|
||||
|
||||
הרגישות של רוב הישראלים לתרבות האמריקאית היא דרך סרטי הגנגסטרים והנוער, ושם השפה מלאה בקללות. שימוש במילה "hell" בפני קהל הוא רע (מקבילה ישראלית אפשרית: "כוס אמק, איפה שמתי את המשקפיים שלי ?" כאשר אתה עומד על הבמה). מה שמותר בין חברים לא תמיד ראוי בציבור הרחב. |
|
||||
|
||||
קראתי לאחרונה על מחקר שטוען שהאפקט הרגשי (עלינו) של המילים שאנחנו אומרים קטן משמעותית כאשר אנחנו משתמשים בשפה שאיננה שפת האם שלנו. יכול להיות שקללות נופלות באותה קטגוריה, כך שאפקט ה''זעזוע'' הרגשי שלנו משמיעת קללות באנגלית קטן משל קללות בשפתנו, כמקרה פרטי. |
|
||||
|
||||
מישהו שהיה שותף למשרד שלי היה מדבר לא מעט עם אשתו בטלפון כשאני מאזין בעל כורחי (לצד שלו). לעתים קרובות הוא היה מסיים את השיחה ב"לאב יו". אני יודע היטב (מכל אותן שיחות) שהוא באמת אוהב אותה, אבל כל פעם ששמעתי את זה באנגלית קצת צרם לי, ולא יכולתי שלא להיזכר במה שאהוד מנור שם בפי קורין אלאל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |