתות קולה, אבל צריך להזהר לא לבלבל רצון לממתק עם צמא. הכלל הוא שלפני ששותים קולה צריך לשתות כוס גדולה של מים (או יותר אם אתה עוד צמא).1 אם עדיין בא לך ממתק אחרי המים, שתה קולה בסבבה. אני הייתי צרכן בינוני של קולה (ואחר כך צרכן די כבד של דיאט קולה) וכיום כבר כמעט לא מסוגל לשתות קולה בגלל המתיקות (ודיאט בגלל טעם הלוואי), אם אני שותה זה קולה רגילה עם המון קרח שגם מדלל את המתיקות וגם מקהה את הרגישות של הקולטנים. 1 וזה עניין של כוח רצון וגם של זמינות. אני משתדל לא לקנות קולה בכמות שעולה על 330 מ"ל (ועדיף בקבוק עם סגירה חוזרת על פחית). כשנגמר אפשר לקנות עוד. חבל שלא מוכרים בחנות פחיות קטנות כמו של מטוסים: 120 מ"ל של קולה זו הכמות האידיאלית כממתק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם שוקולד חלב היא לא רק הסוכר (אולי בכלל לא1), אלא גם המרקם האלוהי שנמס בטמפרטורה של 37 מעלות ובשוקולד מריר אין את זה. (עדיין לא טעמתי אף אחד מהשוקולד-חלבים הטבעוניים, אז אולי זה פתור כי לא יכול להיות שאין דרך לפתור את זה. ידידיה, טעמת?) 1 אני מסתכלת על חפיסת שוקולד מריר, יש בה 40 גרם סוכר, זה פחות ממה שיש בשוקולד חלב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 א. כן, זה פחות. 1 ב. זה מריר לחלשים. בשוקולד שאני דיברתי עליו יש 17 גרם סוכר2. 2 מתוך מאה גרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חובב שוקולדים גדול, לשמחתי, אבל במיוחד בשבילך בדקתי היום את השוקולד עוגיות של אייצ'וק, וגם חילקתי לכל הקרניסטים במשרד. פסק הדין: כל מי שאוהב שוקולד חלב אהב את זה, הוא נמס מאוד ובאופן כללי יותר טוב משוקולד פרה. הם לא היו יודעים שזה טבעוני לולא הכירו אותי. כאמור אני לא פיינשמקר של שוקולדים אז לא יודע להשוות לאיכותיים יותר. בהארץ דווקא חשבו שזה הפחות טוב מהשוקולדים הטבעוניים, מתנשאים שכמותם, אבל אולי זה אומר שיש עוד למה לצפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התחקיר :-) נשמע שאני אהיה ברקיע השביעי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תחושה שגם הגיל עושה את שלו ומקל עליך להסתפק בפחות סוכר. אני לפחות מוצא שככל שאני מתבגר אני מגלה שדברים טעימים לי עם פחות סוכר מאשר קודם, ולעתים מוצרים שאהבתי בעבר מתגלים לי כמתוקים מדי לטעמי הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי וזה היה נכון. כמו שרמזתי, כיום אני לא מצליח להימנע מסוכרים כמו אז בשלהי העשור הקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שקפה הוא ממילא טעם נרכש, אפשר לפתור זאת בהפחתה הדרגתית פשוטה. רד לכפית וחצי, אחר כך לכפית מלאה, כפית מחוקה, ואחרי חודש-חודשיים תוכל כבר לשתות בלי סוכר בכלל. כמו שכתבו כאן על קולה: קפה עם 2 כפיות סוכר הוא ממתק, לא קפה. ואם אוכלים גם עוגייה לידו, זו הפצצת סוכר מסיבית. זה יעזור אם תפסיק לצפות לממתק מפנק (עדיפה כבר העוגייה, לפחות אתה סופר אותה כעוגייה) ותתחיל לראות במשקה הזה זריקת מרץ חיונית. אישית אני לא שותה משקאות מתוקים בכלל חוץ ממיץ תפוזים סחוט בבית. זה לא חרם עקרוני, הם פשוט לא מספיק טעימים לחכי. כשאני כן שותה, באירועים וכאלה, אני תמיד בהלם קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דיווח על נסיון אישי אנקדוטלי (בהגדרה): אני גיליתי, לפחות לגבי עצמי, שהרבה יותר קל לעשות שינוי דרסטי מיידי - לחתוך באחת את כל הסוכר בקפה, בדוגמה הזאת - ולהתמיד בזה, מאשר לנקוט בשיטת כיבוש הפיתוי הזוחל. בשיטה ה'רכה' יותר, בכל פעם שאתה ניגש לכוס תה/צנצנת המתוקים הבאה, אתה שוב צריך להתמודד עם ההחלטה "כמה זה מספיק טוב עכשיו", ועם המאבק בין הפיתוי ליותר לרצון הרציונלי לפחות. ברגע שהחלטתי שאין סוכר בתה, נקודה(!), נגמרו הדילמות. בבית קפה, אצל חברים, בעבודה או בבית מול הטלוויזיה - אין מאבק. אפס התמודדות. מאחר וההחלטה כבר נלקחה, לא מבזבזים אנרגיה מיותרת (ומייסרת) על להחליט אותה כל יום מחדש. לטעמי, ברמה הפסיכולוגית, זה הפך את ההתמודדות להרבה יותר קלה. את מכירה את הניסוי עם העכברים, שבו חילקו אותם לשתי קבוצות בשני תאים, בראשון בכל פעם שהם לוחצים על ידית מסוימת הם מקבלים אוכל, ובשני כל לחיצה מפעילה מנגנון אקראי שנותן אוכל לפעמים, לא כל לחיצה? הניסוי בדק מה קורה כשמפסיקים להם לאחת את אספקת האוכל מלחיצה על אותה ידית. הראשונים, שהתרגלו שהידית תמיד מביאה אוכל, ניסו אותה עוד כמה פעמים, ומשהבינו תוך זמן קצר שהיא כבר לא תביא אוכל, הפסיקו ללחוץ עליה וחסל. הקבוצה השנייה המשיכה ללחוץ על הידית שוב ושוב, בציפייה שאולי, מתישהו, היא תיתן אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גם ירידה הדרגתית יכולה להיות אפקטיבית כל עוד אתה קובע לעצמך כלל שלא משנה מה קורה, לא עולים חזרה, מותר רק לרדת או להשאר באותה נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתרום את נסיוני האישי. הפסקת באחת של סוכר בקפה נתנה לי לגלות את הטעם של הקפה. היום כשאני שותה קפה, אני נהנה מהטעם ומן הארומה, בלי שהסוכר יבלבל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי דומה לשלך. הפסקה מיידית לפני הרבה שנים של סוכר בכל המשקאות החמים, מתה ועד אספרסו. אחרי איזה חודש הגישו לי קפה עם סוכר וגיליתי שרק הריח של הסוכר בקפה דחה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היו התוצאות במשקל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי את זה מסיבות דיאטטיות אלא כי דיברו אז, כמו היום, על הסכנות הבריאותיות בצריכת סוכר. הייתי שותה אז קפה עם 2-4 כפיות סוכר. מכיוון שעברו המון שנים מאז, אני לא חושב שאני יכול לחבר בין משקל וסוכר. גם פעילות ספורטיבית אינטנסיבית - אופני הרים, ראה מאמר שלי בעניין:), לא קשורה ישירות למשקל. רק שינוי בהרגלי אכילה. לפחות אני שומר על משקל קבוע שגם זה יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לומר שאצלי התוצאות התבטאו לא רק במשקל, אלא חשוב יותר, בערכי כולסטרול, ושאר מדדים פיזיולוגיים מדידים בבדיקות דם למשל. את חלק מהתוצאות המדידות1 של הפסקת צריכת חלב אני אתן לך לנחש לבד. 1 טוב, לפחות החלקים שקשורים בכאבים הם פחות מדידים, כידוע ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים הפסקתי להמתיק שתיה על ידי סוכר (לא קשור להשמנה אלא סיבות אחרות). ההפסקה היתה מיידית וללא שום סימני אי נוחות. לאחר מספר חודשים חזרתי להמתיק בסוכר ובימים הראשונים הטעם היה משכר, בשום פנים לא דוחה. מבחינתי המתקה בסוכר היא סוג של פינוק. אני לא בטוח שהמנעות מסוכר בלבד משמעותית מבחינת מאזן הפחמימות בגוף. לא עשיתי חישוב אבל לפי הערכה שלי כל מאפה מספק כמות גדולה מאוד של פחמימות, מן הסתם יותר מאשר מספר כפיות סוכר. כל ההבדל הוא שבסוכר הפחמימות יותר מרוכזות במזון וזמן פירוקן מהיר מאוד בעוד במאפים הן פחות מרוכזות ומתפרקות קצת יותר לאט (נאמר, 10 דקות במקום דקה אחת). . במילים אחרות: מי ששותה משקה דיאטטי ובו בזמן אוכל פרוסת לחם עבה קרוב לוודאי שהוא מרמה את עצמו מבחינת דיאטת הפחמימות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך הגליקמי של לחם לבן גבוה יותר משל סוכרוז (הידוע גם בשמו העממי "סוכר"). כדי לדעת כמה פחמימות המוצר מכיל לא צריך לערוך חישובים מסובכים, אחרי הכל לא מדובר בהיתוך קר או סטטיסטיקות מסובכות על תפוצת מחלת הפוליו בחבל פינג'ב, אלא פשוט לקרוא מה רשום בתווית. המממ, לקרוא. בסדר, הבנתי איפה הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניין, לא מדוייק וסתם קנטרני. אופייני לך - חוכמולוג בשקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא בדיוק דוחה, גרם להרתע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |