|
||||
|
||||
מסכים לחלוטין. וזה מה שמייתר את הויכוח המקביל בינך לאלמוני המזוהה מי נשיא יותר גרוע. איך אמרו הגששים: גם צ'רנוחה באופסייד וגם אמא שלך באופסייד. שניהם באופסייד! אבל הוא יודע לדבר. וואו, איך שהוא יודע לדבר. יוצא לי לשמוע אותו נואם ברקע (יותר ממה שהייתי רוצה) והוא פשוט נואם מופלא. |
|
||||
|
||||
הפער הזה, בין היכולת הרטורית שלו ליכולת הביצועית, בין העקרונות שיוצאים לו מהפה ל(חוסר ה)מעשים שאמורים לגבות אותם - לא יודע מה איתך, אותי זה יותר מפחיד ממי שפיו ופעולותיו שווים. אני שמח שבבסיסו כנראה שכוונותיו טובות, כי אם זה היה אחרת (פרנק אנדרווד, מישהו?) זה היה יכול להיות מאד גרוע. |
|
||||
|
||||
"הפער בין העקרונות שיוצאים לו מהפה ל(חוסר ה)מעשים שאמורים לגבות אותם" הנה שאלה אמפירית במהותה. האתר פוליטיפקט עוקב אחרי למעלה מ-500 הבטחות של אובמה ממערכות הבחירות של 2008 ו- 2012. נכון להיום 45% מההבטחות קוימו ו- 24% מההבטחות קוימו תוך פשרה. 22% מההבטחות לא קוימו. |
|
||||
|
||||
בלי שיקלול של גודל ההבטחות ומשמעותן המדד הזה חסר משמעות. (לדוגמה: להבטחה 'אני אחתום הסכם שלום עם מצרים' ולהבטחה 'אני אקים וועדה לבדיקת מחיר הקוטג' בדימונה עבור קשישים קשיי יום' יש משקל מאד שונה). חוץ מזה מעקרונות נגזרות דרכי פעולה, גם אם לא מצהירים עליהן כהבטחות מפורשות. |
|
||||
|
||||
יש להם גם את 25 ההבטחות החשובות ביותר (http://www.politifact.com/truth-o-meter/promises/oba...) 9 נשמרו, 5 נשברו, 3 "בדרך" ועל 7 הוא התפשר ואחת הוא מעקב. (אם לא טעיתי בספירה) |
|
||||
|
||||
אני שותף לדעה שהפער בין ההצהרות או הציפיות ממימשל אובמה ומאובמה האיש, לבין המעשים הוא גדול, וכנראה שזה החלק הניכר בביקורת המהולה בלעג כלפי מימשל אובמה ולא רק בישראל. בישראל מצטרף לכך הסנטימנט האנטי אמריקאי כלשהו שהתפתח בשנים האחרונות על רקע עמדתו האנטי ישראלית בכהונתו הראשונה ועל רקע הסטייה החדה בראיית האינטרס הלאומי כל אחת לעצמה, בעניינים הנוגעים לישראל. סטייה זו, במאמר מוסגר, הריהי לגמרי טבעית, וזה בנוגע לכל מיני פוליטיקאים ופקידים ישראלים אשר חושבים שתפקידם בתור מדינאים מתיימרים, הוא למלא תכתיבים של מדיניות החוץ האמריקאית, "כדי לשמור על היחסים עם ארה"ב". הסייג הראשון מופיע אפוא עם השאלה: עבור ובעיני מי טובה או לא טובה מדיניות החוץ האמריקאית. שכן ארה"ב וישראל הן שתי ישויות נפרדות, וכל אחת פועלת בראש ובראשונה למען עצמה. הגם שזוהי קביעה קבילה לגבי כל המדינות כולן, הרי ביחס לארה"ב היא מקבלת משנה תוקף אשר נובע ממעמדה הכפול של ארה"ב, פעם אחת כמדינה אשר מובילה מדיניות חוץ למען עצמה, ופעם שניה כמעצמת על אשר מדיניות משפיעה בהכרח על הסביבה הבינ"ל שבה פועלות כל יתר המדינות, ומכאן המעמד השני של ארה"ב כמדינה מנהיגה של כל הכדור. כלומר הסייג השני מופיע עם השאלה על פי איזו אספקלריה יש להעריך אותה מדיניות. האם יש לדון את המדיניות בבחינת מדינה לעצמה, או בבחינת מנהיגה לכל המדינות. כמדומני שבתווך האמביוולנטי הזה מתגלע עיקר הדיון, כאשר הביקורת המרכזית גורסת כי ארה"ב מפגינה חולשה (כמנהיגה) ובהמשך לנאום מדיניות החוץ שנשא אובמה לפני כשבועיים, על כך שהמימשל נעדר איזו אסטרטגיית על כוללת שיש בה כדי להפיח משמעות בכל אותם מהלכים מדיניים שמבצעת ארה"ב ואשר על פי רוב נותרים סתומים עבור הציבור הנבוך. |
|
||||
|
||||
ואולם זו ממש זו, היא האסטרגיה של מימשל אובמה, ואשר אובמה עצמו הצהיר עליה לא פעם,ולמעשה פעל לפיה בעקביות לכל אורך שנות כהונתו. "ארה"ב לא תוכל וגם אינה צריכה..(לפתור סכסוכים שונים בעולם)" מנאומו האחרון באו"ם, או "ארה"ב תוביל מאחור". הוא הסיג את כוחותיו מעיראק והכריז על יעד לסיום נוכחות באפגניסטן, אותם אשר בעבורם הוענק לו פרס משוודיה, כצעד ראשון של מה שילך ויתברר כאסטרטגיה כוללת של התנתקות. disengagement. חרף הפנייה האוניברסלית של אישיותו הכריזמטית, לא חישבה מדיניות החוץ של אובמה על ה"אינטרס הכללי של העולם" אלא על ארה"ב (כמדינה). בכך כנראה אכן נבדל אובמה מבוש ששיגר את כוחותיו לעיראק ולאפגניסטן להילחם בטרור- הגלובאלי, ולהפיץ דמוקרטיה וחירות- בעולם. זו דוקטרינה של ארה"ב כמנהיגה. אולי אחת הסיבות לכשלון של בוש הייתה שהוא פעל בטור. כמו פרוייקטור. גם בישראל ישנם מיני פקידים ופוליטיקאים מלאי שחץ שרוצים "לפתור" שרוצים "תכנית" שרוצים "מה ישראל רוצה". כבר כעת נמצאים האנשים המסוכנים הללו קרוב מדי ולמעשה בתוככי השלטון. על הציבור להיות מודע לכך שמדובר באנשים מסוכנים אשר צריך להרחיק אותם (בקלפי) ככל שניתן ממוקדי קבלת ההחלטות בישראל. האנשים הללו, פוליטיקאים ישראלים ידועים - מסוכנים. מכל מקום אובמה לא פעל בטור, ותעיד על כך העובדה שהמדיניות שלו, כמו גם ההצהרות שלו, רצופות סתירות. "ארה"ב אינה יכולה שלא להתערב.." וכיו"ב. זהו קו מדיניות מנוגד לאסטרטגיה, אבל אסטרטגיה אינה אמורה להיות אמיתה בלתי מופרכת. מי שהולך בטור, מיד מכשילים אותו. יחד עם הסתירות, נותר הנשיא האמריקאי עקבי ומחושב. את המשבר בלוב ניהלה צרפת, את המשבר הסורי ניהלה רוסיה. רק כעת מסתמנת התייצבות אמריקאית במשבר אוקראינה, וגם כאן, למרות שבמבט ראשון ארה"ב הפגינה חולשה, הריהי לגמרי מרוויחה. כפי שהדבר מסתמן, מבחינתה של רוסיה, אוקראינה נפלה, והסיפוח של קרים חתם את גט הכריתות בין השתיים. נדמה לי כי אפשר למנות שלוש מדינות אשר ביצעו מחטפים לנוכח שקראו את המפה והבינו שהולך להיווצר חלל וכי אפשר לנצל אותו. רביעית טורקיה אשר ניסתה ונכשלה. האחת איראן שפרצה לעבר הגרעין, שנייה רוסיה שפרצה אל המזרח התיכון, ושלישית סין, אשר השתלטה בכוח על אזורים עשירים בגז טבעי בים סין הדרומי. אין כאן שאלה של נכון או לא נכון. השאלה היא למי צלצלו הפעמונים ומי זכה. באשר להתגלעות האביב הערבי, קשה לי לראות איך דבר כזה יכול להיחשב לכישלון מנקודת מבט אמריקאית. הנה אפוא קו אסטרטגי רצוף, של התנערות מהתחייבויות ומעלויות. אני נוטה לחשוב שאם היו "משגים" במדיניות החוץ האמריקאית, אזי שהם ככל הנראה טקטיים. אינני יודע לאמוד זאת וגם לא את האסטרטגיה האמריקאית. האם היה נכון להתנתק, כאשר התהליך כרוך מן הסתם באבדן של נכסים. האם הדבר מציין את שקיעתה של ארה"ב, או אולי דווקא את הבראתה. האם הדרך להבריא את אמריקה אמורה הייתה לעבור דווקא בהעמקת המעורבות. האם אסטרטגיה אמריקאית כמדינה ולא כמנהיגה תוביל בסופו של דבר לעולם פראי ואלים יותר, אשר עשוי בתורו לגבות יתר עלויות מארה"ב בטווח הארוך. |
|
||||
|
||||
האם ארה"ב של לפני מלחמת העולם ה-2 לא נטתה לגישה דומה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכן. רק מאז המלחמה הראשונה ארה''ב מאמצת מדיניות גלובלית, עד אז טווח המעורבות שלה נוגע לענייני העולם החדש. עם השפל הכלכלי, היא שוב נסוגה ושבה להתערב רק בעיצומה של המלחמה השנייה, וגם אז היא מצטרפת באיחור ניכר כך שעלויות המלחמה ומאמץ המלחמה נופלים על רוסיה ועל בריטניה. כלומר הנה שוב חישוב של תועלת, של ארה''ב כמדינה. למרות הפאתוס, ארה''ב לא הצטרפה למלחמה למען החירות או למען העולם, אלא בראש ובראשונה כדי לקטוף לעצמה את הפירות. |
|
||||
|
||||
בנוסף לכוחות הבדלנים החזקים בארה''ב, הנשיא רוזוולט חשש מכניסה למלחמה כשהכוחות הצבאיים והתעשייתים לא מוכנים. המאמץ שלו בשנים לפני פרל הרבור היה לבנות כוח שיוכל לעמוד במעמסה של מלחמה. למעשה הוא אמר שהוא לא חושש שאמריקה תיכנס למלחמה מאוחר מדי (להציל את אירופה) אלא שהיא תיכנס מוקדם מדי, לא מוכנה, וכך תבטיח תבוסה. |
|
||||
|
||||
ארצות הברית הייתה ניטרלית לטובת בריטניה כבר מתחילת המלחמה: השאל-החכר [ויקיפדיה]. היא נכנסה למלחמה בפועל כי יפן התקיפה אותה1. היא הכריזה מלחמה על יפן. גרמניה, בת בריתה של יפן, החליטה בתגובה להכריז מלחמה על ארצות הברית. לכן ארצות הברית עורבה במלחמה באירופה. לעומת זאת, ברית המועצות נשארה במצב של אי-לוחמה עם יפן מאז הלחימה הקצרה שלה (כמה חודשים. יותר מכל מלחמת ששת הימים, אבל זניח ביחס למלחמת העולם השנייה) עם יפן ב־1939 עד שיפן כבר הייתה על סף כניעה. 1 למה יפן התקיפה אותה? זה כבר סיפור נפרד. אבל בפועל זו הייתה הסיבה המידית לכניסתה למלחמה. |
|
||||
|
||||
כן, אך ההצטרפות בפועל הייתה מאד מאוחרת ולמעשה הגיעה לאחר שברה''מ הייתה זו אשר ניצחה למעשה את המלחמה וכבר החלה להתקדם במהירות לתוך אירופה. הפלישה האמריקאית לאירופה, לפחות כך נדמה לי, לא הייתה מכוונת לשאת במעמסת המלחמה, אלא לגזול את פירות הניצחון של ברה''מ ולמנוע את ההשתלטות שלה על אירופה. |
|
||||
|
||||
ארצות הברית הצטרפה למלחמה בחורף 1941. באותו הזמן היה הצבא הגרמני עמוק בתוך שטח רוסיה. בשנה הבאה עוד תתקוף גרמניה מתקפת קיץ רצינית. בקיץ 1942 הספיקה כבר ארצות הברית להשתתף בפלישה לצפון אפריקה. שלא לדבר על הציוד הרב שהיא העבירה לבריטניה וברית המועצות. בנוסף לכך ארצות הברית נשאה כמעט לבדה בנטל המערכה באוקיינוס השקט (היו שם גם הבריטים והאוסטרלים. אבל האמריקאים נשאו בעיקר הנטל). רוסיה לא נקפה שם אצבע עד כבר עמדה להיכנע ורק אז היא תקפה את היפנים והמשיכה להילחם איתם (כדי לכבוש שטחים במנצ'וריה) עוד לאחר כניעת היפנים לאמריקאים. בשכר זה הם זכו בחצי אי וחצי וחסות על חצי מחצי אי. |
|
||||
|
||||
אולי יש על זה בדיחה במנצ'ורית. משהו עם הפלישה היפנית למנצ'וריה ב-31, קרבות מגוחכים על גשרים, הסכם אנטי קומיטרן כנקודה בה עורבה ארה"ב במלחמה, וחילים רוסיים. |
|
||||
|
||||
ככל שהבנתי האמריקאים קלטו שהכח העולמי הבא שהם צריכים להתעסק איתו הוא בריה"מ רק אחרי שסטאלין קרקס את רוזוולט בועידת יאלטה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
פאתוס או לא, במלחמות עולם לא ניתן שלא להתערב. בהגדרה. אני בהחלט מקווה לחישוב קר, על המגרש מצד ארה''ב. |
|
||||
|
||||
ספר את זה לספרדים ולשוייצרים. |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על שיקולי תועלת כמדיניות, שוויץ שיחקה באחד מהתפקידים הקרירים ביותר במחזה. גם אם משמר-הבנק שלהם נשאר בגדר הרתעה תיאורטית. פרנקו באמת הצליח לברוח הצדה (תוך שהוא ממלמל מתחת שפם קטן ומסודר 'אני את שלי עשיתי').. ודרום אמריקה עשתה את עצמה ישנה, או שישנה באמת בחלק מהזמן. |
|
||||
|
||||
האמת, הפונז (הף? פונזי?), לאחר קריאת הדיון יכולות הביצוע הרטורי שלך לא הרשימו אותי במיוחד. סיפקת פחות נתונים קונקרטיים מאלו שחלקו עליך, והצלחת תוך יומיים להכריז "שברו את הכלים" פעמיים. לפי הבנתי אתה טוען שברק אובמה מנהיג גרוע משום שהוא לא הצליח לחולל מספיק נסים, לאחר שירש מידי קודמו לתפקיד שדות חרוכים, הן במישור הכלכלי, והן בתחום מדיניות החוץ. ומעבר לכך הוא בכלל אשם במשבר רוסיה - אוקראינה. האם ירדתי לסוף דעתך? האם יש לך איזשהם טיעונים ונתונים שעשויים לשכנע אותי בטענתך1? 1 כי למען האמת, האופן שבו התנסחת בתגובה 633880 גורם לי פשוט לתייג אותך כגזען. |
|
||||
|
||||
חשבתי לרגע להפנות אותך לטבלאות עם עשרות הנתונים הכלכליים ששילבתי בדיון הזה, כדוגמה לטיעונים ונתונים שכנראה הואלת לפסוח עליהם, אבל התגובה שלך מראה גם אי הבנה של מה שכתבתי, גם מכילה מקבץ אנשי קש, גם שמה מילים בפי, וגם מכוערת כל כך ברמה האישית, שנראה לי שאני אוותר. |
|
||||
|
||||
קראתי את כל הדיון בעניין, אגב. הוא התחיל בכך שאתה טענת שאובמה ייצלח רק לתפקיד ייצוגי, ושעיקרו לסמל את השווין הגזעי (אני יודעת שאתה לא מבין מה בעייתי באמירה הזאת, למרות שכבר הגיבו על עניין זה). כתבו לך שלא אובמה אחראי למשבר הכלכלי וכן המענקים הגדולים שניתנו לבנקים, ושהוא אפילו מחה עליהם. כתבו לך שהמשבר התחיל ב2007 (מה שאמור להיות זכור לכולנו היטב). כתבו לך שעליית החוב הלאומי לא היא שיצרה את המשבר (אלא הפוך). כתבו לך שלא את החוב הלאומי צריך למדוד, אלא את התוצר הלאומי ושהוא עלה בתקופתו של אובמה. כתבו לך שדווקא יש מעקב אחרי מימוש הבטחותיו של אובמה, הרקורד שלו לא רע. כתבו לך שאין בשלב זה בסיס לציונים שאתה מחלק למדיניות הכלכלית של אובמה. ונאלצו להוכיח לך באותות ובמופתים שהמדינויות ה"ביצועיסטית" של בוש באמת באמת באמת ראויה לביקורת. אולי בעתיד תרצה לכתוב לכך תשובות מאתגרות, אפילו בקצת? בנתיים רק שלפת את "שברו את הכלים" מס' 3 שלך בדיון. ולצורך העניין, במידה ותחוש צורך להמשיך, ניתן לבקר את ברק אובמה גם בלי לשלב בכך התייחסויות בעייתיות לצבע עורו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |