בתשובה לאחד מהפריפריה, 22/08/11 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הצלחתי למצוא איפה גייס איציק ש. את זליכה לטובת הסוציאליזם בתגובה שבתחילת הפתיל. סברות הכרס שהוא סותר אינן של השמאל. המקבילה ל"אין רווחה כלכלית בלי שלום" היא ""אין רווחה כלכלית בגלל אויבנו ובגלל המצב הביטחוני". גם הטענה שחרדים וערבים (ואי השתתפותם במעגל העבודה) אחראים לאי רווחה כלכלית היא לא טענה של השמאל (אלא סתם קסנופוביה אופיינית למחוזותנו שחוצה גבולות פוליטיים במובן הרגיל). זליכה מנפץ את התזות הללו כהקדמה מכינה לטענות שלו לגבי הסיבות האמיתיות לאי האיזונים הקיימים במשק. אין בהרצאה הזו ניפוץ טענות שמאליות דווקא אלא טענות כנגד שטיפת המוח שמבלבלת את הציבור לגבי הסיבות האמיתיות לבעיות במשק. הזזת הדגש מהשטויות שהתקבעו לנו במוח כסיבות מהותיות בגלל אופי השיח הפוליטי בישראל שנמשך פה כבר כמה עשורים (שמאל+ימין+מלחמה+שלום+שטחים+ארץ ישראל השלמה+שתי מדינות+ידה ידה+בלה בלה בלה). האשמת ההתנחלויות כמרכיב מהותי במצבו של המשק הישראלי זה באמת שטויות של שמאלנים. על כך אנחנו מסכימים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הכבוד לזליכה, הוא לא בדיוק מנפץ. הוא פשוט טוען בתוקף שהוצאות בטחון ושיעור השתתפות נמוך בכח העבודה אינם הגורם הדומיננטי לעוני בישראל. יתכן שהוא צודק, אבל הוא לא מנסה להוכיח בנתונים או חישובים, אין לו לוח או אמצעי המחשה אחר. אני מסכים למסקנות הסופיות שלו כלומר לצורך במלחמה ביחסי הון ושילטון וביזור הריכוזיות בשוק המקומי, אבל גם כאן הוא לא בדיוק מסביר מה הרפורמות שהוא מציע, אלא טוען שיש לו 40 רפורמות, ובונה על הרקורד שלו כחשב האוצר לשעבר. ההרצאה עצמה הייתה די מאכזבת מבחינתי מפני שלא הבנתי אותה ולא למדתי דבר. עיקר התאוריה שלו שבישראל הצריכה הפרטית נמוכה לכן אין ביקוש למוצרי ושירותי צריכה, לכן העסקים לא שוכרים עובדים, לכן שכר העבודה נמוך, לכן יש עוני, ולכן הצריכה הפרטית נמוכה. זו טענה מרקסיסטית קלאסית, ואכן זליכה ממליץ על קריאת הקפיטל... זליכה מעיד על עצמו שהוא אדם מעשי ולא תאורטיקן כלכלי. הרושם הכללי שלי ממנו היה שהוא יותר רואה חשבון ופחות כלכלן (אני חושב שהוא פרופסור לכלכלה עכשיו). אני מכבד מאוד את אומץ הלב שגילה בזמן שעבד מול אולמרט והירשזון, ואולי היה רעיון טוב שנתניהו יביא אותו לסיבוב נוסף דווקא עכשיו כדי שיממש אפילו חלק מ-40 הרפורמות שלו, במקום לבזבז זמן על ועדת טרכטנברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שבארה"ב של אחרי מלח"ע 2 ייסדו את תרבות הצריכה על מנת להרים את הכלכלה על מנת למנוע שפל כלכלי בסגנון של אחרי מלח"ע 1 , קשה להגיד שזו טענה מרקסיסטית קלאסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית זו טענה מרקסיסטית. זה המצב מבחינה הסטורית. הסיפור האמריקאי מסובך ושנוי במחלוקת, אני לא בקיא בו, והטענה שלך מנוסחת בלשון כללית וקצת מעורפלת מבחינתי. יתכן שבפרשנות מסויימת את צודקת ובאחרת את לא. באופן כללי אני חושב שלאורך זמן ביקוש הוא תוצאה בלתי נמנעת של היצע, ורמת החיים עולה כתוצאה מעליית הפריון. ככל שהתפוקה לנפש עולה כך יש יותר מוצרים ושירותים לצרוך ולהנות מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם שטויות? שלמה סבירסקי פירט לפני כמה שנים בסיפרו מחיר היוהרה את המחיר הכלכלי והלא כלכלי שהכיבוש הביא על מדינת ישראל. אלה הם עיקרי דבריו: הכנסת עובדים פלסטינים לשוק העבודה הישראלי מנע השקעות במיכון וטכנולוגיה שהיו עשויות להעלות את הפריון במשק הישראלי ופגעה בתחום השכר ותנאי העבודה1 של העובדים הישראלים (יהודים וערבים) בשכבות החלשות. דבר זה תרם להעמקת הפער בין השכבות בחברה הישראלית. ההתנחלויות נהיו לפרויקט האזרחי-צבאי הגדול במדינה. תקציביהם המוניציפלים גבוהים באופן משמעותי מישובי הקו הירוק. רמת ההשתתפות הממשלתית גבוהה יותר ורמת ההשתתפות העצמית של התושבים (באמצעות מיסים עירוניים) נמוכה יותר. ההתנחלויות נהנות מהשקעה מסיבית בבנייה, הקלות במס, מערכת בריאות יקרה יותר כתוצאה מהבידוד הביטחוני, מערכת חינוך עם תוספות והטבות יחודיות, השקעה נוספת באספקת מים, העברת כספים לא רק ממשרדי האוצר, הבינוי והשיכון, הבריאות והחינוך אלא גם מחטיבת ההתישבות במשרד החקלאות, סלילת כבישים וכבישים עוקפים, השקעה באזורי תעשייה ופיצוי נדיב על פינוי לקו הירוק. כספים שהיו יכולים לסייע בחידוש ושדרוג מלאי הדיור, בגיוון מקורות תעסוקה, בהרחבת רשתות התחבורה המוטורית והמסילתית, שיפור רמת החינוך ורמת ההכשרה המקצועית בעיירות הפיתוח, המושבים והשכונות הלכו להתנחלויות.2 מרכזיותה של השאלה הפלסטינית גורמת בין השאר לכך, שהמפלגות הגדולות אינן מפתחות סדר יום כלכלי-חברתי של ממש. הוצאות הביטחון גדלו מאז האינתיפאדה הראשונה כתוצאה מהגדלת כוחות בצבא, פיצויים לנפגעי טרור בנפש וברכוש והשקעה בפרויקטים כגדר ההפרדה. האינתיפאדות צימצמו את העלייה והתירות לישראל, ובלמו את הצמיחה הכלכלית שלה. המיתון הכלכלי שנוצר בעקבות האינתיפאדה השנייה, הביא לקיצוצים והטלת גזירות3 על השכבות החלשות והבינוניות בעוד שדבר זה נמנע מהשכבות העליונות וההתנחלויות. לאור הדברים האלה, אמירת השטויות היא נחלתם שלך ושל שותפיך לדעה. 1 העסקה באמצעות חברות כח אדם או קבלני משנה, החלשת האיגודים המקצועיים והעדפת פלסטינים או פועלים זרים. 2 פרויקט שיקום השכונות התבסס על תרומות של קהילות יהודיות בחו"ל לעומת העובדה שהתנחלויות ממומנות מתקציבים ממשלתיים. 3 פגיעה חמורה בדמי אבטלה, בקיצבת הילדים ובקיצבת הבטחת הכנסה, ושחיקה שתתמשך על פני שנים בכל שאר הקיצבאות, עקב הצמדתן למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה או סבירסקי רוצים לדבר על המחיר הכלכלי של הכיבוש, אין לזה משמעות אלא בהשוואה לאלטרנטיבה. והבעיה היא שהאלטרנטיבה היא עניין לניחושים. אולי ברור לכם שאלמלא הכיבוש היה כאן שלום אמת ופריחה כלכלית, ואז אכן מחיר הכיבוש הוא כבד. אבל לחלק מבני הפלוגתא שלכם בויכוח ברור לא פחות שאלמלא הכיבוש היו קשיים בטחוניים כבדים בהרבה, ולכן הוצאות ביטחון כבדות בהרבה, מיתון כבד בהרבה, ופגיעה קשה בהרבה בעלייה ובתיירות. לאחרים, כמוני, לא ברור מה היה קורה אלמלא. נכון שהוצאות על התנחלויות לא היו, אבל לעומת הגורמים לעיל זה זניח לחלוטין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |