|
||||
|
||||
יש קמעונאי (מוכר במכולת), יש לו 10 קילו אורז ביום הוא מוכר אותם ב-10 סנט לקילו, איתם הוא יכול לקנות מהחקלאי שוב 10 קילו (ב-5 סנט לקילו) + לממן את מחיתו ולשים קצת לילד לקולג', פתאום הוא מקבל 10 דולר לקילו, אז החקלאים מוכרים לו קצת אורז שהיו מוכרים קודם לצבא או לממשלה או מייצאים או אוכלים בעצמם ב-10 סנט לקילו, אבל לחקלאים אין טון אורז למכור לו, הקמעונאי מתוסכל כי יש מלא אנשים רעבים בכפר עם הרבה דולרים, ולו אין אורז למכור להם, הוא מתחיל לחפש מקורות אחרים לאורז, הוא משחד איזה קצין בצבא (שם כידוע אין מחסור באורז) שמוכר לו כל קילו אורז בדולר או מזמין קצת אורז באי ביי או מהמדינה הקצת פחות מורעבת השכנה והופ, אין מחסור של אורז בכפר... כל זה בהנחה שהמחסור מתקיים רק בחלקה קטנה מאוד של העולם ובגדול יש עודף של אורז בעולם... |
|
||||
|
||||
לצערי, אין לי זמן פנוי בשפע. אבל הנה וויקיפדיה על סן: אני לא מומחה לכלכלה. אבל בתורת משחקים אני מבין, ושם בהחלט היו לו תרומות משמעותיות וגישה ריאליסטית ובריאה. יש לו ספר על עוני ורעב, שלא קראתי, אבל נראה מעניין. ציטוט ממישהו שכן קרא אותו: I’ve just finished (the main text of) Amartya Sen’s ‘Poverty and Famines: An Essay on Entitlement and Deprivation’. Sen (famously) argues that, contrary to conventional belief, most famines aren’t created by food shortages. Harvest failures, reductions in food imports, droughts, etc, are often contributing factors – but far more important are the social systems that determine how a society’s food is distributed. Absolute scarcity – insufficient food to feed everyone – is extraordinarily rare. Vastly more common is for an adequate supply of food to be beyond the reach of those who need it most. Sen advocates shifting our attention from questions of food availability to questions of distribution, or to the social systems that guide this distribution. “If one person in eight starves regularly in the world, this is… the result of his inability to establish entitlement to enough food; the question of the physical availability of the food is not directly involved.” (p. 8).
http://praxisblog.wordpress.com/2008/01/02/amartya-s... |
|
||||
|
||||
אם חלק יותר מדי גדול מהכסף הלך לשיחוד קציני הצבא, לא השגנו כלום. (וזה עוד בהנחה שהצבא לא יגבה מיסים מהכספים שהגיעו בתוקף סמכותו כתקיף סמכותי) |
|
||||
|
||||
הוא מוכר אותם ב-10$, לא עשרה סנט. מי שכשחילקו את ה-200$ בא עם מזלג או פשוט פספס - מוצא את עצמו מתקשה לממן אורז וגווע ברעב. לו היה אפשר לייבא אורז בקלות ובחופשיות, באזור לא היה רעב מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
הנקודה של סן היא זו: יש בעיה קשה באיזורים האלה עם חלוקת המזון, לא עם הכמויות שלו. במערב יש רשת בטחון שמאפשרת קיום מינימלי למי שהתרסק כלכלית. בארצות העולם השלישי אין רשת בטחון כזו, ולכן מי שאיבד את מקורות הפרנסה שלו מת מרעב. אם תחלקי מזון, אף אחד לא יטרח לקנות אותו, וגם מי ששרד, יתרסק. אם תחלקי כסף (למי שאין), מי שאיבד הכל יוכל לקנות את האוכל שלו. |
|
||||
|
||||
אם תחלק מזון שאינו גדל באזור האסון, מי ששרד לא יתרסק. באתיופיה מעדיפים אינג'ירה מטף. אם יש להם כסף, יקנו טף ויאכלו אינג'ירה. אם אין להם, יקבלו פסטה ויאכלו פסטה אפילו שזה מגעיל. מרגע שהם יוכלו לקנות טף - הם יקנו טף, אל דאגה. ומגדלי הטף לא יתרוששו. |
|
||||
|
||||
שטויות, את טוענת שאם יציעו לאתיופי שמרוויח דולר ליום, ש-90 סנט מהם הולכים על אוכל לשמור את ה-90 סנט ולאכול במקום האינג'ירה פסטה הוא יעדיף לבזבז את הכסף שלו על אינג'ירה ולא לחסוך קצת ליום סגריר? אדם כזה הוא בראש ובראשונה אדיוט, ואני לא מאמין שאפריקה מורכבת מאדיוטים. |
|
||||
|
||||
מהכתבה של נועה לימונה: גל לוסקי מזכירה דוגמאות נוספות: "האיטלקים שלחו פסטה לסרי לנקה, למשל. הסרי לנקים לא אוכלים דברים כאלה". לסרי-לנקים אין אוכל. הם רעבים. ואף על פי כן יש להם בעיות עם הפסטה. ב"הייתי מסאית לבנה", אאל"ט1, אחרי אני לא יודעת כמה ימים שהם חיו על חשבון המסאים, הם אמרו "היום נבשל אנחנו!" ובישלו ספגטי ברוטב עגבניות. תגובת המסאים: "מה זה, תולעים בדם?" וסירבו לטעום2. 1 אאל"ט זה הופיע בהייתי מסאית לבנה. יכול להיות שקראתי את זה במסע אחר, אבל אני בספק. 2 תגובה מעניינת, לאור העובדה שכל מה שבישלתי מהסקציה האפריקאית בספר הבישול של החלכאים והנדכאים נראה כאילו אכלו אותו כבר. |
|
||||
|
||||
אם אדם מסרב לאכול מאכל שהוא בבירור אינו רעיל, אחד משניים: 1) הוא לא גווע ברעב. 2) לא אכפת לו למות, העיקר לא לאכול את המאכל (מסיבות דתיות או מוסריות למשל). המקרה של ה"מסאים" שאת מתארת הוא בבירור מקרה 1 (לא גוועים ברעב), ואין לי בעיה איתו, אני מכיר הרבה אנשים שלא אוכלים בשר, בצל או במבה, אבל ברור לי שאם הם היו באי בודד עם קופסאות של לוף בצל ובמבה הם היו אוכלים אותם בתיאבון. אני מניח שלסרי לנקים יש מספיק לאכול או שמדובר באגדה אורבנית או במקרה נקודתי. הטענה שלפיה קיים אוכל סביר וקיימת מדינה שאם תשלחי את האוכל הזה אליה תחלקי אותו בחינם, לא תמצאי מי שיאכל אותו. היא טענה פנטסטית, אפילו אם המדינה המדוברת היא מדינה מערבית בלי מחסור במזון, על אחת כמה וכמה כשעוסקים באנשים רעבים, תצטרכי עדויות מאוד חזקות כדי לשכנע אותי שזה המצב. |
|
||||
|
||||
אפילו בישראל, אם תתחילי לחלק אינג'ירה, אננסים ופירות יער חינם, אין ספק שזה יפגע במגדלי הפירות והמאפיות. איזה אחוז מהאוכלוסייה יגיע לסופר, ייראה שיש הקצבה של קילו אננס וקילו פירות יער חינם לאדם, ויבחר לקנות את אותה כמות פירות שקנה קודם לכן? |
|
||||
|
||||
פירות יער ואננסים אנשים מכירים, אוהבים, ולא קונים בד"ך כי ממש יקר להם. כך שזו לא האנלוגיה הנכונה. מהאינג'ירות1 יהנו בעיקר אתיופים, שמאלנים רדיקלים שוחרי-טוב שגם הולכים למסעדות סודניות, והרפתקנים קולינריים. יכול להיות שאנשים יקחו כי זה חינם, אבל זה לא יאיים על המאפיות. למעשה - כמה אינג'ירות שלא יחלקו, זה כולה יחליף ארוחה או שתיים. כך שהאיום הוא לא על המאפיות. 1 אתה מתכוון לאינג'ירות ממש? או לקמח שממנו הן עשויות (טף). |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שמטף עושים שמן תינוקות. |
|
||||
|
||||
השאלה המעניינת כאן היא כיצד מוסיפים ניקוד באייל. |
|
||||
|
||||
ר' קצר, עבה וגבוה. ליתר דיוק, תגובות מאוחרות אליו, כגון תגובה 534199 ובנותיה ותגובה 560940. באופן כללי: לא צריך משהו מיוחד באייל. אתה רק צריך לדאוג להגדיר את המקלדת שלך שתפיק סימני ניקוד (או ליתר דיוק: את המחשב לך שיתייחס להקלדות שונות מהמקלדת כסימני ניקוד). פרטים טכניים: שם, שם. |
|
||||
|
||||
כמו בכל מקום: לחץ על קפס-לוק בעודך בעברית, לחץ על שיפט ועל מספר מ~ ועד +, ושחק איתם עד שתמצא את סימן הניקוד הרצוי. לאחר זמן תצליח לזכור ש~ יוצר שְוָא ו+ יוצר דגּש. |
|
||||
|
||||
אם אנשים יתחילו לצרוך אינג'ירות1 (כי זה חינם) במקום חלק מצריכת הפיתות הלאפות והלחמים שלהם, זה ייפגע במידה מסויימת במאפיות, אנשים שצורכים לחם אחיד בגלל המחיר, יישמחו לעבור לאינג'ירה בחינם. את מוזמנת להחליף אננסים ופירות יער (מי אוכל פטל טרי בארץ? איזה אחוז מהאוכלוסייה?) בפרי טעים אחר שיש בחו"ל ושאנשים לא מכירים. 1 את מוזמנת להחליף אינג'ירה בצ'פאטי |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שהארץ זו דוגמה טובה. ריבוי עליות ממקומות שונים בעולם גרמו לפתיחות די גדולה של הציבור בארץ לאוכל חדש. אבל אם במקום פירות (סליחה, מי יסרב לפרי שאינו מכיר?) תביא קביות1 צלויות או מרק פרסות בקר מאקוודור, או לחילופין, נחש צלוי וחרגולים מקורמלים מדרום מזרח אסיה, אני לא בטוחה שיהיו לך קופצים רבים, ולא רק מטעמי כשרות. 1 קביה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
אולי הם לא יהיו קופצים כי הם מקורמלים, החרגולים. |
|
||||
|
||||
טוב. בדיחות מסוג זה מתאים לי להגיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |