בתשובה לארז לנדוור, 12/01/14 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, ולא רק בסוף רע - גם באמצע. היו כמה עניינים פוליטיים שעשה כשבנה את שלומציון ואחר כך בליכוד, בהקמת קדימה ובפיטורי בעלי תפקידים שהעזו לחשוב אחרת. עניינים כאלה שלא היו מופת לניקיון כפיים. אני הפסקתי לכעוס עליו עוד לפני שנפטר. חשבתי: לצד הרע שעשה, הוא עשה גם טוב, וכיוון שסבל מאוד בשנים האחרונות, טוב שבא קץ לסבלו ולסבלם של בניו שליוו אותו באהבה במשך כל השנים הללו. ובבניין נווה-דקלים ננוחם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומי בדיוק הכריח את הבנים של שרון להאריך כך את סבלו, ואת סבלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הטוענים שההטבות הכספיות הכריחו אותם, אבל לי זה נשמע חשדני מדי - ע"ע מה שכתבתי למעלה לצפריר לגבי החשדנות המופרזת של השמאל, שהנביטה את הטענה שהעלה. באותו אופן שאין סיכוי ששרון הרס את חבל קטיף רק כדי לא להרוס את יישובי יהודה ושומרון, אני בטוחה שאין סיכוי שהבנים שלו היו מסכימים שהוא ימשיך לסבול רק כדי שהם עצמם ירוויחו איזה רווח חומרי, כמו שמציעה הטענה הזאת. אז למה בכל זאת? אני חושבת שהם לא רצו לנתק אותו מהמכשירים מפני שפירושה של התנתקות, שהיא דבר רע כידוע, הוא במקרה זה המתה. ובהסתייגות, כי אין לנו מידע מלא על מצבו הרפואי לאורך השנים האחרונות: כל עוד הרופאים אומרים שיש טעם רפואי בחיבורו למכשירים כי ייתכן שיוטב לו, איך אפשר לצפות שהם יזמו את מותו? אפשר לא ליזום הארכת חיים, אם הרופאים ממליצים על כך - במקרה כזה, לא מכניסים אותו לניתוח שרק יגרום לו ייסורים נוספים ושממילא מסכן מאוד את חייו, ומסייעים לגוף להפחית מאוד את סבלו, עד שהמוות מגיע. מורפיום, למשל. אבל ליזום מוות? מה הם היו אמורים לעשות, להגיד לרופאים שיפסיקו לו את אספקת החמצן והתרופות? אגב, אהבתי את הניק ניים שלך. נייס... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעייה קשה עם התנועה המתחזקת בעולם המערבי ובישראל למען אאותנזיה, בשל ההתנגשות בין ערך החיים לבין חופש הפרט. אבל תגובות כגון הנ"ל מראות שאנחנו כבר מתגלצ'ים במורד המדרון החלקלק. לא רק מקובל להמית את עצמך, כמו גם להמית את יקיריך; מתעוררת ביקורת כלפי מי שדבק בחיים. לא משנה שהפציינט היה אופטימיסט שבע-קרבות ותאב-חיים, הרצונות שלו בחייו הפעילים כבר לא מעניינים. יש מי שהחליט בשבילו ובשביל קרוביו שהוא סובל, ושיש להמיתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תבהירי לכולנו למה את מתכוונת ב"תנועה המתחזקת בעולם המערבי ובישראל למען אאותנזיה" ויותר מכך "בשל ההתנגשות בין ערך החיים לבין חופש הפרט."?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תבהירי לכולנו מדוע את משתמשת בטון הדיבור הזה, האם לא שמת לב למגמה אירופית ללגליזציה של המתת חולים (בהולנד, בלגיה ושווייץ בפרט), והאם לא ברור מאליו שסיוע לרצונו של אדם למות מתנגש עם תפישה הרואה בחיי אדם ערך עליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא טון דיבור, זה טון כתיבה ;-) מסתבר שזה נבע בשל חוסר מידע מצדי. את המילה אאוטנזיה אני מכירה בהקשרה ההיסטורי הטעון: שיבוח הגזע; עיקור אישה בכפיה בארה"ב בצו בית משפט; מדע שמנסה להוכיח את עליונותם של בני המעמד העליון; וכמובן המבצע החיסול המפואר הראשון של הנאצים לפני שהתחילה המלחמה של "מוגבלים" וילדים; ניסויי העיקור ההמוני שהם ביצעו באוכלוסיות מסויימות עד שהפסידו במלחמה. בין כל זה לבין זכות הפרט, אין כל קשר. ולעניין: אני דווקא מסכימה, שבמקום שבו הפציינט עצמו מגיע למסקנה שהוא רוצה לחיות ויהי מה כל עוד אפשר (מטעמים דתיים, פילוסופיים או רגשיים), או בני משפחתו אם איתרע מזלו והוא במצב צמחי, צריך לכבד את זה. מצד שני, יש עוד מצבים שחוזרים על עצמם: מישהי שמעבירה מספר חודשים מלאי כאב בבי"ח בהארכת חיים שלא היא רצתה, בגלל שבן הזוג שלה לא מסוגל להתמודד עם הרעיון שתמות; הורים של מישהו שעבר תאונה, והפגיעה היא כזאת שאין אין אין סיכוי שהוא יצא מזה שוב. אבל הם מעבירים את הזמן באשליות על כך שהם רואים שיפור ואוטוטו... ומאיימים שיעשו סקנדל בעיתונות כשלא משתפים פעולה עם האשלייה שלהם (זה בדרך כלל שלב שנמשך רק כמה ימים). אז סליחה, כאן לא מדובר בקידוש החיים, אלא עם כל הכבוד בקידוש קשיי הפרידה של אותם אנשים. החוק השוויצרי מאפשר המתת חסד כבר מ1942. החוק ההולנדי משנות ה70. החוק הבלגי מ2002. כך שהמגמה איתנו זה זמן מה. ועל המדרון החלקלק שמעתי גם לפני כמה וכמה שנים, ותמיד מבני אנוש שניתן להגדיר אותם כפונדמנטליסטים. אני זוכרת במיוחד אחת ששייכת לכת קתולית שסיפרה לי ברצינות גמורה על בן הכת שחלה בהולנד, והם שמרו עליו ימים כלילות, אבל אז הגיעה האחות ההולנדית המאמינה בחסכון בהוצאות, וללא ידיעתם הזריקה לו את זריקת המוות. אבל אולי אני מדורדרת כבר מדי, אני תומכת בזכות להפלה. וטיעון הנגד לזה הוא גם כן החיים כערך עליון. ובשם הערך הזה אוסרים על נשים וקטינות באירלנד ובחלק ממדינות דרום אמריקה להפיל, גם אם זה מסכן אותן, גם אם עברו אונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. אבל הטעות היא רק חלקית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעשורים האחרונים נוספות עוד ועוד מדינות המתירות המתת חולים. ניתן להתווכח אם זה מבורך או אטי מדי, אך קשה לטעון שאין כאן מגמת לגליזציה. בעשורים האלה, הנימוק המקובל ללגליזציה אינו שיפור האנושות וסילוק מטרדים יקרים, אלא התחשבות ברצונות של חולה הנוטה למות. מסתבר מהמאמר של מנחם בן ומהתגובה של שם סדרתי, שעניין הרצון המפורש למות פחות מעניין את התומכים. נוצרת חזקה שיש להמית חולה אם יש אפשרות קלושה שהוא מבקש למות. התופעה הזו חדשה בעיני, ומפחידה אותי מאוד. מבחינתי היא התממשות של אזהרות האלרמיסטים מפני מדרון מסוכן. גם בנושא ההפלות ערך החיים והחיים-הפוטנציאלים מתנגש מול ערכים אחרים (בריאות, שלווה נפשית, רצון חופשי - של האם) וגם שם הוא במגמת נסיגה באירופה. לאחרונה ממשלת ספרד מנסה להפוך את המגמה, אבל נוכח התנגדות בשמאל המקומי ובביורוקרטיה האירופית, לא נראה לי שיש ליוזמה הזו סיכוי. המגמה הזו פחות מטרידה אותי, אולי מכיוון שאין לי או לאהוביי סיכוי גבוה להפוך לעובר בשבוע 13 שמישהו רוצה להמית משיקוליו. בכל מקרה, לא ברור לי מדוע הכנסת את נושא ההפלות לדיון - ברור לכולנו שחיים אינם ערך מוחלט הגובר על כל שיקול אחר (ואפילו אינם מוגדרים היטב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, רציתי לקשר ל http://en.wikipedia.org/wiki/File:Euthanasia_and_the... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק ההגדרה ל"אפשרות קלושה שהוא מבקש למות"? מסמך משפטי ברור שעליו הוא חתם בדעה צלולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נתת דוגמה לאדם שביקש במפורש להמיתו. זה לא ממש קשור לסיפור של שרון, ולתביעה/ציפייה להמיתו ללא התבטאות תומכת של החולה או משפחתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם שגרתי, אם אתה טוען ש"הם" האריכו גם את סבלם, אז איך אתה אומר "מי הכריח אותם"? זאת סתירה לוגית | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |