בתשובה לברקת, 15/02/16 16:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד דיווח על נסיון אישי אנקדוטלי (בהגדרה): אני גיליתי, לפחות לגבי עצמי, שהרבה יותר קל לעשות שינוי דרסטי מיידי - לחתוך באחת את כל הסוכר בקפה, בדוגמה הזאת - ולהתמיד בזה, מאשר לנקוט בשיטת כיבוש הפיתוי הזוחל. בשיטה ה'רכה' יותר, בכל פעם שאתה ניגש לכוס תה/צנצנת המתוקים הבאה, אתה שוב צריך להתמודד עם ההחלטה "כמה זה מספיק טוב עכשיו", ועם המאבק בין הפיתוי ליותר לרצון הרציונלי לפחות. ברגע שהחלטתי שאין סוכר בתה, נקודה(!), נגמרו הדילמות. בבית קפה, אצל חברים, בעבודה או בבית מול הטלוויזיה - אין מאבק. אפס התמודדות. מאחר וההחלטה כבר נלקחה, לא מבזבזים אנרגיה מיותרת (ומייסרת) על להחליט אותה כל יום מחדש. לטעמי, ברמה הפסיכולוגית, זה הפך את ההתמודדות להרבה יותר קלה. את מכירה את הניסוי עם העכברים, שבו חילקו אותם לשתי קבוצות בשני תאים, בראשון בכל פעם שהם לוחצים על ידית מסוימת הם מקבלים אוכל, ובשני כל לחיצה מפעילה מנגנון אקראי שנותן אוכל לפעמים, לא כל לחיצה? הניסוי בדק מה קורה כשמפסיקים להם לאחת את אספקת האוכל מלחיצה על אותה ידית. הראשונים, שהתרגלו שהידית תמיד מביאה אוכל, ניסו אותה עוד כמה פעמים, ומשהבינו תוך זמן קצר שהיא כבר לא תביא אוכל, הפסיקו ללחוץ עליה וחסל. הקבוצה השנייה המשיכה ללחוץ על הידית שוב ושוב, בציפייה שאולי, מתישהו, היא תיתן אוכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גם ירידה הדרגתית יכולה להיות אפקטיבית כל עוד אתה קובע לעצמך כלל שלא משנה מה קורה, לא עולים חזרה, מותר רק לרדת או להשאר באותה נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתרום את נסיוני האישי. הפסקת באחת של סוכר בקפה נתנה לי לגלות את הטעם של הקפה. היום כשאני שותה קפה, אני נהנה מהטעם ומן הארומה, בלי שהסוכר יבלבל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי דומה לשלך. הפסקה מיידית לפני הרבה שנים של סוכר בכל המשקאות החמים, מתה ועד אספרסו. אחרי איזה חודש הגישו לי קפה עם סוכר וגיליתי שרק הריח של הסוכר בקפה דחה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היו התוצאות במשקל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי את זה מסיבות דיאטטיות אלא כי דיברו אז, כמו היום, על הסכנות הבריאותיות בצריכת סוכר. הייתי שותה אז קפה עם 2-4 כפיות סוכר. מכיוון שעברו המון שנים מאז, אני לא חושב שאני יכול לחבר בין משקל וסוכר. גם פעילות ספורטיבית אינטנסיבית - אופני הרים, ראה מאמר שלי בעניין:), לא קשורה ישירות למשקל. רק שינוי בהרגלי אכילה. לפחות אני שומר על משקל קבוע שגם זה יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לומר שאצלי התוצאות התבטאו לא רק במשקל, אלא חשוב יותר, בערכי כולסטרול, ושאר מדדים פיזיולוגיים מדידים בבדיקות דם למשל. את חלק מהתוצאות המדידות1 של הפסקת צריכת חלב אני אתן לך לנחש לבד. 1 טוב, לפחות החלקים שקשורים בכאבים הם פחות מדידים, כידוע ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים הפסקתי להמתיק שתיה על ידי סוכר (לא קשור להשמנה אלא סיבות אחרות). ההפסקה היתה מיידית וללא שום סימני אי נוחות. לאחר מספר חודשים חזרתי להמתיק בסוכר ובימים הראשונים הטעם היה משכר, בשום פנים לא דוחה. מבחינתי המתקה בסוכר היא סוג של פינוק. אני לא בטוח שהמנעות מסוכר בלבד משמעותית מבחינת מאזן הפחמימות בגוף. לא עשיתי חישוב אבל לפי הערכה שלי כל מאפה מספק כמות גדולה מאוד של פחמימות, מן הסתם יותר מאשר מספר כפיות סוכר. כל ההבדל הוא שבסוכר הפחמימות יותר מרוכזות במזון וזמן פירוקן מהיר מאוד בעוד במאפים הן פחות מרוכזות ומתפרקות קצת יותר לאט (נאמר, 10 דקות במקום דקה אחת). . במילים אחרות: מי ששותה משקה דיאטטי ובו בזמן אוכל פרוסת לחם עבה קרוב לוודאי שהוא מרמה את עצמו מבחינת דיאטת הפחמימות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך הגליקמי של לחם לבן גבוה יותר משל סוכרוז (הידוע גם בשמו העממי "סוכר"). כדי לדעת כמה פחמימות המוצר מכיל לא צריך לערוך חישובים מסובכים, אחרי הכל לא מדובר בהיתוך קר או סטטיסטיקות מסובכות על תפוצת מחלת הפוליו בחבל פינג'ב, אלא פשוט לקרוא מה רשום בתווית. המממ, לקרוא. בסדר, הבנתי איפה הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניין, לא מדוייק וסתם קנטרני. אופייני לך - חוכמולוג בשקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא בדיוק דוחה, גרם להרתע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |