בתשובה להפונז, 08/06/14 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצטער,אני באמת לא רואה איזה גדולה מנהיגותית ו/או אומץ יוצא דופן צריך ע"מ לקחת אחריות על ביטול מוסד הנשיאות מה האסון הגדול שיקרה? משלחת תתקבל ע"י שר ולא נשיא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העלמה כבר כתבה על זה יפה ממני. אני מפנה אותך לתגובה שלה. יש אגב עוד יתרון בשני מייצגים שונים של אותה מדינה, מעבר לתועלת הפונקציונלית שנכתבה לעיל - זה מאפשר לשני אנשים שונים, עם יכולות שונות, לייצג בצורה שונה את המדינה. יש אנשים שמתאימים יותר לייצוג 'ממלכתי' שמתעסק פחות בפוליטיקה וביריבויות היום יומיות, ויש כאלה שמתאימים יותר לתפקיד ביצועי, שדורש לעיתים גם החלטות לא פופולריות וביצועיות למיניהן. למשל, אני חושב שלו היה קיים המוסד הזה בארצות הברית, אובמה היה יכול להיות נשיא (במובן הישראלי) נהדר, במקום ראש הממשלה (במובן הישראלי) הכושל שהוא. התפקיד הזה היה ממצה את כל היתרונות שלו - רטוריקה ודיבורים, ייצוגיות, מגניבות בטוק-שואו'ס, וכמובן מעל הכל סמל לשיוויון גזעי - וחוסך לעם האמריקאי (ולעולם) את החסרונות הגדולים שלו כמדינאי, כלכלן, מנהיג מעצמה וביצועיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...וחוסך לעם האמריקאי (ולעולם) את החסרונות הגדולים שלו כמדינאי, כלכלן, מנהיג מעצמה וביצועיסט" לא לגמרי ברור לי על מה אתה מדבר, סקר שנערך בזמנו בקרב מאתים ומשהו היסטוריונים מיקם את אובמה במקום ה-15 בקרב כל הנשיאים (לעומת 39 לבוש ו-13 לקלינטון), 22 במדינאות (42 ו-18) ו-17 בכלכלה (42 ו-3). אמנם רחוק מלהיות הטוב בנשיאים, ואולי הוא היה נופל בכמה מקומות אילו היו עושים את הסקר היום... אבל עדיין, כושל? בהשוואה לקודמו?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כי אני בטוח שההיסטוריונים באקדמיה הם הכי אובייקטיביים שיש (וחציים גם מצביע לרפובליקאים1). גם אז, אובמה מקבל הרבה פחות מהנשיא הדמוקרטי הקודם, וכמו כן נאמר שם שהוא קיבל דרוג גבוה עבור "imagination, communication ability and intelligence". שעל זה כבר הסכמתי בתגובתי הקודמת. חלק מהסקר שם הוא מ-2010, שזה בערך שנה אחרי שנכנס לתפקיד, מה שלא אומר כלום. אני שמח שלא הבאת את הזכייה הגרוטסקית שלו בפרס נובל לשלום כ'הוכחה' להצלחתו במדיניות חוץ והשכנת שלום באזורים רבי סכסוכים ברחבי העולם. ומעבר לכל זה, התגובה שלי לעיל היא כמובן 'לדעתי'. לדעתי הכשלון הכלכלי של תקופת כהונתו יהדהד באמריקה ובכל העולם2 עוד עשרות שנים. והאכזבה עוד יותר גדולה בגלל שהיתה לו הזדמנות לתקן, והוא יצא מקלקל. 1 מה שמסביר את הדירוגים שלהם לבוש, כאילו הוא הדבר הכי נורא שקרה לאמריקה במאתיים ומשהו שנות קיומה. אפשר לחשוב. 2 למשל, אם אתה תוהה למה מחירי הדירות כאן כל כך גבוהים, המילה 'אובמה3' צריכה להיות מתמודדת ראויה על תואר הסיבה העיקרית, אולי ראש בראש עם מתחרה אחת נוספת. 3 בהקשר כאן של 'המדיניות הפיסקלית והפיננסית של אובמה והבנק המרכזי שלו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום גם דוברים שמרנים מובהקים נוטים למקם את בוש, בוודאי את הכהונה השניה שלו, כאחת הכהונות הכושלות בהיסטוריה האמריקאית. שילוב של שתי מלחמות מטופשות (אחת מהן גובלת בפלילי) ויקרות, אסון כלכלי שדרדר את העולם כולו למשבר ממנו עוד לא יצאנו ןזניחה מוחלטת של העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו, גורם לי לשאול איך אפשר לפקפק בזה בלי למצמץ. שים לב שאפילו הממסד הרפובליקאי (ועל אחת כמה וכמה המצביעים הרפובליקאים) מנסה להתנער מהכשלון. לגבי אובאמה, נחכה ונראה. להבדיל מאחרים אני לא נביא ולא בן נביא, אבל כשהכשלון של קודמו עדיין מהדהד באמריקה ובעולם, אני לא מבין איך אפשר לדבר על הכשלון העתידי של ממשיכו כדוגמא (מבלי להיות דוגמטי). אם וכשהוא יהדהד אז התגובה שלך תשמע הגיונית, כרגע היא נשמעת כמו חנופה מיותרת (עם כי יעילה) למגיב מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בוש (ג׳ונייר) היה יכול להיות נשיא מצוין (במובן הישראלי) - אדם לבבי שפיתח קשרים אישיים עם מנהיגי העולם והיה אהוד גם על ה״עמך״ האמריקאי. אם התפקיד שלו באסון קתרינה (למשל) היה להסתובב ולחבק את האומללים שאיבדו את ביתם במקום להיות אחראי לטיפול אופרטיבי באסון, הוא היה יכול להיות מוצלח בהרבה. אולי זה אומר משהו על איך האמריקאים בוחרים נשיא. שאלה: למה אתה מתכוון ב- ״זניחה מוחלטת של העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו״? המדיניות האמריקאית השתנתה באופן דרסטי במאות (ואפילו מאה) השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששניהם (בוש ואובאמה) היו יכולים להיות נשיאים טובים במשטר פרלמנטרי (כמו זה שיש בישראל, גרמניה או אירלנד). למיטב הבנתי, התפקידה העיקרי של נשיא או מלך במשטר כזה הוא להיות ניגוד ממלכתי לפוליטיקה היומיומית ה''מלוכלכת'' והמקטבת של הפרלמנט-ממשלה. גם בוש וגם אובאמה הם דמויות מאד מקטבות ומאד לא ממלכתיות, שמעוררות הרבה יצרים בקרב האוכלוסיה. קשה למצוא בפוליטיקה האמריקאית הכל כך מקוטבת דמות ממלכתית, אולי מישהו כמו ליברמן (ג'ו, לא אביגדור) או מקיין... אני חושב שזה נובע מצורת המשטר הנשיאותית והמבנה הפוליטי הדו-מפלגתי שמונע מאנשים ממלכתיים להגיע לקמת הבמה. היו כמה ערכים ועקרונות שעמדו בבסיס של אותה מדיניות (שאמנם השתנתה באופן דרסטי), ערכים ועקרונות שהוגדרו בהכרזת העצמאות ובחוקה ונשמרו (מלבד כל מיני חריגים כמו כושים, אינדיאנים, נשים או יפנים) לאורך מרבית שנות קיומה, ושלטון בוש לקח את הערכים והעקרונות האלה ועשה מהם מטוס מנייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להשוות את אובמה לבוש. בקשר למשבר, מי שניהל את היציאה מהמשבר זה אובמה2, ולא בוש, ולדעתי הצורה שבה הוא ניהל את זה מזיקה (ותזיק) עוד יותר מהמשבר עצמו. מדיניות החוץ הכושלת של אובמה מהדהדת כבר היום. העולם נראה לך היום יותר יציב מאשר לפני שבע שנים? המזרח התיכון? רוסיה וסביבותיה? ואגב, במה מדיניות בוש זנחה בצורה מוחלטת את העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו? 2 אי אפשר כמובן שלא להטיל על הנשיא (בוש) ולו אחריות מיניסטריאלית למשבר הסאב-פריים. לעומת זה על הנשיא שניהל את היציאה מהמשבר, כולל תגמול (במקום הענישה) של מי שהיו אחראים ישירים למשבר3 - מנהלי הקרנות והבנקים שיצרו במו ידיהם את משבר הסב-פריים - ניתן להטיל אחריות ישירה ומיידית, לא מינסטריאלית ולא בטיח. ומה שיגרום למאות מיליוני אמריקים לשלם עשרות שנים על המשבר הזה זה הטיפול הקלוקל, לא המשבר עצמו. 3 מה שכמובן רק יביא למשבר הבא, מאותן סיבות בדיוק של המשבר הקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי על מה אתה מדבר. משבר הסאב פריים התחיל ב-2007, אובאמה הושבע לנשיאות כמה שבועות אחר כך. הנשיא שהיה אחראי, למשבר הוא ללא ספק בוש. לא ברור לי למה אתה קורה "אחריות מיניסטריאלית" הוא הרי נשיא, ויש לו אחריות ישירה ומלאה להוצאות ממשלה מנופחות שהממשלה שלו מוציאה, יש לו אחריות מלאה לשתי מלחמות יקרות בטירוף שהוא הוציא את הצבא שלו, יש לו אחריות מלאה לכשלון הרגולטורי עליו הוא פיקח. גם הנשיא שכשל ביציאה מהמשבר הוא, ללא ספק, בוש. הנשיא שנתן תגמול לבנקים ולקרנות הוא, שוב, בוש. אגב, בזמן קבלת החוק הזה היו לאובאמה, אז מועמד לנשיאות (ולא נשיא), טען אז שהחוק עלול לגרום למשבר הבא. זיכרון קצר הוא לא תחליף לנימוק. אתה טוען שאין קשר בין המצב היום ברוסיה ובמזרח התיכון לשלטון בוש?! זה שבוש רוקן את האוצר האמריקאי, שלח את אמריקה לשתי מלחמות חסרות טעם ויקרות, העלה את פוטין לדרגה של מנהיג מעצמה, ערער את היחסים בין ארה"ב לאיחוד האירופי, כל זה לא השפיע על העולם?! העולם היום באמת לא יציב, וצריך ממש להתאמץ בעצימת עיניים למרחקים בשביל לא לראות את ההשפעה הישירה והברורה של ממשל בוש על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משבר הסאב פריים התחיל ב-2007, אובאמה הושבע לנשיאות" כשנתיים "אחר כך" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנפצות המשבר היתה בספטמבר 2008 (נהוג לסמן את קריסת ליהמן בראדרס כתאריך עוגן), וארבעה חודשים אחר כך אובמה כבר היה נשיא. מה שאומר שבכמעט שש השנים מאז הקריסה, רוב-רובו של הזמן, ורוב רובו של הטיפול במשבר - וביציאה ממנו - היה תחת אחריותו הישירה, ולא תחת אחריותו של אף אחד אחר. מה שאומר שכבר יותר ממחצית עשור אנחנו קוצרים את פירות המדיניות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר החל בקיץ 2007.הזרמת הכספים המסיבית stimulus היתה ב 2008 ותחילת 2009 (קונגרס רפובליקני, אובמה נשיא כשבועיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי וויכוח איתך, המשבר התחיל כמו שאתה אומר, אבל הקריסה הגדולה היתה בספטמבר 2008, והטיפול הרציני במשבר (או באיך יוצאים ממנו) התחיל אז, כמו שאמרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא נעים להודות, אבל התוכנית הממשלתית שהובילה למשבר התחילה בתקופתו של קלינטון (והתנפחה למימדים לא סבירים בתקופתו של בוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שלמישהו מאיתנו, לרבות היסטוריונים, יש את הפרספקטיבה להשוות את אובמה לאנשים שזו המאה השלישית שהם נחים בקברם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרספקטיבה של כולנו מוגבלת, כמובן, אבל נראה לי שלמי שכתב את תגובה 633830 יש קצת פחות פרספקטיבה ממי שחוקר את הנושא. הרבה יותר פשוט ונכון היה לתת את ביוקנן או הרדינג כדוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כמובן שום יכולת להשוות מי גרוע יותר, זה שכרגע גורם למשבר כלכלי מתמשך, או מישהו מהמאה ה-19. וזה גם לא נשמע לי כל כך מעניין - זה רלבנטי בערך כמו שאני אומר שביבי כושל בניהול הכלכלה, ואתה תאמר לי - איזה שטויות, בימי ארידור היה יותר גרוע. זה בכלל לא רלבנטי, את הכישלונות של אובמה אתה ואני חווים כל יום על בשרנו. או שאתה עקבי ואתה גם חושב שלפי אותה מתודה אי אפשר לומר שום מילה רעה על שר האוצר הנוכחי שלנו? (כי פשוט אין לנו פרספקטיבה מספקת, כדאי שנשב בשקט איזה חמישים שנה לפני שתהיה לנו את הרשות ממך להעביר ביקורת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השילוב של זיכרון קצר הגובל בבורות וכדור בדולח שנותן תחזיות מדוייקות הוא שילוב מפחיד. אפשר להגיד הרבה מילים רעות על שר האוצר הנוכחי, ואפשר להגיד גם שארידור היה שר אוצר גרוע יותר. יש לנו פרספקטיבה לשפוט את שניהם, אם כי ברור שיש יותר פרספקטיבה לשפוט את ארידור. מצד שני, אם מישהו יטען ששר האוצר הנוכחי הוא שר אוצר כושל שחסרונותיו מוליכים אותנו למשבר חסר תקדים, הייתי מבקש ממנו איזה נימוקון. ואם מישהו היה אומר את זה על שר האוצר הנוכחי אחרי שהוא היה מחליף שר אוצר כושל בכל קנה מידה הייתי מרים איזה גבה, ואם הוא היה מוסיף לזה אוסף טיעונים שמעידים על חוסר ידיעה של העובדות, הייתי פוסל אותו כשופט לא אובייקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לחפש פחות בורים שיהנו מחכמתך המפליגה ועוצם ידיעותיך. יום טוב ובהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה יעיל יותר לו תיקפת את טענותיך לגבי הבורות לגבי העובדות ע''י הבאת עובדות מגובות הפוכות לנטען. בצורה הנוכחית רק זרקת טענה יהירה לאויר (בסוף דבריך), כטענה ריקה וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון כמו בתגובה 633855? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיילים האלמונים אין שום תרומה למערכת האקולוגית,הם מיותרים,כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריוויה: האייל הקורא ידוע גם בשמו "מוס". מקור השם הוא במילה באחת השפות האינדיאניות שפירושה "אוכל ענפים". אם כך, אני מניח שאיילים יכולים לאכול גם (אנשי) קש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הם יכולים לאכול אנשי קש,ראש של אישקש הם בהחלט מצליחים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה שכרגע גורם למשבר כלכלי מתמשך" : אתה מתכוון לאובמה? לפחות הוא אינו מחשיב את עצמו כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא משבר כלכלי מתמשך, אני לא יודע מה כן. משם: "שיעור ההשתתפות בשוק העבודה ירד באפריל לשפל של 36 שנה ועומד על 62.8%." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד קצת על תרומתו של אובמה לחוב הלאומי האמריקאי - ראו בגרף איך כבר עכשיו הוא מחזיק בשיא הגדלת החוב, ועוד היד נטויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרומתו של אובמה להתמשכות המשבר קשורה באי טיפול אגרסיבי מספיק ביצירת משרות ולא באי טיפול בחוב. אם הוא היה מטפל באופן אגרסיבי יותר בהקטנת החוב, מצב כלכלה היה גרוע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לי לקלקל את החגיגה, אבל בהשוואה לתוצר, או למדינות אחרות, ארה"ב היא לא מקרה כל כך חריג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת משעשע שהדוגמה הנגדית שאתה מביא היא גרף (השני) שמראה שהמעצמה היחידה בעולם והמדינה הכי עשירה ומשפיעה בו אכן מפגרת בטבלה אחרי יוון, פורטוגל איטליה ואירלנד - כולן דוגמאות למדינות שפשטו את הרגל או היו על הסף עד לאחרונה. מה להערכתך תהיה ההשפעה על העולם אם גם ארה"ב תלך בעקבותיהן? א. זניחה, זמזום לא נעים באוזן ותו לא. ב. דומה להשפעה של קריסת יוון, לא נעים - לא נורא. ג. גדולה קצת יותר, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. ד. גדולה. כמו גורילה שפורצת לבנק שלך וגונבת את החסכונות שלך לפנסיה. ה. מה אכפת לי מארה"ב, אני חי פה וטוב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איטליה לא פשטה את הרגל, יפן (החוב הכי גבוה מכל מדינה מפותחת, נכון זה כבר זמן רב) גם לא. במדינות שכן פשטו את הרגל, החובות שמראים פה הם מ2011, ולא החובות בזמן פשיטת הרגל, שהיו כמובן גבוהים יותר (ובמקרה של יוון, היה בישול רציני של הספרים). ראוי גם להזכיר שלהבדיל מחברות בגוש היורו, ארה"ב לא חייבת לפשוט רגל אם היא לא רוצה. תמיד יש לה את האופציה (שהיא לא פוחדת להשתמש בה) להדפיס עוד דולרים (מה שגם שוחק את הדולר ומשפר את יחסי המסחר שלה). אפילו אם נביט על כלכלות יציבות ומובילות, המרחק בין ארה"ב לקנדה או גרמניה הוא גם לא כל כך גדול, כ20%1. היתה כתבה נחמדה בהארץ היום, על עד כמה העיתונות תמיד פסימית אל מול מציאות שלטווח שהארוך היא מאוד אופטימית. 1 לשם השוואה, החוב הלאומי של ישראל ירד ביותר מ40% מהשיא הלא רחוק שלו, אבל אסור להזכיר את זה כי זה עלול להיות לזכותו של ראש ממשלה מאוד מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני הייתי בארצות הברית במשבר של 2008 ובשנה שאחריו, אני ראיתי בעין איך נראה משבר, איך הוא משפיע על עשרות חנויות שנסגרות, עסקים שפושטים רגל, דירות שמחיריהן צונחים ב-50% ועוד ועוד תופעות, שלמי שחי בארץ הן נראות כמו סרט ומרגישות כמו טבלאות אקסל באינטרנט. אני מניח שהמצב השתפר מאז, אבל בין זה לבין האשליה הוורדרדה של 'הכל נהדר' יש עוד מרחק רב. וכן, גם אני קראתי את הכתבה בהארץ - התיזה שלה כל כך כללית, שלהביא אותה כנתון בעל ערך בדיון הספציפי כאן זה לא יותר מאנקדוטה משעשעת (או אזוטרית, ענין של טעם). אז כשאומרים לך ששיעור התעסוקה שם הוא הנמוך מזה 36 שנה - זה לא משהו בטבלת אקסל, זה אומר מיליוני אנשים שיושבים בבית, וכמו שאני מקווה שידוע לך - בממוצע יש להם (הרבה) פחות חסכונות מלישראלי הממוצע, והרבה פחות רשתות בטחון סוציאליות מלישראלי הממוצע (בינתיים). ובארצנו - כשמחירי הדירות המופרכים גורמים לכל העלייה במשכורות והירידה במחירי הגאדג'טים להראות כמו לעג לרש, זו בעייה אמיתית ולא איזה טבלת אקסל במדור כלכלי. ואני גם מסכים שמהרבה בחינות המצב הכלכלי בארץ לאורך העשורים האחרונים השתפר והתקדם. זה לא אומר שאסור להעביר ביקורת. 1 או לזכותו של שר אוצר מסוים, שק החבטות החביב על מגזרים מסוימים באוכלוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם משבר כלכלי היה תור ללחם, רעב אמיתי, חסרי בית, אנשים שהיו מוכנים לעבוד בכל משרה וכמעט בכל שכר. היום משבר כלכלי הוא אנשים שלא מוצאים עבודה במקצוע או בשכר ראוי, אנשים שעוברים מבית גדול "שלהם" (של הבנק) לדירה קטנה בשכירות. אני לא מזלזל, המשבר אכן היה קשה לרבים וטובים, אבל לא צריך לצבוע אותו בצבעים אפוקליפטיים. אנחנו חיים בחברת שפע, וגם המשברים שלנו הם סוג של לוקסוס. שיעור התעסוקה הוא אכן הנמוך מזה 36 שנה, הוא גם גבוה מזה שהיה מאז שהתחילו למדוד ועד לפני 36 שנה. כלומר רוב המאה העשרים, "המאה" של ארה"ב, ארה"ב היתה בשיעור תעסוקה נמוך מהנוכחי. אני כמובן בעד ביקורת, אבל רק להגיד שרע זה סוג חלש מאוד של ביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ואני אתנסח בעדינות ככל יכולתי, שפר עליך מזלך - ולכן (לשמחתך) פשוט אין לך מושג על מה שאתה מדבר. בטח לא בנוגע למשבר בארה"ב. זה עדיין לא אומר שזאת אפוקליפסה, זה משבר כלכלי, לא מלחמת עולם ולא מלחמת אזרחים בסגנון סוריה. ועדיין. אני מסכים שבארץ המשבר, הן ב-2008 והן עד היום כולל, הורגש הרבה פחות, ולגביו הניסוח שלי קצת חמור מדי. אני קיוויתי, כנראה בטעות, שהביקורת שלי היתה יותר ממוקדת מלומר ש'רע'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכולתי להתאפק כשהוא אמר לוקסוס Luxury |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קליק על ''שתף'' וקליק על הריבוע משמאל ללינק שנפתח, שלידו כתוב ''התחל ב''. זזים למקום בסרטון שממנו אתה רוצה לשתף ואז מעתיקים את הלינק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו,לא הייתי מודע שהאפשרות קיימת בכלל,תודה רבה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר ב-2008 -בארה"ב -לא היה בגלל החוב הלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, לא טענתי ולו לרגע שהמשבר ב-2008 היה בגלל החוב הלאומי. בעיית החוב הלאומי היא יותר סימפטום של השנים מ-2007 ועד היום, ויש שיאמרו שהיא חלק מהטיפול ב'יציאה' מהמשבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיא הגדלת החוב מחזיק דווקא רוזוולט (מעל 60% מהתוצר), הבא אחריו הוא... שלוש אותיות, מתחיל בב', נגמר בש', הגדיל את החוב ביותר מ-20% מהתוצר... נו, נראה מי יצליח לנחש לבד (ולמי שלא1). 1 פר כהונה כאן - http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_the_United_S... או פר שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המזל העיקרי של אובמה זה שהוא בא אחרי בוש, אבל זה שהוא בא אחרי נשיא גרוע במיוחד זאת לא סיבה להלבין את חטאיו. אפילו הגרפים שצירפת מראים שאובמה הוא מתמודד ראוי ביותר לשיא (לפי הטבלה האחרונה שלך הוא כבר השיאן, ועוד היד נטויה כאמור, הטבלה היא עד 2012. תודה שאתה מספק לי נתונים שתומכים בגרסתי), ויחד עם נתוני התעסוקה שכבר צורפו כאן רק הולכות ומצטברות כאן ההוכחות שהוא אסון כלכלי מתמשך. וזה שתראה לי שהנשיא שהיה לפניו היה קצת יותר גרוע, זה לא משנה כהוא זה לטיעון המרכזי כאן. אובמה נבחר כי הוא לא בוש, לא שמרן ולא רפובליקאי (ולא לבן, על הדרך). הכשלון שלו להנהיג מדיניות (כלכלית בפתיל הזה) שעוקבת אחרי כל הערכים שבשמם הוא נבחר (ופועלת לטובתם של האנשים שבחרו בו) מהדהד הרבה יותר דוקא בגלל זה. זה שנשיא רפובליקאי מחלק מיליארדים1 לעשירי אמריקה שממילא מרוויחים את כספיהם מניהול פיננסי של כספי הציבור, זאת לא ממש הפתעה, אולי אפילו אמת בפרסום ועקיבה אחר העקרונות שלו. זה שנשיא דמוקרטי מחלק מיליארדים1 נוספים, ועוד בתור בונוס לאותם אנשים שגרמו לפירמידה שקרסה על ראשיהם של הציבור והשאירה אותם בלי עבודה, בלי פנסיה, ובלי דירה2, זה ביזיון ואכזבה גדולים הרבה יותר. 1 בלשון המעטה, של איזה סדר גודל או שניים 2 ובתור בונוס ממשכן את עשרים השנה הבאות שלהם בגלל הגדלת החוב ושאר ירקות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזל זה? מזל זה לבוא אחרי נשיא שהכשיר את הקרקע וכל מה שאתה צריך זה לקטוף את פירות ההצלחה, לבוא אחרי נשיא שהמליח את הקרקע ושפך את המים זה חוסר מזל. כלכלה של מדינה, אי אפשר לנהל כמו ריצה של מאה מטר, אתה תלוי באופן מוחלט בהחלטות ובהתחיבויות של הקודמים לך. אם הקודמים לך התחייבו להוצאות אז אתה צריך לשלם ותם. אני הייתי קורא לזה חוסר מזל. אי אפשר לבדוק את ההצלחה או הכשלון של נשיאים במנותק מהמציאות בה הם התקיימו. רוזוולט, למשל, העלה את החוב ביותר מ-60% מהתוצר הלאומי, אבל צריך להיות בעל זיכרון מאד סלקטיבי על מנת להתעלם מהעובדה שבזמן הקדנציה הזאת התרחשו עוד כמה דברים בעולם, חלקם השפיעו על ארה"ב ובחלקם ארה"ב היתה מעורבת... יש בעיה בגישה המרדוקית הזאת של להציג את חלקי העובדות שנוחות לך ולהתעלם מההקשר המלא שלהם או מעובדות שלא מתאימות לנארטיב אותו הם מנסים למכור. אני לא רואה איפה בטבלה אתה רואה שהוא השיאן, נראה לי שאתה מסתכל על העמודה הלא נכונה. גם אם מסתכלים על מספר העבודות שנוצרו פר נשיא, מגלים שבמקום הראשון (מהסוף) מופיע הובר, ובמקום השני מופיע שוב נשיא מסויים, שלוש אותיות, מתחיל בב', נגמר בש'... (רמז http://en.wikipedia.org/wiki/Jobs_created_during_U.S...). היו הרבה נשיאים רפובליקאים, אני לא זוכר שהיה אחד כושל כמו בוש במהלך חיי, בטח לא כשלון כזה מהדהד (במובן המהדהד של המילה). ומאד עצוב לי שיש מי שמנסה למנף את הכשלון המובהק הזה על מנת להאשים אחרים, ועוד יותר עצוב בעיני, זה ההצלחה של המרדוקיזציה הזאת במקומות מסויימים (ומעניין לציין שזה באמת רק במקומות מסויימים). אובאמה הוא בוודאי לא הנשיא הטוב בהיסטוריה האמריקאית, אבל יחסית לאדמה החרוכה שהוא קיבל, לתרבות הפוליטית שקיימת בארצות-הברית אני לא חושב שהוא הכשלון המהדהד שאתה עושה ממנו. אולי בעוד כמה שנים, כשתהיה לנו פרספקטיבה טובה יותר, תוכל להצביע בברור על ההד מכשלונו של אובאמה, ולהראות לי איך הוא נבדל מההד מכשלונו של בוש, כרגע כל מה שיש לנו זה הד גדול מאד מכשלון של נשיא אחר, וצריך הרבה יצירתיות לייצר כשלון עם הד חזק יותר (והרבה יכולת ניתוח על מנת לבדל ביניהם). אני לא נביא, אין לי כדור בדולח, בהחלט יכול להיות שאני טועה, אבל המסקנה המתבקשת מהעובדות שידועות לי היום, היא, לדעתי, שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלינק שלך כאן, בשתי הטבלאות, תחת העמודה Avg.Annual, בטבלה הראשונה זאת עמודה שישית משמאל, בשנייה שמינית משמאל. למי שעדיין מתקשה (כי אני רואה שיש פה בעייה), הנה תוצאות המדגם: בטבלה הראשונה אובמה מוביל עם 11.3% העלאת גרעון בממוצע לשנה (מול 8.3% לבוש ג'וניור). בטבלה השנייה אובמה מוביל עם 10.4% העלאת גרעון בממוצע לשנה (מול 7.3% לבוש ג'וניור). אני מתחיל להבין למה המסקנות שלך מהעובדות הידועות לך הן כפי שהן, כדי לדעת עובדות כדאי קודם לדעת לקרוא נתונים וטבלאות ושכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אתה מסתכל על הנתון הלא נכון. הנתון המעניין הוא השינוי כאחוז מהתוצר (אחרי הכל, את החוב אתה אמור לשלם בעזרת התוצר, אחרת אפשר היה סתם להדפיס דולרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעמודה הזאת מצבו של אובמה אפילו גרוע (הרבה) יותר, אבל אני מצטער, שיעורים בקריאת טבלאות זה פופטיץ. וזה כבר נעשה גם מביך וגם משעמם. אני מיציתי. תודה ושלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת טוען ש-20.7 קטן יותר מ-18.5?! אכן, מביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה הוא סמל לשוויון גזעי, אבל אילו הוא היה נבחר לתפקיד ייצוגי בלבד (ולתפקיד הביצועי היה נבחר גבר לבן מבית מבוסס) אז הוא היה הרבה פחות מוצלח כסמל לשוויון גזעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לגמרי צודק כמובן. להוותם של האמריקאים, הכהונה שלו תראה שגם נשיא שחור וליברל יכול להיות נשיא גרוע, מה יותר שוויוני מזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. וזה מה שמייתר את הויכוח המקביל בינך לאלמוני המזוהה מי נשיא יותר גרוע. איך אמרו הגששים: גם צ'רנוחה באופסייד וגם אמא שלך באופסייד. שניהם באופסייד! אבל הוא יודע לדבר. וואו, איך שהוא יודע לדבר. יוצא לי לשמוע אותו נואם ברקע (יותר ממה שהייתי רוצה) והוא פשוט נואם מופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפער הזה, בין היכולת הרטורית שלו ליכולת הביצועית, בין העקרונות שיוצאים לו מהפה ל(חוסר ה)מעשים שאמורים לגבות אותם - לא יודע מה איתך, אותי זה יותר מפחיד ממי שפיו ופעולותיו שווים. אני שמח שבבסיסו כנראה שכוונותיו טובות, כי אם זה היה אחרת (פרנק אנדרווד, מישהו?) זה היה יכול להיות מאד גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפער בין העקרונות שיוצאים לו מהפה ל(חוסר ה)מעשים שאמורים לגבות אותם" הנה שאלה אמפירית במהותה. האתר פוליטיפקט עוקב אחרי למעלה מ-500 הבטחות של אובמה ממערכות הבחירות של 2008 ו- 2012. נכון להיום 45% מההבטחות קוימו ו- 24% מההבטחות קוימו תוך פשרה. 22% מההבטחות לא קוימו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שיקלול של גודל ההבטחות ומשמעותן המדד הזה חסר משמעות. (לדוגמה: להבטחה 'אני אחתום הסכם שלום עם מצרים' ולהבטחה 'אני אקים וועדה לבדיקת מחיר הקוטג' בדימונה עבור קשישים קשיי יום' יש משקל מאד שונה). חוץ מזה מעקרונות נגזרות דרכי פעולה, גם אם לא מצהירים עליהן כהבטחות מפורשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם גם את 25 ההבטחות החשובות ביותר (http://www.politifact.com/truth-o-meter/promises/oba...) 9 נשמרו, 5 נשברו, 3 "בדרך" ועל 7 הוא התפשר ואחת הוא מעקב. (אם לא טעיתי בספירה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף לדעה שהפער בין ההצהרות או הציפיות ממימשל אובמה ומאובמה האיש, לבין המעשים הוא גדול, וכנראה שזה החלק הניכר בביקורת המהולה בלעג כלפי מימשל אובמה ולא רק בישראל. בישראל מצטרף לכך הסנטימנט האנטי אמריקאי כלשהו שהתפתח בשנים האחרונות על רקע עמדתו האנטי ישראלית בכהונתו הראשונה ועל רקע הסטייה החדה בראיית האינטרס הלאומי כל אחת לעצמה, בעניינים הנוגעים לישראל. סטייה זו, במאמר מוסגר, הריהי לגמרי טבעית, וזה בנוגע לכל מיני פוליטיקאים ופקידים ישראלים אשר חושבים שתפקידם בתור מדינאים מתיימרים, הוא למלא תכתיבים של מדיניות החוץ האמריקאית, "כדי לשמור על היחסים עם ארה"ב". הסייג הראשון מופיע אפוא עם השאלה: עבור ובעיני מי טובה או לא טובה מדיניות החוץ האמריקאית. שכן ארה"ב וישראל הן שתי ישויות נפרדות, וכל אחת פועלת בראש ובראשונה למען עצמה. הגם שזוהי קביעה קבילה לגבי כל המדינות כולן, הרי ביחס לארה"ב היא מקבלת משנה תוקף אשר נובע ממעמדה הכפול של ארה"ב, פעם אחת כמדינה אשר מובילה מדיניות חוץ למען עצמה, ופעם שניה כמעצמת על אשר מדיניות משפיעה בהכרח על הסביבה הבינ"ל שבה פועלות כל יתר המדינות, ומכאן המעמד השני של ארה"ב כמדינה מנהיגה של כל הכדור. כלומר הסייג השני מופיע עם השאלה על פי איזו אספקלריה יש להעריך אותה מדיניות. האם יש לדון את המדיניות בבחינת מדינה לעצמה, או בבחינת מנהיגה לכל המדינות. כמדומני שבתווך האמביוולנטי הזה מתגלע עיקר הדיון, כאשר הביקורת המרכזית גורסת כי ארה"ב מפגינה חולשה (כמנהיגה) ובהמשך לנאום מדיניות החוץ שנשא אובמה לפני כשבועיים, על כך שהמימשל נעדר איזו אסטרטגיית על כוללת שיש בה כדי להפיח משמעות בכל אותם מהלכים מדיניים שמבצעת ארה"ב ואשר על פי רוב נותרים סתומים עבור הציבור הנבוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולם זו ממש זו, היא האסטרגיה של מימשל אובמה, ואשר אובמה עצמו הצהיר עליה לא פעם,ולמעשה פעל לפיה בעקביות לכל אורך שנות כהונתו. "ארה"ב לא תוכל וגם אינה צריכה..(לפתור סכסוכים שונים בעולם)" מנאומו האחרון באו"ם, או "ארה"ב תוביל מאחור". הוא הסיג את כוחותיו מעיראק והכריז על יעד לסיום נוכחות באפגניסטן, אותם אשר בעבורם הוענק לו פרס משוודיה, כצעד ראשון של מה שילך ויתברר כאסטרטגיה כוללת של התנתקות. disengagement. חרף הפנייה האוניברסלית של אישיותו הכריזמטית, לא חישבה מדיניות החוץ של אובמה על ה"אינטרס הכללי של העולם" אלא על ארה"ב (כמדינה). בכך כנראה אכן נבדל אובמה מבוש ששיגר את כוחותיו לעיראק ולאפגניסטן להילחם בטרור- הגלובאלי, ולהפיץ דמוקרטיה וחירות- בעולם. זו דוקטרינה של ארה"ב כמנהיגה. אולי אחת הסיבות לכשלון של בוש הייתה שהוא פעל בטור. כמו פרוייקטור. גם בישראל ישנם מיני פקידים ופוליטיקאים מלאי שחץ שרוצים "לפתור" שרוצים "תכנית" שרוצים "מה ישראל רוצה". כבר כעת נמצאים האנשים המסוכנים הללו קרוב מדי ולמעשה בתוככי השלטון. על הציבור להיות מודע לכך שמדובר באנשים מסוכנים אשר צריך להרחיק אותם (בקלפי) ככל שניתן ממוקדי קבלת ההחלטות בישראל. האנשים הללו, פוליטיקאים ישראלים ידועים - מסוכנים. מכל מקום אובמה לא פעל בטור, ותעיד על כך העובדה שהמדיניות שלו, כמו גם ההצהרות שלו, רצופות סתירות. "ארה"ב אינה יכולה שלא להתערב.." וכיו"ב. זהו קו מדיניות מנוגד לאסטרטגיה, אבל אסטרטגיה אינה אמורה להיות אמיתה בלתי מופרכת. מי שהולך בטור, מיד מכשילים אותו. יחד עם הסתירות, נותר הנשיא האמריקאי עקבי ומחושב. את המשבר בלוב ניהלה צרפת, את המשבר הסורי ניהלה רוסיה. רק כעת מסתמנת התייצבות אמריקאית במשבר אוקראינה, וגם כאן, למרות שבמבט ראשון ארה"ב הפגינה חולשה, הריהי לגמרי מרוויחה. כפי שהדבר מסתמן, מבחינתה של רוסיה, אוקראינה נפלה, והסיפוח של קרים חתם את גט הכריתות בין השתיים. נדמה לי כי אפשר למנות שלוש מדינות אשר ביצעו מחטפים לנוכח שקראו את המפה והבינו שהולך להיווצר חלל וכי אפשר לנצל אותו. רביעית טורקיה אשר ניסתה ונכשלה. האחת איראן שפרצה לעבר הגרעין, שנייה רוסיה שפרצה אל המזרח התיכון, ושלישית סין, אשר השתלטה בכוח על אזורים עשירים בגז טבעי בים סין הדרומי. אין כאן שאלה של נכון או לא נכון. השאלה היא למי צלצלו הפעמונים ומי זכה. באשר להתגלעות האביב הערבי, קשה לי לראות איך דבר כזה יכול להיחשב לכישלון מנקודת מבט אמריקאית. הנה אפוא קו אסטרטגי רצוף, של התנערות מהתחייבויות ומעלויות. אני נוטה לחשוב שאם היו "משגים" במדיניות החוץ האמריקאית, אזי שהם ככל הנראה טקטיים. אינני יודע לאמוד זאת וגם לא את האסטרטגיה האמריקאית. האם היה נכון להתנתק, כאשר התהליך כרוך מן הסתם באבדן של נכסים. האם הדבר מציין את שקיעתה של ארה"ב, או אולי דווקא את הבראתה. האם הדרך להבריא את אמריקה אמורה הייתה לעבור דווקא בהעמקת המעורבות. האם אסטרטגיה אמריקאית כמדינה ולא כמנהיגה תוביל בסופו של דבר לעולם פראי ואלים יותר, אשר עשוי בתורו לגבות יתר עלויות מארה"ב בטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ארה"ב של לפני מלחמת העולם ה-2 לא נטתה לגישה דומה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן. רק מאז המלחמה הראשונה ארה''ב מאמצת מדיניות גלובלית, עד אז טווח המעורבות שלה נוגע לענייני העולם החדש. עם השפל הכלכלי, היא שוב נסוגה ושבה להתערב רק בעיצומה של המלחמה השנייה, וגם אז היא מצטרפת באיחור ניכר כך שעלויות המלחמה ומאמץ המלחמה נופלים על רוסיה ועל בריטניה. כלומר הנה שוב חישוב של תועלת, של ארה''ב כמדינה. למרות הפאתוס, ארה''ב לא הצטרפה למלחמה למען החירות או למען העולם, אלא בראש ובראשונה כדי לקטוף לעצמה את הפירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לכוחות הבדלנים החזקים בארה''ב, הנשיא רוזוולט חשש מכניסה למלחמה כשהכוחות הצבאיים והתעשייתים לא מוכנים. המאמץ שלו בשנים לפני פרל הרבור היה לבנות כוח שיוכל לעמוד במעמסה של מלחמה. למעשה הוא אמר שהוא לא חושש שאמריקה תיכנס למלחמה מאוחר מדי (להציל את אירופה) אלא שהיא תיכנס מוקדם מדי, לא מוכנה, וכך תבטיח תבוסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארצות הברית הייתה ניטרלית לטובת בריטניה כבר מתחילת המלחמה: השאל-החכר [ויקיפדיה]. היא נכנסה למלחמה בפועל כי יפן התקיפה אותה1. היא הכריזה מלחמה על יפן. גרמניה, בת בריתה של יפן, החליטה בתגובה להכריז מלחמה על ארצות הברית. לכן ארצות הברית עורבה במלחמה באירופה. לעומת זאת, ברית המועצות נשארה במצב של אי-לוחמה עם יפן מאז הלחימה הקצרה שלה (כמה חודשים. יותר מכל מלחמת ששת הימים, אבל זניח ביחס למלחמת העולם השנייה) עם יפן ב־1939 עד שיפן כבר הייתה על סף כניעה. 1 למה יפן התקיפה אותה? זה כבר סיפור נפרד. אבל בפועל זו הייתה הסיבה המידית לכניסתה למלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אך ההצטרפות בפועל הייתה מאד מאוחרת ולמעשה הגיעה לאחר שברה''מ הייתה זו אשר ניצחה למעשה את המלחמה וכבר החלה להתקדם במהירות לתוך אירופה. הפלישה האמריקאית לאירופה, לפחות כך נדמה לי, לא הייתה מכוונת לשאת במעמסת המלחמה, אלא לגזול את פירות הניצחון של ברה''מ ולמנוע את ההשתלטות שלה על אירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארצות הברית הצטרפה למלחמה בחורף 1941. באותו הזמן היה הצבא הגרמני עמוק בתוך שטח רוסיה. בשנה הבאה עוד תתקוף גרמניה מתקפת קיץ רצינית. בקיץ 1942 הספיקה כבר ארצות הברית להשתתף בפלישה לצפון אפריקה. שלא לדבר על הציוד הרב שהיא העבירה לבריטניה וברית המועצות. בנוסף לכך ארצות הברית נשאה כמעט לבדה בנטל המערכה באוקיינוס השקט (היו שם גם הבריטים והאוסטרלים. אבל האמריקאים נשאו בעיקר הנטל). רוסיה לא נקפה שם אצבע עד כבר עמדה להיכנע ורק אז היא תקפה את היפנים והמשיכה להילחם איתם (כדי לכבוש שטחים במנצ'וריה) עוד לאחר כניעת היפנים לאמריקאים. בשכר זה הם זכו בחצי אי וחצי וחסות על חצי מחצי אי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש על זה בדיחה במנצ'ורית. משהו עם הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-31, קרבות מגוחכים על גשרים, הסכם אנטי קומיטרן כנקודה בה עורבה ארה"ב במלחמה, וחילים רוסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהבנתי האמריקאים קלטו שהכח העולמי הבא שהם צריכים להתעסק איתו הוא בריה"מ רק אחרי שסטאלין קרקס את רוזוולט בועידת יאלטה [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאתוס או לא, במלחמות עולם לא ניתן שלא להתערב. בהגדרה. אני בהחלט מקווה לחישוב קר, על המגרש מצד ארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר את זה לספרדים ולשוייצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על שיקולי תועלת כמדיניות, שוויץ שיחקה באחד מהתפקידים הקרירים ביותר במחזה. גם אם משמר-הבנק שלהם נשאר בגדר הרתעה תיאורטית. פרנקו באמת הצליח לברוח הצדה (תוך שהוא ממלמל מתחת שפם קטן ומסודר 'אני את שלי עשיתי').. ודרום אמריקה עשתה את עצמה ישנה, או שישנה באמת בחלק מהזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, הפונז (הף? פונזי?), לאחר קריאת הדיון יכולות הביצוע הרטורי שלך לא הרשימו אותי במיוחד. סיפקת פחות נתונים קונקרטיים מאלו שחלקו עליך, והצלחת תוך יומיים להכריז "שברו את הכלים" פעמיים. לפי הבנתי אתה טוען שברק אובמה מנהיג גרוע משום שהוא לא הצליח לחולל מספיק נסים, לאחר שירש מידי קודמו לתפקיד שדות חרוכים, הן במישור הכלכלי, והן בתחום מדיניות החוץ. ומעבר לכך הוא בכלל אשם במשבר רוסיה - אוקראינה. האם ירדתי לסוף דעתך? האם יש לך איזשהם טיעונים ונתונים שעשויים לשכנע אותי בטענתך1? 1 כי למען האמת, האופן שבו התנסחת בתגובה 633880 גורם לי פשוט לתייג אותך כגזען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לרגע להפנות אותך לטבלאות עם עשרות הנתונים הכלכליים ששילבתי בדיון הזה, כדוגמה לטיעונים ונתונים שכנראה הואלת לפסוח עליהם, אבל התגובה שלך מראה גם אי הבנה של מה שכתבתי, גם מכילה מקבץ אנשי קש, גם שמה מילים בפי, וגם מכוערת כל כך ברמה האישית, שנראה לי שאני אוותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את כל הדיון בעניין, אגב. הוא התחיל בכך שאתה טענת שאובמה ייצלח רק לתפקיד ייצוגי, ושעיקרו לסמל את השווין הגזעי (אני יודעת שאתה לא מבין מה בעייתי באמירה הזאת, למרות שכבר הגיבו על עניין זה). כתבו לך שלא אובמה אחראי למשבר הכלכלי וכן המענקים הגדולים שניתנו לבנקים, ושהוא אפילו מחה עליהם. כתבו לך שהמשבר התחיל ב2007 (מה שאמור להיות זכור לכולנו היטב). כתבו לך שעליית החוב הלאומי לא היא שיצרה את המשבר (אלא הפוך). כתבו לך שלא את החוב הלאומי צריך למדוד, אלא את התוצר הלאומי ושהוא עלה בתקופתו של אובמה. כתבו לך שדווקא יש מעקב אחרי מימוש הבטחותיו של אובמה, הרקורד שלו לא רע. כתבו לך שאין בשלב זה בסיס לציונים שאתה מחלק למדיניות הכלכלית של אובמה. ונאלצו להוכיח לך באותות ובמופתים שהמדינויות ה"ביצועיסטית" של בוש באמת באמת באמת ראויה לביקורת. אולי בעתיד תרצה לכתוב לכך תשובות מאתגרות, אפילו בקצת? בנתיים רק שלפת את "שברו את הכלים" מס' 3 שלך בדיון. ולצורך העניין, במידה ותחוש צורך להמשיך, ניתן לבקר את ברק אובמה גם בלי לשלב בכך התייחסויות בעייתיות לצבע עורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרוע יותר, זה היה משיג תוצאה הפוכה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |