 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יודע אם מי שהתעמק בזה שם לב - במקור יש משהו מאוד נחמד בזה שהמספר בסוף כתוב ביצוג עשרוני ולא מילולי - זה שובר את ציפייתנו החזותית מחמשיר, ולפחות אצלי גורם לחשוב "מה עם החרוז? והמשקל?" - עד שקוראים אותו בקול הפנימי וזה מסתדר. גם בעברית רציתי לכתוב בסוף "מ-3.14", אבל אנשי כתב העת טענו, באופן משכנע, שהנטייה של כל תלמיד ומורה בישראל היא לקרוא את זה "שלוש נקודה ארבע-עשרה" - חלק יעשו מאמץ ויתקנו לפי המשקל והחרוז, אבל חלק לא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |