בתשובה לאביר הקרנפים, 22/12/14 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2 זה חושב שלימוד גמרא משרת את ייעודו, זה חושב שלימוד הנדסת חשמל משרת את ייעודו, השלישי חושב שלימוד פרחי באך משרת את ייעודו, הרביעי חושב שלימוד רפואה משרת את יעודו, והחמישי שלימוד רפואה סינית ומדיטציה משרת את יעודו. כולם שמים לעצמם מטרות מתוך השקפת עולמם, ולכן כולם בעצם מקדמים את עצמם באותה מידה. החרדי אגב יכול היה לשרת את בוראו/למלא את ייעודו אחרי שישתחרר מהצבא, בדיוק כמו כל סטודנט אחר. וזה עוד לפני שנכנסנו לפיקציה בריבוע שגורמת לכל האוכלוסיה ללמוד בישיבה, כשברור לכל זב חוטם שרוב רובם אינם מתאימים ללימודים שכאלה. לא לחינם דחיית השירות המקורית ניתנה ל-400 'עילויים' ולא לכל הקהל, ומנחם בגין חטא בבכייה לדורות והרחיב את הפטור לכולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שלומד הנדסת חשמל, פרחחי באך, רפואה או כל מקצוע אחר שאתה מדבר, מתוגמלים בהתאם לקריירה שהם מפתחים. כמעט כל מי שלומד הנדסת חשמל, עושה את זה כדי לפתח קריירה בתחום. כמעט כל מי שלומד בישיבה, לא עושה מזה קריירה ולא ממש מרוויח מזה כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רוב מי שלומד ספרות או היסטוריה לא עושה מזה כסף. זה טיעון לא ענייני. מי שלומד - עושה קריירה בלימוד. הרי הקידום הרוחני שהוא מפיק מכך שווה יותר מאלפי שקלים ורבבות מטבעות זהב, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמשקיע שנים ארוכות בלימודי ספרות והיסטוריה, בדרך כלל מתכוון לעסוק בזה. כמה אנשים יש שעשו תואר שני בספרות והיסטוריה ולא בשביל לעשות קריירה בתחום? אז למעשה, אתה מצביע על כך שההטבה האמיתית היחידה שמקבלים תלמידי הישיבות היא הקידום הרוחני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההטבה היא אי כפיית שירות בצה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מרוויח זה שלא כפו עליו לשרת בצה"ל? שעכשיו הוא כפוי ללמוד בישיבה? ומה מרוויח התלמיד מזה שלא כפו עליו לשרת בצה"ל? הוא מרוויח כסף? זמן פנוי? שנים שבהן הוא יכול לקדם את הקריירה? מה הוא מרוויח בזה? אתה פשוט לא מצליח לתרגם את הטענה שלך לרווח ממשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 648049, וגם - כנראה שיש לו מספיק זמן פנוי לעשות שניים-שלושה ילדים בשנים האלה - שזה הרבה הרבה יותר מהזמן הפנוי1 שיש לחייל הממוצע. הוא מרוויח את אי השירות. שירות בצבא זה קשה, מסוכן, מתסכל, לא בריא, ועוד מילים מהסוג הזה. רוב האנשים היו שמחים לוותר עליו מרצונם החופשי. לראייה, רוב האנשים בעולם החופשי אכן מוותרים עליו מרצונם החופשי, במדינות שמצויות בסכנה בטחונית פחותה מזו שבה מדובר כאן. 1 מנסיון אישי, אין דבר ששואב יותר זמן מהורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן צריך כדי לעשות ילד? לישון עם האישה בלילה בלי להשתמש באמצעי מניעה? חיילים לא מקיימים יחסי מין? ואם אתה מדבר על הורות, את ההורות שלו הוא מקיים בשעות הערב ובסוף השבוע. זה ממש לא הרבה יותר מהזמן הפנוי שיש לחייל הממוצע. אכן, שירות בצבא קשה, מסוכן, מתסכל ולא בריא. בעיקר אם אתה קרבי. אם אתה ג'ובניק, ועוד אחד חפשן, השירות לא מסוכן, לא קשה ולא כלום. הוא רק שורף לך את הזמן ומונע ממך להרוויח כסף או משהו אחר. ונכון שרוב האנשים היו שמחים לוותר על השירות בצבא, אבל רוב האנשים גם שמחים לוותר על הלימוד בישיבה. שהלימוד בישיבה זה קשה ומתסכל. ולראיה, רק אתמול כתבת לי שלא יתכן שיש כל כך הרבה אנשים שמקיימים סדר יום לימודי עמוס כל כך. ואותם אנשים מקיימים את סדר היום הזה מתוך אמונה והקרבה. והם לא מקיימים את סדר היום הזה כי הוא חלופה נוחה יותר משירות צבאי. הרי גם כשהצבא כבר לא רוצה לגייס אותם, הם ממשיכים ללמוד בישיבה. רק כשהמשכורת שהאישה מביאה הביתה כבר לא מספיקה, אין ברירה וצריך לצאת לעבוד. לגבי הסכנה הבטחונית, אני חוזר ואומר שאני מסכים איתך לגמרי. זה לגמרי לא בסדר שאנשים יתחמקו ולא יתרמו את חלקם בסכנה ובהגנה. אני מאמין שעם הרבה רצון ומאמץ, ימצא פתרון שיאפשר גם לדוסים הכי חשוכים לשרת ולהביא תועלת, ולא רק לומר ש"היו בצבא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נסכם - צבא קשה, מתסכל, ודורש הרבה יותר זמן מישיבה או לימודים1. החייל הממוצע לא נמצא בבית בשעות הערב, וגם לא בכל סופי השבוע, בניגוד לישיבון שלך. "הרי גם כשהצבא כבר לא רוצה לגייס אותם, הם ממשיכים ללמוד בישיבה." - כן, טפילות, כמו הרגלים מגונים אחרים, היא ממכרת. 1 Been there, done both, knows the difference.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לחלק בין תלמיד הישיבה הרווק לאברך. תלמיד הישיבה הרווק (בגיל גיוס) לא מסיים את היום בישיבה לפני עשר/עשר וחצי בלילה, ובחלק גדול מהישיבות רואה את הבית פעם בחודש. חלק גדול מהאברכים הולכים לשיעורי תורה, ללמוד חברותה עם בחורי ישיבה צעירים בשעות הערב, מה שאומר שסדר היום הלימודי שלהם מסתיים באותה שעה. אז אם תיקח את שיעור האברכים שנמצאים בבית בשעות הערב, יכול להיות שהוא יהיה דומה לשיעור הג'ובניקים שחוזרים הביתה כל יום. ואם תיקח את שיעור האברכים שנמצאים בבית בסופי השבוע, תוכל להשוות אותו לשיעור הג'ובניקים שנמצאים בבית בסופי השבוע. ואם אתה מדבר על ג'ובניקים שעושים שבוע-שבוע, זו אופציה שאין לאברכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש שנות שירות בצבא אינן שנים ארוכות. לא מעניין אותי מה יעשו בעשרות השנים שנותרו להם, אם יתמחו בלימוד גמרא, לימוד יוגה, או לימוד תורתה של מפלצת הספגטי המעופפת. זה לא ענייני. ואף אחד לא מונע מחרדי שעושה צבא להגיע לגיל ארבעים כשהוא הגאון והעילוי הגדול ביותר בתחומו. בדיוק כמו פרופסור לפיזיקה ומתימטיקה בארצנו הקטנה, שלמרות השירות שתרם למדינה יכול להיות פרופסור בגיל ארבעים ואף לפני כן. אף אחד לא מדבר פה על שנים ארוכות, זה עוד איש קש שאתה משליך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום איש קש. יש כאן טיעון מאוד רלוונטי. מי שמתחמק משירות של שלוש שנים והלך ללמוד פיזיקה ומתמטיקה, הרוויח שלוש שנים. מי שהתחמק משירות של שלוש שנים ונשאר ללמוד בישיבה עוד שש או שמונה שנים, לא הרוויח כלום, אלא אפילו בזבז יותר שנים שבהן הוא לא קידם את עצמו. מלבד זאת, מספר השנים רלוונטי בגלל שהעלית את נושא לימוד ההיסטוריה והספרות. כשאדם לומד ספרות באופן מוגבל, אתה יכול לומר שהוא לא מרוויח מזה כלום. אבל אנשים שלומדים ספרות מספיק שנים כדי לעשות תואר שני, אתה מניח שהם רוצים לעבוד בתחום וזה הרווח שלהם מהלימודים. אתה מניח שהם לא למדו חמש שנים לתואר שני, רק בשביל לבזבז את הזמן. זוכר את הדיון שלנו על טורי הדעה והטוקבקים שבורי הלב של אנשים שעשו תואר מהגרביים וקלטו שהתואר לא יביא להם עבודה רצינית? ככה אנשים מתייחסים לשנים שהם מבזבזים על לימודים. הם רוצים לקבל משהו ביד. מי שבזבז שנים על לימודים שלא שמו נתנו לו שום דבר, לא הרוויח כלום. להיפך - הוא הפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לבחון את העובדות ההיסטוריות המדוייקות במה שקשור לפרשה הקרוייה "תורתו אומנותו". א. ב-1948 בן גוריון (דרך ישראל גלילי מפקד ההגנה) שחרר מגיוס את כל תלמידי הישיבות הרשומות. מספר הכלולים בהסדר אז היה 400 ולא משום שהיתה מכסה כזאת. ב. ב-1951 חזר בן-גוריון ואישר את ההסדר הזה ""על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות." שוב אין זכר למכסה. ג. בסוף שנות ה-50 קבע סגן שר הביטחון, שמעון פרס, כי תלמיד ישיבה שיעבור את גיל 25 ויחליט להתגייס, יגויס רק לשלושה חודשי אימונים ("טירונות שלב ב"') ומשם יועבר לצבא המילואים. נוצרו בעצם 2 מסלולים לתלמידי ישיבות. חלקם גוייסו לשירות מקוצר ולשירות מילואים וחלק אחר המשיך "ללמוד" ולא גוייס בכלל. ד. ב-1968 הופיעה מכסה לראשונה.שרהב"ט משה דיין קבע שמספר המצטרפים לפטור בהסדר "תורתו אומנותו" לא יעלה על 800 בשנה. למעשה היתה ההוראה הזו אות מתה, משום שאיש לא גוייס שלא מרצונו גם אם המכסה מולאה. ה. ב-1977 מנחם בגין בהסכם קואליציוני עם אגודת ישראל, הסיר כל הגבלה מספרית. בפועל העניין נראה אז כהצהרה ריקה מתוכן, משום שאיש לא גוייס בכפייה גם קודם לכן. ו. אחרי שבג"ץ פסל את חוקיות ההסדר החל ב-1998, נעשה ב-2002 ניסיון להסדיר את הנושא באמצעות חוק טל. ז. ביולי 2005 הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי הניסיון לשנות את ממדי ההתגייסות לצבא בקרב החרדים באמצעות חוק טל נכשל כליל. בשלוש השנים שמאז חקיקתו הוא הביא לגיוס עשרות בודדים של חרדים בלבד. ביולי 2009 הודיע אגף כוח אדם בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל, כי מספר מקבלי דחיית השירות גדל על אף חוק טל, ובכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל. ח. בשנת 2011 הגיע מספר המצטרפים החדשים להסדר "תורתו" לכ-7700, מתוכם כ-6700 חרדים. ט. בשנת הפלאות "קואליציה ללא חרדים" (2013-2014) ועדת פרי, ועדת שקד, אחרי שיש עתיד "הבטיחה לגייס" את החרדים, נחקק חוק גיוס חדש (חוק שירות ביטחון "השוויון בנטל" המכונה גם חוק שקד) שהוא בבחינת ניסיון שני (אחרי חוק טל) לסמא את עיני הציבור החילוני כאילו הולכים לגייס את החרדים. בפועל החוק נועד לפטור את מרבית החרדים משירות בלי לעבור דרך בלבול המוח של "תורתו אומנותו" ולשחרר את החרדים הרתוקים לספסלי הישיבה ע"י הסדר הפטור אל שוק העבודה. לעת עתה לא מגייסים בכפייה איש. לעתיד (מ-2017) נקבע כי כל תלמידי הישיבה מעל גיל 22 ישוחררו משירות. מבין תלמידי הישיבה בגילאי 18-21 לפחות 5200 יגוייסו (מתוך 15000). אם לא יעמדו ביעד הזה, יוצאו צווי גיוס לכולם וסנקציות פליליות על המשתמטים. י. החוק החדש משרת במידה מסויימת גם את צה"ל (הוא מונע מצה"ל את ההכרח לגייס אברכים מבוגרים בעלי משפחות גדולות שעלותם גבוהה וערכם כחיילים מפוקפק). יחד עם זאת חוק זה שם לפלסטר את שמו ("שיוויון בנטל"). יש בחוק הרבה, שיוויון אין בו. יא. הציבור החרדי די לא יודע איך לאכול את החוק הזה. הרוב (מחנה הרב שטיינמן) תומך בחוק ואילו המיעוט (מחנה הרב אויירבך) מתנגד גם להסדר הזה. Ceterum censeo אני קורא לא להצביע עבור מפלגות שאין במצען הצעה לשינוי שיטת הבחירות.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |