 |
נדחק אף נדחק!
ראשית אני חוזר וממליץ לקרוא את: http://isfn.skytech.co.il/articles/Qeiyafa%20Tel%20A... .
אנסה בהמשך להתרכז על מנת לענות תשובה ברורה ומוחצת לטענתך ועל כן בא נסיר מיד חלק מן הדברים הנלוים שהעלית:
א. "חוץ מהסיפור התנכי אין שום אישוש לסיפור על קרב מכריע בין ישראלים לפלישתים בגלבוע." לשום קרב המתואר במקרא אין אישוש חוץ תנ"כי עד לתקופת בית עמרי. המחלוקת בין מקסימליסטים למינימליסטים (פינקלשטיין) מסתיימת בתקופת בית עמרי. ואפילו במסע שישק אותו הזכרת ההתאמה בין הגרסה המצרית לגרסה המקראית כל כך דלילה שלא ניתן לעשות סינכרוניזציה ודאית בין שני הנארטיבים. לדעתי זה רעיון כמעט לא הגיוני לפסול את הנאראטיב המקראי בגלל העדר סינכרוניזציות חוץ תנ"כיות.
ב. "אין גם שום אישוש לטענה שהערים הפלישתיות שלטו על חלקים נרחבים כל כך מהארץ (וזה כבר משהו שהיה יכול להשאיר סימנים)." -
"וַיַּךְ יוֹנָתָן, אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע ... וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי-אמר (אָמְרוּ) פְלִשְׁתִּים--פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית. כ וַיֵּרְדוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, הַפְּלִשְׁתִּים--לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת-אֵתוֹ, וְאֶת-קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת, מַחֲרֵשָׁתוֹ. כא וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים, לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים, וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן, וּלְהַקַּרְדֻּמִּים; וּלְהַצִּיב, הַדָּרְבָן." שמואל א י"ג. למי שמתעקש להתעלם מן העדות העשירה והססגונית של המקרא רק משום שלא נמצאה אסטלה המצהירה "הוצבתי ע"י הנציב הפלישתי בגבע בנימין" אכן אין שום אישוש.
ג. סימנים לשלטון פלישתי - לא בהכרח. כנען של המאה ה-11 לפי כל העדויות כולל זו של המקרא היתה מארג של ערי מדינה ובריתות שבטיות הטרוגניות והומוגניות כאחד. התרבות והדת הפלישתית "התכנענו" די מהר ובצורה מקיפה וכלי חרס פלישתיים אפשר למצוא בכל המרחב הכנעני. (ונא עיין בסיפורי שמשון המתארים קיום אורח חיים מאוד אינטגרטיבי של פלישתים, כנענים, יהודאים ובני שבט דן)
ד. דוקא העדות בת הזמן ממצריים הפרעונית (שהיא הרבה יותר חשודה מאשר העדות המקראית) יכולה להסביר את התמונה המקראית. ע"פ התיאור המצרי כל ארץ כנען עד המאה ה-9 לפנה"ס, היתה שטח חסות מצרית, כאשר הפלישתים בין היתר שימשו כבאי כוחה וואסאלים שלה. אם הפלישתים הם אכן מגויי הים של רעמסס ה-III הרי שהם היו ידועים כשכירי חרב אשר יושבו בכנען בהסכמתה ומטעמה של מצריים. זה יכול להסביר יפה מאד מה עשו הפלישתים בעמק יזרעאל, בעמק בית שאן, בגבע בנימין ובשפלת יהודה, בין אם עשו זאת מטעם עצמם או כשלוחיו של השלטון המרכזי במצריים.
וכעת לשאלה המרכזית:
ה. לב לבה של המחלוקת בין מינימליסטים למקסימליסטים היא העדר ממצא פיזי (ארכיאולוגי) מן המאות 10-11 לפנה"ס המאשר קיום של תרבות עירונית מפותחת בגב ההר ובשפלת יהודה שתתאים לנאראטיב המקראי של הממלכה המאוחדת. באוניברסיטת ת"א (מעוזם של פינקלשטיין והמינימליסטים) מדברים על צ'יפדומים (ממלכות שבטיות/כפריות) באזורים של ממלכות יהודה וישראל שאינם דורשים קיום מרכזים עירוניים מפותחים שע"פ תפיסת המינימליסטים מחייבים הותרת ממצא פיזי משמעותי.
ו. בעניין ממלכת בית שאול הנאראטיב המקראי תואם את התפיסה זו ולכן לפינקלשטיין אין בעייה איתו. לעומת זאת הנאראטיב המקראי של הממלכה המאוחדת עם ערי מלוכה בחברון, ירושליים ושכם ובהם אקרופוליס עם ארמונות מלכותיים, בית יער הלבנון ומקדש שלמה אינו עולה בקנה אחד עם צ'יפדום אתני של ברית רועים שבטית.
ז. כעת גם אם יוסי גורפינקל (מן האוניברסיטה העברית בירושליים) הוא פופוליסט וסנסציונליסט כפי שפינקלשטיין מתאר אותו, הוא לכל הפחות הארכיאולוג בר המזל ביותר שבזמננו. הממצא בשני העונות האחרונות של החפירה בתל קייאפה הכולל אקרופוליס ובו מבנה ציבורי מפואר של 1000 מ"ר (בית המושל) ומבנה טורי עמודים ששימש כמחסן ממלכתי עם מאות קני אגירה ממלכתיים, הוא ככתר המעטר את הניצחון הדרמטי של גילוי עיר מצב מוקפת חומה שכמעט בלתי אפשרי לשייכה לתרבות הפלישתית או הכנענית ותארוכה מדוייק למאות ה-10-11.
ח. וכעת למה שטענתי, אפילו אם עיר זו (בין אם תזוהה כשעריים, נטעים או גוב) היא כגרסת פרופ' פינקלשטיין עיר מצב המסמנת את גבולה של הממלכה הצפונית עם פלישתים ולא את גבולה המערבי של ממלכת יהודה, הרי שמדובר בממלכה עם ערים מפותחות מן הסתם הרבה יותר מאותה עיר ספר שנחשפה. בהתקיים ממלכה מפותחת כזו (קרא לה ממלכת ישראל או שכם או בנימין כרצונך), הנאראטיב של זקני ישראל אשר לאחר תבוסה ניצחת לחיל השכירים הפלישתי, ממליכים עליהם war-lord יהודאי הידוע בקשריו הטובים עם הפלישתים, היא טובה והגיונית לא פחות מכל נאראטיב שיכול פינקלשטיין להציע.
ט. "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. יט הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. כא הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. כב מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים--קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם." שמואל ב' א'. בעיני זו הוכחה לא פחות טובה מכל ראש חץ פלישתי שימצא על הר הגלבוע. מחבר המצטט שיר שאמור להיות מוכר לכל ובעצם ממציא עלילה שלא היתה ולא נבראה, נשמע לי הגיון מאד דחוק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש