 |
אני רוצה להגיב בקשר לשתי נקודות שראיתי במאמרך, ורציתי לדקדק בהן.
הראשונה היא שיחסת את נקודת מבטו של הרמב''ם כשאובה מפילוסופיית האיסלאם או הפילוסופיה של אריסטו. והרי חשיבותו של האדם מן הבהמה וחשיבותה של הבהמה מן הצומח כבר מוזכרים בתנ''ך, כששלמה מונה את יתרון האדם על הבהמה, את יתרון החכם על הכסיל, ואת יתרונו של האדם ירא האלוהים על האדם שאינו ירא את האלוהים. והוא משווה את האדם שאינו ירא את האלוהים ואינו שומר את מצוותיו לבהמה, כי באין תכלית שמירת המצוות ''ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל''. וזה המסר העיקרי בספר קהלת, שכל העמל והעושר והנאות העולם הם הבלים, ואדם יעמוד למשפט ובו ישקלו את שמחת בחרותו ודרך חייו, ומה שחשוב בסוף זה לירא את האלוהים ולשמור את מצוותיו ''כי זה כל האדם''.
כך קיבלת את התשובה לשאלה מהו אדם ויתרונו, ממקום קדום בהרבה, מעוגן היטב בשורשי היהדות.
ולכן אין הכרח שיש סתירה בדבריו של הרמב''ם. כי אם עבודת האלוהים ''זה כל האדם'', ואם האדם נעלה על הבהמה כי לבהמה אין את הדעת לירא את האלוהים ולקיים את מצוותיו, ולכן הבהמה מסורה לו לצרכיו, הרי שאר בני המין האנושי שאינם עובדים את האלוהים אינם מקיימים את תכליתם, ובזה שישרתו את האדם ירא האלוהים, הם משרתים תכלית לקיומם.
בנוסף לכך שמפני תיקון העולם צריך להעניש את הפושעים, ואם העונש על עבודה זרה הוא מוות, אין סתירה בין חביבותו של אדם שנברא בצלם, לבין הרצון לאבד עובדי עבודה זרה שגורמים לקלקול העולם.
בערך כמו עקרון כבוד האדם וחירותו, שעניין בתי הסוהר נועד דווקא לשמר אותו ולא לסתור אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש