בתשובה לעדי רן, 02/10/11 0:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לך על freedom evolves של דנט. יש לי הרגשה שבוכבינדר "זומם" גם על זה.... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"האבולוציה של החופש" הוא ספר נפלא, עם תזה מהפכנית (תגובה 466941) (עד כמה שאני יודע), כתוב נפלא ושכנע אותי לחלוטין. אבל לתרגם אותו? זה לא אתגר מעניין כמו גא"ב1, אחרים יכולים לעשות זאת טוב ממני, והוא לא חסר במיוחד על המדף העברי, כי קהל היעד שלו מצומצם - הוא חצי פופולרי, חצי "טכני" פילוסופי. ובאופן כללי יותר, לתרגם את גא"ב היה שעשוע מעולה וגם שליחות, אבל אני לא חש צורך עז לתרגם ספרים. 1 אם כי השם שלו קצת מאתגר, ופתיחת התגובה הזו היא ניסיון לא לחלוטין מספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה ב''זומם'' היתה כמובן חיובית.........בהזדמנות זאת אצטרף לתודה מכולם. הספר מלווה אותי בנסיעותיי האחרונות . הטיסות חולפות להן כאילו כלום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראו באילו שטויות אני מתעסק במקום: מקור (מס' 18), ותרגום (נסו קודם לבד). (הקישור השני בתוקף עוד כשבוע.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מוצלח מאד! גם אני תרגמתי חמשיר: החמשיר של יעל הקטנה (זה הכל) מה המקור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי את החמשיר, אולי את יכולה להפנות אליו ישירות או להדביק אותו כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח. החמשיר המקורי הוא there once was a man from verdun. הוא הופיע לראשונה במדור של מרטין גרדנר זצא"ל1 בסיינטיפיק אמריקן. זה חמשיר מז'אנר החמשירים שמתארים את עצמם. החמשיר שלפניו הוא: החמשיר של אחד, אוריה, הסתיים בשורה השנייה והחמשיר האחרון: החמשיר של יעל הקטנה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורלו של פייר קניג מר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו גוגל לא הבין, אפשר הסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הקטע של Verdun, הבנת? תרגיל דומה בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי את המקור, אבל לא מצליח לפצח את השורה השנייה אצלך, חוץ מלדעת באיזו מילה היא נגמר. בגרסה של ג'וד זה ברור; פוגמת בה קצת הברה אחת עודפת, אבל בינתיים לא הצלחתי לשפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכל כך מוצלח ב-Verdun (ביחס לאפשרויות אחרות, כמו טאיוואן או אנטואן, שמתחרזות יותר טוב עם one), זה שהיא נשמעת כמו we're done (במבטא גרמני או יידישאי). ככה החדשיר יכול לעמוד בדרישת ההתייחסות לעצמו, גם בלי הסמיכות לדושיר הקודם. עד שיגיע מישהו שיצליח לשמר בתרגום את שתי האיכויות, ניסיתי להתמודד עם האתגר שג'וד פסחה עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. עכשיו זה באמת אתגר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מישהו מורדן (קרב ורדן [ויקיפדיה]) באמת אפשר להגיד done (או אפילו "נטחן", במטחנת הבשר. או שזה היה הסום?). על פייר קניג [ויקיפדיה] שרו שירים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד רציתי לחלוק את הכבוד לאריק הניג [ויקיפדיה], אבל המשקל התאים יותר לשימי ריגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתעקשים על המלכים במלחמות: פלגת קניג1, שנלחמה בגבורה אך למרות זאת גורלה היה מר. או ליתר דיוק: מלוח (למרות כל מאמצי הליימים). 1 אוניות המערכה מסדרת קניג [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שאוהב את הנושא אני ממליץ על הספר ''הסיירת אמדן'' בהוצאת משרד הבטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... יפה. אבל בעצם לעמוד בשתי הדרישות זה אוברקיל, לא? מספיקה ההתייחסות לעצמו. ואז, נניח: היה היה גבר, וזה הוא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה, בכזאת קלות נוותר לערלים? 2. לא רע, אבל חורק בגיזרת המלעיל-מלרע. 3. גבינו מצביקה מס פיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לא שמתי לב, דיקלמתי בלב בלי ה''א הידיעה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה שלי ל1: מורה למתמטיקה, חיים ניסה לאמוד שורש שתיים זה יצא בין הגבולות של רבע וכמה מאות עכשיו הוא מלמד שירת ימי הביניים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 115258 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה! הנסיון שלי הוא: מקדיש אני כל עיתותי לתקן את הערך של פאי. אקבעהו שלוש זה פחות כאב ראש משלוש אחד ארבע, ודאי! החריזה שלוש/כאב-ראש כנראה מתבקשת (שני גילויים עצמאיים), אבל אתה ויתרת על הגוף הראשון שבמקור... מצד שני הסיום שלך טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מוותר על הגוף הראשון, אם כי בנסיון הראשון הוא מרומז: זה עניין חיוני, רבותי, לשפר את הערך של פיי את השבר נתלוש, נשאר עם שלוש כך הקלנו על כל פיזיקאי. או: מעשה בסטודנט שמו יוחאי שאמר: "אוף, נשבר לי מפיי. כה רבות הספרות הן אינן נגמרות, שלוש זה מספיק בוודאי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השני טוב, הראשון גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי התשבחות האלה, ובהתעלם מההערות של אלה שאינם מבינים בשירה בפרט ובאמנות נשגבת בכלל1, הנה הנסיון שלי לחמשיר הראשון באותו אתר שהבאת: מורה מהעיר גבעתיים ניסה לחשב 0.5^2 זה יותר מאחד אך פחות ממיליארד הוא גילה לאחר שעתיים. ______________ 1- כתבו את זה בעיתון, הה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את השורה השנייה לא נכון ורק לאחר השורה השלישית הבנתי את הטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיות טיפוגרפיות באתר... כמובן, אפשר היה לכתוב במלים אבל רציתי לחקות את המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא כתוב נכון. משום מה חשבתי אוטומטית שזה כתוב הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אבל אנחנו משחקים בפי-פי. מי לוקח על עצמו את מס' 17, או נותן איזה התחלה לניסיון קולקטיבי? בעיה מלכתחילה, שניכרה כבר בחמשיר על הפי: מספרים בעברית לוקחים יותר הברות מבאנגלית, כך שתרגום לחמשיר תקני יכיל תרגיל פשוט בהרבה. אני לא יודע אפילו אם זה מקל או מקשה. בכל אופן, אפשר אולי צמד חמשירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס' 17, טייק I: ריבוא ותריסר תריסרים פלוס ששים אך שלוש מחסרים זה שטחו של פרדס שצלעו מתייחס ליובל כמו "איל" לעשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסים. אהבתי במיוחד את הטאץ' של הפרדס, שלא קשור למספרים אבל עושה הרגשה כאילו הוא צופן חידה. או שהוא כן קשור למספרים? פרדס הוא ריבוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירוש: ריבוא ותריסר תריסרים 10,000 + 12*12 = 10144 פלוס שישים אך שלוש מחסרים 10144 + 60 - 3 = 10201 זה שטחו של פרדס (= אני מניח שהפרדס הוא ריבוע) שורש של 10201 הוא 101 שצלעו מתייחס ליובל (=50) כמו "איל" לעשרים. את זה לא הבנתי, "איל" זה בגימטריה? "מתייחס" הכוונה שהחלוקה של 101 ב-50 שווה לחלוקה של 20 ב"איל"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
101 = 50 * 2 + 1 41 = 20 * 2 + 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הבנתי, אבל איך זה נכנס במילים של ''איל'', ו''מתייחס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איל בגימטריה זה 41, מתייחס, זה מקיים את אותו יחס (לא יחס במובן של חלוקה, יחס במובן של משוואה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנטסטי. הבעיה היא שאחרי ששתמשת ב''תריסר'' ו''רבוא'' פחות או יותר מיצית את כל המספרים הלא טריויאליים שיש להם ''שם'' בעברית, כך שכל נסיון אחר ייראה פלגיאט או חסר טעם, ולמרות שבשני אלה יש לי מומחיות לא קטנה אני אוותר הפעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעברית יש גימטריה... תרגום כמעט מילולי יתן: אטב, אק"ג, חזה ולא לשכוח להוסיף את זה חלק בהב הוסף גוב פעמים גב שווה לאבו בריבוע וזהו זה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי לא אוותר. בשלישית העלו נא חמש, והפחיתו ריבוע של שש. שבעה תריסרים פלוס אחד מחסרים, זוגיים - זה כל מה שיש. חידה שאפילו ברקת תוכל לפתור עכשיו: אני גדול משלוש אך קטן משלישיה. מי אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת פתרה, אני מקווה, אבל אני לא הבנתי - מהי השלישיה שגדולה יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהחיפושיות מצטברות לפחות לשני תריסרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו אני הסטנדרט האיילי של הדיוטות מתימטית? גם לזה ייקרא ייחוס. ולשאלתך: שלישיית התאומים כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזזזט. זוגיים הם פחות משלישיה בפוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה וריאציות על אותו חישוב, אף אחת מהן לא מספיק טובה לדעתי: מספר השניות בשעה ועוד שורש שני של מאה את האפס נמחק את השורש ניקח ראשוני שמיני התוצאה שתי השורות הראשונות בסדר, הנה כמה וריאציות על השלוש הבאות: וריאציה טובה, אבל ללא שורה סוגרת: נחלק אז בעשר קלטו את המסר (וכאן חסרה לי שורה) וריאציה שיכולה היתה להיות טובה אם ריבוע היה נקבה: את האפס נגזור וריבוע ניצור תשע עשרה יהיה אורך צלעה שינוי החישוב (וזה נכון גם אם קוראים מספר עם אפס מוביל כמספר בבסיס 8, כמו ששפות תכנות מסוימות עושות!): אז נקרא לאחור פחות מאה נספור עוד אחד חזקת שתיים באה! יש עוד כמה חצי מבושלים שאולי אוסיף אם הם יתבשלו עוד קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מספר 12: כך אמר לי בחור בשם חיים: "הבסיס לספירה הוא רק 2 בלי להיות משוחד - יש רק אפס\אחד כל חישוב נהיה קל שבעתיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה ממכר) הנה עוד אחד, אבל עם ambiguity מסוים בסדר הפעולות (וכמובן שרק הסדר הנכון מניב משוואה נכונה): 83 תריסרים פחות 620 זה מספר הגידים אם 5 מאדים וכמו כן גם עוד 6 מחסרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נקרא להקל? אם פיי מופיע לבד הוא מקורב ל-1 (נדיר). אם מופיע שתיים כפול פיי (מה שקורה בדרך כלל) או פיי בריבוע, המכפלה מקורבת לעשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיסיקאי לא באמת מתחרז עם פיי ורבותי. A-EE מול AI. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מטעים את ה"אי" בפיזיקאי? זה יותר תקני, אני חושב, אבל מאוד לא שגרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה אני מתפלא שיש מישהו שמתייחס לאל"ף ב"פיסיקאי" כאות דמומה. ההבדל הוא, שהמילה "פיסיקה" מסתיימת בהברה פתוחה, וההטיה של מילה כזו מסתיימת תמיד ב-ee. כמו למשל דבוראי, אמודאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, טוף. אני מימי לא אמרתי "פיזיקָ-אִי", אבל ההגיה הזאת רומזת שאפשר לעזוב את פיי לטובת מישהו אחר: משה הוא פיזיקָ-אִי שניסה לעגל קצת את e כי שלם הוא ברכה כאשר ברצונך להוציא לוגריתם טבעי. _______________ איזי, אין צורך לתקן, אני יודע. עיתון, אני מודע לכך שיש הבדל בין הגייה תקנית של "ע" ל-"א". תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה לא העי"ן, אלא שפיסיק>אי הוא מלעיל, וקשה לחרוז אותו עם הברה יחידה שהיא מלרע דה-פקטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזיק-אי אני מבטא, לפחות לצרכי החמשיר, כמורכב משתי מלים: פיזיקה בהגיה הרגילה, ו"אי". לומשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכחיש בתוקף שהתכוונתי לתקן משהו. אחלה חמשיר. נו טוב, אני אלך לתקן את מתלה המגבות במקלחת של הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה בקבלן פיזיקאי שניסה לרבע את i השטח שלילי אך זה רק פרט שולי הסביר לקונה, הרמאי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד מאד. הייתי מוסיף "כך" כמילה הראשונה בשורה האחרונה, זה מתנגן לי יותר טוב. החמשיר מזכיר לי את הבדיחה שסיפר ראובן ב תגובה 242656 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה בקבלן פיזיקאי שניסה לרבע את i השטח שלילי אך זה רק פרט שולי כך הסביר לקונה, הרמאי אתה צודק, זה באמת נשמע הרבה יותר טוב ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה באמת מטעים את ה"אי", לא את ה"ק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, אני מטעים את הקו"ף. וזה מה שלא מסתדר. פיסיקא>י נשמע מאולץ בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ואת האל"ף אחר-כך אתה עושה ממש עיצורית? זה נשמע לי עוד יותר נדיר. אם לא, אני לא מומחה לפונטיקה, אבל מנקר בי ספק אם יש הבדל בין שתי ההגיות שאתה טוען לשונותן. אני, בכל אופן, לא מצליח לשמוע הבדל באוזני רוחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. באנגלית, המקף מסמן הפסקה קצרה: דרוש לנו fizika-ee שזה דומה להגיה של "אמודאיאבל בפועל fizi-ka-ki כלומר פיסיקאי
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם ''אמודאי'' אומר עם דיפתונג בסוף (''דאי'' כהברה אחת). עם ''כימאי'' אני מתנדנד. היחיד שאני הוגה די בביטחון עם ''אי'' מוטעם בסוף הוא ''אמוראי'', וגם זה רק כשמדובר בעדי, איש מפלגת העבודה לשעבר - כנראה כי אני ניזון כאן מקרייני חדשות של פעם. אולי גם ''סבוראי'', אבל לא חושב שיצא לי להגיד את זה אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את חמינאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. אפשר לומר ששרי אנסקי היא חמִינאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועתודאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חסר לי לגלות שכל אנשי המספרים כאן מגדירים את עצמם כ ''מתמטיק-אי''. זה מאוד יפתיע אות-אי. גילוי נאות - אני פיזיקאי בהכשרתי, ומתחרז עם פאי בהגייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''מר גוזמאי הבדאי'', כפי שאפשר לקרוא בהוצאה החדשה עם האיורים של פינקוס, ''אמודאי'' מנוקד ללא חיריק באל''ף השני, כך שצריך אולי לקרוא את המילה בשלוש הברות, אבל ''כאמודאי בים, להוציא אותו משם'' מסתדר הרבה יותר יפה במשקל אם קוראים אותו בארבע הברות עם חיריק באל''ף. מצד שני, איזו הצדקה יש לזה לאור ''גוזמאי'' ו''בדאי''. (איזה אושר צרוף לקרוא את זה עם בן השלוש, ובעצם גם לבד.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יה! גם שלי בן שלוש וגם אני רוצה! (משתדל תמיד להניח לא', אפילו ב"עתודאי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי (1+1 בצומת עם אורי כדורי). הוא נדלק לגמרי, לא מניח מהיד כבר יומים :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורה שם איזה נס. בהקראה הראשונה אני מניח שהוא הבין לכל היותר 5% מהמילים, וזה לא הפריע לו להידלק לגמרי. עכשיו הוא מדקלם את כל הטקסט כמעט לבד, בהנאה עצומה, אפילו בלי הספר, ואין לי מושג כמה ממנו הוא מבין. לפעמים נדמה לי שהוא נהנה במיוחד דווקא מהמילים שאין סיכוי שהוא מבין. (וכדי לצנן את ההתלהבות שלי, הוא נדלק באותה מידה, והיום כבר התחיל לדקלם בעל פה, מ"הנשיקה שהלכה לאיבוד" המאוס (YMMV).) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי לו את פירוש המילים בפעם הראשונה (כשקראנו יחד), אבל באמת לא בדקתי מאז כמה הוא מבין כשהוא קורא עכשיו. כילד היתה לי חיבה עצומה לנשיקה שהלכה, אבל כשניסיתי לעניין אותו נכשלתי חרוצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם הייתי רוצה להסביר לשלי את פירוש המילים הייתי צריך להסביר בערך 95% מהמילים, וזה היה מאבד את הטעם. אני מסתפק בלהסביר מילה פה מילה שם, דווקא בקריאות החוזרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלכם במשפחה לא סיפרו (בכעס מהול בקנאה) על רחל סבוראי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר משפחה שלמה של סבוראים וכולם ללא יוצא מן הכלל מבטאים את הא' בחיריק (ומוטעמת). אבי המשפחה נקרא יוחאי ודוקא הא' שלו חסרת חיריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, שמחתי ללמוד (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי דיון של לשונאי (לשונ-אי ,או לשו-נאי, או מה שיהיה ) לגבי איך לבטא את התואר של בעל המקצוע "חשמלאי" (חשמ-לאי או חשמל-אי). לא זכורה לי מה היתה הפסיקה שלו, אבל זכורה לי טענתו שיש הבדל: לפחות לבעלי מקצוע יש הגיה נכונה ויש הגיה שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחור צעיר בשם פיטר קונה חלבו לפי ליטר את הבשר הוא אוהב אדמדם ותמיד מקפיד לקנות קילוגרם עטוף בידי פטר בסרט של מטר (14) טרויאני צעיר בשם הקטור בילבל בין סקלר לבין וקטור "אינני מבין בסוגי מכפלות את תחום לימודי מאוחר לשנות אלחם אם ירדפני הרקטור" (15) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשקל זה מושג די מוצלח, רק לספור הברות והיאח, אם מתאים המספר, אין ממך מאושר, כי חיברת חמשיר די מוצלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תספור הברות ללא דופי, ותחשוב שבכך די ליופי, אז אכזֹב תתאכזב כי צריך לשים לב גם לטעם - מלעילי או סופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שיישום חוק וישנה הוא במודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שימוש חביב בהתיחסות עצמית, כפי שנדון באריכות מסוימת בדיון 3374. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יתרה מכך, בתרגום נשוא הדיון יש משהו מקביל.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובפרט, בתגובה 585083 ובפתיל המשתרשר ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכן נזרק לפח החרוז נפגע כך אני מבולבל לשמור המשקל ? איך זה יצא מוצלח ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם מי שהתעמק בזה שם לב - במקור יש משהו מאוד נחמד בזה שהמספר בסוף כתוב ביצוג עשרוני ולא מילולי - זה שובר את ציפייתנו החזותית מחמשיר, ולפחות אצלי גורם לחשוב "מה עם החרוז? והמשקל?" - עד שקוראים אותו בקול הפנימי וזה מסתדר. גם בעברית רציתי לכתוב בסוף "מ-3.14", אבל אנשי כתב העת טענו, באופן משכנע, שהנטייה של כל תלמיד ומורה בישראל היא לקרוא את זה "שלוש נקודה ארבע-עשרה" - חלק יעשו מאמץ ויתקנו לפי המשקל והחרוז, אבל חלק לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה בחקלאי ממגל שאת גולדבאך הוכיח חיש קל אף כתב על לא פרסם וסיים המסכן במדור טרחנים באייל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס. 8 נשבע לי בחור מלומד שלמוביוס בנד רק צד אחד אם תגזור לארכה תשנה מידתה תתארך, אך לא בנפרד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארכה ומדתה? אולי במקום "אם באמצע תחתוך\תקבל איזה שרוך\די ארוך, אבל רק אחד" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה : נשבע לי בחור מלומד שלמוביוס בנד פן מיוחד אם לאורך תחתוך תקבל איזה שרוך די ארוך, אך עדיין אחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה! ה"עדיין" מביא את זה למשקל המדוייק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |