|
||||
|
||||
למעשה, יש הערות דומות מאמרטיה סן (נובל לכלכלה, הודי). הוא טען עוד בשנות השבעים שסיוע במזון הוא סיוע מזיק, בדרך כלל. יש יוצאים מן הכלל, אבל כמעט תמיד, כמות המזון איננה הבעיה, אלא היכולת של האוכלוסיה להגיע אליו. כאשר אתה מחלק מזון, בשיתוף בלתי נמנע של מי ששולט צבאית באיזור הפגוע, אתה פוגע במעט החקלאים שעדיין מצליחים להתקיים, ותורם תרומה מכרעת לארגונים (ולממשלות) שמנהלים את האיזור מוכה הרעב ושאחראיים מלכתחילה למצב הביש בו. ההמלצה שלו היתה לחלק כסף - כסף ממש - לאזורים מוכי הרעב. לעבוד מלמטה - לחזק את האזרחים בשטח ולא את השלטונות. |
|
||||
|
||||
כסף ממש פשוט יצור עליות מחירים. אם יש לך פתאום 200$ והמוכר יודע שיש לך 200$, קילו אורז לא יעלה 5 סנט, הוא יעלה 10$. |
|
||||
|
||||
האמת היא שמישהו אחר ישתמש במטבע החוץ שהומר למטבע מקומית כדי לייבא את המוצרים. |
|
||||
|
||||
והשקעות למטרות רווח (תגובה 600132) שהתחילה את הדיון הזה לא יכניסו גם הן כסף למערכת וייצרו השפעה דומה? |
|
||||
|
||||
לא קראתי בזמן האחרון באייל, ואני לא כל כך יודע את ההקשר. את התגובה של נועה ראיתי מפני שבמקרה הייתה אחרונה, והתגובה מצאה מאוד חן בעיני. מצאתי בה ניצוץ של הבנת החשיבות של כלכלה ריאלית, וכל זאת בהקשר של מה שאני זוכר מדיוני האייל בזמן המחאה החברתית בשנה שעברה, ולמרות השקפת העולם החברתית של נועה. השקעות למטרת רווח הן תמיד טובות, בהנחה שהן מוצלחות ואכן מייצרות רווח. רווח הוא מדד טוב לתרומה של פרוייקט לחברה. הרווח מודד את הפרש הערך בין הפלט והקלט של הפרוייקט - כפי שהפרטים בחברה מודדים ערכים אלה. בנוסף, אם הכסף נכנס מבחוץ, הוא יוצר כח קנייה שאפשר לממש אותו רק באמצעות יבוא מוצרים כפי שאתה טוען. |
|
||||
|
||||
איפה טענתי שאפשר לממש אותו רק בעזרת ייבוא מוצרים? |
|
||||
|
||||
כתבת ''השפעה דומה''. לכך אני התכוונתי, וחשבתי שגם אתה התכוונת לכך. טוב, אז גם לא קראתי את הדיון ואני לא יודע על מה מדברים, וגם לא הבנתי מה אתה רוצה. |
|
||||
|
||||
איכשהו נתקעת בשנות ה-80. השקעות למטרות רווח הן תמיד טובות למי שמשקיע בתנאי שבסוף התהליך יש רווח. באשר לתרומה לחברה? ממש לא בהכרח. קח למשל את אילן בן דב שהשקיע למטרות רווח ועוד השקעות עתירות מינוף. אלו השקעות שמוסיפות מעט מאד והרבה פעמים הן עתירות סיכון-השקעות נדל"ן בלאס וגאס. השקעות רבות אינן מעלות את כוח הקניה. יש השקעות לטווח קצר שפוגעות במשרות או בהגדלת הייצור כדי לממש רווחים מהירים או למשוך דיווידנד שמחליש את הארגון. זה על קצה המזלג. |
|
||||
|
||||
השקעה פרושה יצירת מוצרי הון חדשים. דוגמאות: יצירת מכונות חדשות, מבנים חדשים, יצור למלאי. השקעה בפרוייקט חדש פרושה הקמה פיזית של עסק חדש, או הרחבה פיזית של עסק קיים. רכישת בעלות על עסק או על נכס שכבר קיימים פרושה רכישת הזכות להנות מרווחי העסק או מריבית על השימוש בנכס. אנשים שעוסקים בפיננסים קוראים לרכישות כאלה "השקעות", אבל מבחינה כלכלית הן אינן נחשבות להשקעות מפני שלא נוצר מרכישות כאלה שום אמצעי יצור חדש. הדוגמאות שנתת לא רלוונטיות בין משום שלא מדובר בהשקעה, ובין משום שלא מדובר בעסק רווחי. קשה לדעת מפני שסיפקת דוגמאות "על קצה המזלג" בלבד. הטענה היסודית שרווחיות עסק היא מדד טוב לתרומה שלו לחברה נובעת מכך שללקוחות העסק יש אינטרס לא להפריז בערך המוצרים, ולספקים יש אינטרס לא להמעיט בערך התשומות. לכן הערכות השווי שלהם הוגנות. אם העסק רווחי פרוש הדבר שהשוק מעריך שהעסק מיצר ערך חיובי לחברה. "זה על קצה המזלג". |
|
||||
|
||||
אינני בטוח שההגדרה שלך להשקעה מקובלת בכלכלה. מבחינת התוכן אני כמובן מסכים איתך. אחת הבעיות המרכזיות במשבר המתמשך בעולם הוא חלקן הגדול של ההשקעות הפיננסיות מכלל ההשקעות. נדמה לי שראיתי במקום כלשהו נתון על פיו בשנות ה-60 היה חלק רווחי הפיננסים מכלל הרווחים-16% . בשנת 2008 -40% . זהו המשבר המתמשך. |
|
||||
|
||||
השקעה בעסק חלש יכולה להיות לצורכי מינוף. העסק יכול להיות חלש רק משום שלבעלים שלו אין מספיק כסף כדי לפתח אותו, או משום שאין כוח אדם לעשות כך (למשל הבעלים כבר זקן ואין בני משפחה שיכולים להמשיך את הרצת העסק). משקיע עשיר שקונה עסק חלש ומשקיע בו --- מנצל את מה שיש בעסק הקיים (למשל קוו מוצרים לא רעים, או מאגר לקוחות טובים, או מיקום טוב, או זכיונות שונים, וכדומה). הזרמת כסף נוסף יכולה להפוך אותו מעסק חלש לעסק חזק. |
|
||||
|
||||
או יכול להיות שה"משקיע" קיבל הלוואות גדולות , קונה עסק מצליח ועכשיו לוקח ממנו המון דיווידנדים בלי להשקיע בעסק. אם הכל טוב 0 יופי, מחזירים את ההלוואות. אם יש בעיה, אז בגלל שההלוואות נתנו לחברה בע"מ, אז החברה פושטת רגל ואין את מי להאשים. למרות שבעל החברה בע"מ לקח משכורת נכבדה על "כישורי הניהול" שלו בעקבות ה"רווח" מהדיוידנדים. |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על עסקים קטנים ובינוניים שבהם נגד הלוואות (מהבנק בדרך כלל) המלווה נותן בטחונות שגדולים מגודל ההלוואה, אם הנוכל מפרק את החברה בע''מ הבטחונות משועבדים עדיין לבנק והם משמשים לפרעון החוב. (גם עסקים גדולים יכולים להלוות כסף זה לזה תמורת בטחונות, אבל הלוואה כזו היא פרוצדורה מסובכת). מה שאתה מתאר (נוכל שקונה עסק על מנת לרוקן אותו) מבוצע בדרך כלל בדרך של מלוות לציבור, להלוואות אילו אכן אין בטחונות לכן המלווה שם כספו על קרן הצבי. |
|
||||
|
||||
המלווה שם כספו על קרן הצבי? רחמנות על תשובה, איזה סיכון נוראי הוא לקח כשהוא הוביל את הפנסיה שלי למספרה. |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל, אתה המלווה (אתה, דרך קרנות הפנסיה). תשובה הוא הלווה. |
|
||||
|
||||
כמה מההשקעה מתבצעת על עסקים קטנים, וכמה על עסקים גדולים? |
|
||||
|
||||
לפי התאוריה הקלאסית, המחיר של המוצר אינו תלוי בכמות הכסף בשוק, אלא בהיצע ובביקוש (ובמקרה של מוצרי מזון בסיסיים, הביקוש קשיח). חלוקת כסף לאנשים, תאפשר להם לשלם את המחיר של המזון. מכיוון שיש מספיק היצע לענות על כל הביקוש (וזו ההנחה במקרה הזה) בעיית הרעב לכאורה תיפטר. לא ברור לי כיצד העניין אמור לעזור לבעיית אי-הנגישות של המזון (שאינטואטיבית נראה לי שהיא שקולה למחסור לוקלי בהיצע), ולכן הרעיון שמוצג כאן בשמו של אמרטיה סן לא מובן גם לי. אבל מוגזם בעיני להניח שפרופסור לכלכלה בקיימברדיג' ובאוקספורד, וזוכה פרס נובל לכלכלה, לא עבר אף פעם את הקורס במיקרו א'. |
|
||||
|
||||
אולי זה יכול לעזור לנגישות, כי יותר קל לשנע כסף מלשנע אוכל. במזוודה אחת של כסף אפשר לשים מיליון דולר נניח. אתה יודע כמה משאיות של לחם צריך כדי לשנע לחם במיליון דולר? ואז בכסף שקיבלת בכפר אפשר לקחת מונית לסופרמרקט הקרוב... חשבתי שכל הרעיון בלהיות פרופסור זה שאתה כבר לא צריך להתייחס לקורס במיקרו א', אלא אם אתה מלמד אותו לצערך. |
|
||||
|
||||
נכון שיותר קל לשנע כסף מלשנע אוכל, אבל אוכל מזין יותר מאשר כסף. מה לעשות, כדי שאדם ישבע יש צורך להפגיש את פיו עם המזון. לשם כך שינוע כסף לא מעשי במיוחד. יש לשנע את האוכל (במלעיל או במלרע). |
|
||||
|
||||
בירושלים לפני כמה שנים החליטה העיריה לסבסד שכ"ד של סטודנטים במרכז העיר. השכ"ד הממוצע קפץ. נחש בכמה? _________________ בדיוק בסכום המוענק ע"י העיריה. |
|
||||
|
||||
חוץ מזה, שמתן סחורות עונה על צורך מסויים. אני משערת שאפשר לשנע מזונות שאינם מיוצרים בארץ המצוקה על מנת שלא להתחרות בייצור המקומי1. אם יש רעב, גם אם נגרם ע"י השתלטות צבאות על המזון, שינוע מזון עשוי לסייע. אבל אם תשנע כסף - לכסף יש הרבה שימושים. כוחות הצבא שחומסים אורז יכולים או לצרוך אותו, או לחלק אותו לאנשי שלומם. עם 200$ הם יכולים לעשות עוד דברים. לרכוש נשק, למשל. 1 יש לזה מחיר. הביאו במאמר את דוגמת הפסטה. אני סבורה שאנשים רעבים יאכלו גם פסטה, אפילו אם אינם רגילים לזה, ובלבד שיסבירו להם איך לבשל אותה. התירס האינדיאני חולל הרבה נזק בזמן הרעב האירי הגדול, כי האירים לא הבינו שתירס יבש, כמו קטניות יבשות, צריך להשרות ולבשל הרבה זמן. |
|
||||
|
||||
פרוש הדבר: שיפור מצבם של סטודנטים *ביחס* לאוכלוסיות אחרות. זה לא בלתי הגיוני, אם אתה מבין מה אתה עושה. |
|
||||
|
||||
מצבם של הסטודנטים לא השתפר. הם שילמו כמקודם. ומי שלא סטודנט נאלץ לשלם יותר. אני לא בטוחה, אבל יש מצב שזה הקרין על שכונות שאינן מרכז העיר. |
|
||||
|
||||
נכון: מצבם של הסטודנטים השתפר בעיקר *יחסית* לשאר האוכלוסיה, ופחות במונחים אבסולוטיים. מספרים דמיוניים: שכ"ד חודשי במרכז העיר לפני: 5000 ש"ח. הוספת לסטודנטים מימון של 1500 ש"ח, מתוכו 1000 העלה את שכ"ד באיזור. תוצאה: לסטודנטים יש 500 ש"ח מיותרים, ויש הרבה יותר סטונדטים במרכז העיר. |
|
||||
|
||||
כמדומני השכ"ד עלה בדיוק בסכום הניתן ע"י העיריה. מספרים דמיוניים: שכ"ד חודשי במרכז העיר, לפני - 5,000 ש"ח. אחרי - 6,500. מי שסיים ללמוד מוצא עצמו נאלץ לממן 6,500 (נניח. זה הרבה פחות בפועל), ועוזב את העיר. |
|
||||
|
||||
זה מפתיע. אם כך, זו דוגמה קיצונית לשוק לא משוכלל (שנובע כנראה מנטיה לקבוע מחירים לא לפי יחס היצע לביקוש אלא לפי ''סטנדרד'' חיצוני). |
|
||||
|
||||
זה לא מפתיע. העולם לא פועל כפי שמלמדים בחוג לכלכלה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או בגלל שהסטודנטים היוו רוב מכריע באותם שכונות. |
|
||||
|
||||
זה סיפור די יפה, כל כך יפה עד שהוא נשמע כאגדה אורבנית. שכר הדירה אמנם עלה1 אבל ספק אם הוא עלה בדיוק בסכום שניתן על ידי העירייה. 1 העליה נגרמה, כנראה, משלוש גורמים: המענק, העליה באיכות הדיור2 והעליה במחירי הדיור בארץ. 2 עליה שבאה בעקבות שיפור באיכות האוכלוסיה3. 3 שיפור שבא בעקבות המענק והאוכלוסיה שהוא משך. |
|
||||
|
||||
שכר הדירה לא עלה *בדיוק* בגובה המענק, אבל הייתה קפיצה משמעותית וברורה באזורים הרלוונטים. איכות הדיור, לעומת זאת, לא השתנתה במילימטר. מדובר על פרוייקט שנמשך שנים בודדות, הדירות שהיו שם קודם היו גם במהלכו, רק יקרות יותר. |
|
||||
|
||||
הדירות היו קודם, השכנים השתנו והשפיעו על איכות הדיור (שכוללת, כמובן, את השכנים). |
|
||||
|
||||
בהתחשב בעובדה שכשגרתי בדירה באזור המענק לא זכורה לי ולו פעם אחת שבה דיברתי עם אחד הדיירים האחרים1 (סטודנטים וזקנים כאחד), קשה לי להגיד שזה נכון. 1 העליתי בפני עצמי את הטענה "אם לא דיברת איתם סימן שלא היו בעיות" ופסלתי אותה בגין חוסר רלוונטיות משווע. |
|
||||
|
||||
ולעומת זאת קל לך להגיד שזה לא נכון?! |
|
||||
|
||||
לא, ולכן לא זה מה שכתבתי (אבל אני נוטה לחשוב שזה לא נכון). |
|
||||
|
||||
רגע, אז מי היה זה שכתב ש"איכות הדיור, לעומת זאת, לא השתנתה במילימטר"? |
|
||||
|
||||
כי כשכתבתי את זה התייחסתי לאיכות הדיור מבחינה פיזית. בדירות ששכר הדירה בהן עלה בתקופת המענק לא היו שיפוצים, הוספת מזגן, התקנת חלונות כפולים ושאר השקעות שמצדיקות את עליית המחיר. התגובה השנייה שלי התייחסה לעניין השכנים והמימד האנושי בסביבת המגורים. |
|
||||
|
||||
נניח, לצורך העניין, שהמחיר אכן עולה במקרה כזה בדיוק בסכום שהעירייה מסבסדת. אם כך, המשמעות היא שהשוכרים משתמשים בסובסידיה כאמת מידה לקביעת המחיר. אם זה נכון, כדי להוריד את מחירי הדיור בשכונה, על העיריה לקנות כמה נכסים ולהשכיר אותם במחיר זול. |
|
||||
|
||||
אז היה אפשר לעשות את זה בלי לממן את המשכירים, לא? |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שאם הדירה מבוקשת אז השכרתה בפחות ממחיר השוק תיצור מחסור - יהיו הרבה סטודנטים שירצו לשכור אותה, אך מעט מקומות בדירה. ואז צריך מנגנון שיחליט מי יקבל את הדירה. איזה יופי, בדיוק כמו מעונות. |
|
||||
|
||||
וטוב שלאגודת הסטודנטים יש מנגנון כזה. |
|
||||
|
||||
האקדמיה בה למדתי פתרה את זה בשיטה נפלאה: אין מעונות, אין צורך להחליט מי יקבל מקום. |
|
||||
|
||||
אם נקח את זה קצת הלאה: אפשר לפתור עוד בעיה בשיטה נפלאה: לסגור את האקדמיה שלך ולהפנות את הסטודנטים לעבודות טיפול בקשישים. כך נפתור בצורה נפלאה חלק גדול מבעיית העובדים הזרים. |
|
||||
|
||||
אפשר לסגור את כל האוניברסיטאות ולהפנות את הסטודנטים לחקלאות ולבניין. כך נפתור בצורה עוד יותר טובה חלק גדול מבעיית העובדים הזרים. בטח יותר מהפניית הסטודנטים לעיצוב וארכיטרטורה לעבודות סיעוד. הרי מלכתחילה מביאים פיליפיניות כי רוב המשפחות לא יכולות לממן משכורת של מטפל/ת 24/7. |
|
||||
|
||||
אל תקחי ברצינות מה שלא כתבתי ברצינות. |
|
||||
|
||||
הממ. אם ככה, אספר על איך פתרו באותה הצורה את בעיית התאבדויות הסטודנטים. פעם, בשנות ה-80 העליזות, כשבצלאל ישב במרכז העיר, היו מעונות. ההנהלה היתה שוכרת מבנים, והם שימשו מעונות לסטודנטים. כשעברו להר הצופים, האוניברסיטה להלכה היתה צריכה לחלוק את הקצאת המעונות עם הבצלאלים, ולא ששה לעשות כן. באותו הזמן התאבד סטודנט במעונות האוניברסיטה1. נשיא האקדמיה קפץ על המציאה, הכריז שאין שום צורך במעונות, חסך לעצמו כאב ראש ואחריות וגרם כאב ראש לסטודנטים. 1 סטודנט קונבנציונל של האוניברסיטה, כן? לא בצלאלי עם בעיות נפשיות. |
|
||||
|
||||
אבל זה משחרר את השוק מעוד כמה סטודנטים חפצים, ועשוי להוביל לירידת מחירים גם לאלה שלא שפר מזלם לשכור במחיר מופחת. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמעונות זה דבר נפלא. זה פשוט לא פיתרון קסם. כמה יתרונות של מעונות על דיור ציבורי: 1) מוגבל בזמן. 2) אוכלוסייה מצומצמת (סטודנטים של אוניברסיטה מסוימת). 3) צרכים צפויים (קרוב לאוניברסיטה, דירות קטנות, ללא רכב). כל אילו מקטינים את כמות הדירות שצריך על מנת לדאוג לאוכלוסייה. אפשר לבנות בניין אחד עם דירות של חדרים קטנים ו2 אנשים בחדר, ללא חנייה. רק צריך לשים את הבניין קרוב לאוניברסיטה וזהו. זה מקרה יחסית פשוט בו קל לצפות את צורכי המשתמשים. |
|
||||
|
||||
איך לא חשבו על הרעיון שלך קודם??!! |
|
||||
|
||||
בירושלים יצא לי לשכור דירה שהיתה בבעלות האוניברסיטה העברית. הם השכירו במחיר השוק, לא במחיר נמוך יותר. ולאו דווקא לסטודנטים. |
|
||||
|
||||
אנקדוטה: בזמן לימודיי לתואר הראשון, מישהי ערירית מתה ללא יורשים והורישה את דירתה הישנה בהדר לטכניון (בתנאי שתשמש לדיור לסטודנטים). לטכניון לא היה מה לעשות עם הדירה והוא העביר אותה לאגודת הסטודנטים. אגודת הסטודנטים שיפצה את הדירה וניסתה להשכיר אותה לסטודנטים ללא הצלחה. זה הגיע למצב שהציעו לשכור את הדירה בחינם תמורת תשלום הארנונה והחשבונות בלבד, ואף אחד לא רצה. |
|
||||
|
||||
כנראה שהיה משהו מאוד פגום בדירה או בשכנים? |
|
||||
|
||||
אז? מה זה בא להוכיח? שיש מקומות שבהם אנשים לא יגורו אפילו תתן להם דירה בחינם? ____________________ הלוואי שהייתי מוצאת את הקישור, לפני זמן קראתי על אנשים שגרים באתר קראוונים, ספיח מאתרי הקראוונים של שנות ה-90. לכאורה הם אמורים לקבל דירה. הציעו להם דירה בשכונת הרכבת בלוד. סירבו. "כאן", אמרו, "אין כלום. לטוב ולרע. הילדים מסתובבים חופשי, אין סמים, אין אלימות. שם מי יודע לאיזה פשע הם יתדרדרו". ונשארו לגור באתר הקראוונים. |
|
||||
|
||||
זה לא בא להוכיח כלום. כפי שכתבתי זו אנקדוטה. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין לסיפור הזה. שכונת הרכבת היא שכונה שכולה בניה לא חוקית ולא נראה לי שגוף רשמי היה מציע שם דיור למישהו. |
|
||||
|
||||
יש שם גם בניה חוקית. וגם שיכוני רכבת. זו לא שכונה פיראטית. משרד השיכון מפנה לשם (או הפנה, בעבר) זכאי דיור ציבורי. |
|
||||
|
||||
יש קמעונאי (מוכר במכולת), יש לו 10 קילו אורז ביום הוא מוכר אותם ב-10 סנט לקילו, איתם הוא יכול לקנות מהחקלאי שוב 10 קילו (ב-5 סנט לקילו) + לממן את מחיתו ולשים קצת לילד לקולג', פתאום הוא מקבל 10 דולר לקילו, אז החקלאים מוכרים לו קצת אורז שהיו מוכרים קודם לצבא או לממשלה או מייצאים או אוכלים בעצמם ב-10 סנט לקילו, אבל לחקלאים אין טון אורז למכור לו, הקמעונאי מתוסכל כי יש מלא אנשים רעבים בכפר עם הרבה דולרים, ולו אין אורז למכור להם, הוא מתחיל לחפש מקורות אחרים לאורז, הוא משחד איזה קצין בצבא (שם כידוע אין מחסור באורז) שמוכר לו כל קילו אורז בדולר או מזמין קצת אורז באי ביי או מהמדינה הקצת פחות מורעבת השכנה והופ, אין מחסור של אורז בכפר... כל זה בהנחה שהמחסור מתקיים רק בחלקה קטנה מאוד של העולם ובגדול יש עודף של אורז בעולם... |
|
||||
|
||||
לצערי, אין לי זמן פנוי בשפע. אבל הנה וויקיפדיה על סן: אני לא מומחה לכלכלה. אבל בתורת משחקים אני מבין, ושם בהחלט היו לו תרומות משמעותיות וגישה ריאליסטית ובריאה. יש לו ספר על עוני ורעב, שלא קראתי, אבל נראה מעניין. ציטוט ממישהו שכן קרא אותו: I’ve just finished (the main text of) Amartya Sen’s ‘Poverty and Famines: An Essay on Entitlement and Deprivation’. Sen (famously) argues that, contrary to conventional belief, most famines aren’t created by food shortages. Harvest failures, reductions in food imports, droughts, etc, are often contributing factors – but far more important are the social systems that determine how a society’s food is distributed. Absolute scarcity – insufficient food to feed everyone – is extraordinarily rare. Vastly more common is for an adequate supply of food to be beyond the reach of those who need it most. Sen advocates shifting our attention from questions of food availability to questions of distribution, or to the social systems that guide this distribution. “If one person in eight starves regularly in the world, this is… the result of his inability to establish entitlement to enough food; the question of the physical availability of the food is not directly involved.” (p. 8).
http://praxisblog.wordpress.com/2008/01/02/amartya-s... |
|
||||
|
||||
אם חלק יותר מדי גדול מהכסף הלך לשיחוד קציני הצבא, לא השגנו כלום. (וזה עוד בהנחה שהצבא לא יגבה מיסים מהכספים שהגיעו בתוקף סמכותו כתקיף סמכותי) |
|
||||
|
||||
הוא מוכר אותם ב-10$, לא עשרה סנט. מי שכשחילקו את ה-200$ בא עם מזלג או פשוט פספס - מוצא את עצמו מתקשה לממן אורז וגווע ברעב. לו היה אפשר לייבא אורז בקלות ובחופשיות, באזור לא היה רעב מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
הנקודה של סן היא זו: יש בעיה קשה באיזורים האלה עם חלוקת המזון, לא עם הכמויות שלו. במערב יש רשת בטחון שמאפשרת קיום מינימלי למי שהתרסק כלכלית. בארצות העולם השלישי אין רשת בטחון כזו, ולכן מי שאיבד את מקורות הפרנסה שלו מת מרעב. אם תחלקי מזון, אף אחד לא יטרח לקנות אותו, וגם מי ששרד, יתרסק. אם תחלקי כסף (למי שאין), מי שאיבד הכל יוכל לקנות את האוכל שלו. |
|
||||
|
||||
אם תחלק מזון שאינו גדל באזור האסון, מי ששרד לא יתרסק. באתיופיה מעדיפים אינג'ירה מטף. אם יש להם כסף, יקנו טף ויאכלו אינג'ירה. אם אין להם, יקבלו פסטה ויאכלו פסטה אפילו שזה מגעיל. מרגע שהם יוכלו לקנות טף - הם יקנו טף, אל דאגה. ומגדלי הטף לא יתרוששו. |
|
||||
|
||||
שטויות, את טוענת שאם יציעו לאתיופי שמרוויח דולר ליום, ש-90 סנט מהם הולכים על אוכל לשמור את ה-90 סנט ולאכול במקום האינג'ירה פסטה הוא יעדיף לבזבז את הכסף שלו על אינג'ירה ולא לחסוך קצת ליום סגריר? אדם כזה הוא בראש ובראשונה אדיוט, ואני לא מאמין שאפריקה מורכבת מאדיוטים. |
|
||||
|
||||
מהכתבה של נועה לימונה: גל לוסקי מזכירה דוגמאות נוספות: "האיטלקים שלחו פסטה לסרי לנקה, למשל. הסרי לנקים לא אוכלים דברים כאלה". לסרי-לנקים אין אוכל. הם רעבים. ואף על פי כן יש להם בעיות עם הפסטה. ב"הייתי מסאית לבנה", אאל"ט1, אחרי אני לא יודעת כמה ימים שהם חיו על חשבון המסאים, הם אמרו "היום נבשל אנחנו!" ובישלו ספגטי ברוטב עגבניות. תגובת המסאים: "מה זה, תולעים בדם?" וסירבו לטעום2. 1 אאל"ט זה הופיע בהייתי מסאית לבנה. יכול להיות שקראתי את זה במסע אחר, אבל אני בספק. 2 תגובה מעניינת, לאור העובדה שכל מה שבישלתי מהסקציה האפריקאית בספר הבישול של החלכאים והנדכאים נראה כאילו אכלו אותו כבר. |
|
||||
|
||||
אם אדם מסרב לאכול מאכל שהוא בבירור אינו רעיל, אחד משניים: 1) הוא לא גווע ברעב. 2) לא אכפת לו למות, העיקר לא לאכול את המאכל (מסיבות דתיות או מוסריות למשל). המקרה של ה"מסאים" שאת מתארת הוא בבירור מקרה 1 (לא גוועים ברעב), ואין לי בעיה איתו, אני מכיר הרבה אנשים שלא אוכלים בשר, בצל או במבה, אבל ברור לי שאם הם היו באי בודד עם קופסאות של לוף בצל ובמבה הם היו אוכלים אותם בתיאבון. אני מניח שלסרי לנקים יש מספיק לאכול או שמדובר באגדה אורבנית או במקרה נקודתי. הטענה שלפיה קיים אוכל סביר וקיימת מדינה שאם תשלחי את האוכל הזה אליה תחלקי אותו בחינם, לא תמצאי מי שיאכל אותו. היא טענה פנטסטית, אפילו אם המדינה המדוברת היא מדינה מערבית בלי מחסור במזון, על אחת כמה וכמה כשעוסקים באנשים רעבים, תצטרכי עדויות מאוד חזקות כדי לשכנע אותי שזה המצב. |
|
||||
|
||||
אפילו בישראל, אם תתחילי לחלק אינג'ירה, אננסים ופירות יער חינם, אין ספק שזה יפגע במגדלי הפירות והמאפיות. איזה אחוז מהאוכלוסייה יגיע לסופר, ייראה שיש הקצבה של קילו אננס וקילו פירות יער חינם לאדם, ויבחר לקנות את אותה כמות פירות שקנה קודם לכן? |
|
||||
|
||||
פירות יער ואננסים אנשים מכירים, אוהבים, ולא קונים בד"ך כי ממש יקר להם. כך שזו לא האנלוגיה הנכונה. מהאינג'ירות1 יהנו בעיקר אתיופים, שמאלנים רדיקלים שוחרי-טוב שגם הולכים למסעדות סודניות, והרפתקנים קולינריים. יכול להיות שאנשים יקחו כי זה חינם, אבל זה לא יאיים על המאפיות. למעשה - כמה אינג'ירות שלא יחלקו, זה כולה יחליף ארוחה או שתיים. כך שהאיום הוא לא על המאפיות. 1 אתה מתכוון לאינג'ירות ממש? או לקמח שממנו הן עשויות (טף). |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שמטף עושים שמן תינוקות. |
|
||||
|
||||
השאלה המעניינת כאן היא כיצד מוסיפים ניקוד באייל. |
|
||||
|
||||
ר' קצר, עבה וגבוה. ליתר דיוק, תגובות מאוחרות אליו, כגון תגובה 534199 ובנותיה ותגובה 560940. באופן כללי: לא צריך משהו מיוחד באייל. אתה רק צריך לדאוג להגדיר את המקלדת שלך שתפיק סימני ניקוד (או ליתר דיוק: את המחשב לך שיתייחס להקלדות שונות מהמקלדת כסימני ניקוד). פרטים טכניים: שם, שם. |
|
||||
|
||||
כמו בכל מקום: לחץ על קפס-לוק בעודך בעברית, לחץ על שיפט ועל מספר מ~ ועד +, ושחק איתם עד שתמצא את סימן הניקוד הרצוי. לאחר זמן תצליח לזכור ש~ יוצר שְוָא ו+ יוצר דגּש. |
|
||||
|
||||
אם אנשים יתחילו לצרוך אינג'ירות1 (כי זה חינם) במקום חלק מצריכת הפיתות הלאפות והלחמים שלהם, זה ייפגע במידה מסויימת במאפיות, אנשים שצורכים לחם אחיד בגלל המחיר, יישמחו לעבור לאינג'ירה בחינם. את מוזמנת להחליף אננסים ופירות יער (מי אוכל פטל טרי בארץ? איזה אחוז מהאוכלוסייה?) בפרי טעים אחר שיש בחו"ל ושאנשים לא מכירים. 1 את מוזמנת להחליף אינג'ירה בצ'פאטי |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שהארץ זו דוגמה טובה. ריבוי עליות ממקומות שונים בעולם גרמו לפתיחות די גדולה של הציבור בארץ לאוכל חדש. אבל אם במקום פירות (סליחה, מי יסרב לפרי שאינו מכיר?) תביא קביות1 צלויות או מרק פרסות בקר מאקוודור, או לחילופין, נחש צלוי וחרגולים מקורמלים מדרום מזרח אסיה, אני לא בטוחה שיהיו לך קופצים רבים, ולא רק מטעמי כשרות. 1 קביה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
אולי הם לא יהיו קופצים כי הם מקורמלים, החרגולים. |
|
||||
|
||||
טוב. בדיחות מסוג זה מתאים לי להגיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |