|
זה מזל זה? מזל זה לבוא אחרי נשיא שהכשיר את הקרקע וכל מה שאתה צריך זה לקטוף את פירות ההצלחה, לבוא אחרי נשיא שהמליח את הקרקע ושפך את המים זה חוסר מזל. כלכלה של מדינה, אי אפשר לנהל כמו ריצה של מאה מטר, אתה תלוי באופן מוחלט בהחלטות ובהתחיבויות של הקודמים לך. אם הקודמים לך התחייבו להוצאות אז אתה צריך לשלם ותם. אני הייתי קורא לזה חוסר מזל. אי אפשר לבדוק את ההצלחה או הכשלון של נשיאים במנותק מהמציאות בה הם התקיימו. רוזוולט, למשל, העלה את החוב ביותר מ-60% מהתוצר הלאומי, אבל צריך להיות בעל זיכרון מאד סלקטיבי על מנת להתעלם מהעובדה שבזמן הקדנציה הזאת התרחשו עוד כמה דברים בעולם, חלקם השפיעו על ארה"ב ובחלקם ארה"ב היתה מעורבת... יש בעיה בגישה המרדוקית הזאת של להציג את חלקי העובדות שנוחות לך ולהתעלם מההקשר המלא שלהם או מעובדות שלא מתאימות לנארטיב אותו הם מנסים למכור.
אני לא רואה איפה בטבלה אתה רואה שהוא השיאן, נראה לי שאתה מסתכל על העמודה הלא נכונה. גם אם מסתכלים על מספר העבודות שנוצרו פר נשיא, מגלים שבמקום הראשון (מהסוף) מופיע הובר, ובמקום השני מופיע שוב נשיא מסויים, שלוש אותיות, מתחיל בב', נגמר בש'... (רמז http://en.wikipedia.org/wiki/Jobs_created_during_U.S...). היו הרבה נשיאים רפובליקאים, אני לא זוכר שהיה אחד כושל כמו בוש במהלך חיי, בטח לא כשלון כזה מהדהד (במובן המהדהד של המילה). ומאד עצוב לי שיש מי שמנסה למנף את הכשלון המובהק הזה על מנת להאשים אחרים, ועוד יותר עצוב בעיני, זה ההצלחה של המרדוקיזציה הזאת במקומות מסויימים (ומעניין לציין שזה באמת רק במקומות מסויימים). אובאמה הוא בוודאי לא הנשיא הטוב בהיסטוריה האמריקאית, אבל יחסית לאדמה החרוכה שהוא קיבל, לתרבות הפוליטית שקיימת בארצות-הברית אני לא חושב שהוא הכשלון המהדהד שאתה עושה ממנו. אולי בעוד כמה שנים, כשתהיה לנו פרספקטיבה טובה יותר, תוכל להצביע בברור על ההד מכשלונו של אובאמה, ולהראות לי איך הוא נבדל מההד מכשלונו של בוש, כרגע כל מה שיש לנו זה הד גדול מאד מכשלון של נשיא אחר, וצריך הרבה יצירתיות לייצר כשלון עם הד חזק יותר (והרבה יכולת ניתוח על מנת לבדל ביניהם). אני לא נביא, אין לי כדור בדולח, בהחלט יכול להיות שאני טועה, אבל המסקנה המתבקשת מהעובדות שידועות לי היום, היא, לדעתי, שאתה טועה.
|
|